עצירות - מידע רפואי

מהי עצירות?

עצירות הינה הפרעה נפוצה במערכת העיכול שיכולה להתרחש בכל גיל. במצב של עצירות מתעורר קושי לסלק פסולת צואתית אשר הצטברה במעי. ההפרעה מתבטאת בירידה בתדירות היציאות, במאמץ מוגבר בזמן הוצאת הצואה ובקושי לרוקן את המעי.

למרות השוני בין האנשים לגבי תדירות תקינה של יציאות, מקובל שיציאות בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע בלבד הן אחד הסימפטומים המובהקים לעצירות. בדרך כלל במצב של עצירות הצואה משנה את גודלה וצורתה והופכת לגושית וקשה יותר. לעצירות יש דרגות חומרה שונות. רוב האנשים סובלים מעצירות לתקופות קצרות בלבד, ללא פגיעה משמעותית בבריאותם.

טיפול בעצירות

ניתן לטפל בעצירות על ידי תכשירים משלשלים אשר חלקם נמכרים ללא מרשם רופא. אף שינויים קלים באורח החיים, הכוללים תזונה מועשרת בסיביים תזונתיים ופעילות גופנית סדירה יכולים להביא להקלה במצב ולמנוע הישנות של עצירות.

בדרך כלל הטיפולים האמורים מסייעים ביעילות מהר למדי. יחד עם זאת ישנם מקרים בהם הטיפול ימשך מספר חודשים עד להסדרת פעילות מעי תקינה. נדירים המקרים שעצירות תגרום לסיבוכים ולבעיות בריאות ארוכות טווח.

עצירות כרונית (מתמשכת)

כאשר העצירות הופכת להפרעה מתמשכת אשר פוגעת באיכות החיים וגורמת לאי נוחות וכאב מדובר בעצירות כרונית. עצירות כרונית עלולה לגרום לסיבוכים דוגמת הצטברות צואה בחלק האחורי של המעי הגס או לאי שליטה במתן צואה (דליפה של צואה נוזלית).

מי מועד לעצירות?

עצירות יכולה להופיע בכל גיל, מתינוק ועד קשיש, כאשר נשים נמצאות בסיכון כפול מגברים. ככל שאנו מתבגרים עולה שכיחותה של העצירות, בשל ירידה בצריכת המזון, ירידה בפעילות הגופנית, החלשות שרירי הבטן והאגן ושימוש מוגבר בתרופות.

מבוגרים נמצאים בסיכון לפתח עצירות בשיעור גבוה פי 5 מאשר צעירים. כ-40% מהנשים בהריון תפתחנה עצירות.

תדירות היציאות משתנה מפרט אחד למשנהו. יש כאלו שיבקרו בשירותים יותר מפעם ביום בעוד שאחרים יבקרו בהם רק פעם בשלושה ימים. בשני המקרים מדובר במצב תקין לחלוטין. אף אצל תינוקות יש שוני בין הפרטים באשר לתנועות המעיים כך שחלקם נותנים צואה מספר פעמים ביום בעוד שאחרים יתנו צואה רק מספר פעמים בשבוע.

אמות המידה המקובלות להגדרת עצירות כוללות לפחות שניים מהסימפטומים הבאים:

• תדירות יציאות נמוכה משלוש פעמים בשבוע
• יציאות הכרוכות במאמץ
• יציאות קשות או יבשות
• הרגשה של חסימה כלשהי באזור פי הטבעת
• הרגשה של חוסר התרוקנות לאחר היציאה

קושי במתן צואה

במצב של עצירות קיים קושי במעבר צואה במעי, דבר שמלווה בתחושה לא נעימה. תדירות ההליכה לשירותים יורדת ויש קושי לרוקן את המעי ריקון מוחלט. הקושי במעבר הצואה נובע מכך שהיא יותר יבשה, קשה וגושית. בעת עצירות גודלה משתנה ויכול להיות גדול יותר או קטן מהגודל הרגיל.

סימפטומים נוספים העלולים להופיע במצב של עצירות:

• כאבי בטן
• כיווצי מעיים
• תחושת נפיחות
• בחילות
• איבוד תיאבון

סימפטומים המצריכים פנייה לרופא

רוב האנשים אינם פונים לרופא בעת עצירות מאחר שבדרך כלל מדובר במצב חולף שאינו מסכן את בריאותם. יחד עם זאת יש להיות ער לכך שעצירות כרונית עלולה להוביל לסיבוכים או לחילופין להיות סימפטום למצב רפואי רציני יותר. יש לפנות לרופא כאשר אתם חשים שינוי חד בתנועות המעיים או כאשר הסימפטומים חמורים ונמשכים למעלה משלושה שבועות.

כמו כן, יש לפנות לרופא אם הנכם סובלים מאחד מהסימפטומים הבאים, כיוון שהם עלולים להוות עדות מחשידה לבעיה רפואית מורכבת יותר:

• תדירות יציאות נמוכה מפעם בשלושה ימים (למרות ששיניתם את הרגלי התזונה על ידי תוספת סיבים תזונתיים ואתם פעילים גופנית).
• כאבי בטן קשים
• דם בצואה
• עצירות המשולבת עם שלשול
• כאב בפי הטבעת
• צואה דקה בצורת עפרון
• ירידה בלתי מוסברת במשקל

באופן רגיל ותקין נדחפת הפסולת הצואתית באמצעות שרירים במורד המעי. כאשר הצואה מגיעה למעי הגס, רוב המים והמלחים אשר נמצאים בה נספגים חזרה לגוף, כך שהיא מגיעה במצב יבש יחסית אל פי הטבעת, שדרכה היא מופרשת.

הגורמים העיקריים לעצירות הם תהליך מואץ של ספיגת מים במעי הגס, או בעיה בהתכווצות השרירים במעי. אלו גורמים לצואה להיות יבשה וקשה, כך שמעברה במעי הגס מואט.

גורם אפשרי נוסף לעצירות הוא התכווצות שרירי פי הטבעת ורצפת האגן, במקום הרפייתם בזמן הפרשת הצואה. רוב מקרי העצירות לא נגרמים על ידי מצב מוגדר לחלוטין ולכן קשה לאבחן את הגורם המדויק.

גורמי סיכון לעצירות

• אכילה לא מספקת של סיביים תזונתיים (פירות, ירקות, דגנים מלאים או תוספי פסיליום).
• שינוי בהרגלי האכילה היומיומיים או שינוי בשגרה לרבות יציאה לטיול בן מספר ימים.
• שתייה לא מספקת של נוזלים.
• שימוש ממושך במשלשלים.
• שימוש בתרופות לשיכוך כאבים (מורפיום ונגזרותיו), תרופות לפרקינסון ומשתנים.
• איבוד מלחים עקב שלשול או הקאה.
• חוסר תנועה או חוסר בפעילות גופנית ( בעיקר אצל קשישים או מרותקים למיטתם).
• הריון.
• רזון או השמנה קיצוניים.
• בעיות פסיכיאטריות הנובעות מאלימות או טראומה כלשהי.
• מצב של דיכאון או חרדה.
• מחלות כרוניות דוגמת סוכרת, יתר לחץ דם, שבץ, פריקנסון, בעיות בבלוטת התריס.
• בעיות במעי ובפי הטבעת, כגון חסימת מעיים או מחלת הסעיפים (דיוורטיקולוזיס - Diverticulosis).
• פגיעות בעמוד השדרה אשר פוגעות בעצבים המעצבבים את שרירי המעי.
• פרטיות לא מלאה בעת הליכה לשירותים.
• התעלמות מהדרישה של הגוף ליציאות.

מחקרים מצאו קשר חיובי ברור בין מצב נפשי לפעילות מעיים תקינה. מצב נפשי ירוד עלול לגרום לתנועות מעיים איטיות יותר או מהירות יותר.

הימנעות מהליכה לשירותים במקום ציבורי או במקום העבודה עלולה להביא לשינויים ארוכי טווח בפעילות שרירי המעיים ולהסב נזק גופני.

שימוש בתרופות

לעיתים העצירות נגרמת עקב שימוש בתרופות ומהווה תופעת לוואי לנטילתן.

קבוצות התרופות הבאות עלולות לגרום לעצירות:

• תרופות לטיפול בצרבת (נוגדות חומצה) אשר מכילות אלומיניום.
• תרופות נוגדות דיכאון.
• תרופות לטיפול במחלת פרקינסון.
• תרופות לטיפול בכאב - מורפין ונגזרותיו.
• תרופות נגד אפילפסיה.
• תרופות פסיכיאטריות.
• תוספי סידן וברזל.
• תרופות משתנות.

כאשר העצירות נגרמת בשל נטילת תרופה, הפסקת נטילתה תביא להסרת העצירות. אולם אין להפסיק בשום מקרה טיפול תרופתי שניתן על ידי רופא ללא הוראתו. מומלץ להיוועץ ברופא בכל מקרה בו מתעורר חשד שהעצירות נגרמה בשל נטילת תרופה, כי בהחלט ייתכן שקיימת תרופה חלופית שאינה גורמת לעצירות.

הריון

כ-40% מהנשים תסבולנה מעצירות במהלך ההריון, ואצל רובן העצירות תופיע בשלבים המוקדמים שלו. במשך ההריון מופרש ההורמון פרוגסטרון במינון גבוה וגורם להרפיית שרירי מערכת העיכול שמובילה לעצירות. במצב תקין תנועתיות שרירי המעי (מכונה פריסטלטיקה) תורמת לזירוז מעבר הצואה במעי הגס והוצאתה דרך פי הטבעת. העלייה ברמת הפרוגסטרון בדם גורמת לקושי בהתכווצות השרירים הללו ומכאן לקושי בהפרשת פסולת צואתית החוצה.

מצבי מחלה אשר עלולים לגרום לעצירות

ברוב המקרים עצירות חולפת מאליה ואינה דורשת התערבות רפואית. יחד עם זאת קיימים מקרים נדירים בהם העצירות הינה סימן למצב רפואי מורכב אשר מצריך התייחסות רפואית.

בין מצבים אלו:

• סוכרת.
• מחלה אוטואימונית (מערכת החיסון תוקפת בשוגג את הגוף).
• היפרקלצמיה – מצב בו רמת הסידן גבוהה בדם.
• תת פעילות של בלוטת תריס.
• מחלה גנטית בה יש פגיעה בהתפתחות השרירים.
• טרשת נפוצה – מחלה בה יש פגיעה בעצבים.
• פרקינסון.
• פגיעה בעמוד השדרה.
• פיסורה בפי הטבעת.
• מחלות מעי דלקתיות.
• תסמונת המעי הרגיז.
• סרטן המעי הגס או סרטן פי הטבעת.

גורמי סיכון נפוצים לעצירות

גורמי הסיכון המשמעותיים לעצירות הינם גיל מבוגר, מצב של חוסר תזוזה (נובע מריתוק למיטה), מחסור באספקת נוזלים לגוף, תזונה דלה בסיבים תזונתיים, נטילת תרופות הרגעה, משככי כאבים (מורפיום ונגזרותיו) וכמותרפיה.

אף הריון נחשב לגורם סיכון משמעותי, עקב השינויים ההורמונאליים המתרחשים במהלכו ועקב הלחץ של הרחם על המעי.

בניגוד לעצירות חולפת הנובעת בדרך כלל מתזונה לקויה ומפעילות גופנית בלתי מספקת, עצירות מתמשכת (עצירות כרונית) מצריכה אבחון רפואי וטיפול.

על מנת לאבחן עצירות יתושאל המטופל על ידי הרופא לגבי ההיסטוריה רפואית שלו, נטילת תרופות (עם ובלי מרשם) בהווה וסימפטומים שהוא חווה. הרופא יתהה לגבי הרגלי היציאות, תזונה, רמת הפעילות הגופנית ואם חלו לאחרונה שינויים כלשהם באורח החיים. מומלץ לתאר לרופא את מצב הצואה והרגלי היציאות.

במסגרת האבחון ירצה הרופא לשלול מצבים רפואיים או מצבי מחלה לרבות חסימת מעיים, תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותיירואידיזם) או הפרעה אלקטרוליטית בדם (רמות גבוהות של סידן בדם).

בדיקות

בדיקת צואה – לעיתים יבקש הרופא לבצע בדיקה של דגימת צואה לשם זיהוי דימום סמוי.

חוקן בריום - בבדיקה זו מצופה דופן המעי בחומר ניגוד (בריום) המאפשר לצפות באמצעות צילום רנטגן בחלחולת, במעי הגס ובחלק מהמעי הדק.

סיגמואידסקופיה – הליך בו מחדירים דרך פי הטבעת צינורית דקה וגמישה שבקצה שלה מותקנת מצלמת וידאו זעירה. בדיקה זו מאפשרת לבחון את החלק התחתון של המעי הגס והחלחולת.

קולונוסקופיה – הליך בו בודקים את כל המעי הגס בעזרת החדרת צינורית דקה וגמישה (דרך פי הטבעת) שבקצה שלה מותקנת מצלמת וידאו זעירה.

בדיקת לחץ – מכניסים צינורית דקה וגמישה דרך פי הטבעת ומנפחים בלון קטן המותקן בקצה שלה. ניפוח הבלון מאפשר לרופא לאמוד את מצב שרירי המעי.

בדיקה פיזיקאלית (גופנית) - בדיקה פיזיקאלית תיערך כאשר מתעורר חשד לחסימת צואה (צואה קשה ויבשה נאגרת בחלחולת). הבדיקה הפיזיקאלית כוללת מישוש חיצוני של הבטן ובדיקה רקטלית בה מחדיר הרופא אצבע (עטויה בכפפה שצופתה בחומר סיכה) לפי הטבעת, (הרקטום) שעה שהמטופל שוכב על הצד.

ברוב המקרים שינוי קל באורח החיים ובתזונה יקל על העצירות ויפתור את הבעיה.

• תזונה המועשרת בסיבים תזונתיים (לפחות 25-30 גרם ליום) עשויה לסייע בהסדרה של יצירת צואה רכה ונפחית יותר. תזונה עשירה בסיבים כוללת פירות, ירקות, דגנים מחיטה מלאה, שיבולת שועל ועוד. מזון מעובד, גבינה ובשר כמעט שאינם מכילים סיבים. כאשר נוטלים סיבים תזונתיים (בייחוד אבקות שרובן עשויות מפסיליום) חיוני לשלב שתייה מרובה של נוזלים (מים או מיץ) יחד עם נטילתם, כי ללא שתייה מספקת עלולים הסיבים להחמיר את העצירות. מומלץ להיוועץ בנושא עם תזונאי מוסמך.
• פעילות גופנית סדירה תעזור להסדרת פעילות המעי.
• שתייה מרובה מסייעת לריכוך הצואה.
• מתן תשומת לב לדרישת הגוף להתרוקן (ללא התאפקות) ומתן זמן מספק להתרוקנות תורמים להפחתת הבעיה.

במקרים בהם העצירות נובעת ממחלה יש לטפל במחלה עצמה ובמקרים של עצירות המהווה תופעת לוואי לנטילת תרופה יש לבחון אפשרות להחלפת התרופה.

בעת הריון מומלץ להעשיר את המזון בסיבים תזונתיים ולבצע פעילות גופנית מתונה, כפוף לאישור הרופא והמצב הגופני.

חוקן עשוי להיות פתרון טוב במקרה של בעיה חד פעמית מציקה. חוקנים חד פעמיים מסוג פליט (Fleet enema) הנם נוחים לשימוש.

משלשלים

שימוש במשלשלים הנו המוצא האחרון, שכן לחלקם יש תופעות הלוואי ועלולה להתפתח תלות לא רצויה. רוב המשלשלים אינם יעילים כטיפול ארוך טווח. חלק מהמשלשלים ניתן לרכוש ללא מרשם רופא. ככלל, השימוש במשלשלים באופן קבוע אינו מומלץ.

ניתן לחלק את סוגי המשלשלים למספר קבוצות, מהמומלץ יותר למומלץ פחות.

משלשלי נפח

תכשירים אלה אינם גורמים לתלות אגב שימוש ממושך בהם וגורמים לפעולת מעיים בדרך הקרובה ביותר לטבעית. מסיבה זו הם נחשבים לבטוחים ביותר. סוג זה של משלשלים יוצר צואה בנפח גדול יותר וגורם בכך להפעלת שרירי דופן המעי. יש לשתות שתייה מרובה בעת השימוש בהם ובמיוחד בעת נטילתם.

התכשירים כוללים סיבים תזונתיים מעובדים כסובין, פסיליום ופגלקס. במקרים של תזונה דלת סיבים תזונתיים עשוי הרופא להמליץ על נטילה יומית קבועה של סיבים אלו, במינון מופחת מזה שיומלץ בעת מצוקה.

מרככי צואה

חומרים המקלים על תנועת הפסולת הצואתית החוצה, דוגמת שמן פרפין. בדרך כלל מרככי צואה מוצאים שימוש כאשר יש צורך לרכך את הצואה באופן זמני כדי להקל על היציאות (לאחר ניתוח או לידה) והם משמשים אמצעי טיפול גם עבור הסובלים מטחורים או פיסורה.

תכשירים אוסמוטיים

מדובר בתכשירים המכילים חומרים אשר גורמים להפרשת נוזלים למעי הגס ולריכוך הצואה. המשלשלים הללו מתחילים לפעול תוך מספר שעות ואינם בטוחים לשימוש ארוך טווח עקב יצירת תלות. בעת נטילת תרופה ממשפחה זו חובה לשתות הרבה נוזלים על מנת למנוע התייבשות.

משלשלים מגרים

חומרים הגורמים לשרירי המעי הדק והגס להתכווץ יותר ולהניע את התכולה שבהם במהירות. הם כוללים את צמח הסנה, שמן קיק, צמח ה-Aloe ו-Bisacodyl שנמצא בתכשיר המסחרי לקסדין, קונטלקס ועצירותX. על אף יעילותם הם עלולים לגרום לתופעות לוואי הכוללות עוויתות, התייבשות ואובדן אלקטרוליטים. שימוש ממושך עלול לגרום לתלות ואף להביא להחמרת העצירות.

במקרים בהם העצירות אינה נפתרת בעקבות שינויים באורח החיים או הטיפול הרפואי, ייתכן שיהיה צורך בביצוע ניתוח.

סיבים תזונתיים

האמצעי היעיל ביותר למניעת עצירות הוא העשרת המזון בסיבים תזונתיים המצויים בעיקר בירקות, בפירות ובדגנים מלאים וקטניות. אכילה של לפחות 25-30 גרם ליום יכולה לעזור ביצירת צואה רכה ונפחית יותר.

צריכה של סיבים תזונתיים דוגמת פסיליום, הנמכרים כאבקה נמסה בכוס או כחטיף בריאות (מטאמוציל או מוציוויטל, נמכרים ללא מרשם רופא) מהווה פתרון טבעי ובריא לריכוך הצואה וליציאות תקינות. יש להקפיד על שתייה מרובה (מים או מיץ) בסמוך לשימוש במוצרים אלו.

המזון התעשייתי מועשר בשומן ובסוכר והוא דל בסיביים תזונתיים ולכן מומלץ להפחית את צריכתו.

שתייה, פעילות גופנית ואי התאפקות

• שתייה מרובה (8-10 כוסות ליום) חשובה לפעילות מעי תקינה.
• חשוב לתת תשומת לב לצורכי הגוף להתרוקן (לא להתאפק) ומתן זמן מספק להתרוקנות.
• פעילות גופנית אירובית (הליכה, ריצה, שחיה) בת 30 דקות ביום תורמת ליציאות תקינות.

שימוש במשלשלים ממריצים כמו עלי סנה, לקסדין ושמן קיק עלול להחריף את בעיית העצירות ולגרום נזק למעי הגס.

אף על פי שעצירות יכולה להוות מטרד מציק הרי בדרך כלל אין מדובר בבעיה רפואית רצינית. יחד עם זאת עצירות מתמשכת עלולה להוביל להתפתחות מספר סיבוכים, ביניהם:

• טחורים או פיסורה בפי הטבעת.
• מצב של חסימה צואתית (הצטברות צואה שלא יכולה לצאת). מצב זה עלול להיות מסוכן ולכן יהיה צורך בהתערבות לשם הוצאתה (שימוש בחוקנים).
• שימוש תכוף במשלשלים עלול לגרום לתסמונת מעיים עצלות. מדובר במצב בו לשם תפקוד תקין תלויות המעיים לחלוטין במשלשלים. דבר זה עלול לגרום להרס המעי הדק ולהחמרת העצירות. שימוש במשלשלים יכול גם להביא לספיגה לקויה של ויטמינים.

ברפואה משלימה אפשר לטפל בעצירות באמצעות צמחי מרפא, דיקור, רפלקסולוגיה ונטורופתיה:

• צמחי מרפא - פורמולות צמחים המסייעות לטיפול בעצירות הנובעת מסיבות שונות.
• דיקור - עשוי לסייע בשיפור תנועתיות המעיים ולהפיג מתחים שעשויים להוביל לעצירות.
• רפלקסולוגיה - הרפלקסולוגיה מפעילה את המערכת הפרה-סימפטטית, ובכך עוזרת להפעיל את תנועת מערכת העיכול. הרפלקסולוגיה עוזרת לייעל את מערכות הפינוי, וביניהן את מערכת העיכול; ועוזרת גם לטפל ולהקל במצב של עיצרות אקוטית / כרונית.