23 יולי 2017 כ"ט תמוז תשע"ז
מעודכן לתאריך  04.08.2011  באדיבות ה 

רעלת הריון

Pre-eclampsia

סיבוכים של רעלת הריון

במידה שרעלת הריון איננה מאובחנת ומנוטרת עלולים להתפתח מספר סיבוכים חמורים.

פרכוס (אקלמפסיה)

אקלמפסיה הוא מצב בו השרירים מתכווצים באופן לא רצוני. פרכוס עלול להתפתח החל מהשבוע ה- 20 להריון ואילך או מיד לאחר הלידה. מדובר במצב נדיר למדי. סקר משנת 2005 מצא כי פרכוס מתרחש בשלוש מתוך 10,000 לידות.
במהלך התקף פרכוס הזרועות, הרגליים, הצוואר או הלסת עלולים להתכווץ באופן בלתי רצוני בתנועות עוויתיות חוזרות. ההתקף עלול להיות מלווה באובדן הכרה ובאובדן שליטה על הסוגרים שיתבטא בבריחת שתן או צואה. ברוב המקרים ימשך ההתקף פחות מדקה.
אף שרוב הנשים יחלימו לחלוטין לאחר התקף פרכוס קיים סיכון נמוך לנזק מוחי או לנכות קבועים (בפרט במקרים חמורים). 1 מכל 50 נשים תמות בעקבות ההתקף. עובר ברחם עלול להיחנק תוך כדי התקף פרכוס, ו- 1 מכל 14 עלול למות.
מחקרים הוכיחו כי טיפול במגנזיום סולפט יכול להפחית למחצית את מקרי הפרכוס ואת הסיכון למות האם. לפיכך מגנזיום סולפאט נמצא בשימוש נרחב הן כטיפול למניעת פרכוס והן כטיפול במהלך התקף.

תסמונת HELLP

תסמונת זו כוללת פגיעה בתפקודי הכבד ובעיה בקרישת הדם. לרוב תתפתח התסמונת מיד לאחר הלידה אבל התפתחותה תיתכן גם במהלך ההריון, החל מהשבוע ה- 20.
ראשי התיבות המרכיבות את שם התסמונת HELLP מייצגות את הסימפטומים האופייניים לה :
  • המוליזה (H, Hemolysis). פירוק של כדוריות דם אדומות.
  • עליה באנזימי הכבד (EL, Elevated Liver Enzymes) המעידה על נזק לכבד.
  • ירידה במספר הטסיות בדם (LP, Low Platelets). לטסיות תפקיד חשוב בקרישת הדם וכאשר מספרן יורד עולה הסיכון לדימומים.
 
תסמונת זו מסוכנת באותה מידה כמו התקף פרכוס ומעט שכיחה יותר. גם במקרה זה האמצעי היעיל ביותר לריפוי הינו יילוד התינוק במהירות האפשרית. מרגע שהאם נמצאת בבית החולים ומקבלת טיפול ניתן להביא להחלמה מלאה. הסכנה המשמעותית ביותר לתינוק נובעת מעצם מהלידה המוקדמת (יילוד לפני השבוע ה- 37 להריון).
תינוקות שנולדים טרם המועד עלולים לסבול ממשקל לידה נמוך ומקושי לנשום בכוחות עצמם. סביר שיידרש ניטור צמוד ביחידה לטיפול נמרץ לילודים. במידה שהתינוק נולד במשקל נמוך מ- 1500 גרם, עולה הסיכון לתמותה לפני גיל שנה באופן משמעותי (1 מתוך 6 תינוקות).

דימום מוחי

דימום מוחי (שבץ מוחי) הוא מצב בו אספקת הדם למוח נפגעת. כאשר המוח לא מקבל מספיק דם, אספקת החמצן וחומרי ההזנה אליו אינה מספקת ותאי מוח מתים.

בצקת ריאות

בצקת ריאות משמעותה הצטברות נוזלים בתוך וסביב לריאות. בצקת ריאות פוגעת בתפקוד התקין של הריאות ומונעת את יכולתן לספוג חמצן מהדם.

כשל כלייתי

כאשר הכליות אינן פועלות כראוי מצטברים חומרי פסולת רעילים בדם שעלולים לפגוע באיברי הגוף השונים.

נזק לכבד

לכבד תפקידים רבים בגוף לרבות עיכול חלבונים ושומנים, ייצור מיצי מרה ופינוי רעלים מהגוף. נזק לכבד פוגע בתפקודים אלו ועלול להיות קטלני.

קרישה תוך כלית מפושטת (disseminated intravascular coagulation)

זהו מצב בו מנגנוני קרישת הדם נפגעים והחלבונים המווסתים את קרישת הדם (גורמי הקרישה) פועלים ביתר. כתוצאה נוצרים קרישי דם רבים מחד אך יתכן גם דימום יתר (עקב מחסור בגורמי קרישה זמינים) מאידך.