טחורים - מידע רפואי

מה הם טחורים? מה הבדל בין טחורים פנימיים וטחורים חיצוניים? מה שכיחות התופעה ואיך אפשר לטפל בטחורים?

טחורים הם ורידים בולטים ונפוחים בתוך או סביב פי הטבעת וחלקה התחתון של החלחולת (רקטום). בחלחולת נאגרת הצואה טרם פינויה מהגוף דרך פי הטבעת.

טחורים עלולים לגרום לתופעות כגון:

• דימום בזמן הטלת צואה.
• גרד סביב פי הטבעת.
• כאב.
  
  

כלי הדם הם חלק תקין מהתעלה המובילה אל פי הטבעת ('התעלה האנאלית') שמהווה את חלקו הסופי של המעי הגס. כלי הדם, השרירים והרקמות באזור שומרים על פי הטבעת סגור. המאמץ הנדרש לצורך פינוי הצואה מהגוף עלול לגרום לכלי הדם להתנפח ולהתפתחות טחורים.

סוגי טחורים

טחורים יכולים להיות בגדלים שונים, פנימיים (בתוך פי הטבעת) או חיצוניים (מחוץ לפי הטבעת). טחורים פנימיים יתפתחו בדרך כלל כ- 2-4 סנטימטרים (ס"מ) מעל פתח פי הטבעת. טחורים חיצוניים (בלעז, perianal hematoma) פחות שכיחים ומתפתחים לרוב בקצה החיצוני של פי הטבעת.

מהי שכיחות התופעה?

קיימות הערכות שונות לגבי שכיחות התופעה. פעמים רבות דימומים מפי הטבעת מיוחסים לטחורים על אף שנגרמים עקב סיבה אחרת. ההערכה היא כי 4-25% מהאוכלוסייה סובלת מטחורים.

טחורים יכולים להופיע בכל גיל. עם זאת טחורים שכיחים יותר בזמן הריון ובקרב אנשים בגילאים 45-65.

איך לטפל בטחורים?

לרוב טחורים אינם חמורים וניתנים לטיפול באמצעות תרופות ללא מרשם ותזונה עשירה בסיבים. מקרים חמורים יטופלו באמצעות הליכים ניתוחיים לטיפול או להסרת הטחורים. אחד מכל עשרה אנשים הסובלים מטחורים עלול להזדקק לניתוח.

סימפטומים של טחורים

מרבית המקרים קלים והסימפטומים חולפים מאליהם תוך מספר ימים. רוב האנשים אינם מבחינים כלל בטחורים מאחר שאינם סובלים מכל סימפטום.

טחורים עלולים לגרום לסימפטומים הבאים:

• גרד סביב פי הטבעת.
• אי נוחות סביב פי הטבעת, כאב ואודם מקומי.
• מאמץ רב בזמן הטלת צואה.
• דימום אדום בוהק לאחר הטלת צואה.
• הפרשת ריר לאחר הטלת צואה.
• כאב בזמן הטלת צואה.
• תחושת חוסר התרוקנות.

לעיתים מופיע גוש קשה סביב פי הטבעת. הגוש מורכב מקרישי דם שנוצרו בכלי הדם הקטנים באזור. מצב זה נקרא טחורים חיצוניים פקוקים ועלול להיות כואב מאוד.

יש לפנות לרופא המטפל עקב כל כאב או חוסר נוחות הנובעים מטחורים. דימום או ריר בצואה דורשים בירור רפואי מאחר שהם עלולים להיות סימן לבעיות רפואיות אחרות.

סוגים של טחורים

טחורים יכולים להיות טחורים פנימיים או חיצוניים.

טחורים פנימיים

טחורים פנימיים מדורגים על סולם מ- 1 עד 4:

• דרגה 1. אלו הם אזורי רקמה נפוחים בדופן החלק הפנימי של פי הטבעת. לא ניתן לראותם מבחוץ והם שכיחים מאד. במקרים מסוימים הם עלולים להתפתח לטחורים מדרגה 2.
• דרגה 2. טחורים גדולים יותר הנמצאים גם כן בחלק הפנימי של פי הטבעת. בזמן הטלת צואה והעלאת הלחץ התוך בטני הם עלולים להידחק מחוץ לפי הטבעת, אך לאחר מכן יחזרו מיד פנימה.
• דרגה 3. טחורים אלו מתפשטים אל מחוץ לפי הטבעת ומכונים 'טחורים צנוחים'. ניתן לחוש גוש אחד או יותר מחוץ לפי הטבעת. בעזרת אצבע ניתן להחזירם לתוך פי הטבעת.
• דרגה 4. טחורים צנוחים גדולים שנותרים תמידית מחוץ לפי הטבעת ללא יכולת החזרה פנימה בעזרת אצבע. טחורים אלו יטופלו בדרך כלל על ידי ניתוח.

טחורים חיצוניים

טחורים חיצוניים נקראים גם המטומות בפי הטבעת (perianal hematoma). המטומה היא צבר ממוקם של דם בתוך הרקמות או בתוך חללי הגוף. טחורים חיצוניים מופיעים כגושים קטנים המתפתחים בקצה החיצוני של פי הטבעת ועלולים להיות מאוד מגרדים. במידה שמתפתח קריש דם בתוכם, תופעה המכונה thrombosed external hemorrhoid, הטחורים גורמים לכאב רב ומחייבים קבלת טיפול מיידי. טחורים מסוג זה פחות נפוצים.

טחורים מופיעים בעקבות לחץ מוגבר בכלי הדם בחלחולת (בלעז, רקטום. באזור זה נאגרת הצואה) ובפי הטבעת. הלחץ מתגבר בדרך כלל בשל המאמץ הנדרש להוצאת הצואה מהגוף. כלי הדם סביב ובתוך פי הטבעת הופכים אדומים, נפוחים ומודלקים.

גורמים נוספים שעלולים להגביר את הסיכון להופעת טחורים כוללים:

• עודף משקל.
• עצירות קבועה, לעיתים עקב תזונה דלת סיבים.
• שלשול ממושך.
• הריון. עם גדילת הרחם עולה הלחץ התוך בטני וגורם להרחבת כלי הדם באגן. טחורים המופיעים בהריון לרוב נעלמים לאחר הלידה.
• גיל העולה על 50. בגיל מבוגר נחלשות הרקמות התומכות ולכן שכיחות הטחורים עולה.
• נטיה משפחתית לטחורים.

טחורים עלולים לגרום לאי נעימות רבה שלעתים מונעת פנייה לרופא לצורך אבחון, בדיקה וקבלת טיפול. חרף תחושת הבושה, מדובר בתופעה שכיחה הניתנת לאבחון יעיל על ידי הרופא המטפל.

הרופא יתבונן בפי הטבעת ויבדוק אם קיימים כלי דם נפוחים. נקודות שחשוב לציין בפני הרופא כוללות:

• איבוד משקל רב לאחרונה.
• שינוי בהרגלי היציאות.
• צבע הצואה.
• האם הצואה מכילה דם.
• האם הצואה מכילה ריר.

בדיקה רקטלית

כאשר הטחורים פנימיים תבוצע בדיקה רקטלית הכרוכה בהחדרת אצבע לפי הטבעת. הרופא יעטה על ידו כפפה וישתמש בחומר סיכה. לאחר מכן יחדיר את אצבעו במעלה החלחולת על מנת למשש אם קיימים שינויים מבניים לא תקינים בפי הטבעת או בחלחולת.

פרוקטוסקופיה

פרוקטוסקופיה היא בדיקה מדוקדקת יותר מבדיקה רקטלית ידנית המבוצעת באמצעות פרוקטוסקופ. זהו צינור שבקצהו מקור אור באמצעותו ניתן להתבונן בתעלת פי הטבעת והחלחולת ובמידת הצורך לאסוף דגימות רקמה (ביופסיה). דגימות הרקמה תשלחנה למעבדה לבדיקה.

בכל מקרה של דימום מפי הטבעת יש לפנות לרופא המטפל.

במרבית המקרים יחלפו הטחורים מאליהם תוך מספר ימים, ללא טיפול. טיפולים מסוימים עשויים להפחית את הגרד וחוסר הנוחות הנגרמים עקב הטחורים. שינויים בהרגלי החיים הם הצעד הראשון לשיפור המצב.

שינויים תזונתיים

כאשר הטחורים הם תולדה של עצירות יש להקפיד על יציאות סדירות ועל צואה רכה. מומלץ להשתמש באמצעים המפורטים להלן כדי להפחית את המאמץ הנדרש בזמן הטלת הצואה:
הגברת כמות הסיבים בתזונה. יש לאכול 25-30 גרם סיבים מדי יום שמסייעים למזון ולחומרי הפסולת לנוע ביתר קלות לאורך צינור העיכול. לחם, דגנים מחיטה מלאה, פירות וירקות טריים הם מקורות טובים לסיבים.
שתיית 6-8 כוסות מים ביום והפחתת כמות הקפאין הנמצא במשקאות כגון תה, קפה וקוקה-קולה.

טיפול עצמי

בזמן הטלת צואה מומלץ למלא אחר ההוראות הבאות:

• הימנעות ממאמץ. מאמץ מחמיר את מצב הטחורים.
• בסיום הטלת הצואה יש לנקות את פי הטבעת בעזרת נייר טואלט לח או מגבון ולא עם נייר טואלט יבש שעלול לפצוע את פי הטבעת.
• שימוש במגבונים לחים עשוי להקל על חוסר הנוחות בסיום הטלת הצואה.
• יש לנקות את פי הטבעת בתנועות טפיחה ולהימנע משפשוף.
• מומלץ להקפיד על מנח גב ישר ולהגביה את הרגליים על שרפרף.

קרמים, משחות ופתילות

תרופות הנמכרות ללא מרשם עשויות להרגיע את הנפיחות והאדמומיות סביב פי הטבעת ולהביא להקלה במצב. ניתן לרכוש קרמים, משחות ופתילות לטיפול בטחורים. עם זאת טיפולים אלו מסייעים לסימפטומים בלבד ואינם מרפאים את הטחורים עצמם.

יש להגביל את השימוש במוצרים אלו לחמישה עד שבעה ימים בלבד. שימוש ממושך יותר עלול לגרום לגירוי העור הרגיש סביב פי הטבעת. מומלץ לשלב טיפול בתרופה ללא מרשם עם תזונה נכונה וטיפול עצמי.

יעילותן של התרופות הנמכרות ללא מרשם דומה. מומלץ להיוועץ ברוקח על מנת לבחור את המתאימה ביותר ולקרוא את ההוראות טרם תחילת השימוש.

אין להשתמש ביותר ממוצר אחד בו זמנית.

קורטיקוסטרואידים

הרופא עשוי לרשום קרם המכיל קורטיקוסטרואידים להפחתת הדלקת סביב פי הטבעת. אין להשתמש בקרם מסוג זה במשך למעלה משבוע ימים כיוון שקורטיקוסטרואידים עלולים לגרום לעור סביב פי הטבעת להפוך דק.

תרופות לשיכוך כאב

משככי כאב כגון פאראצטמול (אקמול, דקסמול) עשויים להפחית את הכאב שנגרם מטחורים. חלק מהתרופות לשיכוך כאב נמכרות ללא מרשם אך אחרות מחייבות מרשם רופא.

במקרים מסוימים עשוי הרופא לרשום תרופות המכילות חומרי אלחוש מקומי על מנת להקל על הכאב. אין להשתמש בתרופות אלו במשך יותר ממספר ימים כיוון שהן עלולות להגביר את רגישות העור סביב פי הטבעת.

משלשלים

משלשלים עשויים לעזור לריקון המעיים במקרה של עצירות. קיימים שני סוגים של משלשלים:

• משלשלים המכילים סיבים תזונתיים שהופכים את הצואה נפחית ורכה יותר.
• משלשלים אוסמוטיים המגבירים את תכולת המים בצואה והופכים אותה לרכה יותר.

קשירה

קשירה היא פעולה המבוצעת על ידי פרוקטולוג (רופא מומחה במחלות החלחולת ופי הטבעת). בהליך זה כורך הרופא גומיה גמישה סביב בסיס הטחורים בפי הטבעת. כריכת הגומיה חוסמת את אספקת הדם. תוך שבעה ימים מביצוע הפעולה, הטחורים נושרים ועימם הגומיה.

טיפול זה מקובל עבור טחורים פנימיים בדרגה 2 או 3. הטיפול מבוצע במרפאת הרופא, ללא הרדמה. ניתן לשוב לעבודה למחרת ההליך. תיתכן תחושת כאב או אי נוחות במהלך הימים הראשונים לאחר הפעולה. ניתן ליטול משכך כאב להקלה.

מרבית המטופלים אינם מבחינים בנשירת הטחורים מאחר שהם מופרשים מהגוף תוך כדי הטלת הצואה. תיתכן הפרשה רירית במשך כשבוע לאחר הפעולה המעידה על נשירת הטחורים.

הופעת דם על גבי נייר הטואלט הוא מצב תקין סמוך לאחר ביצוע הפעולה אולם לא צריך להופיע דימום רב. במידה שמופיעים קרישי דם או כמות גדולה של דם טרי יש לפנות לחדר המיון.

זיהומים או כיבים (פצעים פתוחים) עלולים להתפתח באזור הקשירה אולם אלו הם סיבוכים נדירים הניתנים לטיפול יעיל.

הטרשה (סקלרותרפיה, Sclerotherapy)

הטרשה הוא טיפול באמצעות הזרקה הגורם להצטלקות הטחורים. טיפול זה מקובל עבור טחורים פנימיים בדרגה 2 או 3 ומהווה חלופה לטיפול קשירה.

במהלך הפעולה מוזרק חומר לבסיס הטחורים בפי הטבעת. הזרקת החומר מאלחשת את קצות העצבים התחושתיים באזור ומקשיחה את רקמת הטחורים כך שבמקום נוצרת צלקת. ארבעה עד שישה שבועות לאחר ההזרקה חלה ירידה בנפח הטחורים והם מצטמקים.

ביום ההזרקה יש להימנע מפעילות מאומצת. ניתן לחזור לפעילות יומיומית, לרבות עבודה, יום לאחר ההזרקה. בימים הראשונים לאחר הפעולה יתכן כאב או דימום קל.

צריבה באמצעות קרינת אור אינפרה-אדום

ניתן לצרוב את הטחורים על ידי שימוש בקרינת אור אינפרה-אדום. באמצעות מספר הבזקים ניתן לחסום את זרימת הדם לטחורים פנימיים בדרגה 1 או 2.

ניתוח

טחורים פנימיים גדולים או טחורים בדרגה 3 או 4 יטופלו בשיטות ניתוחיות.

טיפול בטחורים חיצוניים

טחורים חיצוניים, המכונים גם המטומות בפי הטבעת (perianal hematoma) הם גושים קטנים המתפתחים בקצה פי הטבעת. טחורים חיצוניים שגורמים לכאב קל עד בינוני יחלימו ויחלפו תוך 7-10 ימים ללא טיפול. במידת הצורך ניתן להעזר במשלשלים לריכוך הצואה, במשככי כאב ובתרופות ומוצרים ללא מרשם.

קריש דם המתפתח בטחורים (Thrombosed external hemorrhoid)

כאב עז הנגרם על ידי טחורים עלול להצביע על היווצרות קריש דם בתוך הטחורים, תופעה המכונה בלעז thrombosed external hemorrhoid. במידה שהתופעה מאובחנת תוך 72 שעות מרגע הופעת הכאב אזי ניתן לבצע הליך ניתוחי דחוף תחת הרדמה מקומית לכריתת הטחורים.

אם חלפו למעלה מ- 72 שעות ניתן לטפל בתופעה באמצעות נטילת משככי כאב, מנוחה רבה, רטיות קרות ('קומפרסים') ואמבטיות חמות. הכאב ידעך תוך מספר ימים.

ניתוח מבוצע במידה שטיפול אחר לא הצליח לפתור את בעיית הטחורים. קיימות מספר שיטות ניתוחיות לטיפול בטחורים.

כריתת טחורים (Hemorrhoidectomy)

כריתת טחורים מבוצעת כאשר קשירה או זריקות הטרשה לא פתרו את בעיית הטחורים או במידה שהטחורים גדולים וגורמים לכאב ואי נוחות. ניתוח כריתת טחורים יבוצע תחת הרדמה כללית.

במהלך ניתוח בשיטה פתוחה מבוצעת מתיחה של רקמת פי הטבעת וכריתה של הטחורים. בניגוד להזרקות וקשירה, הסיכון לחזרת הטחורים לאחר ניתוח נמוך מאד. עם זאת מומלצת תזונה עשירה בסיבים על מנת למנוע הישנות.

לאחר ניתוח בשיטה פתוחה נדרשת החלמה ממושכת כדי לאפשר לפצעים להחלים. במידה שמופיעים קרישי דם או כמות גדולה של דם טרי יש לפנות לחדר המיון.

כריתת טחורים היקפית באמצעות מהדק סיכות (Haemorrhoidopexy, stapling)

כריתת טחורים היקפית באמצעות מהדק סיכות היא חלופה לניתוח כריתת טחורים בשיטה פתוחה המתאימה בעיקר לטיפול בטחורים צנוחים. הליך זה מבוצע תחת הרדמה כללית.

הניתוח מבוצע באמצעות מכשור מיוחד המאפשר כריתה של הטחורים סביב פי הטבעת והידוק הרירית בבסיסם אל דופן פי הטבעת באמצעות מהדק סיכות. פעולת ההידוק מורידה את אספקת הדם לטחורים והם מצטמקים.

תקופת ההחלמה לאחר ניתוח בשיטה זו קצרה יותר מאשר בכריתת טחורים בשיטה פתוחה וכרוכה בפחות כאב. לרוב ניתן לחזור לעבודה תוך כשבוע. עם זאת קיימת שכיחות גבוהה יותר של צניחת טחורים חוזרת לאחר הליך ההידוק בהשוואה לכריתת טחורים בשיטה פתוחה.

קשירת עורק הטחורים (Hemorrhoidal artery ligation, Transanal hemorroidal dearterialisation)

הליך זה מבוצע באמצעות מכשיר דופלר אולטרה סאונד במטרה להפחית את זרימת הדם לטחורים ומבוצע תחת הרדמה כללית.

באמצעות הדופלר אולטרה סאונד מאתר המנתח את מיקום העורקים המספקים דם לטחורים ומבצע תפר מעליהם. באמצעות תפר זה נחסמת זרימת הדם לטחורים והם מצטמקים תוך מספר ימים עד שבועות.

הליך קשירת עורק הטחורים נחשב יעיל וכרוך בפחות כאב בהשוואה לניתוח כריתת טחורים או הליך הידוק. מטופלים בשיטה מדווחים על שביעות רצון מתוצאותיה. לדעת מומחים בתחום, הליך קשירת עורק הטחורים יעיל להקלת סימפטומים לרבות דימום, גרד, נפיחות וכאב. מחקר שבדק מטופלים ארבעה שבועות לאחר ביצוע ההליך העלה כי תשעה מכל עשרה דיווחו על היעלמות הסימפטומים.

כשנה לאחר ההליך דיווח אחד מכל עשרה מטופלים כי סבל מדימום, כאב בזמן יציאה או מטחורים צנוחים.

טיפולים נוספים

קיימים טיפולים נוספים לטחורים אך אלו אינם נפוצים. טיפול אלו כוללים הקפאה (cryosurgery) וטיפול באמצעות לייזר.

אין אפשרות מובטחת למנוע טחורים אך תזונה עשירה בסיבים שומרת על צואה רכה ולכן מפחיתה את הסיכון לעצירות. בדרך זו ניתן להפחית את המאמץ הנדרש לצורך פינוי הצואה מהגוף, פעולה שנחשבת לגורם הסיכון העיקרי להתפתחות טחורים.

מומלץ להתפנות כשמרגישים צורך ולהימנע מהתאפקות. כאשר מתאפקים הצואה הופכת קשה ויבשה יותר. מצב זה מעלה את הסיכון להגברת הלחץ בכלי הדם בפי הטבעת ובחלחולת (רקטום).

דרכים שעשויות למנוע התפתחות טחורים כוללות:

• אכילת פירות וירקות טריים (לפחות חמש מנות ביום).
• הפחתת כמות השומן במזון (בעיקר שומן מבשר, מזונות משומרים ומעובדים).
• אכילת קטניות כגון אפונה, שעועית ועדשים.
• אכילת מזונות מחיטה מלאה כגון לחם מלא, פסטה ודגני בוקר.
• שתיית נוזלים מרובה. יש לשתות 1-2 ליטרים (6-8 כוסות) של מים ביום על מנת לשמור על צואה רכה.
• הגבלת צריכת האלכוהול.
• ירידה במשקל במידה שקיים צורך. משקל עודף תורם להתפתחות טחורים.
• פעילות גופנית קבועה עשויה למנוע עצירות, להפחית את הלחץ בכלי הדם ולסייע להפחתת משקל.
• הימנעות מתרופות שעלולות לגרום לעצירות לרבות משככי כאבים המכילים קודאין.

סיבים

תזונה עשירה בסיבים עשויה להקל על הסימפטומים הנגרמים מטחורים קיימים.

סיבים וסובין נמצאים במזונות מן הצומח לרבות:

• פירות.
• ירקות.
• דגנים.
• אגוזים.
• גרעינים.

כדאי להוסיף אגוזים וגרעינים (לדוגמה, גרעיני דלעת או גרעיני חמניה) לסלטים או לדגני הבוקר.

תזונה דלה בסיבים עלולה לגרום לעצירות כיוון שחומרי הפסולת יהיו קשים מידי. בנוסף, עלולות להיווצר בעיות נוספות כגון:

• דלקת תוספתן (אפנדיציטיס).
• דלקת סעיפים (דיברטיקוליטיס). מחלה הגורמת לכיסים קטנים ומודלקים הבולטים מהמעי הגס וגורמים לכאב.

סיבים במזון מתנהגים כספוג, היינו סופגים מים ועל ידי כך מגדילים את נפח הצואה ומרככים אותה. צואה רכה ונפוחה מתפנית ביתר קלות מהגוף. כאשר מגדילים את צריכת הסיבים המזון, יש להגדיל בהתאם את צריכת הנוזלים.

רצוי להגדיל את כמות הסיבים בתזונה בהדרגה על מנת לאפשר למערכת העיכול להסתגל לשינוי. כאשר מגדילים את כמות הסיבים בצורה חדה עלולים לחוש נפיחות, עצירות, גזים וכאב.