מחלה דלקתית של האגן, דלקת אגן - מידע רפואי

מחלה דלקתית של האגן (PID) היא מחלה חיידקית זיהומית במערכת המין הנשית העליונה הכוללת את הרחם, החצוצרות והשחלות.

מרבית המקרים נגרמים כתוצאה מזיהום של הנרתיק או צוואר הרחם, המתפשט במעלה מערכת הרבייה. סוגים שונים של חיידקים עלולים לגרום למחלה דלקתית של האגן. החיידקים הנפוצים ביותר הם כלמידיה (Chlamydia) וגונוריאה (Gonorrhea).

כאשר הזיהום מתפשט וחודר לחלל הרחם הוא עלול לגרום לאחד או יותר מהבאים:

• אנדומטריטיס. דלקת וזיהום של האנדומטריום (רירית הרחם).
• סלפינגיטיס. דלקת וזיהום של החצוצרות.
• פאראמטריטיס. דלקת וזיהום של הרקמה סביב הרחם.
• אאופוריטיס. דלקת וזיהום של השחלות.
• מורסה (אבצס). כיס המכיל נוזל מזוהם בשחלה או בחצוצרה.
• פריטוניטיס. דלקת וזיהום של הפריטונאום (קרום הצפק הוא הקרום המצפה את חלל הבטן).

במידה שמתפתחת דלקת של החצוצרות מתנפח הציפוי הפנימי של החצוצרות וחלה היצרות של החלל בתוכן, שצר מלכתחילה. המשמעות היא שביציות מופרות יתקשו לעבור בחלל המוצר, וכתוצאה מכך עולה הסיכון להריון חוץ רחמי ולפגיעה בכושר הפריון.

אוכלוסייה בסיכון

מחלה דלקתית של האגן מתפתחת לרוב אצל נשים פעילות מינית בגילאי 15 עד 24. מדובר במחלה נפוצה יחסית המהווה את הסיבה לאחד מכל 60 ביקורים במרפאה גינקולוגית על ידי נשים מתחת לגיל 45. עם זאת נשים רבות הלוקות במחלה דלקתית של האגן סובלות ממעט מאוד סימפטומים, אם בכלל.

במידה שהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם ניתן לטפל בה בזריזות וביעילות באמצעות אנטיביוטיקה. ללא טיפול מתאים יתכנו סיבוכים כמו הריון חוץ רחמי.

הישנות של המחלה היא שכיחה. לאחר אירוע ראשון של מחלה דלקתית של האגן, אחת מכל חמש נשים תסבולנה מהמחלה בעתיד, לרוב בתוך שנתיים. אירועים חוזרים קשורים בסיכון מוגבר לבעיות פוריות.

הסימפטומים של מחלה דלקתית של האגן אינם ייחודיים למחלה זו בלבד, דבר המקשה על האבחנה. סימני האזהרה כוללים:

• כאב באגן או בבטן התחתונה.
• כאב או חוסר נוחות בזמן קיום יחסי מין, המורגש בחלק העמוק של האגן.
• דימום בין הווסתות (מחזור חודשי) או לאחר קיום יחסי מין.
• הפרשות חריגות מהנרתיק, בעיקר הפרשות צהובות או ירוקות.
• חום והקאה.
• כאב בחלחולת (רקטום).

נשים רבות הסובלות ממחלה דלקתית של האגן כלל אינן מודעות לכך. לעיתים מופיעים סימנים שאינם מכוונים לאבחנה או שלא מופיעים סימנים כלל. לדוגמה, אישה יכולה להרגיש אי נוחות קלה בלבד.

מחלה דלקתית של האגן (PID) היא מחלה זיהומית. זיהום חיידקי המתפתח בנרתיק של האישה עלול לעלות לצוואר הרחם, דרכו לחדור לרחם עצמו ובהמשך להתפשט לחצוצרות ולשחלות. הזיהום נגרם פעמים רבות על ידי יותר מאשר סוג אחד של חיידק, ולעיתים יתקשה הרופא לבודד את החיידק הבעייתי. לכן יכלול הטיפול בדרך כלל מתן מספר סוגים של אנטיביוטיקה, במטרה לטפל במספר רב של מזהמים.

כלמידיה וגונוריאה

שני החיידקים השכיחים ביותר הגורמים למחלה דלקתית של האגן הם כלמידיה וגונוריאה המועברים באמצעות מגע מיני.

בישראל החיידק כלמידיה (Chlamydia trachomatis) הוא הנפוץ ביותר. אצל כ-8% מהנשים הסובלות מהמחלה ניתן למצוא את שני החיידקים.

גורמים נוספים

הזיהום שגורם למחלה דלקתית של האגן עלול לחדור לנרתיק ולמערכת המין העליונה במהלך לידה, הפסקת הריון או הליך רפואי במהלכו נלקחת דגימת רקמה מרירית הרחם (הליך המכונה 'ביופסיה של האנדומטריום').

במקרים נדירים עלול הזיהום להיגרם כתוצאה מדלקת התוספתן (אפנדציטיס), טיפול בעקבות משטח לא תקין מצוואר הרחם או לאחר החדרת התקן תוך רחמי.

בחלק מהמקרים הגורם לזיהום אינו ידוע. מקרים אלו יכולים להיות תולדה של חיידקים בנרתיק הנחשבים כלא מזיקים. לעיתים החיידקים הללו עוברים מהנרתיק לצוואר הרחם וחודרים משם לאברי מערכת הרבייה. בעוד שהחיידקים הללו אינם מזיקים לרקמת הנרתיק הם עלולים לגרום לזיהום באברי גוף אחרים. בדרך כלל זיהומים מסוג זה יתרחשו לאחר נזק לצוואר הרחם או אצל נשים שסבלו בעבר ממחלה דלקתית של האגן.

מי נמצאת בסיכון מוגבר ללקות במחלה דלקתית של האגן?

אף שכל אחת עלולה לחלות במחלה דלקתית של האגן במקרים הבאים הסיכון ללקות במחלה גובר:

• אישה שגילה אינו עולה על 25.
• תחילת קיום יחסי מין בגיל צעיר.
• ריבוי בני זוג.
• בן זוג חדש.
• עבר של מחלות מין.

לא ניתן לאבחן מחלה דלקתית של האגן (PID) באמצעות בדיקה אחת בלבד. האבחנה מתבצעת על ידי תשאול המטופלת לגבי הסימפטומים שהיא חווה ובדיקה גינקולוגית. במהלך הבדיקה הגינקולוגית יבדוק הרופא אם קיימת רגישות באגן והפרשה נרתיקית חריגה.

במהלך הבדיקה ילקחו דגימות מהנרתיק ומצוואר הרחם. הבדיקות תשלחנה למעבדה על מנת לנסות ולאבחן את החיידק האחראי לזיהום. יחד עם זאת, לא תמיד ניתן למצוא את החיידק בדגימות והתשובה עלולה להיות שלילית (היינו, העדר נוכחות חיידק) על אף שהמטופלת סובלת מסימפטומים של המחלה.

כיוון שיש קושי בזיהוי המחלה באמצעות סימפטומים בלבד ניתן לבצע בדיקת דם או בדיקת אולטרה סאונד. בדיקות אלו יועילו במקרה של זיהום חמור אך לא יצליחו לזהות זיהום קל. המשמעות היא שתוצאות תקינות לכאורה אינן שוללות מחלה פעילה.

במקרים מסוימים תבוצע לפרוסקופיה לאבחון מחלה דלקתית של האגן. לפרוסקופיה היא הליך ניתוחי (כירורגי) במהלכו נעשים שני חתכים קטנים בבטן. מיקרוסקופ זעיר מוחדר דרכם כדי להדגים את האיברים הפנימיים ובמידת הצורך אף ניתן ליטול דגימה מהרקמה (ביופסיה). שיטה זו משמשת רק במקרים בהם יש חשד לגורמים נוספים העשויים להסביר את הסימפטומים (דוגמת דלקת תוספתן).

אשפוז בבית חולים

אשפוז דחוף בבית חולים יבוצע במקרים הבאים:

מטופלת הרה, ובפרט כאשר יש חשש להריון חוץ רחמי (אקטופי).

סימפטומים כגון בחילה, הקאה או חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).

חשד למחלת אגן המערבת את חלל הבטן (pelvic peritonitis).

חשש למורסה (אבצס).

אפשרות המצריכה ניתוח דחוף כמו דלקת תוספתן (אפנדיציטיס).

מחלה דלקתית של האגן המאובחנת בשלב מוקדם ניתנת לטיפול יעיל ומהיר. מנגד, אם לא מטפלים בזמן עלולים להתפתח סיבוכים קשים וארוכי טווח.

טיפול אנטיביוטי

כיוון שלרוב מעורבים בזיהום מספר חיידקים שונים יכלול הטיפול שילוב של לפחות שני סוגים של אנטיביוטיקה. מאחר שבדיקות דם ראשוניות עלולות להעיד על זיהום ללא זיהוי ודאי של הגורם המזהם ניתנות תחילה תרופות המכסות מגוון רחב של חיידקים. טיפול מהיר ויעיל בזיהום הכרחי להורדת הסיכון לאי פוריות בעתיד.

במידה שזוהה החיידק ניתן לשנות את האנטיביוטיקה בהתאם על מנת להשיג את חיסולו. סוגי האנטיביוטיקה שנמצאים בשימוש כוללים צפטריאקסון (ceftriaxone), דוקסיציקלין (doxycycline) ומטרונידאזול (metronidazole). משך הטיפול הוא בדרך כלל 14 ימים ויש חשיבות להשלמתו, אחרת אינו יעיל.

במקרי זיהום חמורים עלול להיות צורך באשפוז בבית חולים כדי לאפשר קבלת אנטיביוטיקה דרך הווריד.

חשיבות הטיפול

חיידקים הגורמים למחלה דלקתית של האגן עלולים להותיר רקמה צלקתית ובתוכה הצטברות של נוזל מזוהם (מורסה) על גבי דופן החצוצרות. התפתחות רקמה צלקתית תקשה על הביצית לעבור בחצוצרה ולהגיע לרחם.

ככל שהזיהום נותר לא מטופל במשך זמן ארוך יותר כך עולה הסיכון להצטלקות. טיפול מהיר חיוני להורדת הסיכון לנזק לחצוצרות ולשאר אברי מערכת הרבייה. מחקרים מצביעים על כך שעיכוב בטיפול אפילו למספר ימים עלול להגביר את הסיכון לחוסר פוריות בעתיד. עם זאת מרבית הנשים מצליחות להרות ללא קושי לאחר אירוע בודד של מחלה דלקתית של האגן.

לפרוסקופיה

במקרים מסוימים ניתן לתקן נזק שנגרם לחצוצרות באמצעות לפרוסקופיה במהלכה תוסר רקמה פגועה או צלקתית מפני שטח החצוצרות. עם זאת עלול ההליך עצמו לגרום נזק נוסף ולא תמיד ניתן להשיב את יכולת הפוריות.

כריתת חצוצרות (Salpingectomy)

במקרים קיצוניים יבוצע ניתוח כריתת חצוצרות הכולל הסרה של אחת החצוצרות או של שתיהן כדי לעצור את התפשטות הזיהום. ניתוח מסוג זה מהווה מוצא אחרון כיוון שמשמעותו היא חוסר יכולת של האישה להרות בצורה טבעית.

ככל שהטיפול בזיהום נדחה כך עולה הסיכון לנזק בלתי הפיך לחצוצרות ולשאר אברי מערכת הרבייה. אם החצוצרות נפגעות במידה שלא מאפשרת כניסת טבעית להריון ניתן לפנות להפריה חוץ גופית (IVF – in-vitro fertilization).

מחלה דלקתית של האגן עלול לגרום למספר סיבוכים.

הישנות של מחלה דלקתית של האגן

הישנות של המחלה משמעותה אירועים חוזרים. ככל שהאירועים מתרחשים לעיתים קרובות יותר, כך עולה הסיכון של האישה לפתח דלקת נוספת בעתיד. הדלקת עלולה לחזור במידה שהזיהום הראשוני לא טופל כראוי או אם בן הזוג לא נבדק וטופל אף הוא, במידת הצורך.

פגיעה בצוואר הרחם במהלך אירוע ראשון של המחלה מאפשרת לחיידק גישה קלה יותר בעתיד לאברי מערכת הרבייה. מצב זה הופך את האישה פגיעה יותר להישנות הדלקת בעתיד. אירועים חוזרים קשורים לעלייה בסיכון לבעיות פוריות.

מורסות

לעיתים עלולה מחלה דלקתית של האגן לגרום למורסות (אבצס) על פני השפתיים בכניסה לנרתיק (מורסות אלו מכונות 'ציסטות בבלוטות ברתולין' ובלעז, Bartholin’s cysts), בחצוצרות ובשחלות. לרוב ניתן לטפל במורסה באמצעות אנטיביוטיקה. אם המורסה אינה מגיבה לאנטיביוטיקה עלול להיות צורך בהליך ניתוחי לניקוז הזיהום (מוגלה).

חשוב לטפל או להסיר מורסות הנמצאות באגן מאחר שתוכן ממורסה לא מטופלת עלול לדלוף ולסכן את חיי המטופלת.

הריון חוץ רחמי

בהריון תקין הביצית המופרית משתרשת ברחם. הריון חוץ רחמי הוא הריון המתפתח מחוץ לרחם. מעל 95% מההריונות החוץ רחמיים מתרחשים בחצוצרות. מחלה דלקתית של האגן המתפתחת בחצוצרה עלולה לגרום להצטלקותה ולהקשות על מעבר הביצית דרכה. במקרה כזה עלולה ביצית מופרית להתקע וההריון ימשיך להתפתח בחצוצרה. מאחר שהחצוצרה אינה מסוגלת להימתח ולהכיל הריון מתפתח היא תיקרע ועלול להתרחש דימום מסכן חיים.

אי פריון

על פי הערכות, אחת מכל חמש נשים תהפוך ללא פורייה בעקבות מחלה דלקתית של האגן. המשמעות היא שהאישה לא תוכל להרות בצורה טבעית. הדלקת עלולה לגרום להצטלקות החצוצרה בצורה כה חמורה עד שלא יתאפשר מעבר של ביציות לתוך חלל הרחם. עיכוב תחילת הטיפול מגביר את הסיכון ללקות בבעיות פוריות.

אישה שהפכה לא פורייה בעקבות מחלה דלקתית של האגן תוכל להיעזר בהפריה חוץ גופית כדי להרות. במסגרת הליך זה ישאבו ביציות משחלותיה, יופרו על ידי זרע במעבדה ולאחר מכן יוחזרו לתוך חלל הרחם.

הדרך היעילה ביותר למנוע מחלה דלקתית של האגן היא על ידי התגוננות מפני זיהומים המועברים באמצעות מגע מיני. המשמעות היא שימוש באמצעי מניעה חוצצים לרבות קונדום, קונדום נשי או דיאפרגמה. שימוש באמצעי מניעה חוצצים באופן קבוע מפחית, אך אינו מונע, את הסיכון להידבק במחלת מין.

כמו כן מומלץ להקפיד להימנע מחדירה נרתיקית במהלך קיום יחסי מין שקדמה לה חדירה דרך פי הטבעת (אנאלית).

מומלץ להיבדק באופן קבוע על ידי גינקולוג. רצוי לערוך בדיקה לאחר החלפת בן זוג, קיום יחסי מין לא מוגנים עם בן זוג ארעי או אם קיים חשש שבן הזוג קיים יחסי מין עם אחרים. לאחר קבלת אבחנה של מחלה דלקתית של האגן רצוי ליצור קשר עם בני זוג מששת החודשים האחרונים, על מנת שאלו יקבלו אף הם טיפול מונע.

עד לסיום הטיפול בדלקת פעילה אין לקיים יחסי מין מאחר שאלו עלולים לעכב את תהליך ההחלמה.