23 אוקטובר 2017 ג' חשון תשע"ח
מעודכן לתאריך  21.09.2016  באדיבות ה 

אוסטיאופורוזיס - מידע רפואי

Osteoporosis

גורמים לאוסטיאופורוזיס

החל מגיל 35 מתחיל תהליך של איבוד מסת העצם, היות ששיווי המשקל בין פירוק ובנייה מחדש של העצם מופר ונוטה לכיוון פירוק. כתוצאה מכך העצם הופכת להיות דקה וחלשה יותר.
אנשים המתעמלים בצעירותם באופן קבוע ונשארים פעילים גם בגיל המבוגר נוטים פחות לפתח אוסטיאופורוזיס. עובדה היא שעצמות נוטות להישאר חזקות כאשר הן בשימוש שוטף.

גורמי הסיכון העיקריים לאוסטיאופורוזיס

נשים כקבוצת סיכון

נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח אוסטיאופורוזיס מאשר גברים. הסיבה נעוצה בירידת רמת ההורמון אסטרוגן לאחר גיל המעבר. הורמון זה שומר במידה מסוימת על בריאות העצמות.
הסיכון לפתח אוסטיאופורוזיס בנשים גדל כאשר:
  • אישה נכנסת לגיל המעבר מתחת לגיל 45.
  • אישה עוברת כריתת רחם לפני גיל 45 , במיוחד כאשר מסירים גם את השחלות.
  • המחזור החודשי לא מופיע במשך 6 חודשים ויותר כתוצאה מעודף פעילות גופנית, דיאטה קיצונית או הפרעת אכילה כרונית.

גברים כקבוצת סיכון

אצל רוב הגברים הסיבה לאוסטיאופורוזיס עדיין אינה ידועה. אולם ידוע שלהתפתחות המחלה יש קשר להורמון הגברי טסטוסטרון המסייע בשמירה על עצמות בריאות. גברים ממשיכים לייצר את ההורמון גם בגיל מבוגר ולכן נמצאים בסיכון נמוך יותר מנשים לפתח אוסטיאופורוזיס. גברים שאצלם רמות ההורמון נמוכות יהיו בסיכון מוגבר ללקות במחלה.

מחלות של בלוטות מייצרות הורמונים (אנדוקרינולוגיות)

הורמונים רבים הפועלים בגוף יכולים להשפיע על תהליך הפירוק והבנייה של העצם. אם אדם לוקה במחלה הקשורה לפעילות הבלוטות המייצרות הורמונים הן מגדילות את הסיכוי של אותו אדם לפתח אוסטיאופורוזיס.
מחלות של בלוטות המייצרות הורמונים עלולות לגרום להתפתחות אוסטיאופורוזיס ביניהן:
  • היפרתירואידיזם – פעילות יתר של בלוטת התירואיד.
  • הפרעות בבלוטות האדרנל כמו מחלת קושינג.
  • ירידה בהפרשה של הורמוני המין אסטרוגן אצל נשים וטסטוסטרון אצל גברים.
  • הפרעות בבלוטת יותרת המוח.
  • סוכרת.
 

גורמי סיכון נוספים

  • עישון.
  • צריכה גבוהה של אלכוהול הגורמת לבריחת סידן מוגברת מהגוף, לירידה בספיגת הסידן מהמזון ולפגיעה בתאים בוני העצם.
  • אורח חיים נטול פעילות גופנית.
  • הסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס.
  • צריכת מזונות עשירים בזרחן, כמו משקאות מוגזים, גורמת לבריחה מוגברת של סידן מהגוף.
  • מחלות אנדוקרינולוגיות (תלויות הורמונים) כמו היפרתירואידיזם (פעילות יתר של בלוטת התריס), היפרפאראתירואידיזם וסוכרת.
  • מחסור בסידן הנובע מתזונה דלת סידן.
  • רמות נמוכות של ויטמין D (מסייע בספיגת הסידן).
  • בעיות בספיגה של מינרלים המופיעות במחלות כמו קרוהן וצליאק.
  • דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid arthritis).
  • מסת גוף נמוכה מאוד, BMI (מדד גובה-משקל) של 19 או פחות או עצמות דקות מאוד כתוצאה מהפרעות אכילה.
 

תרופות המשפיעות על אבדן מסת העצם

  • טיפול ארוך טווח בתרופות הניטלות בבליעה אשר מכילות קורטיקוסטרואידים (משמשות לטיפול במחלות כרוניות כמו אסתמה קשה, מחלת ריאות חסימתית כרונית ודלקת פרקים). אלו עלולות להשפיע על חוזק העצמות.
  • טיפול ארוך טווח בתרופה קלקסאן (אנוקספארין) המיועדת למניעה של היווצרות קרישי דם.
  • טיפול במשתנים מקבוצת Loop diuretics כמו פוסיד (פורוסמיד) אשר מגבירים את הפרשת הסידן על ידי הכליה.
  • גלולות למניעת הריון. הדעות חלוקות לגבי השפעת השימוש בגלולות אשר מכילות אסטרוגן ופרוגסטרון על אוסטיאופורוזיס. בעוד שבעבר סברו שלגלולות יש דווקא יתרון במניעת אוסטיאופורוזיס הרי כיום חלק מהמחקרים מצביעים על כך שהגלולות המשולבות עלולות לגרום למחלה. מחקרים אלו טוענים שבגיל שבו עדיין נבנית העצם (עד גיל 30) הן עלולות לעכב את ספיגת המינרלים בה ובגיל מבוגר יותר תהליך הפירוק והבנייה אינו יעיל דיו. היות שהדעות בקהילה הרפואית חלוקות, הרי ההמלצה לנוטלות גלולות משולבות היא להקפיד על צריכה של סידן וויטמין D בתזונה הרגילה, או באמצעות נטילת תוספי תזונה.
  • תרופות אנטי אפילפטיות מגבירות את הסיכון לאבדן מסת העצם.
  • תרופות מקבוצת מעכבי משאבת פרוטונים (PPI) אשר ניתנות כטיפול במחלות מסוג ריפלוקס עלולות להאיץ את אבדן מסת העצם ולהעלות סיכון לשברים בצוואר הירך.