26 יולי 2017 ג' אב תשע"ז
מעודכן לתאריך  21.09.2016  באדיבות ה 

אוסטיאופורוזיס

Osteoporosis

טיפול

אוסטיאופורוזיס היא מחלה שעדיין לא נמצא לה ריפוי. למרות זאת, ניתן להפחית את הסיכון לפתח שברים ולהאט את הדרדרות המחלה. מגוון הטיפולים הקיימים כוללים טיפולים תרופתיים וטיפולים לא תרופתיים, לרבות פעילות גופנית המותאמת למניעה ולטיפול באוסטיאופורוזיס ותזונה מתאימה.
מטרות הטיפול באוסטיאופורוזיס כוללות:
  • האטה או עצירה של תהליך אבדן העצם.
  • מניעת שברים בעצמות באמצעות תרופות המחזקות עצם.
  • הקלה על כאבים בעצמות.
 
למרות שאבחנה של אוסטיאופורוזיס מבוססת על תוצאות של בדיקת צפיפות עצם, ההחלטה לגבי הטיפול תלויה במספר גורמי סיכון ובכלל זה הסיכון לשברים. גם אדם שאובחן כלוקה באוסטיאופורוזיס עקב אירוע קודם של שבר בעצמות צריך לקבל טיפול על מנת לנסות להפחית את הסיכון לשברים נוספים.
ייתכן שאדם לא יזדקק לתרופות לטיפול באוסטיאופורוזיס. יחד עם זאת, קיימת חשיבות גדולה בשמירה על רמות גבוהות של סידן וויטמין D בגוף המתאפשרת על ידי הקפדה על תזונה מתאימה ונטילה של תוספי מזון במידת הצורך.
ארגון NICE הבריטי פרסם המלצות בנוגע לאנשים הזקוקים לטיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס. מספר גורמים נלקחים בחשבון לפני קבלת ההחלטה אם להתחיל בטיפול תרופתי ביניהם:
  • גיל.
  • צפיפות עצם (הנמדדת כערך מספרי המכונה T score).
  • גורמי סיכון לפתח שברים.
 
ההמלצות של ארגון NICE פונות לשתי קבוצות של מטופלים: נשים לאחר גיל המעבר הלוקות באוסטיאופורוזיס שאינן סובלות משברים ונשים לאחר גיל המעבר החולות באוסטיאופורוזיס שסבלו מאירוע של שבר בעצמות בעבר.

טיפולים תרופתיים

טיפול הורמונלי חלופי (HRT)

תרופות מסוג זה אשר מכילות את ההורמון אסטרוגן, פועלות לשמירה על צפיפות העצם ויכולת להפחית את הסיכון לשברים בזמן הטיפול בהן. השימוש העיקרי של תחליפי הורמונים הוא וניתנות לחלק מהנשים כטיפול בתופעות גיל המעבר. התרופות הנפוצות הן אסטרופם קליוג'סט, טריסקוונס או טריסקוונס פורטה.
התרופות אינן מהוות את הקו הראשון למניעה של אוסטיאופורוזיס וכיום כמעט ואינן נמצאות בשימוש. השימוש בהן מוגבל ל 5 שנים. הסיבה לכך נובעת מתופעות הלוואי שלהן הכוללות הגדלת הסיכון ללקות בשבץ, מחלות לב, סרטן השחלות, סרטן רירית הרחם וסרטן השד.

ביספוספונאט

ביספוספונאט הן תרופות לא הורמונליות המשמרות את צפיפות העצם ומפחיתות את הסיכוי לשברים בחוליות עמוד השדרה ובצוואר הירך. זה הטיפול התרופתי המועדף למניעה ולטיפול באוסטיאופורוזיס בנשים בגיל המעבר ולאחריו. התרופות הנפוצות הן פוסאלאן בנטילה חד יומית או שבועית, מאקסיבון ואלנדרונאט (אלנדרונאט), אקטונל בנטילה חד יומית ושבועית (ריסדרונאט).
התרופות הללו ניתנות לשם מניעה וכטיפול בנשים ובגברים הסובלים מאוסטיאופורוזיס כתוצאה מנטילת תרופות המכילות סטרואידים.
יש לקחת את התרופה בבוקר, 30 דקות לפני ארוחת הבוקר (ארוחה או משקה כלשהם) עם כוס מי ברז. במהלך 30 דקות אלו אין ליטול תרופות נוספות ויש להשאר במצב של עמידה או ישיבה עד לארוחה. הנחיות אלו נועדו למנוע מצב של גירוי לוושט העלול לגרום במקרים מסוימים (בשכיחות נמוכה מאוד) להתפתחות של סרטן הוושט.
תופעות הלוואי של התרופה אינן שכיחות וכוללות כאבי בטן, בחילה, גזים, עצירות, שלשולים וריפלוקס (זרימה חוזרת של חומצה מהקיבה). נמק עצם של הלסת היא תופעת לוואי נדירה מאוד הקשורה לשימוש בביספוספונטים (תדירה יותר במתן מינונים גבוהים הניתנים בעירוי לטיפול בסרטן ולא לאוסטיאופורוזיס). מומלץ לאדם שסובל מבעיות בשיניים לגשת לבדיקה לפני התחלת הטיפול בביספוספונטים.

פרוטלוס (סטרונטיום ראנלאט)

לאחרונה נרשמה בישראל התרופה פרוטלוס, תרופה המעודדת יצירת עצם. התרופה משפיעה על התאים המפרקים עצם (אוסטיאוקלסטים) והתאים הבונים עצם (אוסטיאובלסטים). היא מיועדת לטיפול בנשים לאחר גיל המעבר הלוקות באוסטיאופורוזיס במטרה להפחית את הסיכון לפתח שברים בצוואר הירך ובחוליות עמוד השדרה.
התרופה יכולה להוות תחליף לטיפול באוסטיאופורוזיס לתרופות מקבוצת הביספוספונטים כאשר הטיפול בהן אינו מתאים. התרופה מופיעה כאבקה המתמוססת במים.
תופעות הלוואי העקריות של פרוטלוס הן בחילה ושלשולים. במקרים נדירים, מתפתחת תגובה אלרגית לטיפול.
  • במידה שמופיעה פריחה על העור לאחר נטילה של פרוטלוס, יש להפסיק את הטיפול ולפנות לרופא המטפל בדחיפות.
 
הזריקה אקלסטה (חומצה זולדרונית) לטיפול באוסטיאופורוזיס ניתנת אחת לשנה, ומיועדת לאנשים אשר נטילת טבליות ביספוספונאט גורמת להם לתופעות לוואי קשות במערכת העיכול. התרופה נקשרת לרקמת העצם וגורמת לעלייה בצפיפות העצם של עמוד השדרה המותני ובצוואר הירך. לתרופה יתרון נוסף עקב פעילותה הנוגדת כאב.
תופעות לוואי שלה כוללות סימפטומים דמויי שפעת החולפים בתוך מספר ימים. התרופה עלולה לגרום לירידה ברמת הסידן הזמין בדם ולכן יש צורך ליטול בעת השימוש בה תוספת של ויטמין D. התרופה כלולה בסל הבריאות בהתוויה לאוסטיאופורוזיס בנשים, לפי קריטריונים מסוימים.

תרופות מסוג מודולטור סלקטיבי לרצפטור (קולטן) לאסטרוגן (SERMs)

לתרופות אלו השפעה דומה לזו של ההורמון אסטרוגן בשמירה על צפיפות העצם ובהפחתת הסיכון לשברים, במיוחד לאורך עמוד השדרה. התרופות מחקות את השפעת האסטרוגן על צפיפות העצם אך אינן פועלות על רקמות אחרות כמו רקמת השד והרחם.
אוויסטה (ראלוקסיפן) היא תרופה הניתנת לשם מניעה וכטיפול באוסטיאופורוזיס אצל נשים לאחר גיל המעבר. התרופה מחקה את פעולת האסטרוגן על העצם ובכך מגבירה את צפיפותה ומפחיתה את הסיכון לשברים בעמוד השדרה, אך לא לשברים אחרים, כולל בצוואר הירך. היא ניטלת בבליעה מדי יום.
התרופה ניתנת גם לשם מניעה של סרטן השד. היא אינה ניתנת כטיפול בתסמיני גיל המעבר היות שהיא עצמה גורמת להופעת גלי חום. נטילת אוויסטה כוללת סיכון נמוך להיווצרות קרישי דם דוגמת פקקת ורידים עמוקה ברגלים או בריאות.

קלציטונין

הורמון הקלציטונין מיוצר על ידי בלוטת התירואיד ותפקידיו הם להאט את קצב איבוד הסידן מהעצם ולשמור על רמות סידן תקינות בדם. תרופות המכילות קלציטונין סינטטי מחקות את פעולת ההורמון הטבעי בהאטת קצב אבדן הסידן מהעצם ובהקלה על כאבים בעצמות.
התכשיר ניתן בהזרקה או כתרסיס לאף מדי יום. תופעת הלוואי העיקרית של התרסיסים היא גירוי באף ואילו תופעת הלוואי של הזריקה היא בחילה, הראה ושלשול. התכשירים הקיימים הרשומים בישראל הם מיאקלציק וסאלקו.

ההורמון פאראתירואיד

הורמון הפאראתירואיד מיוצר בגופנו ותפקידו לווסת את כמות הסידן בעצם. התרופה פורטאו (טריפרתייד) מיועדת לטיפול בנשים בגיל המעבר אשר לקו באוסטיאופורוזיס קשה והן נמצאות בסיכון מוגבר לשברים בעצמות. התרופה מגבירה את פעילות התאים בוני העצם, האוסטיאובלסטים, ומסייעת בהקטנת הסיכון לשברים.
היא ניתנת בזריקה תת עורית אחת ליום, במשך כשנתיים. ניתן להזריק את התרופה באופן עצמי. בתום התקופה ממשיכים בטיפול באוסטיאופורוזיס באמצעות תרופות הניתנות בכדורים. תופעות הלוואי של התרופה כוללים בחילה, סחרחורות והתכווצויות בשרירי הרגליים.

פעולות כירורגיות

לא קיימים כיום ניתוחים לטיפול באוסטיאופורוזיס. למרות זאת, קיים נוהל המכונה ורטברופלסטי (Vertebroplasty) אשר משמש לטיפול בשברים קטנים בעמוד השדרה הנגרמים עקב אוסטיאופורוזיס וגורמים לכאב חזק או מתמשך. הטיפול מסוגל גם למנוע מחוליה חלשה להסדק ולהשבר על ידי חיזוק העצמות בעמוד השדרה. התהליך מתבצע על ידי הזרקת דבק המתקשה במהירות לאיזור שיש בו סדקים או חוליות חלשות.
טיפול נוסף המכונה קיפופלסטי (kyphoplasty) מערב החדרת בלון לחוליה השבורה במטרה להרחיב את האזור וזאת כדי לאפשר הזרקת הדבק שמשקם את החוליה ומפחית מהכאב הקיים.

הטיפול באוסטיאופורוזיס אצל גברים

טיפול בטסטוסטרון

אין מחקרים רבים על תוצאות מתן טסטוסטרון לגברים עם אוסטיאופורוזיס. מחקר מסוים הראה שמתן ההורמון הביא לעליה גדולה בצפיפות העצם בעמוד השדרה אצל גברים עם ירידה בייצור העצמי של טסטוסטרון (היפוגונאדיזם).
הדעות חלוקות לגבי יעילות הטיפול בגברים בעלי ייצור תקין של ההורמון, היות שבמחקרים התקבלו תוצאות הפוכות. הסכנות במתן טסטוסטרון כוללות הגדלה שפירה (לא סרטנית) של הערמונית (פרוסטטה), סיכון מוגבר לסרטן הערמונית, דום נשימה ופוליציתמיה (עלייה בריכוז ההמוגלובין בדם).
טיפול בביספוספונטים הוא המלצת ארגון הבריאות הקנדי עבור:
  • גברים עם צפיפות עצם המעידה על אוסטיאופורוזיס בגילאי 65 ומעלה.
  • גברים מעל גיל 50 שיש להם שבר אוסטיאופורוטי ותוצאת T score מתחת ל 1.5 - .
  • גברים בכל גיל המאובחנים כבעלי אוסטיאופניה או שטופלו בעבר בתרופות סטרואידיות במשך 3 חודשים ומעלה.
 

טיפולים לא תרופתיים באוסטיאופורוזיס

צריכה נאותה של סידן וויטמין D

צריכת מזונות העשירים בסידן ובויטמין D יעילה בהפחתת הסיכון לשברים אצל נשים וגברים מבוגרים. תפריט עשיר בסידן, בעיקר בגיל הצעיר (מתחת לגיל 25), חשוב להפחתת הסיכון בעיקר אצל נשים. עד גיל 25 תהליך בניית העצם נמצא בשיאו ולאחריו יש איזון בין בניית העצם לפירוקה. עבור אנשים בריאים מעל גיל 25, ההמלצה היא לצרוך 800 מיליגרם סידן ביום. אנשים החולים באוסטיאופורוזיס צריכים לצרוך 1000-1200 מיליגרם סידן ביום.
מזונות עשירים בסידן כוללים:
  • טחינה.
  • דגים. כולל סרדינים וברבוניות הנאכלים עם העצמות.
  • גבינות צהובות ולבנות.
  • חלב ומוצרי חלב כמו יוגורט.
  • בשר.
  • שקדים ואגוזים.
  • מוצרי סויה.
  • ירקות כגון ברוקולי, תרד, ארוגולה, פטרוזיליה, לפת.
  • מים מינרלים.
 
במידה שאדם לא מקבל את הכמות הנדרשת של סידן מהמזון ניתן להשתמש בתוספי תזונה המכילים מלחי סידן. תוספי הסידן נחלקים למספר סוגים וכולם מספקים סידן זמין לגוף.
  • סידן קרבונט. יש לקחת עם או אחרי האוכל, כיוון שזמינות מלח זה לגוף תלויה בחומציות הקיבה.
  • סידן ציטראט. ניתן לקחת בין הארוחות היות שפירוקו אינו תלוי בחומציות הקיבה.
  • סידן פוספאט.
  • סידן גלוקונאט.
 
לחלק מתוספי התזונה מוסיפים ויטמין D, מגנזיום ומינרלים נוספים. המגנזיום הוא מינרל שמסייע בספיגת הסידן. תוסף תזונה שאינו מכיל מגנזיום עלול לגרום לעצירות.
אין ליטול תוספי סידן יחד עם מוצרי חלב או עם תוספי מזון המכילים ברזל.
מומלץ לחלק את מנת הסידן היומית למספר מנות, כאשר כל מנה מכילה לא יותר מ 500 מיליגרם של מלח סידן. הסיבה נעוצה בכך שמינון גבוה יותר יגרום להפרשת הסידן מהגוף.

ויטמין D

ויטמין D מסייע בספיגת הסידן בגופנו. הגוף יודע לייצר בעצמו את הויטמין בעת חשיפה לשמש וזו הסיבה שהוא מכונה גם "ויטמין השמש". החשיפה לקרניים האולטרא-סגולות (UV) מהווה שלב ראשון בהפיכת ויטמין D בלתי פעיל להורמון בעל פעילות והשפעה על מערכות גוף רבות.
אנשים המכסים את גופם (מסיבות שונות), אנשים שאינם נחשפים מספיק זמן לשמש במשך היום ואנשים המורחים קרם הגנה מעל 8 SPF אינם מקבלים מספיק ויטמין D ומכאן החוסר בויטמין זה בקרב אנשים רבים באוכלוסיה.
ניתן לקבל ויטמין D גם דרך המזון שאנו אוכלים. מזונות העשירים בויטמין D כוללים:
  • חלמון ביצה.
  • חמאה, גבינות, חלב.
  • דגים שמנים דוגמת סלמון, טונה ומקרל.
  • כבד בקר.
  • שמן דגים.
  • מזונות המועשרים בויטמין Dכדגני בוקר וחלב.
 
התזונה השוטפת מספקת בדרך כלל מעט מידי יחידות של ויטמין D, עד 100 יחידות בינלאומיות ליום. הרמה המינימלית המומלצת למבוגרים (RDA) עומדת על 200 יחידות ליום שהן 5 מיקרוגרם. הרמה המומלצת עומדת על לפחות 400 יחידות ליום שהן 10 מיקרוגרם. במקרים רבים מומלץ ליטול השלמות של הוויטמין באמצעות תוספי תזונה המכילים ויטמין D3 ( פעיל יותר מויטמין D2).
יש ליטול את תוסף התזונה יחד עם האוכל.
כאשר נוטלים תוסף תזונה שמקורו בכבד דגים, קיים חשש לרמות גבוהות של ויטמין A הנחשבות רעילות לגוף.
קבוצות המועדות לחוסר בוויטמין D:
  • תינוקות. על פי הוראות משרד הבריאות התינוקות בישראל מקבלים טיפות של ויטמין D.
  • מבוגרים וקשישים. החל מגיל 50 מתרחשת ירידה בייצור ויטמין D על ידי העור.
  • אנשים הממעטים להיחשף לשמש או שמכסים את גופם מטעמי דת או תרבות.
  • אנשים בעלי השמנת יתר ובעלי יחס גובה- משקל (BMI) הגבוה מ- 30. הרמה הנמוכה של הויטמין אצלם נובעת כתוצאה מאחסון הויטמין ברקמת השומן.
 
מידת הספיגה של הסידן מהמזון תלויה ברמת הויטמין בגוף. כאשר רמת הויטמין נמוכה, גם אם קיימת אספקת סידן גבוהה, קיים חשש להפרשת הסידן בשתן ולהיווצרות אבנים בכליות.

פעילות גופנית

פעילות גופנית המתבצעת באופן סדיר הכרחית לשמירה על חוזק העצמות. חשוב להתעמל לפחות 3-4 פעמים בשבוע במשך 30 דקות לפחות בכל אימון. סוגי הפעילות החשובים לשיפור מדדי צפיפות העצם ולמניעה של אוסטיאופורוזיס כוללים תרגילים המתמקדים בפעילות נושאת משקל ובאימוני תנגודת.
אדם שאובחן באוסטיאופורוזיס צריך להיוועץ ברופא המטפל או ברופא מומחה לפני התחלת הפעילות הגופנית בכדי לוודא שזוהי הפעילות המתאימה ביותר עבורו.
  • פעילות נושאת משקל אשר בה הרגליים תומכות במשקל. פעילות בעומס גבוה, ריצה, דילוג, ריקוד וקפיצות במקום הם דרכים טובות לחזק את השרירים, הרצועות והמפרקים. בעת הפעילות יש לנעול נעלים המעניקות תמיכה לקרסול. אנשים מעל גיל 60 יכולים לבצע תרגילים בעומס נמוך יותר כמו משחק טניס, הליכה נמרצת או שיעורי התעמלות אירובים. שחייה ורכיבה על אופניים אינם נחשבים לפעילות מתאימה.
  • באימוני תנגודת משתמשים בכוח השרירים לצורך הגברת חוזק עצם. מדובר בהרמת משקולות, שכיבות שמיכה ותרגילים בהם עושים שימוש ברצועות גומי.
  • פעילות מאזנת כמו טאי צ'י ויוגה.