דלקת בשד, מסטיטיס - מידע רפואי

דלקת בשד גורמת לנפיחות, אודם וכאב ברקמת השד ושכיחה בעיקר בקרב נשים מניקות. אחת מכל עשר נשים מניקות עלולה ללקות בדלקת בשד במהלך שלושת החודשים הראשונים לחייו של הילוד.

במרבית המקרים רק שד אחד יהיה מעורב. סימפטומים נוספים של דלקת בשד כוללים:

• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• צמרמורת.
• כאב שרירים.

מבחינים בין שני סוגים עיקריים של דלקות בשד:

• דלקת שאינה זיהומית. נגרמת עקב חסימה של צינוריות החלב בשד על ידי שאריות חלב. דלקת זו שכיחה כאשר ישנם קשיים בהנקה.
• דלקת זיהומית שנגרמת על ידי זיהום חיידקי.

ללא טיפול מתאים עלולה דלקת בשד שאינה זיהומית להסתבך ויתכן זיהום חיידקי משני שיתפתח בשאריות החלב בשד.

האם להניק עם דלקת בשד?

על אף הקושי שבהנקה במצב של דלקת בשד רצוי להמשיך ולנסות על מנת:

• לפתוח חסימות בצינוריות החלב בשד.
• להשיג הקלה מהירה יותר במצב הדלקת.
• למנוע החמרה של המצב הדלקתי והתפתחות זיהום משני.

בזמן דלקת בשד עלול החלב להיות מלוח יותר מהרגיל אולם אין כל מניעה להמשיך להניק. גם אם קיים זיהום חיידקי שעלול לעבור לחלב, מערכת העיכול של היילוד תדע לטפל בו כך שלילוד לא יגרם כל נזק.

מרבית מקרי הדלקת בשד ניתנים לטיפול ביתי פשוט. חשוב לנוח, להרבות בשתיה ולנסות לשנות את דרך ההנקה כדי למנוע הישנות של התופעה. יש לוודא כי התינוק מתחבר כיאות לפטמה על מנת שיצליח לרוקן את השד מחלב בסיום כל הנקה. לעתים יש צורך:

• להאכיל לעתים תכופות יותר.
• לשאוב שאריות חלב מהשד בסיום ארוחתו של התינוק.
• לשאוב עודפי חלב בין הארוחות.

ניתן לשאוב חלב מהשד באמצעות משאבה ידנית או חשמלית, אך גם באמצעות לחיצות ידניות ישירות על רקמת השד (למשל במקלחת, תחת מים חמים זורמים).

בדלקת שד זיהומית יש צורך בקבלת טיפול אנטיביוטי מתאים, על מנת למנוע החמרה והתפתחות מורסה מוגלתית (אבצס).

אף בקרב נשים שאינן מניקות תיתכן דלקת בשד:

• periductal mastitis. דלקת שד שפוגעת בעיקר בנשים מעשנות בשנות העשרים המאוחרות או בתחילת שנות השלושים לחייהן.
• duct ectasia. דלקת שד שפוגעת בעיקר בנשים לקראת ולאחר גיל המעבר.

בשני המקרים דלקת השד נגרמת עקב זיהום וסימניה כוללים:

• אודם בשד.
• כאב בשד.
• גושים קשים ברקמת השד.
• הפרשה לבנה או דמית מהפטמה.

דלקת שד זיהומית ניתנת לטיפול אנטיביוטי יעיל אך במקרים חמורים עלול להיות צורך בניתוח לכריתת צינוריות החלב המודלקות באזור הפטמה.

במרבית המקרים תתפח דלקת בשד אחד בלבד. הסימפטומים עלולים להתפתח במהירות רבה וכוללים:

• אזור אדום בשד שעלול להיות חם, כואב ורגיש למגע.
• שד גבשושי ואדום.
• תחושות שריפה וכאב בשד. הכאב עלול להיות מתמשך או שיופיע אך ורק במהלך ההנקה.
• התקשות של רקמת השד.

כמחצית מהנשים שמפתחות דלקת בשד יסבלו גם מסימנים מערכתיים דמויי שפעת שכוללים:

• כאב שרירים.
• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• צמרמורת ורעד.
• עייפות כללית.
• הרגשה כללית רעה.

אם את חוששת כי את סובלת מדלקת בשד פני בהקדם לבדיקת רופא או התייעצי עם יועצת הנקה מוסמכת.

על אף שאין מדובר במצב מסוכן חשוב לקבל טיפול מתאים על מנת למנוע החמרה, התפתחות סיבוכים ולמנוע פגיעה ביכולת להניק.

דלקת שד שאינה זיהומית

מרבית מקרי הדלקת בשד שאינם זיהומיים נגרמים עקב חסימה של זרימת החלב בצינוריות החלב בשד או בשל קושי בריקון השד בסיום ההנקה. מצבים אלו יתכנו במקרים הבאים:

• תינוק שאינו מתחבר לפטמה בצורה נכונה באופן שמונע הנקה יעילה ועלול לגרום לכאב בפטמה.
• תינוק שמתקשה למצוץ (אם לשונו של התינוק קשורה. זהו מצב בו חתיכת עור מקשרת בין לשונו של התינוק לחך ומונעת תנועה חופשית ויעילה של הלשון).
• תינוק היונק לעתים תכופות מדי מדלג על ארוחות (כשהתינוק מתחיל לישון במשך לילה שלם ואינו מתעורר עוד כדי לינוק).
• אם קיימת העדפה של התינוק לינוק משד אחד בלבד ולכן השד השני אינו מתרוקן ביעילות.
• במידה שמופעל לחץ על החזה, למשל עקב שימוש בחזיה הדוקה מדי או בקרב נשים שישנות על הבטן.

כיום מניחים ששאריות חלב עתירות בציטוקינים בתעלות החלב בשד הן אלו שגורמות להתפתחות הדלקת. ציטוקינים הם חלבונים שקשורים למערכת החיסון של הגוף ומועברים מהאם אל הילוד כדי למנוע התפתחות זיהום ודלקת. קיימת סברה לפיה מערכת החיסון של האם מזהה בטעות את הציטוקינים הללו כזיהום חיידקי או נגיפי (ויראלי) ומגיבה באמצעות גרימת דלקת ברקמת השד, במטרה למנוע את התפשטות הזיהום.

דלקת שד זיהומית

חלב אם טרי אינו מהווה בדרך כלל קרקע גידול טובה לחיידקים אולם אם קיימת חסימה והחלב נותר בצינוריות, הוא עלול להפוך מעופש (לאבד את טריותו) ולהזדהם.

טרם הוכח באופן מדעי כיצד מצליחים חיידקים לחדור לרקמת השד אולם קיימות שתי סברות לפיהן:

• חיידקים (שאינם מסוכנים) הנמצאים באופן שוטף על פני עור השד חודרים פנימה דרך סדק או פצע קטן בעור.
• חיידקים מפיו ומגרונו של התינוק עוברים לשד במהלך ההנקה.

במקרים הבאים הסיכון ללקות בדלקת שד זיהומית גובר:

• פצע או סדק בעור הפטמה (עלול להיווצר עקב שימוש לא נכון במשאבת חלב).
• תינוק בעל שפה שסועה שעלולה להקשות על ההנקה ולגרום לסדיקה של הפטמה.

רופא המשפחה או רופא הנשים יבדוק את השד המודלק ויאבחן את המצב בהתאם לחומרת הסימנים עליו. מאחר שדלקת שד נגרמת לרוב עקב קושי בהנקה עשוי הרופא להפנות את המטופלת להתייעצות עם יועצת הנקה מוסמכת. יועצת ההנקה תתבונן באם המניקה על מנת לראות אם ניתן לשפר את שיטת ההנקה ועל ידי כך למנוע פגיעה נוספת ברקמת השד.

דגימה של חלב אם

במקרים מסוימים עלול להיות צורך בבדיקת מעבדה של חלב האם:

• מקרה חמור של דלקת בשד.
• טיפול אנטיביוטי לא הביא לשיפור במצב.
• דלקת שד חוזרת.

בדיקת הדגימה תאפשר לקבוע את סוג החיידקים המזהמים את חלב האם לצורך התאמה טובה של הטיפול האנטיביוטי כנגד חיידקים אלו.

דלקת שד שאינה זיהומית

מרבית המקרים ניתנים לטיפול ביתי פשוט ויעיל באופן המאפשר החלמה מלאה ומהירה:

• רצוי להקפיד על מנוחה מרובה.
• יש לשתות הרבה נוזלים.
• במידת הצורך ניתן להשתמש במשככי כאב שאינם דורשים מרשם רופא דוגמת פאראצטמול (אקמול, דקסמול) ואיבופרופן (נורופן, אדוויל). תרופות אלו יעילות בהרגעת הכאב ובהורדת חום. אספירין אינו בטוח לשימוש במהלך תקופת ההנקה.
• מומלץ להימנע מלבישת חזיות צמודות מאד עד לחלוף הסימפטומים.
• ניתן להניח רטיות חמות על השד על מנת לשכך את הכאב ולרכך אזורים קשים.

חשוב להמשיך להניק גם מאחר שההנקה עשויה להקל על סימני הדלקת. כדאי לבצע את ההצעות שלהלן:

• לוודא שהשדיים מרוקנים בסיום ההנקה. במידת הצורך יש לשאוב עודפי חלב.
• למרות הכאב להניק מהשד המודלק 8-12 פעמים ביום (במקרה של הנקה בלעדית).
• לעסות את רקמת השד. על מנת לשחרר חסימות יש להתחיל את העיסוי מהאזור המודלק ולהתקדם בכיוון הפטמה, על מנת לסייע בריקון עודפי חלב מצינוריות החלב.
• להקפיד על תנוחה נכונה של התינוק בזמן ההנקה כדי לאפשר חיבור יעיל של התינוק לפטמה.
• לנסות תנוחות הנקה שונות על מנת להקל וליעל את תהליך ההנקה.

אם על אף נסיונות הטיפול הביתיים סימני הדלקת לא מושג שיפור או אם חלה החמרה יש לפנות לרופא המשפחה או לרופא הנשים לקבלת ייעוץ וטיפול מתאים.

דלקת שד זיהומית

דלקת שד זיהומית מחייבת קבלת טיפול אנטיביוטי מתאים. כמויות מזעריות של האנטיביוטיקה עלולות לחדור אל החלב ולהשפיע על התינוק. מדובר בתופעות זמניות בלבד שאינן מסכנות את התינוק ויחלפו עם סיום הטיפול האנטיביוטי. עם זאת הוא עלול להיות עצבני וחסר מנוחה וצואתו עלולה להיות נוזלית ותכופה יותר.

פטמות סדוקות

במידה שהתינוק אינו מתחבר לשד בצורה נכונה עלולות הפטמות להיסדק ולכאוב. פטמות שאינן מחלימות עלולות לרמז על זיהום מקומי שמצריך קבלת טיפול אנטיביוטי.

לעתים תיתכן סדיקה של הפטמות עקב פטרת בפיו של היילוד. פטרת זו נגרמת על ידי שמר מסוג קנדידה אלביקנס. סדיקה על רקע פטרת תגרום גם לסימנים הללו:

• כאב שורף בשד.
• גרד עז ברקמת השד.
• כאב בשד שמחמיר בלילה או לאחר ההנקה.

אם קיים חשש לפטרת יש לפנות לבדיקה אצל רופא הילדים ובמידת הצורך לטפל ביילוד. במקביל למיגור הפטריה בפיו של התינוק יש צורך במריחה מקומית של משחה לטיפול בפטריות על גבי השד והפטמה.

במקרים חמורים של דלקת בשד עלולה להתפתח מורסה מוגלתית בשד. סימנים אופייניים למורסה כוללים:

• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• גוש כואב מאד ונפוח ברקמת השד.
• שד אדום וחם מאד למגע.

במקרים של מורסה יש צורך בניקוז המוגלה.

לפי הספרות הרפואית, 3 מכל 100 נשים תפתחנה מורסה מוגלתית על אף קבלת טיפול אנטיביוטי מתאים. אצל אחת מכל עשר מתוכן תיתכן פגיעה ברקמת השד שתמנע ממנה את האפשרות לשוב ולהניק.