20 אוגוסט 2014כ"ד אב תשע"ד
גודל אות גדול בינוני קטן
חזור למחלות ומצבים
מעודכן לתאריך31.03.2010|באדיבות ה

תת-פעילות של בלוטת התריס - היפותיירואידיזם

(Hypothyroidism)

טיפול

 

הטיפול הסטנדרטי בהיפותיירואידיזם מבוסס על שימוש יומיומי בתחליף הסינתטי של ההורמון תירוקסין (T4) – לבותירוקסין (Levothyroxine). חומר זה משווק בישראל בשם אלטרוקסין (Eltroxin®). אלטרוקסין נלקח פעם ביום דרך הפה ומחזיר לגוף כמות הורמונים מספקת, שיכולה להשיב את תפקודו למצב התקין.

 

כבר תוך שבוע-שבועיים מתחילת הטיפול אפשר להבחין בהקלה בתחושת העייפות. בנוסף, התרופה גם מורידה בהדרגה את רמות הכולסטרול שעלו כתוצאה מתת פעילות של בלוטת התריס. היא גם יכולה לסייע בהורדת עודף המשקל שעלה עקב המחלה.

 

הטיפול באלטרוקסין הוא לכל החיים, אך משום שלפעמים מינון התרופה יכול להשתנות, החולה יהיה במעקב רפואי ויעשה בדיקות דם של TSH פעם בכמה חודשים, לפי הצורך. כדי לקבוע את המינון המתאים של התרופה בהתחלה, יבדוק הרופא את רמת ה-TSH כל שלושה חודשים.

 

מינון עודף של לבותירוקסין עלול לגרום לתופעות לוואי הבאות:

  • תיאבון מוגבר
  • חוסר שינה
  • דפיקות לב
  • רעידות


במקרה של מחלת לב כלילית או תת פעילות חמורה של בלוטת התריס, הרופא יתחיל את הטיפול התרופתי במינון נמוך ויעלה אותו בהדרגה. ההתקדמות ההדרגתית תאפשר ללב החולה להסתגל לעלייה בקצב חילוף החומרים.

 

אלטרוקסין אינו גורם לתופעות לוואי כשהוא ניתן במינון המתאים. חשוב גם לא לדלג על המנות ולא להפסיק את נטילת התרופה גם אם מרגישים טוב יותר. אם עושים זאת, הסימפטומים של היפותיירואידיזם עלולים לחזור.

 

ספיגה יעילה של לבותירוקסין (אלטרוקסין®Eltroxin)

את התרופה נוטלים פעם אחת ביום, על קיבה ריקה (שעה לפני האוכל, במקרה זה), בדרך כלל בבוקר, על פי הוראות הרופא. חשוב לציין שכמות גדולה של סיבים תזונתיים עלולה לפגוע בספיגת ההורמון הסינתטי.

 

בנוסף לכך, ישנם גם כמה מזונות שעלולים להפריע לספיגתו, שכוללים: מזונות גויטרוגניים, אגוזים, סויה וקמח סויה, זרעי פשתן טחונים, תוספי ברזל או מולטי-ויטמינים שכוללים ברזל, תוספי סידן, סותרי חומצה שמכילים אלומיניום או מגנזיום, תרופות מסוימות לטיפול בכיבים במערכת העיכול כמו סוקרלפאט
(sucralfate), תרופות להורדת כולסטרול כמו כולסטיראמין (cholestyramine) וכולסטיפול (cholestipol).

 

כדי להימנע מהפרעות אפשריות בספיגת התרופה, כדאי להימנע משימוש בחומרים אלו או להרחיק אותם 3-4 שעות לפני או אחרי נטילת אלטרוקסין.

 

היפותיירואידיזם תת-קליני

כאמור, במצב זה המטופלים אינם חווים את הסימפטומים האופייניים למחלה, רמת הורמוני בלוטת התריס בדמם תקינה, אך רמת TSH גבוהה מהנורמלי. במקרה כזה לא תמיד יש צורך בטיפול. מתברר, שכאשר העלייה ברמותTSH בדם קטנה יחסית, לא תמיד תהיה תועלת מהטיפול בהורמון בלוטת התריס והוא אף עלול להיות מזיק לפעמים.

 

בעוד שקיימת מחלוקת בין המומחים אם לתת טיפול תרופתי או לא, חלק מאנדוקרינולוגים יתחילו בטיפול בשלב זה, במיוחד אם רמות הכולסטרול בדם אצל המטופל גבוהות מהנורמה. סביר להניח שטיפול בתחליף סינתטי של הורמון בלוטת התריס יסייע גם לשיפור הפרופיל של שומני הדם.

 

אם רמות הכולסטרול תקינות והמטופל מרגיש טוב, הוא יישאר במעקב ללא הטיפול התרופתי. במצב כזה ימליץ הרופא לחזור על בדיקות הדם של TSH ושל הורמוני בלוטת התריס בעוד כ-4-6 חודשים, לוודא אם הייתה החמרה.

 

במצב של עלייה גבוהה יותר ב-TSH, עשוי המתן של לבותירוקסין לסייע גם לשיפור רמות הכולסטרול, ליכולת השאיבה של הלב ולרמת האנרגיה בגוף. חשוב לזכור כי רוב המטופלים צפויים לפתח את הסימפטומים של היפותיירואידיזם במשך הזמן, במיוחד אם ה-TSH עבר רמה מסוימת.

 

היפותיירואידיזם מולד

במצב של היפותיירואידיזם מולד חייבים לבצע אבחנה ולהתחיל בטיפול כמה שיותר מהר בסמוך ללידה. הדבר יסייע למנוע או להפחית בצורה משמעותית את הפגיעה השכלית שעלולה להיווצר אצל התינוק בגלל המחלה.

 

יעילות הטיפול

אם היפותיירואידיזם מאובחן כהלכה, אפשר לטפל בו בקלות וביעילות באמצעות מתן הורמון בלוטת התריס ולהביא לשיקום מלא של מצב החולה.

 

אך מאידך, היפותיירואידיזם שאינו מטופל עלול להוביל להתפתחות מחלות שריר הלב ולהגדלתו (cardiomyopathy), להחמרה באי ספיקת הלב ולהצטברות נוזלים מסביב לראות (pleural effusion).

 

תוספי מזון

חלק מהמטפלים ברפואה משלימה ממליצים על נטילת טבליות של יוד או של אצות קלפ (kelp) לאנשים הלוקים בהיפותיירואידיזם. טיפול זה נכון כשקיים חוסר משמעותי ביוד וכשהוא אחראי להתפתחות תת פעילות של בלוטת התריס. אך במידה והיפותיירואידיזם נגרם על ידי בעיות אחרות, לתוספי היוד או האצות לא תהיה שום תועלת.


חוסר בסלניום ובברזל עלול להשפיע על חילוף החומרים של יוד ושל הורמוני בלוטת התריס

מספר מינרלים ויסודות קורט חיוניים לחילוף חומרים תקין של הורמוני בלוטת התריס: יוד, ברזל, סלניום ואבץ. חוסרים של יסודות אלו, המתקיימים בו זמנית עלולים לפגוע בתפקוד בלוטת התריס.

  • חוסר ברזל מפריע לייצור הורמוני בלוטת התריס בגלל שהוא מפחית את הפעילות של תיירואיד פראוקסידאז (TPD) אנזים המשתתף בייצור ההורמונים, שתלוי בחלק מהמוגלובין. לכן, טיפול באנמיה מחוסר ברזל ומתן תוספי ברזל משפרים את יעילות תוספי היוד.
  • חוסר משולב של יוד וסלניום מוביל לפיגור (myxedematous cretenism).
  • בלוטת תריס תקינה מכילה כמות גבוהה של סלניום, אפילו כשאספקת סלניום קטנה מהדרוש. תזונה שמכילה כמות מספקת של סלניום תומכת בייצור יעיל של הורמוני בלוטת התריס, בחילוף החומרים התקין שלהם ומגנה על בלוטת התריס מפני נזק שעלול להיגרם כתוצאה מחשיפה ליוד בכמות גדולה מדי. באזורים בהם קיים חוסר של יוד וסלניום, חייבים לדאוג להשלמה של יוד לפני שמתחילים את השלמת הסלניום. הדבר נחוץ כדי למנוע תת פעילות של בלוטת התריס.

בנוסף לתנאים סביבתיים של חוסר יוד וסלניום, מצב כזה עלול להתפתח גם בעקבות טיפולים תזונתיים מיוחדים כמו הזנה תוך-ורידית ממושכת, דיאטה לחולי פנילקטונוריה, ציסטק פיברוזיס או כתוצאה מתזונה לא מאוזנת בקרב ילדים, קשישים וחולים.

 

סלניום ובלוטת התריס

החוקרים מניחים שתוספת סלניום עשויה לסייע גם בטיפול במחלות אוטו- אימוניות שפוגעות בבלוטת התריס כמו מחלת גרייבס והאשימוטו. בנוסף, רמות נמוכות של סלניום קשורות לשכיחות גבוהה יותר של סרטן בלוטת התריס ומספר מחלות כרוניות נוספות של בלוטת התריס.

 

יחד עם זאת, צריכת כמויות גדולות של סלניום עלול לגרום לנזק. צריכה יומית של כ- 300 מיקרוגרם של סלניום לאורך זמן עלולה להיות בעלת השפעה רעילה על חילוף החומרים של הורמון גדילה GH וגורם גדילה דמוי אינסולין (IGF-1) ועל ייצור של הורמוני בלטות התריס.

 

תופעות הלוואי העיקריות עלולות להיות: איבוד תיאבון, שלשולים, דיכאון, שטפי דם, פגיעה בתאי כבד והכליות, הפרעות נשימה ועיוורון. גם דלקת בעור ופגיעה עצבית תוארו כחלק מתופעות הלוואי.