שבועות הריון

סימנים ללידה קרבה

לידה היא חוויה מרגשת ומלחיצה בו זמנית, ולכן מומלץ להתכונן לקראתה מראש. כדאי להכיר את הסימנים המלמדים על הלידה המתקרבת, ולהכין מראש את התיק. כדאי לצמצם את גורמי הלחץ לקראת הלידה. ככל שרמת הלחץ יורדת, כך עשויה לקטון גם רמת הכאב, וניתן ליהנות יותר מהחוויה הקסומה שאין אחרת שתשווה לה.
חשוב לדעת שב- 95% מההריונות, הלידה אינה מתרחשת במועד המשוער.
סימנים המרמזים כי הלידה קרבה כוללים:

• הופעת צירים סדירים.
• הופעת הפקק הרירי.
• ירידת מים.

אם אחד או יותר מהסימנים הללו מופיע עוד לפני שבוע

37 להריון, יש לפנות באופן מיידי למיון יולדות.

כאב גב, בחילות, שלשול

סימנים נוספים שעשויים לרמז על הלידה המתקרבת, כוללים:

• כאב גב.
• בחילה או הקאה.
• שלשול.
• הופעת הפקק הרירי. הפקק הרירי אוטם את פתח צוואר הרחם במשך ההריון. יציאתו מתבטאת כהפרשה צמיגית, שעשויה להיות בהירה מאד, ועד אדומה-חומה, בדומה לצבען של הפרשות בסוף המחזור החודשי. הפקק עשוי להשתחרר כמה שעות לפני הלידה, אך גם כשבועיים לפני הלידה. בחלק מהמקרים, הפקק משתחרר אך ורק במהלך הלידה עצמה. אם הופעת הפקק אינה מלווה בצירים סדירים, ירידת מים או דימום, אין צורך לעשות דבר או להגיע לחדר הלידה.

ירידת מים

סימן מובהק נוסף ללידה הממשמשת הוא ירידת מים.
מי השפיר עוטפים את העובר ברחם במשך ההריון. עם התחלת תהליך הלידה, פוקע הקרום העוטף את שק מי השפיר, ומי השפיר זורמים החוצה, דרך הנרתיק. כ -15% מכלל הלידות מתחילות בירידת מים המתרחשת מעצמה.
ירידת המים עשויה להתרחש כמעין זרזיף של נוזל, או כשטף חזק הזורם במורד הנרתיק. אצל חלק מהיולדות, ירידת המים תבשר על הלידה המתקרבת, ותחל מספר שעות לפני הופעת הצירים, ואילו אצל חלק מהיולדות, המים ירדו אך ורק במהלך הלידה עצמה.
במידה שירדו המים, חשוב לשים לב האם הם צלולים, או שמא ירקרקים-צהבהבים, כי אז עלול להיות שמדובר במצב של מצוקה עוברית. במקרה של ירידת מים, יש להגיע לחדר הלידה תוך 1-2 שעות מרגע ירידת המים.
אם המים ירדו, אך לא התפתחו צירים, חלק מהנשים תקבלנה זירוז, על מנת לגרום ללידה. כיום מקובל לאפשר לאישה המעוניינת בכך להמתין כ- 48 שעות להתפתחות צירים באופן ספונטני, לפני גרימת לידה.

מתי צריך ללכת לחדר הלידה?

אז איך יודעים שהגיע הזמן? אם כן, במקרים הבאים, 'זהו זה', ויש ללכת לחדר הלידה:

• כשתדירות הצירים היא מידי 5 דקות, הם נמשכים 45-60 שניות כל פעם, במשך למעלה משעה.
• במקרה של ירידת מים.
• במקרה של דימום מהנרתיק.
• במקרה של כאב בטן או כאב גב קשים, שאינם נעלמים בין ציר לציר.
• במקרה שהרגשת ירידה בתנועתיות העובר.
• בלידות חוזרות יכולים הצירים להתגבר במהירות, ולכן עליך להיות קשובה לגופך,
  ולפנות לחדר הלידה במועד המתאים.
  
  

מומלץ להמתין בבית עד שהצירים הופכים תדירים וממושכים, מאחר שהגעה מוקדמת מדי לבית החולים עלולה להיות מייגעת. ממילא לא יקבלו אותך לחדר הלידה, וההמתנה במיון יולדות יכולה להיות מורטת עצבים.

מה לקחת לחדר הלידה?

למה לצפות במחלקת היולדות?

עם הגיעך למחלקת היולדות פני לדלפק הרישום במיון יולדות. בדלפק הרישום יקלטו את פרטייך, יונפק לך גיליון בית היולדות והמדבקות הנלוות.
אם הגעת בדחיפות, הניחי לבן זוגך לבצע את הרישום, ופני ישירות למיון היולדות. לצורך הרישום, הצטיידי במסמכים אישיים, תעודת זהות, ותיק ההריון המלא.
לאחר הרישום תתקבלי על ידי מיילדת במיון היולדות. המיילדת תשוחח עימך על מנת לוודא את תדירות הצירים, תעיין בכרטיס מעקב ההריון, תמדוד את לחץ דמך, ותיתן לך מקלון לצורך בדיקת שתן. לאחר מכן תחוברי למכשיר המוניטור (מעקב), על מנת לבצע רישום שוטף של הצירים, וכן לעקוב אחר קצב ליבו של העובר, בתגובה לצירים.
המיילדת תמשש את הבטן כדי לקבוע את תנוחת העובר ברחם (מצג ומנח העובר), על מנת להעריך עד כמה בקלות יוכל העובר לצאת דרך תעלת הלידה מהרחם.
לבסוף, תערוך המיילדת בדיקה פנימית, על מנת לקבוע את מידת הפתיחה והמחיקה של צוואר הרחם, כמדד להתקדמות הלידה. כיום הפתיחה נמדדת בסנטימטרים (בעבר דובר על אצבעות, כאשר אצבע אחת שווה ל- 2 סנטימטרים). פתיחה מלאה היא פתיחה של 10 סנטימטרים (חמש אצבעות).
המחיקה היא מדד להבשלת צוואר הרחם לקראת הלידה. צוואר הרחם הופך רך ודק יותר. מחיקת צוואר הרחם מבוטאת באחוזים. מחיקה של 50% משמעותה כי צוואר הרחם הגיע לעובי של מחצית מעוביו המקורי. צוואר הרחם חייב להיות מחוק לגמרי (100%) לפני לידה וגינלית.

הבדיקה מבוצעת באמצעות החדרת אצבע או שתיים של המיילדת אל הנרתיק תוך כדי ציר, מאחר שבזמן זה המדידה מדויקת יותר. למרות אי הנעימות והכאב, נסי להיות רפויה ונשמי עמוק.
פתיחה של למעלה משלושה סנטימטרים ומחיקה מלאה, הם סימנים ללידה פעילה.
אם נמצא כי את בלידה פעילה, תתקבלי לחדר הלידה. במידה שלא, תתבקשי להמתין, או לצאת להליכה על מנת לזרז את הצירים. בשלב זה יוצמד למפרק ידך צמיד עם שמך ומספר תעודת הזהות, לצרכי זיהוי שלך ושל התינוק.

מה קורה כשמגיעים לחדר לידה?

בחדר הלידה תפגשי את המיילדת שתלווה אותך במהלך הלידה. המיילדת תסקור עמך את מהלך ההריון, את מצב בריאותך הכללי, ותברר האם את רגישה לתרופות מסוימות.
בשלב זה תתבקשי לפשוט את בגדייך, וללבוש חלוק בעל פתח אחורי.
בהתאם למדיניות בית היולדות בו תבחרי ללדת, יבוצעו בדרך כלל בשלב זה חוקן והחדרת עירוי ('פתיחת וריד'). כיום, במרבית בתי היולדות אין מחייבים ביצוע חוקן, אולם כדאי להתרוקן לפני שלב הלחיצות, על מנת למנוע מעצמך אי נעימות של הפרשת צואה במהלך הלידה.
החדרת העירוי מבוצעת על מנת לאפשר עירוי נוזלים שמטרתו למנוע ירידה חדה בלחץ הדם, במקרה שיהיה צורך בזירוז, וכן לפני מתן אלחוש אפידורלי. הכנסת העירוי תמצא שימוש בכל מקרה חרום שיצריך התערבות רפואית מיידית.
במשך השהות בחדר הלידה ייבדק קצב התקדמות הלידה מדי כשעתיים, באמצעות בדיקה פנימית של מידת הפתיחה של צוואר הרחם, ובחינת מיקום התינוק באגן (גובה התינוק ביחס לספינות). הספינות הן המקום הכי צר באגן הירכיים, ומשמשות כמדד למיקום ראש התינוק באגן. גובה התינוק נמדד ביחס לספינות שבאגן בערכים: 3-, 2-, 1- ,0 ,1+, 2+, 3+. כשהתינוק נמצא בגובה 0, הראש נחשב מבוסס באזור הצר והקשה ביותר למעבר באגן.
קצב לב העובר ינוטר באמצעות המוניטור (מכשיר מעקב), ובמידה שקיבלת כבר אפידורל, הניטור יהיה רציף.
כאשר הלידה מתארכת, יתכן שיתחלפו המשמרות של המיילדות, ומיילדת חדשה תכנס לתמונה.

שלבי הלידה

השלב הראשון: מצירים ועד לפתיחת צוואר הרחם

השלב הראשון מתחיל עם הציר הראשון, ונמשך עד לפתיחה מלאה של צוואר הרחם. השלב הראשון של הלידה מחולק לשני חלקים:

1. השלב הלטנטי – עד לפתיחה של 3 סנטימטרים. בתחילת השלב הלטנטי, הצירים אינם סדירים, ומרווח הזמן בינם גדול. עם חלוף הזמן, הצירים הופכים סדירים, תכופים, ארוכים וחזקים יותר.
2. השלב האקטיבי – עד לפתיחה של 10 סנטימטרים. הצירים בשלב זה יהיו סדירים, תכופים וחזקים. בשלב זה התקדמות הפתיחה מהירה.

קצב ההתקדמות הלידה הוא ייחודי לכל יולדת. בעוד שאצל חלק מהיולדות, השלב הראשון יכול להמשך מספר ימים, אצל אחרות הוא ימשך שעות בודדות. יתר על כן, קצב התקדמות הלידה עשוי להשתנות מלידה ללידה.
ברגע שהופיעו הצירים, ועל אף הדחף האנושי לרוץ לבית היולדות, כדאי להישאר בבית ככל שניתן, על מנת לקצר את משך השהיה בבית היולדות. לקראת מועד הלידה המשוער, ודאי כי התיק ערוך ומוכן. כדאי להימנע מהכנת התיק תחת לחץ של הופעת הצירים.
הצירים המופיעים בתחילת השלב הראשון נגרמים מהתכווצויות של דפנות הרחם, אשר נמשכות כלפי מעלה, לכיוון בית החזה. ככל שדפנות הרחם מתכווצות ונמשכות כלפי מעלה, צוואר הרחם נפתח ומתקצר (זוהי המחיקה של צוואר הרחם). בסוף השלב הראשון, צוואר הרחם פתוח באופן מלא (10 סנטימטרים), ומחוק לגמרי.
עם סיום השלב הראשון, את עשויה לחוש לחץ בפי הטבעת. זהו סימן שאת מוכנה לשלב השני של הלידה, שלב הלחיצות. הלחץ בפי הטבעת נגרם מאחר שראש העובר שירד לתעלת האגן לוחץ על המעי הגס ועל עצם הזנב. העובר מתכונן לקראת צאתו לעולם.

השלב השני: לחיצות ולידה

זהו שלב הלחיצות שמטרתן לסייע לעובר לצאת לעולם. בשלב זה הצירים הופכים סדירים ותכופים, ומכונים צירי לחץ. הלחיצות תבוצענה במהלך הצירים, על מנת לדחוף את התינוק במורד תעלת הלידה. השלב השני בלידה יכול לארוך מספר דקות, אולם אצל חלק מהיולדות, שלב זה יארך מספר שעות, ויסתיים עם לידת התינוק.
החלק התחתון בתעלת הלידה אותו עובר התינוק הוא הפרינאום, או איזור החיץ. הפרינאום מורכב מרקמה גמישה אשר מתרחבת כדי לאפשר לתינוק לצאת. על מנת להגדיל את גמישות הפרינאום, ניתן לבצע עיסוי מקומי עם שמן נבט חיטה.
בחלק מחדרי הלידה, תעסה המיילדת במהלך הלידה את אזור הפרינאום. אם למרות העיסוי הפרינאום אינו גמיש דיו וקיים חשש לקרע עם יציאת התינוק, יבוצע ברוב המקרים חתך חיץ. הסיבה היא שעדיף לבצע חיתוך מבוקר, ולא להגיע להתרחשות קרע תוך כדי יציאת התינוק.
המיילדת תנחה אותך בדיוק מתי ללחוץ, על מנת שלחיצות תהיינה יעילות ככל שאפשר ולא תתעייפי ללא צורך.
ברגע שראשו של התינוק יצא, תוכלי להושיט את ידך, ולחוש את ראשו ופלומת שערו.
לאחר צאתו של התינוק, יחתך חבל הטבור. במרבית בתי החולים, מאפשרים לאב או לאם לבצע את החיתוך בעצמם. מזל טוב! תינוקך נולד.
התינוק יישקל, יימדד, וייבדק על ידי רופא ילדים. לזרועו יוצמד צמיד עם שמך ומספר הזהות, על מנת להסיר כל מקום לבלבול. מחדר הלידה יילקח התינוק לתינוקיה, במחלקת היולדות.

השלב השלישי: הוצאת השליה ובדיקות

עם תחילת שלב זה, התינוק כבר בחוץ וכל שנותר זה להוציא את השליה. עם הוצאת השליה מסתיימת הלידה.
תהליך הוצאת השליה אורך כ- 20 דקות, עד שעה. הרחם ממשיך להתכווץ, ולעתים יש צורך במספר לחיצות על מנת לסייע ביציאת השליה. עם יציאת השליה עורכת המיילדת סקר מדוקדק, על מנת לוודא שהשליה יצאה שלמה, וכי לא נותרו חתיכות שליה בתוך הרחם.
אם נוצר דימום במהלך הלידה או במהלך יציאת השליה, יתכן שתקבלי זריקת פיטוצין שמטרתה לגרום לכיווץ הרחם, והפסקת הדימום.
כמו כן, תבדוק המיילדת את פתח הנרתיק על מנת לברר אם נוצרו קרעים במהלך הלידה. אם בוצע חתך חיץ, יגיע רופא על מנת לתפור את החתך, וכן לתפור קרעים גדולים אחרים, אם נוצרו. קרעים קטנים יחלימו מאליהם ולא יצריכו תפר. במידה שקיבלת אפידורל, אין צורך בהרדמה נוספת. במידה שלא, תבוצע הרדמה מקומית. חשוב לוודא שההרדמה אכן השפיעה. אינך צריכה לחוש כל כאב בעת התפירה.
לאחר שיסתיימו הבדיקות, התפירות ושאר ההליכים הרפואיים, תועברי למחלקת היולדות, להתאוששות והמשך השהיה.

הקלה על כאב במהלך הלידה

הכאב במהלך הלידה נובע הן מהתכווצות הרחם, והן מהתקצרות צוואר הרחם ופתיחתו.
כיום מוצעים ליולדת מספר אמצעים להקלה על כאב בעת הלידה. כדאי להכיר את הסוגים השונים של אמצעי האלחוש, על מנת לקבל את ההחלטה לגבי האמצעי המתאים ביותר עבורך (ובהתאם לשיקולי הצוות הרפואי בחדר הלידה).

רפואה משלימה להקלה על כאב הלידה

כיום מוצעות בחלק מחדרי הלידה שיטות חלופיות (אלטרנטיביות) להקלה על הכאב, כגון שיאצו או עיסוי בשמנים.

שיאצו
טיפול שיאצו כולל לחיצות על נקודות שונות בגוף ועיסוי. הוא אינו מבטל כליל את תחושת הכאב, אלא מקל עליו ומקל על התמודדות של היולדת עם הכאב.
השיטה מבוססת על שחרור חסימות אנרגטיות, כך שהאנרגיה המזינה את הגוף ('קי') זורמת באופן חופשי.

דיקור סיני

בדומה לשיאצו, מאפשר הדיקור הסיני שחרור של חסימות אנרגטיות באמצעות מחטים דקיקות. מומלץ לקבל מספר טיפולי דיקור לפני הלידה על מנת להכין את הגוף ללידה, ובמידת הצורך, ניתן להיעזר בדיקור גם במהלך הלידה עצמה.

עיסוי עם שמנים

אף עיסוי שמנים נחשב כאמצעי לפתיחת ערוצי האנרגיה בגוף, ולכן עיסוי כזה תורם להרפיה ולהקלה על תחושת הכאב. העיסוי אינו מבטל כליל את הכאב, אלא מקהה אותו.

זירוז הלידה

זירוז משמעותו גרימת לידה באופן יזום, באמצעים מלאכותיים (תרופתיים או אחרים). זירוז יכול להתבצע גם תוך כדי לידה, במידה שהצירים הטבעיים אינם תדירים או עוצמתיים דיים ויש צורך בהאצת תהליך הלידה.
תהליך הזירוז יכול לארוך מיום ועד מספר ימים. הוא דורש פיקוח רפואי צמוד (ניטור הצירים, מוניטור למעקב אחר קצב לב העובר ותגובתו לצירים, וכן בדיקה ידנית של מצב צוואר הרחם). לכן זירוז מבוצע אגב אשפוז.
ישנן מספר שיטות לזירוז לידה, אשר יותאמו בהתאם למצב היולדת ולשיקולי הצוות הרפואי בחדר הלידה.

שיטות לזירוז הלידה

מתן פיטוצין

זוהי נגזרת כימית של ההורמון אוקסיטוצין, שגורם להתכווצות הרחם. פיטוצין ניתן במתן תוך-ורידי כדי לייצר צירים או במטרה להעצים צירים קיימים.
פיטוצין ניתן אך ורק בחדר לידה, מאחר שבעקבות המתן יכולים להתפתח במהירות צירים תכופים וחזקים. הופעת הצירים תגביר את הלחץ על העובר ולכן יש צורך בניטור של קצב לב העובר.

פקיעת קרומים

פקיעת קרומים מבוצעת באמצעות 'מסרגה', שהיא מעין מקל פלסטיק סטרילי שבקצהו קרס, אשר מוחדרת דרך הנרתיק כדי לקרוע את קרומי השליה.
הפעולה תבוצע בעת ציר, אך ורק לאחר שראשו של העובר התבסס באגן וצוואר הרחם פתוח, כדי שאפשר יהיה להגיע אל השליה. היא אינה כואבת, היות שקרומי השליה אינם מכילים קצות עצבים. מבחינת תחושה הפעולה דומה לבדיקה גניקולוגית וגינלית.
לאחר פקיעת הקרומים קיימת סכנת זיהום ברחם ולכן חייבת להתרחש לידה.
פקיעת קרומים תבוצע לרוב בלידה שהתחילה, אך נתקעה או נעצרה, וכאשר כבר ישנם צירים, אך יש צורך להגביר אותם ולקדם את ירידת התינוק בתעלת הלידה.
צירים שמתפתחים בעקבות פקיעת קרומים יתפתחו במהירות רבה ויהיו חזקים במיוחד, תכופים יותר וארוכים יותר.

הפרדת קרומי השק העוברי - סטריפינג

פעולה זו יכולה להתבצע כאשר קיימת פתיחה של צוואר הרחם, דרכו מסוגל הרופא להחדיר אצבע אחת או שתיים, כדי להפריד את קרומי השק העוברי מדפנות הרחם אגב תנועה סיבובית.
למרות שהפעולה אורכת פחות מדקה, והיא ותיקה, נפוצה ויעילה, עדיין היא מאוד לא נעימה ועלולה להסב כאב חזק. בעת הביצוע חשוב שהיולדת תהייה רפויה ותנשום עמוק. ניתן לבצע את הפעולה במרפאת הרופא המטפל או בחדר לידה. בדרך כלל יתפתחו צירים בתוך 24 שעות מביצועה.
פעולת הפרדת קרומי השק העוברי גורמת לשחרור פרוסטלגלנדינים שמביאים להבשלת צוואר הרחם ולקידום תהליך הלידה. כתוצאה מהקילוף יכול להיווצר דימום קל. אם הדימום מתגבר יש לפנות בהקדם לחדר לידה.

שימוש בג'ל או בנרות המכילים פרוסטגלנדינים

פרוסטגלנדינים הם חומרים הנמצאים בגוף האדם, אשר מרככים את צוואר הרחם לקראת הלידה ומסייעים במחיקה, פתיחה, והבשלה של הצוואר בעת לידה.
הפעולה מבוצעת על ידי החדרת ג'ל או נר המכיל פרוסטלגלנדינים אל הנרתיק. ניתן לחזור עליה מדי שש שעות, בהתאם לשיקול דעתו של הצוות הרפואי. מדובר בהליך המתבצע אך ורק בחדר לידה.
תופעות לואי אפשריות כוללות בחילה, שינויים קיצוניים בלחץ הדם והתפתחות צירים חזקים.

תנוחת העובר ברחם לקראת הלידה (מנח ומצג העובר)

על מנת לאפשר בעת הלידה מעבר קל של העובר בתעלת הלידה, עליו להיות בתנוחה בה מוצג הקוטר הקטן ביותר שלו כלפי תעלת הלידה. לפיכך תנוחתו ברחם משמעותית ביותר.
תנוחת העובר ברחם מוגדרת על פי שני גורמים: מנח העובר ומצג העובר. בהתאם למנח ולמצג העובר ניתן לצפות עד כמה קלה תהיה יציאתו של העובר מהרחם דרך תעלת הלידה.
המצב המיטבי ללידה מורכב ממנח אורכי ומצג ראש. שילוב זה מתרחש בכ- 95% מהלידות. ביתר המקרים, המצג הנפוץ ביותר הוא מצג עכוז.
את מנח ומצג העובר ניתן לזהות באמצעות מישוש חיצוני של הבטן. מאחר שאבחון באמצעות מישוש אינו מספר תוצאה ודאית, מבוצע גם אולטרא סאונד, או בדיקה פנימית, במידה שקיימת פתיחה של צוואר הרחם. בבדיקה פנימית תוכל המיילדת לחוש איזה חלק מציג העובר בפתח תעלת הלידה.

מנח אורכי לעומת רוחבי

במרבית המקרים, תנוחת העובר ברחם היא כזו שראשו או ישבנו מופנים כלפי מעלה, כאילו העובר 'עומד' בתוך הרחם. מצב זב מכונה מנח אורכי. במקרים אחרים מונח העובר לרוחב הרחם, במצב מאוזן. מצב זה מכונה מנח רוחבי. מנח רוחבי שכיח בעיקר בקרב נשים שעברו הריונות רבים, בהריונות מרובי עוברים, או בלידות מוקדמות מהצפוי.
כאשר העובר במנח רוחבי, יוצע לך לבצע היפוך. במידה שתבחרי שלא לבצע היפוך, או אם בוצע היפוך שלא הצליח, תבוצע הלידה בניתוח קיסרי.

מצג עכוז לעומת מצג ראש

המצב השכיח ביותר של עובר בעת הלידה הוא מצג ראש. במצב זה ראשו של העובר פונה כלפי פתח תעלת הלידה, מורכן כלפי החזה, והעורף פונה קדימה. המצג ההפוך הוא מצג עכוז, שבו העובר מפנה את עכוזו לעבר תעלת הלידה.
במהלך השליש השלישי להריון, כ- 97% מהעוברים יתהפכו ויעברו למצג ראש. עם התקדמות ההריון גדל ראש העובר, המקום ברחם קטן וקשה לו להתהפך. לכן, אם העובר לא התהפך עד לשבוע 37, קטן הסיכוי שהוא יתהפך באופן טבעי.
אם העובר נמצא במצג עכוז, ניתן לבחור לבצע היפוך, או לנסות ללדת לידת עכוז, או לבחור בניתוח קיסרי. מקובל לנסות תחילה לבצע היפוך, ובמידה שזה נכשל, לבחור בניתוח קיסרי. זאת מאחר שלידת עכוז נחשבת ללידה בסיכון גבוה.
לידת עכוז דורשת מהצוות הרפואי מומחיות גבוהה ולכן עליה להתבצע על ידי רופא מיומן בלבד. לפני לידת עכוז יש לבצע הערכת משקל של העובר ולמדוד את קוטר ראשו. כמו כן חשוב למדוד את מימדי האגן של היולדת, על מנת לאמוד את סיכויי ההצלחה של הלידה במצב זה. מעבר לכך, יש לוודא את התנוחה המדויקת של העובר ולבצע ניטור רציף של קצב לב העובר לכל אורך הלידה.

מצג פנים

לעיתים, גם כאשר העובר נמצא במצג ראש, ראשו אינו מורכן כלפי החזה, אלא מתוח לאחור, כך שפניו פונים כלפי פתח תעלת הלידה. זהו מצג פנים אשר מתרחש בכ- 0.2% מהמקרים. מצג פנים מאפשר לידה נרתיקית, אך דורש ניטור רציף של קצב לב העובר. בכל מקרה של מצוקה עוברית או עצירה של תהליך הלידה, יבוצע מיידית ניתוח קיסרי.

היפוך חיצוני (external cephalic version)

מטרתו של ההיפוך החיצוני לגרום לעובר להתהפך ברחם, באמצעות הפעלת לחץ מחוץ לבטן. היפוך יבוצע לאחר השבוע ה- 37 להריון אך ורק על ידי רופא מומחה. הפעולה מתבצעת בבית חולים, תחת מעקב אולטרא סאונד.
היפוך אינה פעולה נעימה ואף עלולה להיות כואבת. לפני הפעולה ניתנת לאישה ההרה תרופה להרפיית הרחם ולהפחתת פעילות רחמית (אם קיימת כזו). לאחר מכן מפעיל הרופא לחץ חיצוני על הבטן, במטרה להפוך את העובר.
הצלחת ההיפוך תלויה בין היתר במשקל העובר, גודל הרחם וכמות מי השפיר. שיעורי ההצלחה של ההיפוך עומדים על כ- 60%.

לידת תאומים

לידת תאומים היא תהליך מורכב אשר מצריך מיומנות מצד הצוות הרפואי. למעלה מ- 50% מלידות התאומים יבוצעו באמצעות ניתוח קיסרי. בחלק מהמקרים, העובר הראשון נולד בלידה נרתיקית ואילו את העובר השני יש צורך ליילד בניתוח חרום.
במידה שהעובר הראשון נמצא במצג ראש, תתאפשר לידה נרתיקית. אם העובר הראשון נמצא במצג עכוז, יבוצע ניתוח קיסרי מתוכנן, בשבוע ה- 38 להריון.

סיבוכים שכיחים בלידת תאומים כוללים:

• צניחת חבל הטבור של העובר השני לאחר לידת העובר הראשון.
• היפרדות שליה.
• דימום אצל היולדת.
  
  

לידת תאומים מחייבת השגחה קפדנית לא רק במהלך הלידה עצמה, אלא גם בשעות הראשונות שלאחריה.

לידה מוקדמת

לידה מוקדמת היא לידה המתרחשת אחרי השבוע ה- 24 להריון, אך לפני תום השבוע ה- 37. לידה אשר מתרחשת לפני השבוע ה- 24 משמעותה הפלה ולידת עובר מת. כ- 10% מהלידות מתרחשות לפני השבוע ה- 37 להריון, בדרך כלל עקב התפתחות צירים או ירידת מים.
כרבע מכלל הלידות המוקדמות מתבצעות באופן יזום, מאחר שקיימת סכנה לאם או לעובר. לידה מוקדמת עלולה להתרחש עקב בעיה אצל האם, אצל העובר, או אצל שניהם גם יחד.

מצבים העלולים להביא ללידה מוקדמת:

• היפרדות שליה – זהו נתק פתאומי של השליה מדופן הרחם, שיכול להיות מלווה בדימום.
• חולשה בצוואר הרחם.
• מחיקה של צוואר הרחם.
• זיהום תוך רחמי.
• סוכרת הריונית.
• שימוש בתרופות מסוימות במהלך ההריון.
• צריכה מוגזמת של אלכוהול במהלך ההריון.
• מצוקה עוברית.
• פקיעה מוקדמת של קרומי שק ההריון.
• ריבוי מי שפיר.
• רעלת הריון או מחלה קשה אחרת אצל האם המחייבת לידה מוקדמת.
• הריון מרובה עוברים.

קשה לנבא לידה מוקדמת, אולם החל מהשבוע ה- 24 להריון ניתן לבדוק באמצעות אולטרא סאונד אם קיימים סמנים המעידים על לידה מוקדמת, מאחר שתהליך זה יתבטא בהתקצרות ופתיחת צוואר הרחם.
אם הופיעו סימנים ללידה מוקדמת, יש לפנות בהקדם למיון יולדות.
במיון תיבדק מידת הפתיחה והמחיקה של צוואר הרחם, וכן יתברר אם ארעה היפרדות שליה, קרע בשק מי השפיר, או שמא התפתח זיהום.
הסכנה לעובר אשר טמונה בלידה מוקדמת נובעת מהעובדה שחלק מאבריו טרם הבשילו. ככל שהעובר פחות בשל ללידה, כך עולה הסיכון. סיכויי ההישרדות של תינוקות שנולדים לפני השבוע ה- 22 הם מועטים ביותר, ואילו תינוקות שנולדים לאחר השבוע ה- 32, הם בעלי סיכויי שרידות טובים.
תינוק שנולד טרם זמנו נקרא פג. כשליש מהפגים הנולדים במשקל לידה נמוך מ- 1.5 קילוגרם סובלים ממחלות וזיהומים, ונמצאים בסיכון לסיבוכים נוספים בהמשך.

במידה שאובחנה לידה מוקדמת, תבוצענה על פי המקרה והצורך הפעולות הבאות:

• מתן תרופות לעיכוב הלידה. במידה שהמאמצים לעיכוב הלידה המוקדמת נכשלים, תועבר היולדת לחדר הלידה, להמשך הלידה.
• מתן אנטיביוטיקה לטיפול בזיהום.
• מעקב אחר קצב לב העובר (במידה ששק מי השפיר פקע).
• הזרקת סטרואידים שמטרתם הכנת הראות של העובר ללידה (סיוע בהבשלת הראות).

הריון עודף

הריון עודף הוא הריון שנמשך מעל 42 שבועות. כ- 10% מההריונות הם הריונות עודפים, וכ- 4% מההריונות יתארכו אף מעבר לשבוע ה- 43. מאחר שהריון עודף עלול להיות מסוכן הן לאם והן לעובר, יש לערוך בדיקות חוזרות ותכופות החל מהשבוע ה- 41 להריון.
הסיבה להריון עודף אינה ידועה. בחלק מהמקרים מדובר בבעיה במוח העובר, או בחסר של האנזים סולפטאז בשליה (Placental Sulfatase). נמצא שאנזים זה קשור להתפתחות תהליך הלידה ולפיכך נשים הלוקות בחסר שלו אינן נכנסות לתהליך ספונטאני של לידה.
תמותת העוברים בהריונות שנמשכים מעבר לשבוע ה- 42 כפולה בהשוואה להריונות המסתיימים במועד. לידת תינוק גדול במשקל של מעל ארבעה קילוגרם עלולה להצריך ניתוח קיסרי, כדי למנוע סיבוך הנקרא פרע כתפיים (זהו מצב בו הראש יוצא אך הכתפיים נכלאות בתעלת הלידה), או פגיעה אפשרית ביולדת במהלך לידה נרתיקית (כגון דימום או קרעים מרובים).
עובר גדול מגדיל את השכיחות למים מקוניאלים (זהו מצב של מצוקה עוברית המתבטא בנוכחות צואה עוברית במי השפיר. המים מאבדים את צלילותם, והופכים צהבהבים-ירקרקים). שאיפת מים מקוניאלים לראות העובר היא מסוכנת ועלולה לגרום לפגיעה בהן.
אם הגעת לשבוע ה- 40, תופני לבית היולדות לצורך הערכה של ההריון. אם כל הממצאים תקינים תזומני שוב לשבוע ה- 41, ולאחר מכן, כל יומיים.
ההערכה כוללת בדיקת לחץ דם, חלבון בשתן (סמן לרעלת הריון), בדיקת הבטן באמצעות מישוש, בדיקה נרתיקית להערכת פתיחת ומחיקת צוואר הרחם, מוניטור עוברי וקביעת פרופיל ביו-פיזיקלי באמצעות אולטרא סאונד. במסגרת קביעת הפרופיל נמדדים ומדורגים חמישה מדדים הכוללים את כמות מי השפיר, תנועות הנשימה, תנועות העובר והמתח בשרירים (טונוס). כל גורם מקבל ניקוד בין 0 ל- 2, כך שפרופיל תקין לחלוטין יהיה 10/10.
במידה שתוצאה של אחת הבדיקות אינה תקינה, ובהתאם לשבוע ההריון, יוחלט על ביצוע זירוז. גם כאשר כל תוצאות הבדיקות תקינות, אך ההריון מתקרב לשבוע 42, יבוצע זירוז לידה.

ניתוח קיסרי

בחלק מהמקרים תהווה לידה בניתוח קיסרי הפיתרון הבטוח ביותר הן עבור היולדת והן עבור העובר. יש לזכור שמדובר בניתוח במלוא מובן המילה, ולכן מומלץ לבצעו רק כאשר קיים צורך רפואי, והתועלת עולה על הסיכון.
יחד עם זאת, כיום יכולה היולדת לבחור ללדת בניתוח קיסרי, גם כאשר אין לכך הצדקה רפואית (ניתוח קיסרי אלקטיבי). כ- 20-25% מהלידות נערכות בניתוח קיסרי.
ניתוח קיסרי אלקטיבי, שלא על פי צורך רפואי, אינו כלול בסל הבריאות ולפיכך כרוך בתשלום.
הניתוח הקיסרי מבוצע באמצעות חתך בבטן וברחם, דרכו נשלף התינוק החוצה. לאחר יציאת התינוק והשליה, נסגר החתך על ידי תפר.

הסיבות השכיחות שיובילו לביצוע ניתוח קיסרי כוללות:

• לידת תינוק גדול (בדרך כלל במשקל העולה על ארבעה קילוגרם).
• אגן צר של היולדת.
• שבר קודם באגן.
• רעלת הריון.
• מצוקה עוברית.
• מצג או מנח עובר בעייתי ללידה נרתיקית (למשל מצג רוחב או מצג עכוז).
• מחלת מין שעלולה לגרום להדבקה של העובר תוך כדי מעבר בתעלת הלידה (הרפס למשל)
• לידה ממושכת שאינה מתקדמת כמצופה.
• היפרדות שליה המחייבת יילוד בדחיפות.
• שליית פתח שמונעת את יציאת העובר.
• צניחת חבל הטבור.
• ניתוחים קיסריים קודמים.

ניתוח קיסרי אלקטיבי (מתוך בחירה)

זהו ניתוח קיסרי המתוכנן מראש, מתוך בחירה של היולדת. תאריך הניתוח נקבע על ידי הרופא, ללא תלות בהופעת הצירים או התחלה טבעית של תהליך הלידה. חלק מבתי היולדות מאפשרים לבן הזוג להיות נוכח במהלך ניתוח קיסרי אלקטיבי.

היתרונות של ניתוח קיסרי אלקטיבי:

• מספק הגנה על רצפת האגן, ולכן מונע בעיות עתידיות של בריחת שתן וחוסר שליטה על סוגרים.
• מונע בעיות של צניחת רצפת האגן.
• מונע את הצורך בלידת מכשירים.
• מקטין את הסיכון למצוקה עוברית.
• מקטין את אי הוודאות באשר למועד הלידה, ומאפשר תכנון מראש.
• מונע מצב של הריון עודף.
  
  

החסרונות של ניתוח קיסרי אלקטיבי:

• מדובר בפתיחה פולשנית של הבטן ולכן בסיכון מוגבר לזיהום.
• הניתוח מחייב תפרים ותקופת התאוששות ארוכה יותר מלידה נרתיקית רגילה.
• במישור הרגשי, ניתוח אינו מספק את חווית הלידה.

לפירוט על הזכאות לניתוח קיסרי >

ניתוח חירום

ניתוח חרום יבוצע במקרה שלידה הסתבכה ונוצרה מצוקה עוברית. ההחלטה על ניתוח חרום תתקבל על ידי הצוות הרפואי ללא קשר לרצונה של היולדת. בניתוח חרום אין אפשרות שבן הזוג יהיה נוכח.

כיצד מבוצע ניתוח קיסרי?

רקמת הבטן מורכבת ממספר שכבות, כשהחיצונית ביותר היא העור, ובפנימית נמצא הרחם. שאר השכבות שביניהם כוללות רקמות שריר ושומן. במהלך ניתוח קיסרי חודרים על ידי חתך דרך כל השכבות, על מנת להגיע אל הרחם ולהוציא את התינוק. ביצוע החתך אורך כ- 5 דקות, ואילו השלבים שלאחר מכן (הוצאת השליה והתפירה) אורכים כ- 10-40 דקות נוספות.

לפני ביצוע ניתוח קיסרי יש צורך להכין את היולדת. הכנה זו כוללת:

• גילוח וחיטוי של הבטן התחתונה.
• החדרת עירוי לווריד.
• החדרת צנתר (קטטר) לשלפוחית השתן. שלב זה יבוצע בדרך כלל לאחר ההרדמה, כדי לצמצם את אי הנעימות.
• קיבוע הידיים לצדי הגוף.
• כיסוי אזור הניתוח בבד סטרילי ומתיחת בד שישמש מחיצה בין ראש היולדת לשאר הגוף.
  
  ניתן לבצע את הניתוח הקיסרי בשתי צורות, חתך אופקי וחתך אנכי.

חתך אופקי
חתך זה מכונה גם 'ביקיני' או 'סמיילי', מאחר שהוא מתבצע בצורה אופקית, על קו שערות הערווה בתחתית הבטן. ההתאוששות מניתוח שבוצע בחתך אופקי קלה יותר, מאחר שהחתך מבוצע במקביל לקווי הרקמה הטבעיים אשר נחתכים בדרך אל הרחם. הצלקת שנותרת קלה יחסית להסתרה.

חתך אנכי
חתך זה מבוצע בצורה אנכית, מהטבור ועד לקו הערווה. חתך אנכי יבוצע בעיקר בניתוחי חירום, מאחר שהוא קל יותר ומהיר יותר לביצוע. הצלקת שנותרת בולטת יותר, בהשוואה לצלקת מחתך אופקי.
ניתוח קיסרי מבוצע בהרדמה, כללית או אפידורלית (חלקית).

הרדמה כללית

בהרדמה כללית האישה מורדמת למשך כול הניתוח ויכולה לראות את תינוקה רק לאחר שהשפעת ההרדמה פגה. הרדמה כללית מתבצעת בעיקר בניתוחי חרום.

אלחוש אפידורלי

זהו אלחוש הדומה במהותו לאלחוש האפידורלי שניתן במהלך הלידה הנרתיקית, אלא שבמקרה של ניתוח כמות חומר האלחוש רבה יותר. אלחוש אפידורלי מרדים רק את פלג הגוף הקשור לניתוח והיולדת נותרת ערה. לכן היא תחוש לחץ בבטן וכן בפעולות הצוות הרפואי, כגון משיכה או דחיפה. כמו כן, היולדת רואה ושומעת את התינוק מיד עם צאתו לאוויר העולם. בחלק מבתי היולדות מאפשרים ליולדת להחזיק את התינוק מייד לאחר הוצאתו וטרם סיום הניתוח.
אלחוש אפידורלי מתבצע בעיקר בניתוח קיסרי אלקטיבי, מאחר שתהליך החדרת הצינור דרכו יוזרם חומר האלחוש אורך זמן ולכן אינו מתאים במקרה חרום.

התאוששות מניתוח קיסרי

כשעתיים לאחר הניתוח תועבר היולדת למחלקת יולדות. בהתאם למדיניות בית החולים, יוצא הצנתר (קטטר) מיד לאחר הניתוח, או יישאר במשך יממה נוספת. במידת הצורך יינתנו משככי כאבים.
יום לאחר הניתוח ניתן לחזור לשתות ולאכול מזון רך, ולאחר מכן באופן הדרגתי לשוב לתפריט המכיל מזון מוצק.
במרבית בתי היולדות יעודדו את היולדת לרדת מהמיטה ולהסתובב כבר מספר שעות לאחר הניתוח. זאת על מנת למנוע יצירת קרישי דם ברגליים ולהגביר את זרימת הדם.
היום השלישי שלאחר ניתוח קיסרי נחשב יום קשה וכואב, אולם ברוב המקרים המצב משתפר באופן משמעותי לאחר כ- 24 שעות. בדרך כלל, לאחר כ- 5 ימי שהות במחלקה תשוחרר היולדת לביתה.

סיבוכים אפשריים

לאחר ניתוח קיסרי אפשריים סיבוכים הכוללים:

• חום.
• דלקות ברחם ובדרכי השתן.
• דימום.
• דלקת ריאות ותסחיפי ריאה.
• הידבקויות בבטן עד כדי חסימת מעיים.

לידת מכשירים

לידת מכשירים היא לידה שבמהלכה נוצר צורך להשתמש במכשירים על מנת להוציא את התינוק. המכשירים כוללים מלקחיים או ואקום (בעברית שולפן ריק). במקרים בהם השימוש במכשירים אינו מביא ללידת התינוק, יבוצע ניתוח קיסרי.
השימוש במכשירים מצריך מיומנות ומתבצע על ידי רופא מומחה.

לידה מכשירנית תבוצע במקרים הבאים:

• כאשר היולדת סובלת מבעיה רפואית שמונעת ממנה ללחוץ בצורה יעילה (לדוגמה, מחלת לב).
• אם התפתחה מצוקה עוברית המחייבת יילוד דחוף.
• כאשר ראש העובר מוטה אחורנית, ולכן קשה לו לצאת במורד תעלת הלידה.
• כאשר היולדת אינה מצליחה לדחוף את התינוק החוצה.
• בלידות בהן השלב השני מתארך מאד והיולדת תשושה.

ואקום

מכשיר הואקום מופעל על ידי משאבה חשמלית. למשאבה מחובר צינור שבקצהו כיפת מתכת או פלסטיק קטנה. במהלך השימוש תמוקם הכיפה על קצה ראשו של העובר ועם הפעלת המשאבה, במהלך ציר, נוצר בכיפה ואקום (ריק) המאפשר לרופא למשוך את התינוק כלפי מטה, היינו החוצה. בדרך כלל, לידת ואקום אינה מצריכה חתך חיץ.

מלקחיים

בלידת מלקחיים מוחדרות כפות המלקחיים דרך הנרתיק וממוקמות משני צדי ראשו של העובר. על מנת למנוע קרע, יבוצע בדרך כלל חתך חיץ. במהלך ציר, תוך כדי אחיזת ראשו של העובר באמצעות המלקחיים, ימשוך הרופא את התינוק החוצה. במקרים אחרים, ישמשו המלקחיים על מנת להרחיב את פתח הנרתיק באופן שיקל על יציאת התינוק. לאחר לידת מלקחיים יישארו סימנים על פניו של התינוק, אשר ייעלמו תוך מספר ימים.

השהות במחלקת יולדות

כשעה לאחר הלידה יועברו היולדת והיילוד אל מחלקת היולדות. המעבר יתבצע בליווי מיילדת מהמחלקה ובליווי בן הזוג. משך האשפוז במחלקה יקבע בהתאם לאופי הלידה, מצב היולדת ומצב היילוד. אם אין בעיות מיוחדות תשוחרר היולדת כ- 48 שעות לאחר לידה רגילה וכ- 96 שעת לאחר ניתוח קיסרי.
אחיות מחלקת היולדות מעבירות הדרכות בנושאים שונים כגון הנקה וטיפול ראשוני ביילוד. בזמן השהות במחלקה מומלץ להשתתף בהדרכות אלו. מרבית מחלקות היולדות מציעות גם שירות של יועצת הנקה שזמינה להדרכות פרטיות.
בבוקר השחרור תיבדק היולדת על ידי רופא נשים. לצורך הליך השחרור מבית החולים יש צורך להציג תעודות זהות של שני בני הזוג. כדי לקבל את מענק הלידה יש למלא את הטפסים המתאימים ולפרט את פרטי חשבון הבנק.
כחלק מתהליך השחרור תקבל היולדת מכתב שחרור ובו סיכום של מהלך הלידה והאשפוז וכן פנקס חיסונים עבור היילוד.

טיפול אישי לאחר הלידה

לאחר הלידה מתחיל הרחם להתכווץ ולכן עלולה היולדת לסבול מכאב בטן שנוטה להחמיר במהלך ההנקה. אם הכאב אינו נסבל ניתן לקחת כדור נגד כאבים (אקמול או אופטלגין) כחצי שעה לפני ההנקה. משככי כאב זמינים בדרך כלל בעמדת האחיות במחלקה.
לעתים בשל הכאב, התפרים והחשש מהיפרמות התפרים נמנעות חלק מהיולדות ממתן שתן ומפעולת מעיים ונגרמת להן עצירות קשה. יולדת ללא פעולת מעיים תקינה 3 ימים לאחר הלידה צריכה לפנות לקבלת טיפול מתאים. כדי להבטיח פעולת מעיים סדירה מומלץ להקפיד על שתייה מרובה (ניתן לשתות מיץ שזיפים או חליטה של שזיפים מיובשים), לאכול מוצרי חלב, ירקות ופירות ולהמנע מצריכה מוגזמת של פחמימות.
חשוב להקפיד על רחצה יומיומית ועל שטיפה מרובה של אברי המין החיצוניים במים פושרים וסבון כדי למנוע זיהום של התפרים ולסייע בתהליך ההגלדה. ניתן להניח רטיות קרות (קומפרסים) על מנת להקל על הכאב. יש להחליף פדים בתדירות גבוהה. מחלקות היולדות מציעות פדים קרים ספוגים בתמיסת מגנזיום שמסייעים בספיחת בצקות ומקלים על הכאב. את הפדים ניתן לקבל מאחיות המחלקה.
בעבר נהגו להמליץ ליולדות לשבת על גלגלי ים כדי להקטין את הלחץ מאזור התפרים אולם כיום השימוש בגלגל אינו נפוץ. בכל מקרה של אודם, נפיחות, או כאב באזור התפרים יש ליידע את צוות המחלקה ולאחר השחרור, לפנות למיון יולדות.
לאחר הלידה עלולים להופיע טחורים שלרוב יספגו ללא טיפול נוסף. הנקה תורמת לכיווץ ולספיגה יעילה של הטחורים. במידת הצורך יש להרבות בשטיפה של אזור פי הטבעת ואף ניתן להשתמש בפתילות ומגבונים ייעודיים כדי להקל על תחושת הכאב. מומלץ שנשים מניקות יתייעצו עם הרוקח לגבי תכשירים שמותרים במהלך ההנקה.
כשלושה ימים לאחר הלידה עלול להתפתח גודש בשדיים. מומלץ ללבוש חזיה מתאימה והדוקה על מנת למנוע סדקים בפטמה ולהקל על תחושת הגודש. ניתן לחמם את השד (במקלחת, תחת זרם מים חמים) ולרוקן עודפי חלב. יועצת ההנקה במחלקת היולדות תוכל לתת ליולדת הדרכה אישית מתאימה בנושא.

מלונית - כן או לא?

בשנים האחרונות בוחרות יותר ויותר יולדות לעבור למלוניות הסמוכות למחלקות היולדות במקום לשהות במחלקות עצמן. המעבר אפשרי כיממה לאחר הלידה ובלבד שאין הוריה רפואית נגד. בציבור היולדות החרדי מקובל מאד להשתחרר מבית החולים ולצאת למספר ימי הבראה במלונית מיוחדת ליולדות. השהות במלונית מהווה פסק זמן עבור היולדת שמאפשר לה להירגע מחוויית הלידה, לנוח, להתאושש ולצבור כוחות לפני החזרה הביתה לשגרת החיים התובענית עם התינוק הרך.
המלוניות הפועלות בישראל צמודות לבתי החולים הדסה, איכילוב תל השומר ומעיני הישועה. המלוניות מבטיחות פינוק ברמה של חמישה כוכבים: חדרים מפנקים, ארוחות ברמה גבוהה, יחס אישי והשגחה רפואית צמודה. בניגוד לשהות במחלקת יולדות במלונית מתאפשרת שהות של בן הזוג עם היולדת ולעתים אף שהות של ילדיה הגדולים יותר. התינוק יכול לשהות בחדר היולדת או בתינוקיה הצמודה למלונית.
רצוי לבדוק את העלויות הכרוכות בשהות במלונית ולשריין מקום טרם הלידה. במידה שמדובר בלידה רביעית ומעלה ניתן לקבל השתתפות חלקית בעלות המלונית מקופות החולים.

חבלות בעקבות לידה

חבלות בעקבות לידה עלולות להתרחש ולהתפתח גם כאשר הלידה התנהלה באופן תקין, לאחר הריון תקין לחלוטין. על אף שמרבית הלידות נטולות חבלות לאם או לעובר, עדיין ייתכנו במקרים קיצוניים חבלות חמורות הדורשות טיפול מיידי.

חבלות אצל התינוק בעקבות הלידה

לאחר לידה ממושכת, עלול התינוק לסבול מבצקת בראש שתחלוף תוך מספר ימים.
תינוקות גדולים, במשקל שעולה על ארבעה קילוגרם, עלולים לסבול מפרע כתפיים. זהו מצב הנגרם עקב קושי בחילוץ הכתפיים מתעלת הלידה.

חבלות אצל האם בעקבות הלידה

לידות ממושכות ולחיצות ממושכות עלולות לגרום למספר חבלות אצל היולדת:
בצקת בשלפוחית השתן עקב הלחיצות הממושכות.
שטפי דם בגלגל העין, עקב המאמץ והלחיצות במהלך הלידה.
דלקת בשלפוחית השתן ופגיעה בשלפוחית עצמה, בעיקר לאחר לידה מכשירנית.
קרע בצוואר הרחם או בנרתיק שמצריך ניתוח בהרדמה כללית לצורך תפירה.
קרע ברחם.
היפוך רחם שנגרם במצב בו השליה תפוסה ברום הרחם, וחבל הטבור נמשך מבחוץ על ידי הצוות הרפואי. היפוך רחם הוא מצב מסוכן מאד שמצריך החזרה מהירה למקום.
שאריות שליה בחלל הרחם. מצב זה מתבטא בדימום מוגבר וממושך לאחר הלידה. הוא מחייב הרחקת שאריות השליה בתהליך דומה לגרידה, אגב צילום של חלל הרחם (היסטרוסקופיה אבחנתית). הפעולה מבוצעת בהרדמה כללית.
חבלה בעצמות האגן, בעצם הזנב או בעצם הכסל. חבלות בעצמות יצריכו מנוחה מרובה לאחר הלידה, טיפול במשככי כאב ולעתים שימוש בחגורה תומכת.

לאחר כל לידה יש לבצע מעקב אצל רופא הנשים כ- 6 שבועות לאחר הלידה. במקרה של חבלות בעקבות לידה, יש צורך בהמשך המעקב עד לריפוי מלא.

משכב לידה

משכב לידה הוא שמה של התקופה שבין הלידה ועד שישה שבועות לאחריה. באופן מסורתי נועד משכב הלידה לאפשר מנוחה רבה והתאוששות הדרגתית ליולדת. במהלך תקופה זו מתחיל הגוף להשתקם והרחם חוזר לגודלו הטבעי כפי שהיה לפני ההריון. בסיום משכב הלידה מומלץ לפנות לרופא הנשים לבדיקה שלאחר הלידה. במהלך פגישה זו ניתן לשקול אמצעי מניעה לתקופה שלאחר הלידה.
בחודש הראשון לאחר הלידה מתכווץ הרחם לגודלו המקורי טרם ההריון. לפני ההריון שקל הרחם כ- 100 גרם ואילו בשיא ההריון היה משקלו כקילוגרם אחד. שיעור הכיווץ המשמעותי ביותר מתרחש בימים הראשונים לאחר הלידה ועלול להיות כרוך בכאב רב. ניתן להקל על הכאב באמצעות נטילת משככי כאב כגון אקמול או אופטלגין. הכאב המאפיין את התכווצות הרחם עשוי להזכיר בעוצמתו צירי לידה ונוטה להתגבר תוך כדי הנקה.
תוך כדי כיווצו נפטר הרחם מכל שרידי ההריון שמופרשים דרך הנרתיק. הפרשה זו מכונה לוכיה והיא נמשכת כ- 2-3 שבועות לאחר הלידה. בתחילה ההפרשה דמית ומכילה קרישי דם. בהמשך צבעה מתבהר לגוון ורדרד ועם הזמן משתנה ההפרשה והופכת לבנבנה-צהבהבה.

הפרשה דמית טריה ואדומה שנמשכת למעלה משבועיים עלולה להצביע על זיהום ברחם או בדרכי השתן או על שיירי שליה שנותרו ברחם, ובפרט אם היא מלווה בריח רע או בחום. במקרה זה יש לפנות בדחיפות למיון יולדות לבדיקה.

‏

במקביל לכיווץ הרחם נפטר הגוף גם מעודפי נוזלים שהצטברו במהלך ההריון. עודף הנוזלים מופרש דרך השתן ובאמצעות הזעה מוגברת. לפיכך חוות נשים רבות הזעת לילה מוגברת בלילות הראשונים שלאחר הלידה.
אצל נשים שאינן מיניקות יתחדש בדרך כלל המחזור החודשי תוך כ- 6-8 שבועות לאחר הלידה. אצל נשים מניקות עשוי פרק זמן זה להשתנות ולארוך אף כ- 18 חודשים. אין להתייחס להנקה ממושכת כאל אמצעי מניעה שמונע כניסה להריון נוסף.
בימים הראשונים שלאחר הלידה חלים לא רק שינויים גופניים אלא גם נפשיים. יולדות רבות חוות תנודתיות עצומה במצב הרוח ומטלטלות לעתים בין אושר גדול ושמחה לבין עצב, חרדה ודיכאון. במרבית המקרים תחלופנה תחושות אלו תוך מספר ימים. חשוב להבחין בין תחושת דכדוך לבין דיכאון מתמשך שעלול לפגוע בתפקוד היומיומי ומחייב קבלת טיפול רפואי מתאים.

קשר השתיקה

התקופה הראשונית עם התינוק עלולה להיות קשה, מבלבלת, מפחידה, מלחיצה, מתישה וכואבת. תינוקות בני יומם עלולים לבכות ללא הרף (גם ללא סיבה נראית לעין) ולדרוש לינוק ללא הפסקה. האם לאחר הלידה עלולה לסבול מכאבי תפרים, מטחורים ומגודש בשדיים והשילוב של הקשיים עלול להיות קשה מנשוא.
נדמה לעתים שלא נהוג לדבר על קשיים אלו ולכן חלק מהיולדות אינן מוכנות או ערוכות לקראתם. ככל שהדבר אפשרי רצוי שאדם קרוב ישהה עם היולדת הטרייה בימים הראשונים לאחר הלידה גם כדי לעזור וגם כדי שלא תהיה בגפה ותסבול מדכדוך ומתחושת כשלון. לפעמים עלול הטיפול בתינוק הרך לגזול כל כך הרבה זמן עד שאפילו פעולה פשוטה דוגמת הליכה לשרותים הופכת להיות מבצע מורכב ולכן רצוי לקבל כל עזרה.

חזרה לשגרה

משחלפו ההריון והלידה מתחילים חיי השגרה היום-יומיים עם התינוק החדש בבית.
כדאי להקפיד כמה שיותר על מנוחה כדי לסייע לגוף לאגור כוחות, להתאושש ממאמץ הלידה ולהחלים. בעבר נהגו נשים שזה עתה ילדו לשהות בבית אמותיהן לאחר הלידה שם נהנו ממנוחה מרובה וטיפול מסור. כיום בוחרות מרבית היולדות לחזור ישירות לביתן וסיוע של אם או חמות אינו תמיד זמין, אפשרי או רצוי.
לפיכך כדאי לקבל עזרה מבן הזוג או מחברה ואף לשקול עזרה בתשלום מתומכת מקצועית לאחר לידה (אלו הן 'דולות' שתומכות בתהליך השיקום לאחר הלידה) או מאחות מוסמכת. מומלץ להיצמד ללוח הזמנים של התינוק ולכן כשהתינוק ישן רצוי שגם האם תנוח או תישן. אם מתאפשר לנוח או לישון במהלך היום כדאי לנתק את הטלפון ולהעביר את הטלפון הנייד למצב שקט.
רצוי לתאם ביקורי קרובים ומכרים לשעות נוחות. ככלל רצוי לצמצם את כמות הביקורים כדי לאפשר לאם לאגור כוחות ולהתחזק ולצמצם את חשיפת התינוק לנגיפים, חיידקים וזיהומים מהסביבה. התקופה הראשונית לאחר הלידה עלולה להיות קשה הן ברמה הפיזית והן ברמה הרגשית. דכדוך לאחר לידה גורם ללא מעט יולדות לפרוץ בבכי בקלות וריבוי מבקרים עלול להחמיר תופעה זו.
אם התינוק אינו הילד היחיד בבית הזנחת פעולות היום-יום כגון הבישול והנקיון עלולה להיות מורכבת אולם רצוי לצמצם את שיעורם של אלו למינימום. בימים הראשונים ניתן להפשיר ארוחות קפואות או להזמין משלוח (take away).
במהלך תקופת ההנקה יש להקפיד על תזונה מתאימה שכוללת חלבון ומוצרי חלב. ההנקה גורמת לא פעם לתחושת רעב מתמדת ולכן כדאי לוודא שבבית יהיו 'נישנושים' בריאים דוגמת אגוזים, שקדים ופרות טריים. מאחר שההנקה גורמת לתחושת צמא חשוב להרבות בשתיית מים.

חזרה לגזרה

יחלפו בממוצע כשישה חודשים עד לחזרה מלאה לגזרה שטרם ההריון. לאחר הלידה הבטן בדרך כלל נפוחה (נשים שזה עתה ילדו מתארות את שיעור הנפיחות כ- 'בטן של חודש שישי'). אף שקיימות דעות לפיהן ההנקה גורמת לעליה במשקל או מקשה על ירידה במשקל לא נמצא כל קשר מובהק בין הנקה וקצב הירידה במשקל לאחר הלידה. ‏
ניתן לחזר לפעילות גופנית מלאה כשישה שבועות לאחר לידה נרתיקית וכשמונה שבועות לאחר ניתוח קיסרי. כדאי להתחיל בהליכה מתונה ובהדרגה לעבור לפעילות מאומצת יותר. הפעילות הגופנית המומלצת לאחר לידה היא פעילות לחיזוק שרירי רצפת האגן. הפעלת שרירי האגן הפנימיים מסייעת לאיחוי התפרים, מחזקת את שרירי רצפת האגן ומזרזת את החזרה לתפקוד תקין ומלא.
לפני החזרה לפעילות גופנית מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל או עם פיזיותרפיסטית מוסמכת. בשבועות הראשונים יש להמנע מקפיצות וניתורים ומכל פעילות גופנית שגורמת ללחץ תוך בטני. במהלך ההריון התארכו שרירי הבטן ולכן לאחר הלידה הם אינם מסוגלים לתמוך באברים הפנימיים או בגב התחתון. מאחר שבמהלך ההריון מתקצרים שרירי הגב התחתון מומלץ להאריך את השרירים באזור זה ולחזק את שרירי הגב העליון והחזה על מנת לתמוך בשדיים.
את הפעילות הגופנית רצוי לבצע לאחר הנקת התינוק מאחר שגודש בחזה עלול לא רק להפריע אלא אף להכאיב במהלך הפעילות. יש לבצע כל פעילות גופנית עם חזיה מתאימה ותומכת.
אין להכנס למשטר דיאטה לאחר לידה ובפרט במהלך תקופת ההנקה. מחקרים מצביעים על כך כי נשים שהשילו ממשקלן במהירות (בתקופה ממוצעת של כ- 6 שבועות לאחר הלידה) את שהעלו במהלך ההריון לא רק שלא שמרו על משקלן אלא אף העלו משקל עודף. מומלצת ירידה מתונה במשקל הגוף של לא יותר מ- 1-2 קילוגרם בחודש. כדאי להקפיד על תפריט יומי בן 1800-2200 קלוריות ובמהלך תקופת ההנקה אף להוסיף כ- 500 קלוריות ביום.

תשובות לשאלות נפוצות לאחר לידה

השהייה במחלקת היולדות

כשעה לאחר הלידה יועברו היולדת והיילוד אל מחלקת היולדות. המעבר יתבצע בליווי מיילדת מהמחלקה ובליווי בן הזוג.
במהלך השהיה במחלקה ניתן להניק את היילוד לפי צרכיו, ללא הגבלת שעות או זמן. במרבית מחלקות היולדות ישארו היילודים בתינוקיה במהלך הלילה. לפי רצונה של האם יוכל היילוד לקבל תחליפי חלב על מנת לאפשר לה לנוח. יחד עם זאת יולדת המעוניינת להניק גם במהלך הלילה תיידע על כך את הצוות הרפואי, שיעיר אותה בהתאם לצרכי היילוד.

בדיקות וטיפולים שיבוצעו במהלך השהות במחלקת יילודים

בדיקת רופא

במחלקה יועבר היילוד לתינוקיה (זהו חדר התינוקות במחלקת היילודים) לצורך המשך בדיקות, מעקב ושהייה. בהתאם לחוק במדינת ישראל במהלך השהייה בבית החולים יבדק היילוד על ידי רופא ילדים לפחות פעמיים ויהיה תחת מעקב רפואי צמוד.
בדיקת הרופא כוללת התרשמות חיצונית של כלל אברי הגוף, האזנה ללב ולריאות, בדיקה של אברי המין (וידוא מיקום האשכים בשק האשכים על ידי מישוש ובדיקה של השפתיים הגדולות והקטנות ושל קרום הבתולין בנקבות) ובדיקת מישוש של אברי הבטן הפנימיים לרבות הכליות, הכבד והטחול. הרופא יעריך את מצבו הנוירולוגי (עצבי) של היילוד באמצעות בדיקת הרפלקסים (בעברית, החזר) ובדיקה של חוזק השרירים וכושר הנעת הגפיים.
יציבות פרק הירך במפרק הירך תבדק אף היא על ידי פיסוק פרקי הירכיים והרחבת האגן. בישראל מופנים כלל היילודים לביצוע בדיקת אולטרה סאונד של פרקי הירכיים בגיל שישה שבועות במסגרת קופת החולים. מצבים חריגים יחייבו התייחסות קודם לכן. במידת הצורך יבוצעו פעולות אבחנתיות או רפואיות נוספות בהסכמת ההורים. לדוגמה, ליילוד שאימו סוכרתית תיבדק רמת הסוכר בדם, תילקח תרבית דם מיילודים אצלם קיים חשש לזיהום ותבוצע בדיקת דם לצהבת ביילודים שגון עורם הצהיב.
בהתאם להוראות משרד הבריאות מתבצעות בתינוקיה בדיקות ופעולות שכוללות טיפול בעיניים, חיסון, מתן ויטמין K, עריכת בדיקות סקר עבור מגוון מחלות מולדות ובדיקת סינון לליקויי שמיעה. זכותם של ההורים לסרב לקבלת חיסונים או טיפולים אלו באמצעות הודעה מתאימה.

טיפול עיניים

טיפול העיניים מבוצע על מנת למנוע דלקות עיניים קשות בעקבות מעבר היילוד בתעלת הלידה שעלולה להכיל מגוון רחב של חיידקים. הטיפול כולל מריחת משחה אנטיביוטית מסוג אריתרומיצין (Erythromycin).

חיסון ראשון נגד דלקת כבד נגיפית מסוג B

לפי המלצת משרד הבריאות מחוסנים כל היילודים במדינת ישראל נגד דלקת כבד זיהומית מסוג B אם נולדו במשקל שעולה על 2.5 קילוגרם. אם משקל הלידה היה נמוך יחוסן התינוק לאחר שיגיע למשקל של 2.5 ק"ג. בגילאי חודש וחצי שנה ינתנו חיסוני ההמשך במסגרת טיפת החלב.

הזרקת ויטמין K תוך-שרירית

כל היילודים במדינת ישראל מקבלים זריקה זו סמוך למועד הלידה. ויטמין K חיוני לפעילות תקינה של מערכת קרישת הדם ולמניעת דימומים. באופן שוטף מיוצר ויטמין K בגוף על ידי חיידקי המעיים אך אצל יילודים טרם נוצרה כמות מספקת ולכן דרוש מתן חיצוני כדי למנוע דימומים מסוכנים במהלך השבועות הראשונים לחיים.

בדיקת סינון שמיעה ליילודים

החל מחודש ינואר 2010 הונחו בתי החולים בישראל ליישם את החלטת משרד הבריאות לביצוע בדיקות סינון שמיעה בילודים. בינואר 2011 הודיע משרד הבריאות כי לאור הצלחתן של בדיקות אלו יופסקו בדיקות השמיעה שנערכו עד לאחרונה במסגרת טיפות החלב לתינוקות בגילאי 7-9 חודשים.
כ- 1-3 יילודים מכל 1000 סובלים מליקוי שמיעה שניתן לאבחון מיד לאחר הלידה. זהו הליקוי הנפוץ ביותר ביילודים ואצל כמחציתם, לא ניתן לאבחן מראש גורמי סיכון להתפתחות הליקוי. ללא אבחון וטיפול מתאים ליקוי שמיעה עלול לגרום לפגיעה חמורה בהתפתחות התינוק מבחינה שכלית, שפתית, תקשורתית, רגשית וחברתית. כיום קיימים אמצעים שינויים לטיפול בליקויי שמיעה אצל תינוקות וילדים (לדוגמה שתל שבלול ומכשירי שמיעה מתאימים) שמשיגים הצלחות טיפוליות יפות.
בדיקת הסקר המוצעת אינה פולשנית ואינה תלויה בתגובת היילוד. מדובר בבדיקה קצרה שכרוכה בהנחת צינורית דקה באפרכסת האוזן של היילוד. בקצה צינורית זו מיקרופון ורמקול זעירים. דרך הרמקול מושמעים צלילים שונים שמוחזרים כהד אל המיקרופון ונקלטים על ידו. במקרה של ליקוי שמיעה תרשם ירידה במידת קליטת ההד על ידי המיקרופון. הבדיקה מאפשרת גילוי מוקדם של ליקויי שמיעה ובהתאם לממצאיה יופנו ההורים והתינוק להמשך ברור וקבלת טיפול מתאים.

בדיקת דם לגילוי מחלות מולדות ביילודים

ביום השני או השלישי לאחר הלידה נלקחת דגימת דם מהעקב של היילוד באמצעות דקירה קלה. החל מחודש ינואר 2010 מבוצעות לכל יילוד בישראל 11 בדיקות סקר לגילוי מוקדם של מחלות מולדות (בעוד שבעבר בוצעו שתיים בלבד). יילודים שישארו באשפוז מעל עשרה ימים יעברו שנית את הבדיקות, ובכלל זה פגים. בהתאם לשיקול דעתו של הצוות הרפואי תבוצענה בדיקות חוזרות גם ביילודים שנותחו, קיבלו עירוי דם לאחר הלידה או עברו טיפול אחר.
את תוצאות הבדיקות ניתן לקבל באתר האינטרנט של משרד הבריאות>> (ייפתח בדפדפן נפרד) על ידי הקלדת מספר תעודת הזהות של היולדת ושל היילוד. במידה שתוצאות הבדיקות אינן תקינות או אם קיים חשד למחלה מסוימת יופנו ההורים על ידי נציג מוסמך של משרד הבריאות להמשך בירור בבית החולים בו נערכה הבדיקה.

בדיקות הסקר המבוצעות כוללות את המחלות הבאות:

1. פנילקטונוריה (Phenylketonuria) - פגם גנטי שמתבטא בחוסר יכולת של הגוף לעבד את חומצת האמינו פנילאלנין. בעקבות המחלה חלה הצטברות של פנילאלנין בדם ונגרם נזק למערכת העצבים שמתבטא בפיגור שכלי קשה. ילד חולה ייוולד אך ורק לשני הורים שנושאים את הגן הפגוע. יילוד שאובחן עם פנילקטונוריה ידרש לתזונה נטולת פנילאלנין במשך כל חייו. פנילאלנין מצוי בממתיקים מלאכותיים (שכיח מאד במשקאות 'דיאט').
2. תת תריסיות מולדת (Congenital Hypothyroidism) – רמות נמוכות של ההורמון תירוקסין גורמות לתת־פעילות בלוטת התריס (היפותירואידיזם). ללא טיפול מתאים עלולה המחלה לגרום לפיגור שכלי, האטה בגדילה, בעיות נשימה, דופק איטי, צהבת, רגישות לקור, בצקת ועליה במשקל הגוף. יילוד שאובחן עם תת תריסיות מולדת יטופל באמצעות מתן חיצוני של ההורמון תירוקסין וידרש לטיפול זה במשך כל חייו.
3. פגיעה בתפקוד בלוטת יותרת הכליה (בלוטת האדרנל, Congenital Adrenal Hyperplasia) – זהו מום שמונע את הפרשת ההורמון קורטיזול מבלוטת יותרת הכליה ולכן נגרמת הפרשת יתר של ההורמון ACTH מההיפופיזה במוח. הפרשת יתר של ACTH גורמת לייצור יתר של הורמוני המין ומתבטאת בשינוי מראה איבר המין אצל בנות עד כדי צמיחת פין וקושי לקבוע את מין היילוד.
   כמו כן גורמת המחלה לפגיעה חמורה במאזן המלחים בגוף, לאיבוד מלחים בשתן, להפרעה בקצב הלב, להתייבשות ולמוות פתאומי בשבועות הראשונים לחיים. יילוד שאובחן כחולה במחלה זו יטופל על ידי מתן תחליפי של ההורמון קורטיזול.
4. Maple Syrup Urine Disease - במחלה זו קיים פגם באנזים המפרק את הקבוצה הכימית קרבוקסיל בחומצות האמינו המהוות את אבני הבנין לחלבונים בגוף. בשל הפגם חלה הצטברות והפרשה מוגברת של חומצות שומן קרבוקסיליות (ולין, לאוצין, ואיזולאוצין) שלהן ריח אופייני לסירופ מייפל.
   הסימנים הקליניים של מחלה זו מופיעים לאחר הלידה וכוללים התדרדרות נוירולוגית, התפתחות איטית, קשיי אכילה ושתן בעל ריח של סירופ מייפל. במידה שהתגלתה מיד לאחר הלידה ניתנת המחלה לטיפול יעיל. אם המחלה מתגלה באיחור עלול להיגרם נזק מוחי קשה ובלתי הפיך. הטיפול במחלה כולל דיאליזה לסילוק חומצות האמינו הפגומות ודיאטה דלה בחומצות אמינו אלו.
5. Homocystinuria – במחלה זו קיים פגם בכושר הפירוק של חומצת האמינו מתיונין עקב חסר באנזים ציסטאתיונין סינתאז. ללא טיפול מתאים גורמת המחלה לפיגור שכלי, הינתקות של עדשת העין, קרישיות יתר ובריחת סידן מעצמות הגוף. הטיפול במחלה כולל תזונה דלה בחומצת האמינו מתיונין ומתן חיצוני של ויטמין B6. חלק מהחולים מטופלים גם בתרופה שנקראת בטאין.
6. Tyrosinaemia Type I – זוהי מחלה שמתבטאת בששת החודשים הראשונים לחיים וגורמת להפרעת גדילה, חוסר שקט, אי ספיקת כבד ולאי ספיקת כליות. ללא טיפול מתאים עלול התינוק למות. הטיפול במחלה כולל תזונה דלה בחומצת האמינו טירוזין ומתן של התרופה NTBC ((2-(2-nitro-4-fluoromethylbenzoyl)-1,3-cyclohexanedione)). במידה שהמחלה אינה מאותרת ומטופלת בזמן עלול החולה להידרש להשתלת כבד.
7. Glutaric Aciduria Type I – זוהי מחלה שמתבטאת בהצטברות של חומצה גלוטארית שגורמת לחולשת שרירים, עיוותים, התכווצויות, נוקשות שרירים, התדרדרות נוירולוגית כללית ולפגיעה מוחית. הטיפול במחלה כולל תזונה דלה בחומצות האמינו ליזין וטריפטופאן ומתן חיצוני של חומצת האמינו קרניטין.
8. Methylmalonic Acidaemia – זוהי מחלה שמתבטאת בהצטברות של חומצה מתיל מלונית ושכיחה בעיקר במגזר הערבי ובקרב יוצאי עיראק וקורדיסטאן. המחלה גורמת להפרעות תנועתיות, פיגור שכלי, בריחת סידן, אנמיה, ירידה בספירת הדם הלבנה ובמספר טסיות הדם, חמצת בדם והצטברות של אמוניה בדם. הטיפול במחלה כולל מתן של קרניטין וויטמין B12 וכן תזונה דלה בחומצות אמינו שמתפרקות לחומצה מלונית.
9. Propionic Acidaemia – זוהי מחלה שמתבטאת מיד בשבועות הראשונים לחיים עקב הצטברות של חומצה פרופיונית. סימני המחלה כוללים הקאות, פגיעה בתאבון, חולשת שרירים, התייבשות, חמצת בדם ופרכוסים. ללא טיפול מתאים יגרמו עיוותי שרירים ופיגור שכלי חמור. הטיפול במחלה כולל מתן של ביוטין, קרניטין וויטמין B12, טיפול אנטיביוטי מתאים ותזונה דלה בחומצות אמינו שמתפרקות לחומצה פרופיונית.
10. (Medium Chain Acyl CoA Dehydrogenase Deficiency (MCADD – מחלה שנגרמת עקב חוסר יכולת של הגוף לפרק חומצות שומן באורך בינוני לאנרגיה ולכן חל פירוק של גלוקוז (סוכר). המחלה מתבטאת תוך מספר חודשים לאחר הלידה וסימניה כוללים הקאה, שלשול, פרכוסים, ישנוניות, קשיי נשימה ודום לב. לעתים עלולים לבלבל מחלה זו עם מוות בעריסה. הטיפול במחלה כולל הקפדה על ארוחות תכופות (גם במהלך הלילה) על מנת למנוע כל מצב של צום שנמשך מעל עשר שעות ברציפות.
11. (Very Long Chain Acyl CoA Dehydrogenase Deficiency (VLCADD - מחלה שנגרמת עקב חוסר יכולת של הגוף לפרק חומצות שומן ארוכות לאנרגיה ולכן חל פירוק של גלוקוז (סוכר). המחלה מתבטאת תוך מספר חודשים לאחר הלידה וסימניה כוללים הקאה, שלשול, פרכוסים, ישנוניות, קשיי נשימה ודום לב. לעתים עלולים לבלבל מחלה זו עם מוות בעריסה. הטיפול במחלה כולל הקפדה על ארוחות תכופות (גם במהלך הלילה) על מנת למנוע כל מצב של צום שנמשך מעל עשר שעות ברציפות.

לקראת השחרור הביתה: מדריכים לכל מה שתרצו לדעת

כדאי להערך מבעוד מועד לבואו של התינוק החדש הביתה.
לרשימת ציוד חיוני לקראת הבאת היילוד הביתה >>

איך להחליף, באיזו תדירות, ומה כדאי לעשות תוך כדי כך?
לקריאה נוספת על החלפת חיתול >>

רחצת התינוק יכולה להיות חוויה מהנה ומרגיעה עבור תינוקכם.
לקריאה נוספת על רחצת התינוק >>

הרמת התינוק וחיבוקו מעניקה לתינוק תחושת חום, בטחון ורוגע.
לקריאה נוספת על נשיאת והרמת התינוק >>

לצורך שחרורו של התינוק הביתה יש להביא לבית החולים כיסא בטיחות לרכב.
למדריך לשימוש במושבי בטיחות >>

הבכי הוא אמצעי התקשורת העיקרי של התינוק.
קראו עוד על הרגעת תינוק בוכה >>

איך תסייעו לתינוקכם להירדם ולישון היטב?
קראו עוד על שנת תינוקות >>

טיפים שימושיים לטיפול ביותר מתינוק אחד.
המדריך השלם לטיפול בתאומים ושלישיות >>