22 אוקטובר 2017 ב' חשון תשע"ח
מעודכן לתאריך  04.07.2011  באדיבות ה 

דלקת בשד, מסטיטיס

(Mastitis)

גורמים לדלקת בשד

דלקת שד שאינה זיהומית

מרבית מקרי הדלקת בשד שאינם זיהומיים נגרמים עקב חסימה של זרימת החלב בצינוריות החלב בשד או בשל קושי בריקון השד בסיום ההנקה. מצבים אלו יתכנו במקרים הבאים:
  • תינוק שאינו מתחבר לפטמה בצורה נכונה באופן שמונע הנקה יעילה ועלול לגרום לכאב בפטמה.
  • תינוק שמתקשה למצוץ (אם לשונו של התינוק קשורה. זהו מצב בו חתיכת עור מקשרת בין לשונו של התינוק לחך ומונעת תנועה חופשית ויעילה של הלשון).
  • תינוק היונק לעתים תכופות מדי מדלג על ארוחות (כשהתינוק מתחיל לישון במשך לילה שלם ואינו מתעורר עוד כדי לינוק).
  • אם קיימת העדפה של התינוק לינוק משד אחד בלבד ולכן השד השני אינו מתרוקן ביעילות.
  • במידה שמופעל לחץ על החזה, למשל עקב שימוש בחזיה הדוקה מדי או בקרב נשים שישנות על הבטן.
 
כיום מניחים ששאריות חלב עתירות בציטוקינים בתעלות החלב בשד הן אלו שגורמות להתפתחות הדלקת. ציטוקינים הם חלבונים שקשורים למערכת החיסון של הגוף ומועברים מהאם אל היילוד כדי למנוע התפתחות זיהום ודלקת. קיימת סברה לפיה מערכת החיסון של האם מזהה בטעות את הציטוקינים הללו כזיהום חיידקי או נגיפי (ויראלי) ומגיבה באמצעות גרימת דלקת ברקמת השד, במטרה למנוע את התפשטות הזיהום.

דלקת שד זיהומית

חלב אם טרי אינו מהווה בדרך כלל קרקע גידול טובה לחיידקים אולם אם קיימת חסימה והחלב נותר בצינוריות, הוא עלול להפוך מעופש (לאבד את טריותו) ולהזדהם.
טרם הוכח באופן מדעי כיצד מצליחים חיידקים לחדור לרקמת השד אולם קיימות שתי סברות לפיהן:
  • חיידקים (שאינם מסוכנים) הנמצאים באופן שוטף על פני עור השד חודרים פנימה דרך סדק או פצע קטן בעור.
  • חיידקים מפיו ומגרונו של התינוק עוברים לשד במהלך ההנקה.
 
במקרים הבאים הסיכון ללקות בדלקת שד זיהומית גובר:
  • פצע או סדק בעור הפטמה (עלול להיווצר עקב שימוש לא נכון במשאבת חלב).
  • תינוק בעל שפה שסועה שעלולה להקשות על ההנקה ולגרום לסדיקה של הפטמה.