23 מרץ 2017 כ"ה אדר תשע"ז
מעודכן לתאריך  31.03.2010  באדיבות ה 

תת-פעילות של בלוטת התריס - היפותיירואידיזם

(Hypothyroidism)

גורמים

למרות שתהליכי הוויסות והבקרה של ההורמונים הקשורים
לבלוטת התריס
עובדים היטב בדרך כלל, קורה לפעמים שבלוטת התריס אינה מצליחה לייצר כמות מספקת של T4 ו- T3.
מחלת ההיפותיירואידיזם עלולה לנבוע ממספר גורמים שונים, שכוללים:

מחלת האשימוטו
(Hashimoto thyroiditis)

זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לתת פעילות של
בלוטת התריס
. מחלת האשימוטו היא מחלה אוטו-אימונית, שבה מערכת
החיסון
תוקפת את
רקמות
הגוף באמצעות הנוגדנים שהיא מייצרת. במקרה זה, מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס ויוצרת
דלקת
. לא ברור מדוע הגוף מייצר נוגדנים נגד עצמו.
אך חלק מהמדענים סבורים שהתגובה החיסונית נגרמת על ידי וירוס או
חיידק
ואז משהו משתבש. אחרים מאמינים כי קיים איזשהו קשר לפגם תורשתי. אך ככל הנראה, מחלה אוטו-אימונית נובעת משילוב של מספר גורמים ולא מגורם בודד אחד.
בכל מקרה, הנוגדנים שנוצרים פוגעים ביכולת בלוטת התריס לייצר
הורמונים
.

טיפול בהיפרתיירואידיזם (
פעילות יתר של בלוטת התריס
)

אנשים שלוקים בהיפרתיירואידיזם (המתבטא בייצור עודף של הורמוני בלוטת התריס) מטופלים לעיתים קרובות ביוד רדיואקטיבי או בתרופות אנטי-תיירואידליות, שמפחיתים את התפקוד של בלוטת התריס במטרה להביא אותו לאיזון. אך עם זאת, במקרים מסוימים, הטיפול בהיפרתיירואידיזם עלול לגרום לתת פעילות קבועה של בלוטת התריס.

הקרנות

הקרנות שנועדו לטפל בסרטן באזור הראש והצוואר עלולות לפגוע בבלוטת התריס ולהוביל להיפותיירואידיזם.

ניתוח בבלוטת התריס

ניתוח שבו מסירים חלק מבלוטת התריס או את כולה עלול להקטין או אפילו להפסיק לחלוטין את ייצור ההורמונים T4 ו- T3. במקרה כזה, החולה יצטרך לקחת תחליפים להורמוני בלוטת התריס למשך כל חייו.

תרופות

קיימות מספר תרופות שעלולות לעודד התפתחות היפותיירואידיזם. אחת מהתרופות הללו היא ליתיום שמשמשת לטיפול בבעיות פסיכיאטריות מסוימות. חולים המקבלים את התרופה צריכים להיוועץ ברופא לגבי השפעתה על בלוטת התריס.
במקרים נדירים יותר, תת פעילות של בלוטת התריס עלולה להתפתח בגלל המצבים הבאים:

היפותיירואידיזם מולד

ישנם מקרים מועטים שתינוקות נולדים עם בלוטת תריס פגומה ואפילו ללא בלוטת תריס. ברוב המקרים לא ידועה הסיבה להתפתחות לקויה של הבלוטה, אך אצל חלק מהתינוקות זוהי בעיה תורשתית.
לעיתים קרובות התינוקות עם תת פעילות של בלוטת התריס נראים תקינים
בלידה
. לכן, מזה עשרות שנים מבצעים בישראל בדיקות סקר (באמצעות בדיקת דם) לזיהוי מוקדם של המחלה בילודים. בדיקות אלה חיוניות לאיתור אותם התינוקות שלוקים בתת פעילות בלוטת התריס מיד עם לידתם.

הפרעה בבלוטת יותרת המוח

עוד גורם נדיר יחסית לתת פעילות של בלוטת התריס נובע מחוסר יכולת של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) לייצר כמות מספקת של TSH (
הורמון
המגרה את בלוטת התריס לייצר את הורמוני T4 ו-(T3. בדרך כלל, מצב זה נגרם על ידי
גידול
שפיר של בלוטת יותרת המוח.

הריון

נשים מסוימות מפתחות היפותיירואידיזם במהלך או אחרי
ההריון
, לרוב בגלל שהן מייצרות נוגדנים שתוקפים את בלוטת התריס שלהן.
ללא טיפול, היפותיירואידיזם מעלה את הסיכון להפלות ספונטניות, לידות מוקדמות ורעלת הריון (עלייה משמעותית בלחץ הדם עם סיכון נוסף של פגיעה בכליות ב-3 החודשים האחרונים של ההריון. מצב זה מסוכן גם לעובר, כי הוא עלול לפגוע בהתפתחותו).

חוסר יוד

יסוד הקורט יוד שנמצא בעיקר במזונות שמקורם מהים (דגים, פירות ים ואצות), במזונות שגדלו באדמה העשירה ביוד ובמלח שהוסיפו לו יוד. היוד חיוני לייצור של הורמוני בלוטת התריס T4 ו- T3.
אנשים שחסר להם יוד בתזונה לא יוכלו לייצר כמות מספקת של T4 ו- T3. מצב כזה גורם לבלוטת יותרת המוח לייצר עוד TSH במטרה לגרות את בלוטת התריס לייצר עוד מההורמונים שלה. בלוטת התריס עובדת קשה יותר והופכת לגדולה יותר (
זפק
) כדי ללכוד את היוד הזמין. כשהחוסר ביוד הופך למשמעותי יותר, מתפתח היפותיירואידיזם.
ישנם אזורים בעולם שם החוסר ביוד והבעיות הבריאותיות שהוא גורם נפוצים יחסית. אך הוספת היוד למלח שולחן שנהוגה במדינות המתועשות הפחיתה בצורה משמעותית את הבעיה במדינות אלה.
היפותיירואידיזם בקרב ילדים נגרם בדרך כלל בעקבות חוסר חמור ביוד אצל האמהות במהלך ההריון ובתזונתם אחרי
הלידה
. המצב היה נפוץ באזורים שרמות היוד בקרקע שלהם נמוכות. אך למעשה, אחרי שהתחילו להוסיף את היוד למלח שולחן גם תופעה זו הפכה לנדירה.
הדיווחים העדכניים של ארגון הבריאות העולמי (WHO) מצביעים על העובדה שחוסר יוד מהווה בעיה בריאותית בכל העולם. קיים חשש שאפילו במדינות הנחשבות כבעלות "רמת יוד מספקת" עלול חלק מהאוכלוסייה לסבול מחוסר יוד.

חשיבות היוד

יוד מהווה מרכיב מפתח בייצור הורמוני בלוטת התריס. לכן, חוסר חמור ביוד עלול לגרום להיפותיירואידיזם, לזפק, לפיגור בהתפתחות אצל ילדים ולסימפטומים נוספים. יחד עם זאת, ידוע שחוסר יוד עלול לגרום להתפתחות הסימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס אפילו בלי שיהיו שינויים ברמות הורמוני בלוטת התריס.
ממחקרים עדכניים שפורסמו בשנת 2008 עולה שחוסר יוד עלול לגרום להפרעה עדינה בתפקוד בלוטת התריס ולהוביל לתסמונות קליניות הדומות להיפותיירואידיזם או למחלות שקשורות להתפתחות היפותיירואידיזם מאוחר יותר.
החוקרים סבורים שקיים גם קשר בין חוסר יוד למחלות הבאות: השמנה, בעיות קשב וריכוז, והיפראקטיביות (
ADHD
), בעיות פסיכיאטריות, פיברומיאלגיה והתפתחות תהליכים סרטניים.

גורמי סיכון

למרות שכל אחד עלול לפתח תת פעילות של בלוטת התריס, הבעיה שכיחה בעיקר בקרב נשים מעל גיל 50. הסיכון לפתח את המחלה עולה עם הגיל. הסיכון להתפתחות היפותיירואידיזם מתגבר גם במצבים הבאים:
  • קרובי משפחה, כמו הורים או סבים, שחולים במחלה אוטו-אימונית.
  • טיפול באמצעות יוד רדיואקטיבי או תרופות נגד בלוטת התריס.
  • טיפול בהקרנות לאזור הראש, הצוואר והחלק העליון של החזה.
  • ניתוח להסרה חלקית של בלוטת התריס.
 

חשיפה לכימיקלים סביבתיים

קיימות עדויות על כך שכימיקלים סיבתיים עלולים להפריע לפעילות המערכת האנדוקרינית, כשרובן נאספו מתוך מחקרים שנעשו על אברי הרבייה. עם זאת, ישנו חשש שחומרים אלו מפרים גם את האיזון בפעילות בלוטת התריס.
לאחרונה הצטברו עדויות משמעותיות שכימיקלים דוגמת ביפנילים(polychlorinated biphenyls) , דיאוקסינים (dioxins) ופוראנים (furans) גורמים להיפותיירואידיזם בבעלי חיים שנחשפים לחומרים הללו. בנוסף, מתברר שהרמות של כימיקלים הנ"ל בזיהום הסביבתי פוגעות באיזון העדין של בלוטת התריס גם בקרב בני אדם.
מחקרים מראים שגם לפתלאטים יש השפעה מזיקה על בלוטת התריס. אך בניגוד לקבוצות כימיקלים אחרים, הפתלאטים מגבירים את ייצור הורמוני בלוטת התריס.
ההפרעה לפעילות בלוטת התריס ולהורמונים שלה יכולה להיגרם על ידי מספר מנגנונים. כימיקלים שונים משפיעים בצורות ובשלבים שונים על מערכת
היפותלמוס
– בלוטת יותרת המוח - בלוטת התריס. בנוסף לכך, הם גם משפיעים על פירוק הורמוני בלוטת התריס בכבד.
אפילו שינוי קטן באיזון בלוטת התריס עלול להשפיע לרעה על הבריאות. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בהתפתחות מערכת העצבים של העובר בתקופת ההיריון. לאור זאת החוקרים מציינים את חשיבות הממצאים ואת הצורך להמשיך במחקר נוסף בנושא.