26 מאי 2017 א' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  13.05.2011  באדיבות ה 

עצירות

(Constipation)

הגורמים לעצירות

באופן רגיל ותקין נדחפת הפסולת הצואתית באמצעות שרירים במורד המעי. כאשר הצואה מגיעה למעי הגס, רוב המים והמלחים אשר נמצאים בה נספגים חזרה לגוף, כך שהיא מגיעה במצב יבש יחסית אל
פי הטבעת
, שדרכה היא מופרשת.
הגורמים העיקריים לעצירות הם תהליך מואץ של ספיגת מים במעי הגס, או בעיה בהתכווצות השרירים במעי. אלו גורמים לצואה להיות יבשה וקשה, כך שמעברה במעי הגס מואט.
גורם אפשרי נוסף לעצירות הוא התכווצות שרירי פי הטבעת ורצפת
האגן
, במקום הרפייתם בזמן הפרשת הצואה. רוב מקרי העצירות לא נגרמים על ידי מצב מוגדר לחלוטין ולכן קשה לאבחן את הגורם המדויק.

גורמי סיכון
לעצירות

  • אכילה לא מספקת של סיביים תזונתיים (פירות, ירקות, דגנים מלאים או תוספי פסיליום).
  • שינוי בהרגלי האכילה היומיומיים או שינוי בשגרה לרבות יציאה לטיול בן מספר ימים.
  • שתייה לא מספקת של נוזלים.
  • שימוש ממושך במשלשלים.
  • שימוש בתרופות לשיכוך כאבים (מורפיום ונגזרותיו), תרופות לפרקינסון ומשתנים.
  • איבוד מלחים עקב
    שלשול
    או
    הקאה
    .
  • חוסר תנועה או חוסר בפעילות גופנית ( בעיקר אצל קשישים או מרותקים למיטתם).
  • הריון
    .
  • רזון או השמנה קיצוניים.
  • בעיות פסיכיאטריות הנובעות מאלימות או טראומה כלשהי.
  • מצב של
    דיכאון
    או חרדה.
  • מחלות כרוניות דוגמת
    סוכרת
    ,
    יתר לחץ דם
    , שבץ, פריקנסון, בעיות בבלוטת התריס.
  • בעיות במעי ובפי הטבעת, כגון חסימת מעיים או מחלת הסעיפים (דיוורטיקולוזיס - Diverticulosis).
  • פגיעות בעמוד השדרה אשר פוגעות בעצבים המעצבבים את שרירי המעי.
  • פרטיות לא מלאה בעת הליכה לשירותים.
  • התעלמות מהדרישה של הגוף ליציאות.
 
מחקרים מצאו קשר חיובי ברור בין מצב נפשי לפעילות מעיים תקינה. מצב נפשי ירוד עלול לגרום לתנועות מעיים איטיות יותר או מהירות יותר.
הימנעות מהליכה לשירותים במקום ציבורי או במקום העבודה עלולה להביא לשינויים ארוכי טווח בפעילות שרירי המעיים ולהסב נזק גופני.

שימוש בתרופות

לעיתים העצירות נגרמת עקב שימוש בתרופות ומהווה תופעת לוואי לנטילתן.
קבוצות התרופות הבאות עלולות לגרום לעצירות:
  • תרופות לטיפול בצרבת (נוגדות חומצה) אשר מכילות אלומיניום.
  • תרופות נוגדות דיכאון.
  • תרופות לטיפול במחלת פרקינסון.
  • תרופות לטיפול בכאב - מורפין ונגזרותיו.
  • תרופות נגד
    אפילפסיה
    .
  • תרופות פסיכיאטריות.
  • תוספי סידן וברזל.
  • תרופות משתנות.
 
כאשר העצירות נגרמת בשל נטילת תרופה, הפסקת נטילתה תביא להסרת העצירות. אולם אין להפסיק בשום מקרה טיפול תרופתי שניתן על ידי רופא ללא הוראתו. מומלץ להיוועץ ברופא בכל מקרה בו מתעורר חשד שהעצירות נגרמה בשל נטילת תרופה, כי בהחלט ייתכן שקיימת תרופה חלופית שאינה גורמת לעצירות.

הריון

כ- 40% מהנשים תסבולנה מעצירות במהלך
ההריון
, ואצל רובן העצירות תופיע בשלבים המוקדמים שלו. במשך ההריון מופרש ההורמון
פרוגסטרון
במינון גבוה וגורם להרפיית שרירי מערכת העיכול שמובילה לעצירות. במצב תקין תנועתיות שרירי המעי (מכונה פריסטלטיקה) תורמת לזירוז מעבר הצואה במעי הגס והוצאתה דרך פי הטבעת. העלייה ברמת
הפרוגסטרון
בדם גורמת לקושי בהתכווצות השרירים הללו ומכאן לקושי בהפרשת פסולת צואתית החוצה.

מצבי מחלה אשר עלולים לגרום לעצירות

ברוב המקרים עצירות חולפת מאליה ואינה דורשת התערבות רפואית. יחד עם זאת קיימים מקרים נדירים בהם העצירות הינה סימן למצב רפואי מורכב אשר מצריך התייחסות רפואית.
בין מצבים אלו:
  • סוכרת.
  • מחלה אוטואימונית (מערכת
    החיסון
    תוקפת בשוגג את הגוף).
  • היפרקלצמיה – מצב בו רמת הסידן גבוהה בדם.
  • תת פעילות של בלוטת תריס.
  • מחלה גנטית בה יש פגיעה בהתפתחות השרירים.
  • טרשת נפוצה
    – מחלה בה יש פגיעה בעצבים.
  • פרקינסון.
  • פגיעה בעמוד השדרה.
  • פיסורה בפי הטבעת.
  • מחלות מעי דלקתיות.
  • תסמונת המעי הרגיז.
  • סרטן
    המעי הגס או סרטן פי הטבעת.
 

גורמי סיכון נפוצים לעצירות

גורמי הסיכון המשמעותיים לעצירות הינם גיל מבוגר, מצב של חוסר תזוזה (נובע מריתוק למיטה), מחסור באספקת נוזלים לגוף, תזונה דלה בסיבים תזונתיים, נטילת תרופות הרגעה, משככי כאבים (מורפיום ונגזרותיו) וכמותרפיה.
אף הריון נחשב לגורם סיכון משמעותי, עקב השינויים ההורמונאליים המתרחשים במהלכו ועקב הלחץ של
הרחם
על המעי.