הקדמה
הזעת יתר הוא מצב נפוץ בו הגוף מייצר זיעה מעל הרמה התקינה. מנגנון ייצור הזיעה נחוץ על מנת לווסת את חום הגוף אולם במקרה של הזעת יתר מיוצרת כמות רבה יותר מהדרוש למטרה זו.
לרוב אין התופעה מעידה על מצב שמסכן את הבריאות אבל היא עלולה לגרום מבוכה במצבים חברתיים רבים. אי הנוחות הנגרמת פוגעת פעמים רבות באיכות החיים של הלוקים.
לא קיימת אמת מידה כמותית בעזרתה ניתן להעריך אם כמות הזיעה תקינה או לא. אם ההזעה מהווה גורם מפריע לחיי היום יום יש לשקול התייעצות עם רופא.
אנשים רבים הסובלים מהזעת יתר נמנעים מלבקש עזרה רפואית הן בשל המבוכה והן בגלל המחשבה שלא קיים טיפול שיקל על הסימפטומים. כיום קיימים טיפולים רבים בעלי יעילות מוכחת המביאים לשליטה על הסימפטומים ולהקלה.
מתי לפנות לרופא המשפחה
- כאשר אתם מרגישים שההזעה משבשת את הפעילות היומיומית שלכם.
- אם בדרך כלל אינכם סובלים מהזעת יתר ובזמן האחרון הבחנתם שאתם מזיעים יותר מהרגיל.
- אם אתם סובלים מהזעות לילה יש לפנות לאבחון בהקדם, שכן מצב זה עלול להעיד על מחלה. אחד הסימנים להזעת לילה הוא צורך להחליף בגדים או סדינים במהלך הלילה בשל הרטיבות.
טיפול
פעמים רבות הטיפול בהזעת יתר מצריך זמן וסבלנות עד שימצא הטיפול המסוים המתאים.
בדרך כלל ימליץ הרופא להתחיל בטיפול פשוט דוגמת התאמה של דאודורנט ואם הבעיה לא תיפתר ניתן יהיה להתקדם לטיפולים כמו תרופות שחוסמות את מנגנון הזיעה ואף לטיפול ניתוחי. במרבית המקרים הטיפולים מביאים להטבה משמעותית.
סוגים של הזעת יתר
קיימים שני סוגים של הזעת יתר:
- הזעת יתר מקומית אשר מוגבלת לאיזורים מסויימים בגוף דוגמת בתי שחי, ידיים, רגליים ופנים.
- הזעת יתר כללית המשפיעה על כל הגוף.
רוב המקרים של הזעת יתר כללית מהווים סימפטום למצב גופני (היינו הזעת יתר משנית) כגון:
- תופעת לוואי של נטילת תרופה.
- מצב בריאותי קודם אשר אחד מתסמיניו הוא הזעת יתר (לרבות עודף פעילות של בלוטת התריס).
ברוב המקרים של הזעת יתר מקומית לא ניתן למצוא הסבר רפואי לתופעה. ההנחה המקובלת היא שהמצב נגרם בגלל פעילות לא תקינה של מערכת העצבים. מצב זה נקרא הזעת יתר ראשונית.
איזו אוכלוסיה סובלת מהזעת יתר
בעולם המערבי סובלים מהזעת יתר כ-5% מהאוכלוסייה.
הזעת יתר ראשונית מופיעה לרוב במהלך הילדות ונוטה להחמרה לאחר גיל ההתבגרות. שכיחות התופעה זהה בקרב נשים וגברים.
הזעת יתר משנית עלולה להופיע בכל גיל כתלות בהפרעה הבריאותית שביסודה.
פעמים רבות גורמת הזעת היתר למתח רב וההתמודדות היומיומית עם התופעה מתישה. הזעת יתר עלולה לגרום לתחושות דיכאון וחרדה.
סימפטומים
הזעת יתר מוגדרת כהזעה בכמות גדולה מהנדרש לוויסות טמפרטורת הגוף.
כאשר מדובר בהזעת יתר מקומית (הזעת יתר באיזורים מסויימים של הגוף בלבד) קיימים מספר איזורים בגוף המעורבים בשכיחות גבוהה יותר:
- בתי שחי
- כפות הידיים
- כפות הרגליים
- פנים
- חזה
חלק מהאנשים סובלים מהזעת יתר באזור אחד בלבד בעוד שאנשים אחרים חווים זאת במספר אזורים בגוף. הזעת יתר מופיעה בדרך כלל באופן סימטרי, היינו בשתי כפות הידיים או בשני צידי הפנים.
רוב האנשים הסובלים מהזעת יתר מקומית חווים אירוע של הזעת יתר לפחות פעם בשבוע.
במקרים של הזעת יתר משנית (כאשר קיים מצב רפואי הגורם לתופעה) תדירות הזעת היתר תלוייה במצב הרפואי הגורם לה.
לא קיימת אמת מידה כמותית בעזרתה ניתן להעריך אם כמות הזיעה תקינה או לא. אם ההזעה מהווה גורם מפריע לחיי היום יום יש לשקול התייעצות עם רופא.
מספר מצבים המעלים חשד להזעת יתר:
- אתם נמנעים מללחוץ ידיים או ממגע גופני אחר בגלל מודעות להזעה שלכם.
- אתם משתדלים להימנע מהשתתפות בפעילויות כגון ריקוד או ספורט מחשש שהדבר יגביר את ההזעה.
- ההזעה מפריעה לכם לעבוד. לדוגמה, קשה לכם להחזיק כלים בידיים או להשתמש במקלדת.
- קשה לכם לבצע פעילות יומיומית שגרתית כגון נהיגה.
- נסיונותיכם להתמודד עם בעיית ההזעה גוזלים מכם זמן רב. לדוגמה, אתם מתקלחים ומחליפים בגדים מספר פעמים ביום.
- אתם מרגישים כי הינכם נסוגים חברתית.
הזעת יתר משנית
אם הבחנתם שאתם מזיעים ביתר שאת באופן פתאומי ואינכם מכירים את התופעה מעברכם, יתכן שאתם סובלים מהזעת יתר משנית. מומלץ לפנות לרופא לשם אבחון וטיפול במידת הצורך.
אם הינכם סובלים מהזעה במהלך הלילה יש לפנות לרופא. אף במקרים שהזעה לילית אינה חמורה במיוחד עדיין נדרש בירור רפואי לשם שלילת מחלות אפשריות.
גורמים
הזעת יתר ראשונית
רוב המומחים העוסקים בתחום מאמינים כי הזעת יתר ראשונית נגרמת כתוצאה משיבוש במערכת העצבים הסימפטתית. מערכת העצבים הסימפטתית אחראית לרוב פעילויות הגוף שאינן רצוניות. לרבות תנועת המזון בדרכי העיכול ותנועת השתן מהכליות אל שלפוחית השתן.
כאשר עולה חום הגוף, מערכת העצבים מעבירה מסרים למוח שמורה בעקבות זאת לבלוטות הזיעה לייצר זיעה. התאדות הזיעה המופרשת מהעור גורמת לקירור הגוף ולהורדת חומו.
בלוטות הזיעה הקשורות בהזעת יתר נקראות בלוטות אקריניות. הן נמצאות בריכוזים גבוהים במיוחד בבתי השחי, בכפות ידיים, בכפות רגליים ובפנים. ריכוז הבלוטות באיזורים אלו מסביר מדוע הזעת יתר מתרחשת בעיקר שם.
במקרים של הזעת יתר ראשונית ההנחה היא שהאזור במוח שאחראי על וויסות תהליך ההזעה פועל באופן לא תקין. המוח שולח אותות לבלוטות האקריניות לייצר זיעה גם כשאין צורך לקרר את הגוף.
הזעת יתר תורשתית
במקרים רבים הזעת יתר פוגעת בבני אותה משפחה. אחד מכל ארבעה אנשים הסובלים מהתופעה מדווח על קרוב משפחה שסובל מאותו מצב. הפגיעה המשפחתית מרמזת על כך שקיים שיבוש גנטי הגורם לתופעה ויכול לעבור בתורשה.
חרדה
הרגשת חרדה אינה גורמת להזעת יתר ראשונית אצל אנשים אשר אינם סובלים מהתופעה.
אולם מצב של חרדה במהלך התקף הזעה עלול להחריף את הסימפטומים ולהפוך את החוויה לקשה יותר.
ארוע של הזעה מעלה במידה רבה את המודעות העצמית בקרב אנשים הסובלים מהזעת יתר, וזו עלולה להוות גירוי להתקף חרדה למשל במהלך פגישה או בזמן הימצאות בחדר מלא באנשים. התקף החרדה עלול להחמיר את תופעת ההזעה ובעקבות כך ייווצר חשש מהתרחשותו של אירוע ההזעה הבא.
אם אתם מרגישים שחרדה מחמירה את אירועי ההזעה שלכם, ראוי לשקול פנייה לטיפול הכרתי-התנהגותי (cognitive behavioral therapy). מדובר בטיפול פסיכולוגי המתבצע באמצעות שיחות אשר נמצא יעיל להפחתת חרדה הקשורה להזעת יתר.
הזעת יתר משנית
סיבות נפוצות היכולות לגרום להזעת יתר משנית (כאשר ישנה סיבה רפואית הגורמת להזעה):
תופעות הלוואי של מספר תרופות כוללות הזעת יתר. לדוגמה:
- נוגדי דיכאון – במיוחד תרופה הנקראת ונלפקסין.
- טמוקסיפן – משמשת בעיקר לטיפול בסרטן שד.
- אנטגוניסט ל- GNRH – תרופה המשמשת לטיפולי פוריות אצל נשים ולטיפול בסרטן הערמונית אצל גברים.
סיבות פחות שכיחות להזעת יתר משנית:
- זיהומים שונים דוגמת HIV (איידס) או שחפת.
- מחלת פרקינסון – מחלה הפוגעת במנגנון התנועה של הגוף.
- הפרעות במוח העצם או בתאי הדם הגורמות למחלות כגון לוקמיה או לימפומה.
אבחון
אם אתם מזיעים ביתר קרוב לוודאי שרופא המשפחה יפנה אתכם לבדיקות דם ושתן. הבדיקות יסייעו לקבוע אם קיים מצב רפואי שגורם לתופעה.
רופא המשפחה ינסה לעמוד על אופי ההזעה בעזרת תשאול הנבדק. הוא יברר לגבי הזעת לילה ולגבי מיקוד התופעה באזורים מסוימים בגוף (הזעת יתר מקומית בניגוד לכללית שאינה תחומה לאזור מסוים).
במקרים של הזעת יתר מקומית לרוב לא יאותר הגורם לבעיה. לעומת זאת הזעת יתר כללית נובעת ברוב המקרים ממצב רפואי מוגדר שגורם בין השאר להזעת יתר.
כאשר הזעת יתר היא בעלת המאפיינים הבאים ניתן בדרך כלל לקבוע שמדובר במקרה של הזעת יתר ראשונית:
- לא נמצא גורם רפואי אחר הגורם לבעיה.
- הינכם סובלים מהתקף של הזעת יתר לפחות פעם בשבוע.
- המצב משפיע על אזורים מסויימים בגוף ולא על כולו.
- הפגיעה היא סימטרית, כלומר שני צידי הגוף נפגעים באופן שווה (הזעת יתר בשתי כפות הידיים ולא בצד אחד בלבד).
- אינכם סובלים מהזעות לילה.
טיפול
שינויים באורח חיים
לא ניתן לרפא הזעת יתר בעזרת שינוי באורח החיים או שינוי של אופי הפעילות היומיומית, אולם השינויים שלהלן עשויים להקל ולהפחית את הסימפטומים:
- הימנעו מגירויים המחמירים את התופעה, כמו אכילת מזון חריף או שתיית אלכוהול.
- השתמשו בדיאודורנט מספר פעמים ביום, רצוי כזה המכיל אנטי-פרספירנט (עדיף היפו אלרגני). אנטי-פרספירנט הוא חומר הפועל להפחתת הזיעה המופרשת בעזרת מלחי אלומיניום.
- הימנעו מלבישת בגדים צמודים ואטומים והעדיפו בגדים רחבים העשויים מאריגים מנדפי זיעה.
- ניתן להיעזר בפדים מיוחדים לבית השחי כאשר זה מוקד הזעת היתר.
- לבשו גרביים מאריגים מנדפי זיעה אשר מכילים אחוז גבוה של Coolmax®. החליפו גרביים פעמיים ביום.
- העדיפו נעליים מאווררות על פני נעליים אטומות או שימוש בכפכפים.
אנטי-פרספירנט כתרופת מרשם
במקרים בהם השימוש בדיאודורנט רגיל אינו מספיק ניתן להתייעץ עם רופא המשפחה או רופא עור לגבי הצורך בשימוש בתכשיר אלומיניום כלוריד המצריך מרשם רופא. אלומיניום כלוריד הוא החומר הפעיל שמעניק לאנטי-פרספירנט את יעילותו כנוגד זיעה, בשל היותו חוסם פעילות של בלוטות הזיעה.
את התכשיר יש למרוח לפני השינה כשהאזור המטופל נקי ויבש. בבוקר יש לשטוף את שאריות החומר מהעור. ניתן להשתמש בתכשיר בכל אזור הסובל מהזעת יתר אך השימוש הנפוץ הוא בבתי השחי.
במידה שאתם משתמשים באלומיניום כלוריד באיזור הפנים יש להיזהר מפגיעה בעיניים. לגברים מומלץ שלא להתגלח 24 שעות לפני ולאחר השימוש בתכשיר באיזור הפנים.
תופעות הלוואי הנפוצות של אלומיניום כלוריד הן גירוי קל וגירוד או עקצוץ קל באזור המטופל, אולם תופעות אלו נעלמות בדרך כלל במהירות.
הפניה לרופא עור
אם שינויים באורח החיים ושימוש באנטי-פרספירנט אינם יעילים במידה מספקת, מומלץ לפנות לרופא עור. רופא העור יוכל להציע טיפולים מתקדמים כגון טיפול בעזרת זרם חשמלי, בוטוקס או טיפול ניתוחי.
טיפול בעזרת זרם חשמלי
הטיפול מכונה איונטופורזיס (Iontophoresis) והוא יעיל בעיקר כאשר מדובר בכפות הידיים ובכפות הרגליים. לעיתים משתמשים בשיטה גם
לטיפול בבתי השחי אך נמצא כי השיטה פחות יעילה לאיזור זה.
במהלך הטיפול משקעים את האיבר (כפות ידיים למשל) בגיגית מלאה מים שדרכם מועבר זרם חשמלי עדין. הזרם חוסם זמנית את בלוטות הזיעה. לשם טיפול בבתי השחי מצמידים פדים רטובים לבתי השחי והזרם מועבר דרכם.
הטיפול אינו כרוך בכאב אולם הזרם עלול לגרום לאי נוחות ולגירוי עורי קל אשר חולפים תוך זמן קצר.
הטיפול בשיטת איונטופורזיס נמשך בין 20 ל-30 דקות ולשם השגת תוצאות מיטביות נדרשים כשניים עד ארבעה טיפולים בשבוע. ניתן לחוש שיפור בסימפטומים לאחר כשבוע עד שבועיים. לאחר שהושגה הטבה, תדירות הטיפולים תרד לטיפול בשבוע ואף לטיפול אחת לחודש, כתלות בחומרת הסימפטומים.
איונטופורזיס הוכח כיעיל ב-80% עד 90% מהמקרים. הטיפול כרוך בהגעה סדירה למרפאת עור שמבצעת טיפול זה. אפשרות נוספת היא לרכוש מכשיר איונטופורזיס ביתי.
טיפול באמצעות הזרקת בוטוקס
הזרקת בוטוקס היא חלופה טיפולית חדשה יחסית. בוטוקס הוא חלבון המופק מחיידק הבוטוליניום, שבין שאר השפעותיו (במינון נמוך מאד) חסימת האותות שהמוח משגר לבלוטות הזיעה ובכך מופחתת כמות הזיעה.
במסגרת הטיפול מוזרק בוטוקס לאזור המזיע הזעת יתר דוגמת בתי שחי, פנים, כפות ידיים או כפות רגליים. הטיפול כולל בין 12 ל-20 זריקות ומשך ההליך בין 30 ל-45 דקות.
הטיפול בבוטוקס יעיל לפרק זמן של חודשיים עד שמונה חודשים ולאחר מכן יש צורך לחזור על הטיפול.
טיפול ניתוחי
הניתוח המקובל לטיפול בהזעת יתר נקרא סימפטקתומיה (sympathectomy). הניתוח מומלץ לאנשים שעברו טיפולים שונים להזעת יתר ומצבם לא השתפר במידה מספקת.
הניתוח מבוצע בשיטה זעיר פולשנית ובמהלכו מבוצעים שני חתכים קטנים בחזה שדרכם מוכנסת מצלמת וידאו זעירה ומכשירים כירורגיים נוספים. כול מהלך הניתוח מוקרן בהגדלה על גבי מסך בחדר הניתוח לשם ניטור והנחיית המנתח.
המנתח מסיר רקמה עצבית שמחברת בין המערכת הסימפטתית (אחראית על העברת המסר להזעה) לבין בלוטות הזיעה.
ניתוח מסוג זה משמש לטיפול בהזעת יתר בבתי השחי, בפנים ובכפות הידיים. לסובלים מהזעת יתר בכפות הרגליים אין הליך זה מומלץ בגלל תופעת לוואי של ירידה באונות (פגיעה בעצבים באזור הגב התחתון והרגליים עלולה לפגוע גם בעצבים הקשורים באיברי המין). סימפטקתומיה הוא טיפול יעיל עבור הסובלים מהזעת יתר אולם ככול הליך פולשני אחר הוא כרוך בסיכונים.
תופעת הלוואי הנפוצה ביותר של הניתוח היא הזעת יתר מפצה. מדובר בהזעת יתר באזור אחר בגוף שלא הזיע הזעת יתר לפני הניתוח (למשל גב תחתון וירכיים). רוב המנותחים יסבלו מהזעה מפצה במידה קלה, אולם 1 מכל 20 מטופלים יסבלו מהזעה מפצה בדרגה חמורה. הסבירות לסבול מהזעה מפצה קשה עולה במקרים בהם המטופל סובל מעודף משקל.
תופעות לוואי נוספות של סימפטקתומיה:
- הזעה באזור הפנים והצוואר לאחר אכילה. 1 מכל 20 אנשים יסבול מתופעה זו.
- הזעת פנטום – תחושה שעומד להתחיל התקף זיעה אולם הדבר אינו מתרחש. קרוב למחצית מהאנשים שעברו את הניתוח סובלים מתופעה זו אך קיים שיפור עם הזמן.
- רגישות מוגברת לקור.
- יובש בידיים.
- שינויים בטעם של מזונות שונים.
סיבוכים בעקבות הניתוח קיימים אך אינם שכיחים. סיבוך נדיר (כ-0.4% מהמקרים) הקשור במערכת העצבים שנקרא תסמונת הורנר (Horner's syndrome) גורם לצניחת עפעף וחוסר יכולת להזיע. שתי התופעות קורות רק בצד אחד של הפנים. התסמונת נגרמת בשל נזק למערכת העצבים במהלך הניתוח והוא אינו ניתן לתיקון.
סיבוכים נוספים:
- חזה אויר (pneumothorax) – זהו סיבוך שעלול להתלוות לכל ניתוח המתבצע באיזור החזה בשיטה זעיר פולשנית. אוויר נכלא בין השכבות המכסות על הריאה והתסמינים יכולים להיות כאב בחזה וקושי בנשימה. בדרך כלל התופעה חולפת ללא כל התערבות רפואית אך לעיתים יהיה צורך בהכנסת צינור ניקוז לחזה שמנקז את האוויר.
- זיהום – סיבוך נדיר (1 מ-1,000 מקרים) אך הסיכון להתרחשותו קיים לאחר כל ניתוח.
טיפול באמצעות גלי רדיו
הטיפול מתבצע בעזרת מכשיר לא פולשני העובד על גלי מיקרו. גלי המיקרו מתסיסים בעזרת חימום את בלוטות הזיעה ובלוטות הריח בבית השחי, ובתוך כך מצננים את האזור באופן משמעותי. הוצאת הבלוטות מפעילות מובילה להפסקת הזיעה והפרשת הריח מבית השחי לצמיתות. אנרגיית החום פוגעת אך ורק בבלוטות הזיעה, ולא בתאי השריר ובתאי הלימפה. הטיפול כולו אינו כרוך בכאב, ונעשה בהרדמה מקומית.
המכשיר מאושר לשימוש על ידי משרד הבריאות האמריקני FDA, משרד הבריאות האירופאי CE ומשרד הבריאות הישראלי.
סיבוכים
זיהומים פטרייתיים
אנשים הסובלים מהזעת יתר נמצאים בסיכון גבוה לפתח זיהומים הנגרמים על ידי פיטריות. אזור הגוף המועד לזיהומים אלו הוא כפות הרגליים. זיעה רבה בשילוב גרביים ונעליים אטומות יוצרים סביבה לחה וחמה המהווה מצע גידול מיטבי לפטריות.
ידועים שני זיהומים פטרייתיים עיקריים הפוגעים באנשים עם הזעת יתר:
- זיהום פטרייתי בציפורן אשר משנה את צבע הציפורניים וגורם להן להיות פריכות ושבריריות.
- פטרת כף רגל (athlete's foot) הפוגעת לרוב בעור שבין הבהונות וגורמת לאדמומיות וגרד.
ניתן לטפל בזיהומים על ידי שימוש במשחות אולם במקרים חמורים יש צורך בטיפול הכולל נטילת טבליות.
נגעים עוריים
במקרים של הזעה מוגברת העור מועד לפגיעה, לרבות:
- יבלות – נגעים קטנים על פני העור שנגרמים על ידי נגיף הפפילומה האנושי (HPV).
- אקזמה – עור אדמומי, מגרד, יבש וסדוק. הזעת יתר אינה גורמת למצב זה אך יכולה להחמיר אותו.
- מורסה – בליטה בצבע אדום צהוב שמתפתחת בעקבות זיהום של זקיק שערה.
ריח גוף לא נעים
במקרים של הזעת יתר מקור זיעת היתר הוא בבלוטות אקריניות והיא חסרת ריח. כאשר הזיעה נשארת על פני הגוף לפרק זמן מסויים היא מתפרקת על ידי חיידקים ובעקבות כך נוצר ריח לא נעים. אף שתיית אלכוהול ואכילת מאכלים חריפים עלולים לגרום לזיעה שמופרשת מהבלוטות האקריניות להיות בעלת ריח רע.
ניתן למנוע או להפחית תופעה זו על ידי שימוש תכוף בדיאודורנט או שימוש בפדים לבית השחי.
השפעה רגשית
ההשלכות הרגשיות של הזעת יתר יכולות להיות חמורות. מעל מחצית מהסובלים מהזעת יתר דיווחו על תחושות עצב ואפילו דיכאון. סימנים שיכולים להעיד על דיכאון:
- תחושות של עצב, ייאוש וחוסר תקווה במהלך החודש האחרון.
- עניין פחות והנאה פחותה מפעילויות שבעבר היו מהנות.
מומלץ שלא להזניח את הטיפול בדיכאון כיוון שהתדרדרות המצב הנפשי יכולה להשפיע באופן שלילי גם על המצב הגופני. קיימים מספר טיפולים יעילים לדיכאון, ביניהם טיפול באמצעות שיחות עם איש מקצוע, טיפול התנהגותי הכרתי (CBT) ותרופות נוגדות דיכאון.
במידה שקיימים סימפטומים היכולים להעיד על דיכאון יש לפנות לרופא המשפחה.
