מחלת האשימוטו - מידע רפואי

מחלת האשימוטו היא מחלה שפוגעת בבלוטת התריס, בלוטה שממוקמת בבסיסי החלק הקדמי של הצוואר. בלוטת התריס מהווה חלק מהמערכת האנדוקרינית, שמייצרת הורמונים שונים שמתאמים ומווסתים תפקודים רבים בגוף.

במחלת האשימוטו, שנקראת גם דלקת לימפוציטית כרונית של בלוטת התריס ( chronic lymphocytic thyroiditis), תוקפת מערכת החיסון את בלוטת התריס. דלקת שמתפתחת בעקבות זאת גורמת לתת פעילות של בלוטת התריס (היפותיירואידיזם). מחלת האשימוטו נחשבת לגורם הנפוץ ביותר להיפותיירואידיזם.

לאחר שמבצעים בדיקות דם לגילוי מחלת האשימוטו, אפשר לטפל בה באמצעות תחליף של ההורמון של בלוטת התריס. טיפול זה נחשב לפשוט ויעיל.

למחלת האשימוטו אין סימפטומים או סימנים מיוחדים. המחלה מתקדמת לאט, בדרך כלל על פני כמה שנים וגורמת לנזק כרוני לבלוטת התריס. נזק זה מתבטא בירידת רמת הורמוני בלוטת התריס בדם. לכן, הסימפטומים של מחלת האשימוטו הם הסימפטומים של תת פעילות של בלוטת התריס.

הסימפטומים של היפותיירואידיזם משתנים מאוד מאדם לאדם ותלויים בדרגת החוסר של הורמוני בלוטת התריס. בהתחלה בקושי מבחינים בסימפטומים כמו עייפות ואיטיות או שפשוט מייחסים אותם לגיל המבוגר. אך ככל שהמחלה מתקדמת, הסימנים והסימפטומים הופכים להיות גלויים ומורגשים יותר.

סימפטומים אלו כוללים:

• עייפות.
• עליה ברגישות לקור.
• עצירות.
• עור חיוור ויבש.
• פנים נפוחות.
• צרידות.
• רמות כולסטרול גבוהות מהנורמה.
• עליה בלתי מוסברת במשקל, בדרך כלל לא יותר מ- 10 ק"ג, שברובה נובעת מהצטברות נוזלים.
• כאב, רגישות ונוקשות של השרירים, במיוחד בכתפיים ובאגן.
• כאב ונוקשות במפרקים ונפיחות בברכיים או בפרקים הקטנים בכפות הידיים והרגליים.
• חולשת שרירים במיוחד בגפיים התחתונות.
• דימום ווסתי כבד או ממושך.
• דיכאון.

ללא הטיפול הסימפטומים מחמירים בהדרגה ובלוטת התריס עלולה לגדול (זפק). בנוסף, חלה גם פגיעה בזיכרון ובמצב הרוח והאטה בתהליכי החשיבה.

בלוטת התריס מהווה חלק ממערכת אנדוקרינית שמייצרת הורמונים המווסתים ומתאמים פעילויות רבות של הגוף, החל מתהליכי העיכול וכלה בחילוף החומרים ותהליכי הפריון.

בלוטת התריס מייצרת שני הורמונים תירוקסין T4 וטריודותירונין T3. הם מווסתים את הקצב שבו הגוף משתמש בפחמימות ובשומנים ליצירת אנרגיה, שומרים על האיזון של חום הגוף, משפיעים על קצב הלב ומסייעים בוויסות ייצור חלבונים שונים בגוף.

קצב השחרור של T4 ו- T3 מווסת על ידי בלוטות יותרת המוח וההיפותלמוס, הנמצאים באזור בסיס המוח.

כאשר רמות T4 ו- T3 בדם יורדות, הדבר גורם להיפותלמוס לאותת לבלוטת יותרת המוח לייצר את ההורמון שמגרה את בלוטת התריס –Thyroid stimulating hormone TSH. יותרת המוח מפרישה TSH ובכך גורמת להגברת הייצור וההפרשה לזרם הדם של T4 ו- T3.

כאשר רמות T4 ו- T3 בדם עולות, הרי הדבר משפיע על הפחתת יצור ה- TSH.

למרות שהתהליך פועל היטב בדרך כלל, מתרחשים מידי פעם שיבושים שגורמים לבלוטת התריס לייצר יותר מידי או פחות מידי הורמונים.

תפקיד מערכת החיסון בבעיות בלוטת התריס

באופן תקין, מערכת החיסון משתמשת בנוגדנים ובתאי דם לבנים (לימפוציטים) על מנת לסייע להגנת הגוף מפני וירוסים, חיידקים ותרכובות זרות (אנטיגנים) שפולשים לתוכו.

מחלת האשימוטו היא הפרעה אוטו-אימונית שבה מערכת החיסון יוצרת נוגדנים שתוקפים את בלוטת התריס. המחלה גורמת לדלקת בבלוטת התריס (Thyroiditis), שפוגעת ביכולת הבלוטה לייצר הורמונים ומובילה לירידה בפעילותה (היפותיירואידיזם). במצב כזה, בלוטת יותרת המוח מתאמצת לגרות את בלוטת התריס לייצר עוד הורמונים ובסופו של דבר גורמת להגדלת הבלוטה (זפק).

המדענים אינם יודעים מה גורם למערכת החיסון לתקוף את בלוטת התריס. חלקם סבורים שווירוס או חיידק כלשהו מעורר את התגובה, בעוד שאחרים מאמינים שעלול להיות איזשהו פגם תורשתי שמעורב בהתפתחות הבעיה. ככל הנראה, השילוב של הגורמים השונים, כולל תורשה, מין וגיל קובע את הסיכון להתפתחות המחלה.

מחלת האשימוטו נפוצה ביותר בקרב נשים בשנות ה- 50 לחייהן והיא נוטה לעבור בתורשה.

באופן כללי, הרופא ימליץ על בדיקות למחלת האשימוטו אם המטופל מתלונן על עייפות הולכת וגדלה, איטיות, עור יבש, עצירות וצרידות או שהוא לקה בבעיות בלוטת התריס או זפק קודם לכן.

אבחון של מחלת האשימוטו מתבסס על הסימפטומים ועל תוצאות בדיקות הדם שבהן מודדים את רמות הורמוני בלוטת התריס ואת TSH. בדיקות אלה עשויות לכלול בדיקות הורמונים ובדיקת נוגדנים.

בדיקת הורמונים – בדיקות דם פשוטות מאפשרות לקבוע את רמות ההורמונים המיוצרים על ידי בלוטת התריס ובלוטת יותרת המוח. אם בלוטת התריס אינה פעילה מספיק – רמת ההורמונים T4 ו – T3 שהיא מייצרת תהיה נמוכה. בו בזמן רמת TSH תהיה גבוהה יותר מהנורמה בגלל המאמץ של יותרת המוח לעורר את בלוטת התריס לייצר עוד ועוד הורמונים.

בדיקת נוגדנים – מחלת האשימוטו היא מחלה אוטו-אימונית, הגורמת ליצירת נוגדנים בלתי תקינים על ידי מערכת החיסון. במחלה זו ניתן לאתר בדם הנבדק נוגנדים כנגד האנזים תיירואיד פראוקסידאז (TPO) - אנזים שנמצא באופן תקין בבלוטת התריס וקשור ליצירת ההורמונים T4 ו T3.

בדרך כלל הרופאים יבצעו קודם בדיקה של TSH כי תוצאותיה יכולות להצביע על בעיה בבלוטת התריס כבר בשלבים המוקדמים, לפני שמתפתחים סימפטומים גלויים. בנוסף, בדיקת TSH מסייעת לקבוע את המינון הטיפולי של התרופה, הן בהתחלה והן בהמשך.

הטיפול במחלת האשימוטו עשוי לכלול שימוש בתרופות ומעקב רפואי. אם אין עדות לחוסר הורמונלי ובלוטת התריס מתפקדת בצורה תקינה, הרופא ימשיך לעקוב אחר התקדמות המחלה.

הורמונים סינתטיים

אם מחלת האשימוטו גורמת לחוסר בהורמוני בלוטת התריס, החולה יזדקק להשלמתם באמצעות הורמון סינתטי של בלוטת התריס - לבותירוקסין (אלטרוקסין, יותירוקס, סינטרואיד).

לבותירוקסין סינתטי זהה להורמון התירוקסין הטבעי שמיוצר בבלוטת התריס. נטילת הורמון זה דרך הפה מחזירה את רמת הורמוני בלוטת התריס לערכה הנורמלי וכך מרפאה את כל הסימפטומים האופייניים להיפותיירואידיזם. כבר סמוך לתחילת הטיפול, החולים מרגישים עייפים פחות. בנוסף לכך, התרופה מסייעת גם להורדה הדרגתית של רמות הכולסטרול שעלו בגלל המחלה ועשויה גם לגרום לירידה במשקל שהצטבר בגלל המחלה.

בדרך כלל הטיפול באלטרוקסין הוא לכל החיים, אך מינון התרופה יכול להשתנות מידי פעם. לכן, יש צורך בבדיקות TSH תקופתיות מידי 12-6 חודשים.

מעקב אחר המינון

כדי לקבוע את המינון הנכון של לבותירוקסין, הרופא יבדוק את הרמות של TSH כבר תוך מספר שבועות מתחילת הטיפול. חשוב לזכור שכמות עודפת של לבותירוקסין עלולה לגרום להאצת איבוד העצם ולהחמיר את הסיכון לאוסטיאופורוזיס או להחמיר מחלה קיימת. בנוסף, עודף של ההורמון עלול לגרום להפרעות בקצב הלב.

במקרים של חולים שלוקים במחלת לב או בהיפותיירואידיזם בדרגה חמורה, הטיפול יתחיל עם מינון נמוך יותר של לבותירוקסין ויעלה בהדרגה על מנת לאפשר לשריר הלב להסתגל לעליה בקצב חילוף החומרים.

אלטרוקסין אינו גורם לתופעות לוואי כשהמינון שלו מותאם בצורה מדויקת. חשוב לא לדלג על המנות ולא להפסיק את נטילת התרופה גם אם מרגישים טוב, כי אם מפסיקים - הסימפטומים עלולים לחזור בהדרגה.

ספיגה של לבותירוקסין (אלטרוקסין, יותירוקס, סינטרואיד)

את התרופה נוטלים פעם אחת ביום על קיבה ריקה (שעה לפני האוכל, במקרה זה), בדרך כלל בבוקר, על פי הוראות הרופא. חשוב לציין שכמות גדולה של סיבים תזונתיים עלולה לפגוע בספיגת ההורמון הסינתטי.

בנוסף לכך, ישנם גם כמה מזונות שעלולים להפריע לספיגתו, שכוללים: מזונות גויטרוגניים, אגוזים, סויה וקמח סויה, זרעי פשתן טחונים, תוספי ברזל או מולטי-ויטמינים שמכילים ברזל, תוספי סידן, סותרי חומצה שמכילים אלומיניום או מגנזיום, תרופות מסוימות לטיפול בכיבים במערכת העיכול כמו סוקרלפאט

(sucralfate), תרופות להורדת כולסטרול כמו כולסטיראמין (cholestyramine) וכולסטיפול (cholestipol).
כדי להימנע מהפרעות אפשריות בספיגת התרופה, כדאי להימנע משימוש בחומרים אלו או להרחיק אותם 3-4 שעות לפני או אחרי נטילת האלטרוקסין.

כאשר תת פעילות של בלוטת התריס שנגרמת על ידי מחלת האשימוטו אינה מטופלת, היא עלולה להוביל להתפתחות מספר בעיות בריאותיות.

זפק – גירוי מתמיד של בלוטת התריס לייצר עוד ועוד הורמונים עלול לגרום להגדלתה, מצב הידוע כזפק. היפותיירואידיזם מהווה אחד הגורמים הנפוצים לזפק. למרות שבדרך כלל זפק אינו גורם לסימפטומים, הגדלה משמעותי עלולה להפריע לנשימה ולבליעה, בנוסף לאי נעימות אסתטית.

בעיות לב – מחלת האשימוטו עלולה להיות קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות מחלות לב, בעיקר בגלל שרמת הכולסטרול הרע LDL נוטה לעלות אצל האנשים עם תת פעילות בלוטת התריס. היפותיירואידיזם הנגרם על ידי מחלת האשימוטו עלול להוביל גם להגדלת שריר הלב ובמקרים נדירים אף לאי ספיקת לב.

בעיות בתחום הבריאות הנפשית – דיכאון עלול להתפתח בשלבים המוקדמים של מחלת האשימוטו ואף עלול להחריף עם הזמן. בנוסף לכך, מחלת האשימוטו עלולה לגרום לירידה בחשק המיני (ליבידו) אצל נשים וגברים ולהוביל גם להאטת התפקודים המנטליים (חשיבה).

מיקסדמה – זהו מצב נדיר ומסכן חיים שעלול להתפתח על רקע של תת פעילות ממושכת של בלוטת התריס בגלל מחלת האשימוטו שלא טופלה. הסימנים והסימפטומים שלה כוללים חוסר סבילות לקור, ישנוניות שמתחלפת בשינה ממושכת ועלולה להידרדר לחוסר הכרה.התרדמת במיקסדמה עלולה להיגרם גם על ידי שימוש בתרופות הרגעה, זיהום או סטרס. מצב זה דורש טיפול רפואי מיידי.

מומים מולדים – תינוקות שנולדים לנשים עם היפותיירואידיזם שלא טופל על רקע של מחלת האשימוטו נמצאים בסיכון מוגבר למומים מולדים בהשוואה לתינוקות שנולדים לנשים בריאות. בנוסף, תינוקות כאלו נוטים יותר לבעיות בהתפתחות מוטורית ושכלית. ייתכן כי קיים קשר בין היפותיירואידיזם בזמן ההריון לבין מומים מולדים כמו חך שסוע.

כמו כן, קיים קשר בין היפותיירואידיזם בהריון לבין בעיות בלב, במוח ובכליות בקרב תינוקות. יחד עם זאת, אבחון מוקדם של הבעיה, בחודשים הראשונים של חיי התינוק, מעניק סיכויים מצוינים להתפתחות תקינה.