28 יולי 2017 ה' אב תשע"ז
מעודכן לתאריך  26.06.2011  באדיבות ה 

אי-ספיקת לב

(Congestive Heart Failure)

אבחון

האבחון של אי-ספיקת לב מבוסס בחלק ניכר מהמקרים על תלונות החולה על בצקות או קוצר נשימה, בדיקות גופניות המתבצעות על ידי רופא המשפחה, בדיקות מעבדה והדמיה.

בדיקות הדמיה

  • צילום רנטגן בעזרתו ניתן לבדוק אם גודל שריר הלב תקין או אם קיים גודש של נוזלים בריאות.
  • מיפוי לב המבוסס על שימוש בחומר רדיואקטיבי כמו תאליום או טכנציום. חומרים אלו המוזרקים לגוף במהלך הבדיקה חודרים לשריר הלב כאשר הוא תקין ולא מצליחים לחדור באותה מידה כאשר השריר פגום. מידת הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת על ידי החומרים שהוזרקו נמדדת באמצעות מצלמה מיוחדת. אזורים הפולטים מעט קרינה או כלל לא מעידים על בעיה.
  • אקוקרדיוגרפיה (אקו-לב) בדיקה בה משתמשים בגלי קול (אולטרא סאונד) לצורך הדמיית הלב. במקרים רבים משלבים עם בדיקת האקו-לב מבחן מאמץ שנועד לבחון את מידת תקינות שריר הלב בעת מאמץ, מאחר שלעיתים לא ניתן לאבחן את הבעיה בעת מנוחה.
  • סורק הדמייה המבוסס על תהודה מגנטית (MRI). סורק זה משתמש בשדות מגנטיים ובגלי רדיו כדי ליצור תמונה מפורטת של הלב. לסורק בנוי כמנהרה בתוכה שוכב הנבדק.
  • צנתור לב אבחוני המתבצע באמצעות החדרת צנתר (צינורית דקה, ארוכה וגמישה) לתוך הגוף, דרך עורק המפשעה או דרך היד. המצנתר מכוון את הצנתר אל כלי הדם הכליליים. חומר הניגוד שמוזרק לתוך הצנתר מאפשר הדגמה של זרימת הדם לשריר הלב.
 

בדיקת מעבדה

  • אלקטרוקרדיוגרם (א.ק.ג.). בדיקה שבעזרתה נרשמת ונבחנת תקינות הפעילות החשמלית של שריר הלב.