רעלת הריון - מידע רפואי

רעלת הריון הינו מצב העלול להתרחש במהלך הריון כתוצאה מהשתרשות לא תקינה של השליה ברחם. השליה היא האיבר באמצעותו מועברים חומרי הזנה וחמצן מדם האם לעובר.

כתוצאה מרעלת הריון האם עלולה לפתח:

• לחץ דם גבוה.
• חלבון בשתן.
• בצקת (אצירת נוזלים).

צפו: ד"ר יפת מדבר על הסיבוכים והסכנות ברעלת הריון:

אצל העובר עלולה רעלת הריון לגרום לעיכוב תוך רחמי בגדילה (IUGR, Intra-Uterine Growth Retardation).

רעלת הריון מתרחשת בדרך כלל במחצית השניה של ההריון (החל משבוע 20 ואילך) או מיד לאחר הלידה. ייתכן שהאישה ההרה לא תבחין כי מתפתחת אצלה רעלת הריון אולם הבעיה תצוף בבדיקות שיגרה במהלך ההריון.

במרבית המקרים לא יידרש מעקב אגב אשפוז ודי יהיה במעקב אחר הסימנים של רעלת ההריון על ידי ביצוע בדיקות סדירות של לחץ דם ושתן.

הדרך היחידה לפתור את בעיית רעלת ההריון היא השראת לידה יזומה ולידת הוולד. יותר ממחצית הלידות תבוצענה באמצעות ניתוח קיסרי.

כדי שהוולד לא יסבול מסיבוכים יש לבצע את השראת הלידה מאוחר ככול שניתן כי יילוד לפני שבוע 37 עלול להיות מלווה בסיבוכים. לעיתים אין ברירה אלא ליילד בשבוע מוקדם יותר כדי למנוע את סיכונם של האם ושל העובר.

כמה נפוצה רעלת הריון

רעלת הריון שכיחה בהריונות מרובי עוברים, בקרב נשים שמנות, נשים מתחת לגיל עשרים או לאחר גיל ארבעים ונשים הלוקות בסוכרת. רעלת הריון קלה עלולה להופיע בכ- 10% מההריונות הראשונים ואילו רעלת הריון קשה יותר מופיעה בכ- 1-2% מכלל ההריונות. במידה שאישה סבלה מרעלת במהלך הריונה הראשון עולה הסבירות שתסבול מרעלת בהריונות הבאים גם כן.

אף על פי שכיום ידועים גורמי הסיכון להתפתחות רעלת הריון, לרבות סיפור משפחתי של רעלת הריון, הגורם עצמו לרעלת אינו מובן לאשורו.

למה לצפות?

במקרה של רעלת הריון קלה ניתן להסתפק במעקב בלבד ולרוב הסימנים ייעלמו זמן קצר לאחר הלידה. עם זאת במצבים מסוימים עלולים להתפתח סיבוכים כגון אקלמפסיה (פרכוסים של האם). אומנם הופעת פירכוסים הינו מצב נדיר אך הוא מצב המסכן הן את חיי האם והן את חיי העובר.

בישראל סיבוכי רעלת ההריון אחראיים למותן של 2 נשים בממוצע מידי שנה. ככול שמצב של רעלת מאותר בשלב מוקדם יותר כך ייטב הן לאם והן לעובר.

הסבירות להתפתחותה של רעלת הריון לפני השבוע ה- 20 להריון נמוכה מאד. רוב המקרים מתרחשים בשליש השלישי של ההריון, החל מהשבוע ה- 27 ועד ללידה.

הבחנה בסימפטום כלשהו העלול לרמז על רעלת הריון מחייב פנייה מיידית לרופא המטפל מאחר שמדובר במצב העלול להיות מסכן חיים.

סימפטומים מוקדמים

הסימפטומים הראשונים של רעלת הריון הינם :

• לחץ דם גבוה.
• חלבון בשתן.

הרופא המטפל יערוך בדיקות לסימנים אלו כחלק מהמעקב השגרתי במהלך ההריון.

הופעת לחץ דם גבוה עדיין אינה מעידה בהכרח על רעלת הריון מאחר שיתר לחץ דם מופיע בכ- 10-15% מכלל ההריונות. הימצאות חלבון בשתן היא סימן העלול להעיד בהסתברות גבוהה על התפתחות רעלת הריון.

סימפטומים מאוחרים

ככול שרעלת ההריון מתקדמת היא עלולה להביא לאצירת נוזלים (בצקת) שתבוא לידי ביטוי בנפיחות פתאומית של כפות הרגליים, הקרסוליים, הפנים והידיים.

בצקת היא תופעת לוואי נפוצה בעת הריון אולם נוטה יותר להתפתח בפלג הגוף התחתון, בעיקר בכפות הרגליים ובקרסוליים ותתגבר לאורך היום. בצקת המופיעה בצורה פתאומית ומשפיעה באופן מיוחד על הפנים והידיים עלולה להיות סימן של רעלת הריון.

ככול שרעלת ההריון מתקדמת עלולים להופיע אחד או יותר מן הסימפטומים הבאים:

• כאב ראש חזק.
• בעיות בראיה כגון טישטוש ראיה או הבזקי אור.
• כאב בבטן העליונה (ממש מתחת לצלעות).
• הקאה.
• עליית משקל מופרזת עקב אצירת נוזלים.
• תחושה כללית רעה.

במידה שמופיעים אחד או יותר מהסימפטומים המצוינים לעיל יש לפנות לייעוץ רפואי בדחיפות כי מדובר במצב שעלול לסכן חיים.

סימפטומים אצל העובר

הסימן העיקרי לרעלת הריון אצל העובר היא גדילה איטית מהתקין. הפגיעה בגדילה נובעת מאספקת דם מופחתת לעובר עקב השליה הפגומה. הדבר מתבטא באספקת פחות חמצן וחומרי הזנה מהנדרש שעלולה להשפיע על התפתחות העובר. מצב זה מכונה עיכוב גדילה תוך רחמי או פיגור בגדילה התוך רחמית (IUGR, Intra-Uterine Growth Retardation).

סיבוכים

כאשר הרעלת איננה מאובחנת היא עלולה לגרום לסיבוכים חמורים הכוללים:

• פרכוס (של האם).
• תסמונת HELLP הכוללת פגיעה בתפקודי כבד ובעיה בקרישת הדם.

הגורם לרעלת הריון אינו לגמרי ברור. כיום סבורים שבעיה בהתפתחות כלי הדם של השליה מובילה לשליה שאינה מתפקדת כראוי.

השליה

השליה היא האיבר שמקשר את מחזור הדם של האם למחזור הדם של העובר. חומרי הזנה וחמצן עוברים דרך השליה מדם האם אל העובר ואילו חומרי פסולת של העובר עוברים מהעובר לדם האם ומפונים מגופה.

על מנת לתמוך בצרכים של העובר המתפתח זקוקה השליה לאספקת דם סדירה. במקרה של רעלת הריון השליה אינה מקבלת מספיק דם. מצב זה עלול לנבוע מבעיה בהתפתחות השליה במהלך המחצית הראשונה של ההריון.

בעיית שליה

הביצית שהופרתה משתרשת בדופן הרחם ויוצרת חללים המכילים דם. חללים אלו, המכונים ווילי (villi), מקבלים אספקת דם דרך כלי דם סליליים (ספירליים) ברחם שבהמשך יגדלו לתוך השליה עצמה. במהלך השלבים המוקדמים של ההריון כלי הדם הסליליים משנים את צורתם והופכים רחבים יותר.

כאשר כלי דם אלו אינם משלימים את שינוי הצורה שלהם עלול להיות שהשליה לא תתפתח באופן תקין, מכיוון שאינה מקבלת את חומרי ההזנה הדרושים לה. מצב זה עלול להוביל לרעלת הריון.

מחקרים רבים מצביעים על קשר בין רעלת הריון לבין הפלות טבעיות ואי פריון. ייתכן שהסיבה להפלות טבעיות ואי פריון היא גם זו הגורמת לרעלת ההריון.

מה קורה ברעלת הריון

הבעיה עם השליה ברעלת הריון גורמת לכך שזרימת הדם מהאם לעובר וחזרה אינה תקינה. אותות המשודרים מהשליה הפגומה משפיעים על כלי הדם של האם וגורמים ליתר לחץ דם (hypertension).

האותות הללו גם פוגעים בתפקוד הכילייתי של האם. חומרי פסולת אשר צריכים להיות מורחקים מדם האם אל השתן נשארים בדם ואילו חלבונים שאמורים להישאר בתוך הגוף דולפים החוצה דרך הכליות אל השתן, וגורמים להופעת חלבון בשתן.

גורמים משפיעים

גורמים העלולים להגביר את הסיכון לפתח רעלת הריון כוללים:

• הריון ראשון. הסיכון לפתח רעלת הריון גבוה יותר במהלך הריון ראשון לעומת ההריונות הבאים.
• אם חלפו עשר שנים או יותר מאז ההריון הקודם הסיכון לפתח רעלת הריון מוגבר במעט.
• סיפור משפחתי של רעלת הריון אצל קרובת משפחה מדרגה ראשונה של האישה, למשל אם או אחות.
• במידה שהתפתחה רעלת הריון בהריון קודם יש סיכוי של 20% (פי 2 מהאוכלוסיה הכללית) שהאישה תפתח רעלת גם בהריונות הבאים.
• גיל. בגיל העשרה או מעל גיל 40 הסיכון לפתח רעלת גבוה יותר.
• מחלת רקע כגון סוכרת, מחלת כליה, מיגרנה או לחץ דם גבוה.
• עודף משקל בתחילת ההריון, היינו אינדקס מסת הגוף (BMI) של 30 ומעלה.
• הריון מרובה עוברים, כלומר הריון של תאומים או שלישיה. הרעלת מתרחשת בשל העומס המופעל על השליה.

רעלת הריון מאובחנת כאשר מופיע בעת הריון יתר לחץ דם במקביל לתוצאה חיובית בבדיקת חלבון בשתן. בדיקות אלו מתבצעות כחלק ממעקב ההריון על ידי רופא הנשים.

בפגישה הראשונה במסגרת מעקב ההריון מומלץ שהאישה ההרה תשאל את הרופא אם קיימים גורמים המעלים את הסיכון שלה ללקות ברעלת הריון. כאשר האישה נמצאת בסיכון מוגבר לרעלת (לרבות עקב רעלת בהריון קודם) ייתכן שיידרש מעקב קפדני יותר אחר לחץ דמה.

במקרים רבים נשים כלל אינן שמות לב לעובדה שלקו ברעלת הריון ורק המעקב של הרופא המטפל יגלה זאת. במידה שהאישה חושדת ברעלת הריון עליה לפנות בדחיפות להתייעצות רפואית.

מתי לחץ הדם של האישה ההרה חריג

לחץ הדם נמדד על ידי שני ערכים, ביחידות של מילימטר כספית (mmHg). הערך הראשון (הגבוה שביניהם) הוא הלחץ הסיסטולי שמעיד על לחץ הדם בעורקים כאשר הלב נמצא במצב של כיווץ, היינו דוחף את הדם החוצה מהלב אל הגוף. הערך השני (הנמוך שביניהם) הוא הלחץ הדיאסטולי שהוא לחץ הדם בעורקים כאשר שריר הלב רפוי וחלל הלב מתמלא בדם לקראת הכיווץ הבא.

במהלך ההריון יתר לחץ דם מוגדר כאשר לחץ הדם הסיסטולי הינו 140 מילימטר כספית ומעלה, או כאשר לחץ הדם הדיאסטולי הינו 90 מילימטר כספית ומעלה. יתר לחץ דם חמור מוגדר כלחץ דם סיסטולי 160 מילימטר כספית ומעלה או כלחץ דם דיאסטולי של 110 מילימטר כספית ומעלה.

חלבון בשתן בהריון - בדיקות וערכים

בדיקת שתן נלקחת בדרך כלל בכל פגישה במסגרת מעקב ההריון. את השתן לבדיקה יש לאסוף החל מאמצע הזרימה, בכלי סטרילי.

נוכחות חלבון בשתן נבדקת באמצעות 'מקלון' (מכונה גם 'סטיק') המשנה את צבעו כאשר בא במגע עם חומר חלבוני.

במידה שהמקלון יראה תשובה חיובית באשר להמצאות חלבון בשתן יבקש רופא הנשים דגימת שתן נוספת שתישלח לבדיקה במעבדה. לעיתים יבקש הרופא איסוף שתן במשך 24 שעות, כדי שניתן יהיה לקבל אומדן מדויק יותר באשר לכמות החלבון הכוללת בשתן. כמות של יותר מ- 0.3 גרם חלבון בשתן במהלך 24 שעות מצביעה בדרך כלל על מצב של רעלת הריון.

בדיקות נוספות

במידה שיאותרו יתר לחץ דם או חלבון בשתן תתבצענה בדיקות מעקב ההריון בתכיפות גבוהה. במידה שמדובר בסימפטומים חמורים ייתכן שהרופא יורה על אשפוז.

ניתן לפתור מצב של רעלת הריון על ידי יילוד התינוק. עד שיתאפשר יילוד של התינוק מתמקד הטיפול התומך בניטור צמוד ובניסיון להוריד את לחץ הדם.

במקרה שמופיעים סימפטומים של רעלת הריון יש לבצע בדיקות נוספות שיקבעו את חומרתה. כתלות בחומרת הסימפטומים אפשר שתיקבע פגישה נוספת במרפאה בטווח של שבוע, או שהרופא ינפיק הפניה לבית חולים התקפה ל- 48 שעות במידה שהסימפטומים מחמירים. במקרים חמורים ימליץ הרופא על פנייה מיידית לבית חולים.

רעלת הריון קלה

במקרה של רעלת הריון קלה יידרש ניטור תכוף יותר מהנהוג בהריון רגיל. בבדיקות אלו:

• ייבדק אם חלה עליה בלחץ הדם.
• תיבדק רמת החלבון בשתן.
• יברר הרופא אם ישנם סימפטומים נוספים.
  
  

בהתאם לסימפטומים ולגורמי הסיכון, אם גיל ההריון הוא 24-32 שבועות, יומלץ להגיע לביקורת אצל רופא הנשים לפחות כל שלושה שבועות. אם גיל ההריון הוא 32 שבועות ומעלה מומלצת פגישה עם הרופא כל שבועיים.

מעקב ההריון עבור נשים הרות הלוקות ברעלת הריון כולל:

• הסבר על מצב הרעלת והסימפטומים הקיימים. נהוג להסביר כיצד הרעלת עלולה להתפתח ומה חומרת המקרה של כל אישה ואישה.
• קביעת תוכנית מעקב הריון אישית הכוללת פגישות מעקב.
• הסבר כיצד לפעול במקרה של הופעת סימפטומים חדשים או מצבים הדורשים טיפול חירום.
• מערך תמיכה טיפולי.
• התייחסות לכל בדיקה שאינה תקינה.
• הפנייה לרופא מומחה לפי הצורך.
  
  

עבור כל אישה תותאם תוכנית טיפול אישית בהתאם לסימפטומים מהם היא סובלת. כדאי להעלות כל חשש או שאלה בנוגע לתוכנית מעקב ההריון בפני הרופא המטפל.

רעלת הריון חמורה

במידה שרעלת ההריון חמורה ייתכן שיידרש אשפוז בבית החולים לשם מעקב רפואי צמוד וטיפול מהיר ויעיל במידת הצורך. במרבית המקרים רעלת נוטה להחמיר ככול שההריון מתקדם ולכן האשפוז יסתיים רק לאחר יילוד התינוק.

ניטור

אמצעי הניטור בהם ישתמשו הרופאים למעקב אחר האם והעובר כוללים:

• מדידת לחץ הדם כל 4-6 שעות לזיהוי עליה חריגה.
• דגימות שתן לפחות כל 24 שעות למדידת כמות החלבון בשתן.
• תשאול באשר להופעת סימפטומים נוספים.
• במקרים מסוימים תערך בדיקת דם למדידת רמות אספרטאט אמינוטרנספראז (AST) ואלנין אמינוטרנספראז (AST ). אלו הם אנזימים שנוכחותם בדם עלולה להצביע על פגיעה בכבד. אנזימים הם חלבונים מיוחדים המווסתים ומאיצים תגובות כימיות בגוף.
• ספירת דם מלאה שתספק מידע על כדוריות דם אדומות, תאי דם לבנים וטסיות הדם.
• סקירות אולטרה סאונד באמצעותן ניתן לנטר את זרימות הדם בשיליה, להעריך את גודל העובר, את תזוזותיו ואת תנועות הנשימה שלו.
  קצב הגדילה של העובר ינוטר בקפידה על מנת לזהות אם מתפתח עיכוב גדילה תוך רחמי (IUGR).
• ניטור קצב לב העובר באמצעות קרדיוטוקוגרפיה. בדיקה זו מאפשרת מעקב קפדני אחר מצבו ורווחתו של העובר באמצעות זיהוי מהיר של מצוקה עוברית.

טיפול

הטיפול ברעלת הריון מתמקד בסימפטומים ובפרט ביתר לחץ הדם. מנוחה ותרופות להפחתת לחץ הדם כגון חוסמי תעלות סידן יכולות לשמש להפחתת לחץ הדם. טיפול זה עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים הנובעים מלחץ דם גבוה כגון שבץ (מצב בו אספקת הדם למוח נפגעת).

תרופות נוספות המשמשות לטיפול ברעלת הריון הן תרופות נוגדות פרכוס. זריקות של מגנזיום סולפט עשויות להפחית במחצית את הסיכון להתפתחות התקפי פרכוס (מצב המכונה 'אקלמפסיה'). זריקות של מגנזיום סולפאט אף תשמשנה לטיפול בהתקף הפרכוס עצמו במידה שיתרחש.

לידה מוקדמת

הדרך היחידה לרפא רעלת הריון היא באמצעות יילוד העובר והוצאת השליה מוקדם ככל שניתן. תינוק שנולד לפני השבוע ה- 37 להריון מוגדר כפג ועלול לסבול מסיבוכים שונים מאחר שאינו בשל לחיים מחוץ לרחם. מנגד, ללא השראת לידה מוקדמת, עלול העובר להיות בסיכון גבוה לסיבוכים או שיפגע עקב הרעלת.

במרבית המקרים, בהתאם למצבה הבריאותי של האישה, ייעשו ניסיונות לשלוט בסימפטומים של הרעלת על מנת להימנע מיילוד התינוק לפני השבוע ה- 36. מחקרים רפואיים עדכניים מעלים כי עדיפה השראת לידה יזומה בשבוע ה- 37 להריון מאשר המשך ניטור ומעקב עד לתחילתה של לידה טבעית. השראת הלידה מפחיתה את הסיכון להתפתחות סיבוכים לרבות תסמונת HELLP ופרכוסים (אקלמפסיה).

אם בכל זאת יש צורך ליילד לפני השבוע ה- 37 להריון תבוצע הלידה בדרך כלל בניתוח קיסרי. על מנת שהאישה ההרה תוכל לקבל החלטה מושכלת, מומלץ שתיוועץ ברופא הן בנוגע לסיכונים הכרוכים בלידה מוקדמת והן בנוגע לסיבוכי רעלת ההריון.

במידה שרעלת הריון איננה מאובחנת ומנוטרת עלולים להתפתח מספר סיבוכים חמורים.

פרכוס (אקלמפסיה)

אקלמפסיה הוא מצב בו השרירים מתכווצים באופן לא רצוני. פרכוס עלול להתפתח החל מהשבוע ה- 20 להריון ואילך או מיד לאחר הלידה. מדובר במצב נדיר למדי. סקר משנת 2005 מצא כי פרכוס מתרחש בשלוש מתוך 10,000 לידות.

במהלך התקף פרכוס הזרועות, הרגליים, הצוואר או הלסת עלולים להתכווץ באופן בלתי רצוני בתנועות עוויתיות חוזרות. ההתקף עלול להיות מלווה באובדן הכרה ובאובדן שליטה על הסוגרים שיתבטא בבריחת שתן או צואה. ברוב המקרים ימשך ההתקף פחות מדקה.

אף שרוב הנשים יחלימו לחלוטין לאחר התקף פרכוס קיים סיכון נמוך לנזק מוחי או לנכות קבועים (בפרט במקרים חמורים). 1 מכל 50 נשים תמות בעקבות ההתקף. עובר ברחם עלול להיחנק תוך כדי התקף פרכוס, ו- 1 מכל 14 עלול למות.

מחקרים הוכיחו כי טיפול במגנזיום סולפט יכול להפחית למחצית את מקרי הפרכוס ואת הסיכון למות האם. לפיכך מגנזיום סולפאט נמצא בשימוש נרחב הן כטיפול למניעת פרכוס והן כטיפול במהלך התקף.

תסמונת HELLP

תסמונת זו כוללת פגיעה בתפקודי הכבד ובעיה בקרישת הדם. לרוב תתפתח התסמונת מיד לאחר הלידה אבל התפתחותה תיתכן גם במהלך ההריון, החל מהשבוע ה- 20.

ראשי התיבות המרכיבות את שם התסמונת HELLP מייצגות את הסימפטומים האופייניים לה:

• המוליזה (H, Hemolysis). פירוק של כדוריות דם אדומות.
• עליה באנזימי הכבד (EL, Elevated Liver Enzymes) המעידה על נזק לכבד.
• ירידה במספר הטסיות בדם (LP, Low Platelets). לטסיות תפקיד חשוב בקרישת הדם וכאשר מספרן יורד עולה הסיכון לדימומים.
  
  

תסמונת זו מסוכנת באותה מידה כמו התקף פרכוס ומעט שכיחה יותר. גם במקרה זה האמצעי היעיל ביותר לריפוי הינו יילוד התינוק במהירות האפשרית. מרגע שהאם נמצאת בבית החולים ומקבלת טיפול ניתן להביא להחלמה מלאה. הסכנה המשמעותית ביותר לתינוק נובעת מעצם מהלידה המוקדמת (יילוד לפני השבוע ה- 37 להריון).

תינוקות שנולדים טרם המועד עלולים לסבול ממשקל לידה נמוך ומקושי לנשום בכוחות עצמם. סביר שיידרש ניטור צמוד ביחידה לטיפול נמרץ לילודים. במידה שהתינוק נולד במשקל נמוך מ- 1500 גרם, עולה הסיכון לתמותה לפני גיל שנה באופן משמעותי (1 מתוך 6 תינוקות).

דימום מוחי

דימום מוחי (שבץ מוחי) הוא מצב בו אספקת הדם למוח נפגעת. כאשר המוח לא מקבל מספיק דם, אספקת החמצן וחומרי ההזנה אליו אינה מספקת ותאי מוח מתים.

בצקת ריאות

בצקת ריאות משמעותה הצטברות נוזלים בתוך וסביב לריאות. בצקת ריאות פוגעת בתפקוד התקין של הריאות ומונעת את יכולתן לספוג חמצן מהדם.

כשל כלייתי

כאשר הכליות אינן פועלות כראוי מצטברים חומרי פסולת רעילים בדם שעלולים לפגוע באיברי הגוף השונים.

נזק לכבד

לכבד תפקידים רבים בגוף לרבות עיכול חלבונים ושומנים, ייצור מיצי מרה ופינוי רעלים מהגוף. נזק לכבד פוגע בתפקודים אלו ועלול להיות קטלני.

קרישה תוך כלית מפושטת (disseminated intravascular coagulation)

זהו מצב בו מנגנוני קרישת הדם נפגעים והחלבונים המווסתים את קרישת הדם (גורמי הקרישה) פועלים ביתר. כתוצאה נוצרים קרישי דם רבים מחד אך יתכן גם דימום יתר (עקב מחסור בגורמי קרישה זמינים) מאידך.

החלמת האם

במרבית המקרים לידת התינוק משיבה את מצבה הבריאותי של האם לקדמותו ומאפשרת החלמה מלאה. אף שקיים סיכון להתפתחות התקף פרכוס (אקלמפסיה) סמוך לאחר מועד הלידה, מצב זה נדיר יחסית. אם נגרמו סיבוכים עקב הרעלת יתכן נזק קבוע לאיברי גוף שונים (כגון כבד או כליות).

נשים שלקו ברעלת במהלך הריונות קודמים נמצאות בסיכון מוגבר לפתח רעלת גם בהריונותיהן הבאים. לפיכך חשוב שתיידענה את רופא הנשים על כך על מנת שיוכלו להיות במעקב צמוד ותכוף במהלך הריונן.

החלמת העובר

בדרך כלל אין השפעות ארוכות טווח על העובר אלא במקרים בהם סבל העובר ממחסור חמור בחמצן או שנולד בשבועות מוקדמים מאד של ההריון.

פג ישהה ביחידה לטיפול נמרץ ליילודים לאחר הלידה על מנת שיוכל להשלים את התפתחותו כיאות.

הדרך הטובה ביותר להמנע מרעלת הריון ומסיבוכיה היא באמצעות מעקב הריון מלא ומסודר

אם בבדיקות המעקב אובחן יתר לחץ דם או חלבון בשתן יש לערוך בירור מלא של המצב לרבות גורמים אפשריים, משמעויות והמשך המעקב הנדרש. יש לדווח בהקדם לרופא הנשים על כל סימפטום חדש שמופיע.

טרם נקבעו המלצות מסודרות וחד משמעיות באשר למניעת רעלת הריון אך מחקרים מעלים כיוונים מסוימים שעשויים לסייע לרבות:

• הגברת הצריכה היומית של נוגדי חימצון הנמצאים בויטמין C , ויטמין E , סלניום וליקופן (חומר שנמצא במינון גבוה יחסית בעגבניות) אף שאלו עלולים להגדיל את הסיכון ללידה מוקדמת.
• העלאת מינון הסידן בתפריט היומי.
• מומלץ כי נשים בעלות סיכון גבוה ללקות ברעלת הריון ינוחו 4 שעות ביום.
• נטילת אספירין במינון נמוך עשויה אף היא להפחית את הסיכון לפתח רעלת בקרב נשים הנמצאות בסיכון גבוה.
  
  

אין ליטול אספירין, נוגדי חמצון או תוספי מזון ללא התייעצות עם רופא הנשים.

הגורמים הבאים לא הראו השפעה על הסיכון לפתח רעלת הריון:

• הפחתת משקל במהלך ההריון. אף שהשמנת יתר מהווה גורם סיכון להתפתחות רעלת הריון, הפחתת משקל במהלך ההריון לא הורידה את הסיכון להתפתחות רעלת.
• דיאטה דלת מלח.
• העלאת כמות האנרגיה (קלוריות) בתפריט היומי באמצעות תוספי אנרגיה או תוספי חלבון.
• נטילת שמן דגים.
• נטילת תוסף תזונה המופק מהצמח נר הלילה (evening primrose).

האם ניתן לחזות התפתחות של רעלת הריון?

לא ניתן לחזות מתי תתפתח רעלת הריון או את חומרתה. מחקרים שניסו לחזות התפתחות רעלת הריון על פי מדידות לחץ דם בשלבים המוקדמים של ההריון העלו תוצאות מעורבות ולא חד משמעיות. מדידת לחץ הדם העורקי הממוצע (מדידה המחושבת במהלך מדידת לחץ דם רגילה) נמצאה יעילה יותר לחיזוי אך גם כן לא חד משמעית.

אחד המחקרים עמד על הקשר בין רמות גבוהות של חלבון בשתן וחומרת התוצאות המיילדותיות אצל האם והעובר. במסגרת מחקר זה בדקו האם רמות גבוהות של חלבון בשתן האם קשורות לשיעורי תמותה גבוהים יותר של האם או של העובר או לסיכון גבוה יותר שהעובר יאושפז ביחידה לטיפול נמרץ. לא נמצא קשר בין הגורמים הללו.

לאור אי הוודאות לגבי התפתחות רעלת הריון יש חשיבות עליונה לביצוע מעקב הריון מסודר שיאפשר גילוי מוקדם של הסימפטומים.