בחדר הלידה תפגשי את המיילדת שתלווה אותך במהלך הלידה. המיילדת תסקור עמך את מהלך
ההריון, את מצב בריאותך הכללי, ותברר האם את רגישה לתרופות מסוימות.
בשלב זה תתבקשי לפשוט את בגדייך, וללבוש חלוק בעל פתח אחורי.
בהתאם למדיניות בית היולדות בו תבחרי ללדת, יבוצעו בדרך כלל בשלב זה חוקן והחדרת עירוי ('פתיחת וריד'). כיום, במרבית בתי היולדות אין מחייבים ביצוע חוקן, אולם כדאי להתרוקן לפני שלב הלחיצות, על מנת למנוע מעצמך אי נעימות של הפרשת צואה במהלך הלידה.
החדרת העירוי מבוצעת על מנת לאפשר עירוי נוזלים שמטרתו למנוע ירידה חדה בלחץ הדם, במקרה שיהיה צורך בזירוז, וכן לפני מתן
אלחוש אפידורלי. הכנסת העירוי תמצא שימוש בכל מקרה חרום שיצריך התערבות רפואית מיידית.
במשך השהות בחדר הלידה ייבדק קצב התקדמות הלידה מדי כשעתיים, באמצעות בדיקה פנימית של מידת הפתיחה של צוואר הרחם, ובחינת מיקום התינוק באגן (גובה התינוק ביחס לספינות). הספינות הן המקום הכי צר באגן הירכיים, ומשמשות כמדד למיקום ראש התינוק באגן. גובה התינוק נמדד ביחס לספינות שבאגן בערכים: 3-, 2-, 1- ,0 ,1+, 2+, 3+. כשהתינוק נמצא בגובה 0, הראש נחשב מבוסס באזור הצר והקשה ביותר למעבר באגן.
קצב לב העובר ינוטר באמצעות המוניטור (מכשיר מעקב), ובמידה שקיבלת כבר אפידורל, הניטור יהיה רציף.
כאשר הלידה מתארכת, יתכן שיתחלפו המשמרות של המיילדות, ומיילדת חדשה תכנס לתמונה.
 |
| בחדר הלידה תפגשי את המיילדת שתלווה אותך במהלך הלידה |
שלבי הלידה
השלב הראשון: מצירים ועד לפתיחת צוואר הרחם
השלב הראשון מתחיל עם הציר הראשון, ונמשך עד לפתיחה מלאה של צוואר הרחם. השלב הראשון של הלידה מחולק לשני חלקים:
- השלב הלטנטי – עד לפתיחה של 3 סנטימטרים. בתחילת השלב הלטנטי, הצירים אינם סדירים, ומרווח הזמן בינם גדול. עם חלוף הזמן, הצירים הופכים סדירים, תכופים, ארוכים וחזקים יותר.
- השלב האקטיבי – עד לפתיחה של 10 סנטימטרים. הצירים בשלב זה יהיו סדירים, תכופים וחזקים. בשלב זה התקדמות הפתיחה מהירה.
קצב ההתקדמות הלידה הוא ייחודי לכל יולדת. בעוד שאצל חלק מהיולדות, השלב הראשון יכול להמשך מספר ימים, אצל אחרות הוא ימשך שעות בודדות. יתר על כן, קצב התקדמות הלידה עשוי להשתנות מלידה ללידה.
ברגע שהופיעו הצירים, ועל אף הדחף האנושי לרוץ לבית היולדות, כדאי להישאר בבית ככל שניתן, על מנת לקצר את משך השהיה בבית היולדות. לקראת מועד הלידה המשוער, ודאי כי התיק ערוך ומוכן. כדאי להימנע מהכנת התיק תחת לחץ של הופעת הצירים.
הצירים המופיעים בתחילת השלב הראשון נגרמים מהתכווצויות של דפנות הרחם, אשר נמשכות כלפי מעלה, לכיוון בית החזה. ככל שדפנות הרחם מתכווצות ונמשכות כלפי מעלה, צוואר הרחם נפתח ומתקצר (זוהי המחיקה של צוואר הרחם). בסוף השלב הראשון, צוואר הרחם פתוח באופן מלא (10 סנטימטרים), ומחוק לגמרי.
עם סיום השלב הראשון, את עשויה לחוש לחץ בפי הטבעת. זהו סימן שאת מוכנה לשלב השני של הלידה, שלב הלחיצות. הלחץ בפי הטבעת נגרם מאחר שראש העובר שירד לתעלת
האגן לוחץ על המעי הגס ועל עצם הזנב. העובר מתכונן לקראת צאתו לעולם.
השלב השני: לחיצות ולידה
זהו שלב הלחיצות שמטרתן לסייע לעובר לצאת לעולם. בשלב זה הצירים הופכים סדירים ותכופים, ומכונים צירי לחץ. הלחיצות תבוצענה במהלך הצירים, על מנת לדחוף את התינוק במורד תעלת הלידה. השלב השני בלידה יכול לארוך מספר דקות, אולם אצל חלק מהיולדות, שלב זה יארך מספר שעות, ויסתיים עם לידת התינוק.
החלק התחתון בתעלת הלידה אותו עובר התינוק הוא הפרינאום, או איזור החיץ. הפרינאום מורכב מרקמה גמישה אשר מתרחבת כדי לאפשר לתינוק לצאת. על מנת להגדיל את גמישות הפרינאום, ניתן לבצע עיסוי מקומי עם שמן נבט חיטה.
בחלק מחדרי הלידה, תעסה המיילדת במהלך הלידה את אזור הפרינאום. אם למרות העיסוי הפרינאום אינו גמיש דיו וקיים חשש לקרע עם יציאת התינוק, יבוצע ברוב המקרים
חתך חיץ. הסיבה היא שעדיף לבצע חיתוך מבוקר, ולא להגיע להתרחשות קרע תוך כדי יציאת התינוק.
המיילדת תנחה אותך בדיוק מתי ללחוץ, על מנת שלחיצות תהיינה יעילות ככל שאפשר ולא תתעייפי ללא צורך.
ברגע שראשו של התינוק יצא, תוכלי להושיט את ידך, ולחוש את ראשו ופלומת שערו.
לאחר צאתו של התינוק, יחתך חבל הטבור. במרבית בתי החולים, מאפשרים לאב או לאם לבצע את החיתוך בעצמם. מזל טוב! תינוקך נולד.
התינוק יישקל, יימדד, וייבדק על ידי רופא ילדים. לזרועו יוצמד צמיד עם שמך ומספר הזהות, על מנת להסיר כל מקום לבלבול. מחדר הלידה יילקח התינוק לתינוקיה, במחלקת היולדות.
השלב השלישי: הוצאת השליה ובדיקות
עם תחילת שלב זה, התינוק כבר בחוץ וכל שנותר זה להוציא את השליה. עם הוצאת השליה מסתיימת הלידה.
תהליך הוצאת השליה אורך כ- 20 דקות, עד שעה. הרחם ממשיך להתכווץ, ולעתים יש צורך במספר לחיצות על מנת לסייע ביציאת השליה. עם יציאת השליה עורכת המיילדת סקר מדוקדק, על מנת לוודא שהשליה יצאה שלמה, וכי לא נותרו חתיכות שליה בתוך הרחם.
אם נוצר דימום במהלך הלידה או במהלך יציאת השליה, יתכן שתקבלי זריקת פיטוצין שמטרתה לגרום לכיווץ הרחם, והפסקת הדימום.
כמו כן, תבדוק המיילדת את פתח הנרתיק על מנת לברר אם נוצרו קרעים במהלך הלידה. אם בוצע חתך חיץ, יגיע רופא על מנת לתפור את החתך, וכן לתפור קרעים גדולים אחרים, אם נוצרו. קרעים קטנים יחלימו מאליהם ולא יצריכו תפר. במידה שקיבלת אפידורל, אין צורך בהרדמה נוספת. במידה שלא, תבוצע הרדמה מקומית. חשוב לוודא שההרדמה אכן השפיעה. אינך צריכה לחוש כל כאב בעת התפירה.
לאחר שיסתיימו הבדיקות, התפירות ושאר ההליכים הרפואיים, תועברי למחלקת היולדות, להתאוששות והמשך השהיה.
הקלה על כאב במהלך הלידה
הכאב במהלך הלידה נובע הן מהתכווצות הרחם, והן מהתקצרות צוואר הרחם ופתיחתו.
כיום מוצעים ליולדת מספר אמצעים להקלה על כאב בעת הלידה. כדאי להכיר את הסוגים השונים של אמצעי האלחוש, על מנת לקבל את ההחלטה לגבי האמצעי המתאים ביותר עבורך (ובהתאם לשיקולי הצוות הרפואי בחדר הלידה).
הרדמה אפידורלית
זוהי שיטת האלחוש המקובלת ביותר בחדר הלידה. בשיטה זו מוחדר חומר הרדמה אל החלל האפידורלי המקיף את תעלת העצבים שבין קרומי חוט השדרה, ומכאן נגזר שמו. חומר ההרדמה מוחדר באמצעות מחט, דרך הרווח שבין חוליות הגב התחתון.
אלחוש אפידורלי מבטל לחלוטין את הכאב, מאחר שהוא מרדים את קצות העצבים היוצאים מחוט השדרה אל הגוף. האפידורל מונע את הכאב, אך מאפשר ליולדת שליטה על פלג גופה התחתון.
האלחוש האפידורלי הוא אמצעי בטוח מאד הן עבור היולדת והן עבור העובר (אינו חודר אל השליה). לאורך הלידה, ניתן להוסיף חומר הרדמה ככול שנדרש (עד שני מזרקים). מעבר לכך, אם נוצר צורך בניתוח דחוף, ניתן לבצעו ביתר קלות מאחר שגם ניתוח קיסרי מבוצע בהרדמה אפידורלית.
מתי ניתן לקבל אפידורל
בדרך כלל יינתן האפידורל במהלך השלב השני של הלידה (שלב הלידה הפעילה והלחיצות).
עדיף להימנע ממתן מוקדם, מאחר שמתן אפידורל מוגבל לשני מזרקים של חומר אלחוש, ומשך ההשפעה מוגבל. תכנון נאות של מועד תחילת האלחוש ימנע מצב בו הלידה טרם הסתיימה, אך השפעת האפידורל כן. סיבה נוספת היא שהאפידורל עלול להאריך את שלב הלידה הראשון, ולהאט את קצב התקדמות הלידה.
מתי לא ניתן לקבל אפידורל
סיבות המונעות מתן אפידורל:
- אם היולדת אינה מעוניינת בכך.
- ההחלטה על מתן אפידורל התקבלה מאוחר מדי, ושלב הלידה הפעילה יחל
לפני שתחל השפעתו של האפידורל. חולפות כ- 45 דקות ממועד תחילת תהליך האלחוש ועד לתחילת השפעתו.
- אם היולדת סובלת מבעיות בקרישת הדם או מטופלת בתרופות נוגדות קרישת דם, ובכלל זה אספירין.
- אם היולדת סובלת ממחלה נוירולוגית.
- אם היולדת אלרגית לחומר ההרדמה. יולדת שקיבלה בעבר זריקת אלחוש אצל רופא שיניים ולא פיתחה תגובה אלרגית, יכולה לקבל אפידורל ללא חשש.
- אם היולדת סובלת מזיהום עור בגב התחתון.
- אם ליולדת קעקוע נרחב מאד באזור הגב התחתון המונע את החדרת המחט בצורה בטוחה.
 |
| מיקום החדרת חומר ההרדמה |
כיצד מתבצע אלחוש אפידורלי
לפני מתן אלחוש אפידורלי, על היולדת לקבל עירוי של ליטר נוזלים. זאת כדי לשמור על לחץ דם תקין, מאחר שהעצבים הראשונים אשר מושפעים מהאפידורל הם אלו המווסתים את לחץ הדם. העירוי נמשך כ- 20 דקות, ורק לאחריו יינתן חומר האלחוש.
לצורך ההזרקה, על היולדת להפנות את גבה למרדים, ולשכב בתנוחה עוברית על צידה, עם הברכיים כפופות לכיוון החזה. הרופא יחטא את אזור הגב, ויזריק תחילה זריקת אלחוש מקומי.
החדרת האפידורל כוללת החדרה של מחט חלולה אל החלל האפידורלי המצוי בחלקו התחתון של עמוד השדרה. דרך המחט החלולה תוחדר צינורית פלסטיק דקה, דרכה יוזרק בהמשך החומר המרדים, שתפקידו לחסום את מעבר תחושת הכאב מהחלק התחתון של הגוף אל המוח. המחט החלולה מוצאת מן הגוף, והצינורית נשארת במקומה.
הצינורית תחובר למזרק הנמצא במכשיר שמאפשר הזרקה אוטומטית קבועה של חומר האלחוש. בהתאם לצורך תוכל היולדת ללחוץ על כפתור במכשיר כדי להגביר את הכמות המוזרקת של חומר האלחוש. המכשיר יתריע על סיום החומר במזרק כדי שיוסף חומר אלחוש. השפעת האפידורל תימשך גם במהלך מילוי חומר האלחוש במזרק.
כמות חומר האלחוש וריכוזו יותאמו על ידי המרדים בהתאם לשלב הלידה בו ניתן האפידורל. מרגע תחילת ההזרקה של חומר האלחוש ועד לתחילת ההשפעה תחלופנה כ- 15 דקות. מרגע מתן האפידורל לא מתאפשר ליולדת לרדת מהמיטה או להסתובב, ולכן יש צורך בהחדרת צנתר (קטטר) לצורך מתן שתן. מתן אפידורל מחייב ניטור רציף של היולדת באמצעות מוניטור, אגב מדידת לחץ דמה, על מנת לוודא שלא מתרחשות נפילות בלחץ הדם עקב מתן האפידורל.
צינורית האפידורל תוסר מגבה של היולדת כשעתיים לאחר הלידה.
חסרונות האפידורל
על אף שאלחוש אפידורלי היא שיטת האלחוש המקובלת ביותר בחדרי הלידה, יש לזכור שיש לה מספר חסרונות:
- נדרשת נוכחות של מרדים מיומן בחדר הלידה.
- מתן אפידורל בסמיכות ללידה עצמה עלול לפגום בשיתוף הפעולה של היולדת עם הצוות המיילד, מאחר שהצירים אינם מורגשים עוד ולכן קשה לדעת איך ומתי ללחוץ. במקרה זה חשובה במיוחד נוכחותה של מיילדת מיומנת שתנחה את היולדת.
- מאחר שקשה יותר ללחוץ לאחר קבלת אפידורל עולה הסיכון ללידת מכשירים.
- אם המחט ובעקבותיה הצינורית לא הוחדרה למקום המתאים (לרבות מהסיבה שהיולדת זזה תוך כדי פעולה זו) עלול האלחוש להשפיע רק על חצי צד של הגוף (שמאל או ימין).
- הזרקה לא נכונה של החומר עלולה לגרום נזק לחוט השדרה עד כדי חולשה או שיתוק. במקרה של ניקוב הקרום הפנימי של חוט השדרה ודליפת נוזל השדרה, יגרם כאב ראש חריף.
רפואה משלימה להקלה על כאב הלידה
כיום מוצעות בחלק מחדרי הלידה שיטות חלופיות (אלטרנטיביות) להקלה על הכאב, כגון שיאצו או עיסוי בשמנים.
 |
| רפואה משלימה להקלה על כאב הלידה |
שיאצו
טיפול שיאצו כולל לחיצות על נקודות שונות בגוף ועיסוי. הוא אינו מבטל כליל את תחושת הכאב, אלא מקל עליו ומקל על התמודדות של היולדת עם הכאב.
השיטה מבוססת על שחרור חסימות אנרגטיות, כך שהאנרגיה המזינה את הגוף ('קי') זורמת באופן חופשי.
דיקור סיני
בדומה לשיאצו, מאפשר הדיקור הסיני שחרור של חסימות אנרגטיות באמצעות מחטים דקיקות. מומלץ לקבל מספר טיפולי דיקור לפני הלידה על מנת להכין את הגוף ללידה, ובמידת הצורך, ניתן להיעזר בדיקור גם במהלך הלידה עצמה.
עיסוי עם שמנים
אף עיסוי שמנים נחשב כאמצעי לפתיחת ערוצי האנרגיה בגוף, ולכן עיסוי כזה תורם להרפיה ולהקלה על תחושת הכאב. העיסוי אינו מבטל כליל את הכאב, אלא מקהה אותו.
זירוז הלידה
זירוז משמעותו גרימת לידה באופן יזום, באמצעים מלאכותיים (תרופתיים או אחרים). זירוז יכול להתבצע גם תוך כדי לידה, במידה שהצירים הטבעיים אינם תדירים או עוצמתיים דיים ויש צורך בהאצת תהליך הלידה.
תהליך הזירוז יכול לארוך מיום ועד מספר ימים. הוא דורש פיקוח רפואי צמוד (ניטור הצירים, מוניטור למעקב אחר קצב לב העובר ותגובתו לצירים, וכן בדיקה ידנית של מצב צוואר הרחם). לכן זירוז מבוצע אגב אשפוז.
ישנן מספר שיטות לזירוז לידה, אשר יותאמו בהתאם למצב היולדת ולשיקולי הצוות הרפואי בחדר הלידה.
שיטות לזירוז לידה
מתן פיטוצין
זוהי נגזרת כימית של ההורמון אוקסיטוצין, שגורם להתכווצות הרחם. פיטוצין ניתן במתן תוך-ורידי כדי לייצר צירים או במטרה להעצים צירים קיימים.
פיטוצין ניתן אך ורק בחדר לידה, מאחר שבעקבות המתן יכולים להתפתח במהירות צירים תכופים וחזקים. הופעת הצירים תגביר את הלחץ על העובר ולכן יש צורך בניטור של קצב לב העובר.
פקיעת קרומים
פקיעת קרומים מבוצעת באמצעות 'מסרגה', שהיא מעין מקל פלסטיק סטרילי שבקצהו קרס, אשר מוחדרת דרך הנרתיק כדי לקרוע את קרומי השליה.
הפעולה תבוצע בעת ציר, אך ורק לאחר שראשו של העובר התבסס באגן וצוואר הרחם פתוח, כדי שאפשר יהיה להגיע אל השליה. היא אינה כואבת, היות שקרומי השליה אינם מכילים קצות עצבים. מבחינת תחושה הפעולה דומה לבדיקה גניקולוגית וגינלית.
לאחר פקיעת הקרומים קיימת סכנת זיהום ברחם ולכן חייבת להתרחש לידה.
פקיעת קרומים תבוצע לרוב בלידה שהתחילה, אך נתקעה או נעצרה, וכאשר כבר ישנם צירים, אך יש צורך להגביר אותם ולקדם את ירידת התינוק בתעלת הלידה.
צירים שמתפתחים בעקבות פקיעת קרומים יתפתחו במהירות רבה ויהיו חזקים במיוחד, תכופים יותר וארוכים יותר.
הפרדת קרומי השק העוברי - סטריפינג
פעולה זו יכולה להתבצע כאשר קיימת פתיחה של
צואר הרחם, דרכו מסוגל הרופא להחדיר אצבע אחת או שתיים, כדי להפריד את קרומי השק העוברי מדפנות הרחם אגב תנועה סיבובית.
למרות שהפעולה אורכת פחות מדקה, והיא ותיקה, נפוצה ויעילה, עדיין היא מאוד לא נעימה ועלולה להסב כאב חזק. בעת הביצוע חשוב שהיולדת תהייה רפויה ותנשום עמוק. ניתן לבצע את הפעולה במרפאת הרופא המטפל או בחדר לידה. בדרך כלל יתפתחו צירים בתוך 24 שעות מביצועה.
פעולת הפרדת קרומי השק העוברי גורמת לשחרור פרוסטלגלנדינים שמביאים להבשלת צוואר הרחם ולקידום תהליך הלידה. כתוצאה מהקילוף יכול להיווצר דימום קל. אם הדימום מתגבר יש לפנות בהקדם לחדר לידה.
שימוש בג'ל או בנרות המכילים פרוסטגלנדינים
פרוסטגלנדינים הם חומרים הנמצאים בגוף האדם, אשר מרככים את צוואר הרחם לקראת הלידה ומסייעים במחיקה, פתיחה, והבשלה של הצוואר בעת לידה.
הפעולה מבוצעת על ידי החדרת ג'ל או נר המכיל פרוסטלגלנדינים אל הנרתיק. ניתן לחזור עליה מדי שש שעות, בהתאם לשיקול דעתו של הצוות הרפואי. מדובר בהליך המתבצע אך ורק בחדר לידה.
תופעות לואי אפשריות כוללות
בחילה, שינויים קיצוניים בלחץ הדם והתפתחות צירים חזקים.
תנוחת העובר ברחם לקראת הלידה (מנח ומצג העובר)
על מנת לאפשר בעת הלידה מעבר קל של העובר בתעלת הלידה, עליו להיות בתנוחה בה מוצג הקוטר הקטן ביותר שלו כלפי תעלת הלידה. לפיכך תנוחתו ברחם משמעותית ביותר.
תנוחת העובר ברחם מוגדרת על פי שני גורמים: מנח העובר ומצג העובר. בהתאם למנח ולמצג העובר ניתן לצפות עד כמה קלה תהיה יציאתו של העובר מהרחם דרך תעלת הלידה.
המצב המיטבי ללידה מורכב ממנח אורכי ומצג ראש. שילוב זה מתרחש בכ- 95% מהלידות. ביתר המקרים, המצג הנפוץ ביותר הוא מצג עכוז.
את מנח ומצג העובר ניתן לזהות באמצעות מישוש חיצוני של הבטן. מאחר שאבחון באמצעות מישוש אינו מספר תוצאה ודאית, מבוצע גם אולטרא סאונד, או בדיקה פנימית, במידה שקיימת פתיחה של צוואר הרחם. בבדיקה פנימית תוכל המיילדת לחוש איזה חלק מציג העובר בפתח תעלת הלידה.
מנח אורכי לעומת רוחבי
במרבית המקרים, תנוחת העובר ברחם היא כזו שראשו או ישבנו מופנים כלפי מעלה, כאילו העובר 'עומד' בתוך הרחם. מצב זב מכונה מנח אורכי. במקרים אחרים מונח העובר לרוחב הרחם, במצב מאוזן. מצב זה מכונה מנח רוחבי. מנח רוחבי שכיח בעיקר בקרב נשים שעברו הריונות רבים,
בהריונות מרובי עוברים, או בלידות מוקדמות מהצפוי.
כאשר העובר במנח רוחבי, יוצע לך לבצע היפוך. במידה שתבחרי שלא לבצע היפוך, או אם בוצע היפוך שלא הצליח, תבוצע הלידה בניתוח קיסרי.
מצג עכוז לעומת מצג ראש
המצב השכיח ביותר של עובר בעת הלידה הוא מצג ראש. במצב זה ראשו של העובר פונה כלפי פתח תעלת הלידה, מורכן כלפי החזה, והעורף פונה קדימה. המצג ההפוך הוא מצג עכוז, שבו העובר מפנה את עכוזו לעבר תעלת הלידה.
במהלך השליש השלישי להריון, כ- 97% מהעוברים יתהפכו ויעברו למצג ראש. עם התקדמות ההריון גדל ראש העובר, המקום ברחם קטן וקשה לו להתהפך. לכן, אם העובר לא התהפך עד לשבוע 37, קטן הסיכוי שהוא יתהפך באופן טבעי.
אם העובר נמצא במצג עכוז, ניתן לבחור לבצע היפוך, או לנסות ללדת לידת עכוז, או לבחור בניתוח קיסרי. מקובל לנסות תחילה לבצע היפוך, ובמידה שזה נכשל, לבחור בניתוח קיסרי. זאת מאחר שלידת עכוז נחשבת ללידה בסיכון גבוה.
לידת עכוז דורשת מהצוות הרפואי מומחיות גבוהה ולכן עליה להתבצע על ידי רופא מיומן בלבד. לפני לידת עכוז יש לבצע הערכת משקל של העובר ולמדוד את קוטר ראשו. כמו כן חשוב למדוד את מימדי האגן של היולדת, על מנת לאמוד את סיכויי ההצלחה של הלידה במצב זה. מעבר לכך, יש לוודא את התנוחה המדויקת של העובר ולבצע ניטור רציף של קצב לב העובר לכל אורך הלידה.
מצג פנים
לעיתים, גם כאשר העובר נמצא במצג ראש, ראשו אינו מורכן כלפי החזה, אלא מתוח לאחור, כך שפניו פונים כלפי פתח תעלת הלידה. זהו מצג פנים אשר מתרחש בכ- 0.2% מהמקרים. מצג פנים מאפשר לידה נרתיקית, אך דורש ניטור רציף של קצב לב העובר. בכל מקרה של מצוקה עוברית או עצירה של תהליך הלידה, יבוצע מיידית ניתוח קיסרי.
היפוך חיצוני (external cephalic version)
מטרתו של ההיפוך החיצוני לגרום לעובר להתהפך ברחם, באמצעות הפעלת לחץ מחוץ לבטן. היפוך יבוצע לאחר השבוע ה- 37 להריון אך ורק על ידי רופא מומחה. הפעולה מתבצעת בבית חולים, תחת מעקב אולטרא סאונד.
היפוך אינה פעולה נעימה ואף עלולה להיות כואבת. לפני הפעולה ניתנת לאישה ההרה תרופה להרפיית הרחם ולהפחתת פעילות רחמית (אם קיימת כזו). לאחר מכן מפעיל הרופא לחץ חיצוני על הבטן, במטרה להפוך את העובר.
הצלחת ההיפוך תלויה בין היתר במשקל העובר, גודל הרחם וכמות
מי השפיר. שיעורי ההצלחה של ההיפוך עומדים על כ- 60%.