צפקת, דלקת מעטפת הצפק (פריטוניטיס) - מידע רפואי

הצפק (פריטונאום) הוא הקרום הפנימי המצפה את חלל הבטן ואיבריו (דוגמת הכבד והקיבה). צפקת (בלעז, פריטוניטיס) היא דלקת של קרום הצפק הנגרמת עקב זיהום חיידקי או פטרייתי. זיהום בקרום הצפק עלול להתפשט במהרה לדם ולאיברי גוף נוספים.

סימפטומים של צפקת עלולים להתפתח במהירות וכוללים:

• כאב בטן חמור.
• חום גבוה העולה על 38 מעלות צלזיוס.
• צמרמורת.

צפקת עלולה לגרום לסיבוכים חמורים ולכן מדובר במצב חירום המחייב קבלת טיפול רפואי מיידי.

מתי יש לפנות לקבלת עזרה רפואית?

כאב בטן פתאומי שמחמיר מהווה סימן לזיהום או למחלה חמורים. כאב מסוג זה מחייב פנייה לרופא המטפל או לחדר המיון הקרוב למטרת בירור וקבלת טיפול רפואי מתאים.

במרבית המקרים מדובר בזיהום המתפתח ישירות בקרום הצפק עצמו. מצב זה מכונה צפקת ראשונית. גורמי הסיכון העיקריים לצפקת ראשונית כוללים שחמת הכבד ודיאליזה ציפקית.

שחמת הכבד (Liver Cirrhosis) היא מחלה שגורמת להצטלקות של הכבד כתוצאה מנזק ארוך ומתמשך לאיבר. כ- 20% מהלוקים בשחמת הכבד והסובלים מהצטברות נוזלים בחלל הבטן עלולים לפתח צפקת.

דיאליזה היא תהליך מלאכותי שבו תוצרי פסולת ונוזלים עודפים מוצאים מהדם. במצב תקין מבצעות הכליות תפקידים אלה. מי שכליותיהם ניזוקו ואינן מסוגלות לעבוד באופן תקין עלולים להזדקק לדיאליזה. לאור ההתקדמות בשיטות הדיאליזה בשנים האחרונות פחתו מקרי הצפקת בעקבות דיאליזה ציפקית. כיום מעריכים כי מרבית המטופלים בדיאליזה ציפקית עלולים ללקות בצפקת אחת לשנתיים.

גורם שכיח פחות לצפקת הוא זיהום או חבלה באזור גוף מרוחק בעקבותיו חל זיהום של קרום הצפק. זהו מצב של צפקת משנית. צפקת משנית תיתכן בעקבות פיצוץ של התוספתן או לאחר זיהום חמור.

טיפול בצפקת

צפקת היא מצב חמור הדורש אבחון וטיפול מהירים על מנת למנוע סיבוכים חמורים שעלולים אף להיות קטלניים. מדובר במצב חירום המטופל במרבית המקרים במסגרת אשפוז.

הגורם לזיהום יטופל באמצעות הזרקה של אנטיביוטיקה או תרופות אנטי-פטרייתיות. במקרים מסוימים יידרש ניתוח לתיקון נזקים בקרום הצפק או לצורך הרחקת הגורם לזיהום.

הגורם לצפקת יקבע במידה רבה את סיכויי ההחלמה. על אף הטיפול, חלק מהלוקים בצפקת עלולים למות. סיכויי ההחלמה מצפקת הנגרמת עקב שחמת הכבד הם הגרועים ביותר (הסיכון לתמותה הוא כ- 50%). במקרה של צפקת משנית, כ- 10% מהמטופלים עלולים למות.

חוסר תיאבון, בחילה והרגשה כללית רעה הם הסימפטומים הראשוניים של צפקת. מיד לאחריהם יתפתח כאב בטן. תחילה יהיה הכאב עמום אך לאחר מכן יהפוך חמור ומתמשך.

סימפטומים נוספים כוללים:

• הקאה.
• צמרמורת.
• חום גבוה (38 מעלות צלסיוס או יותר).
• דפיקות לב מהירות.
• תחושת צימאון.
• אי הטלת שתן או הטלת מעט שתן מהרגיל.
• שלשול.
• נפיחות בבטן.
• הצהבה של העור ואזורי 'הלבן' בעיניים.

אצל מטופלים בדיאליזה ציפקית הנוזל הנאסף בשקית יהיה עכור מהרגיל ואף עלול להכיל גושים או חלקיקים לבנים.

מתי יש לפנות לקבלת עזרה רפואית?

כאב בטן פתאומי שמחמיר מהווה סימן לזיהום או למחלה חמורים. כאב מסוג זה מחייב פנייה לרופא המטפל או לחדר המיון הקרוב למטרת בירור וקבלת טיפול רפואי מתאים.

הגורם השכיח ביותר לצפקת ראשונית הוא שחמת הכבד. שחמת הכבד (Liver Cirrhosis) היא מחלה שגורמת להצטלקות של הכבד כתוצאה מנזק ארוך ומתמשך לאיבר ושעלולה לגרום להצטברות נוזלים בחלל הבטן. נוזלים אלו עלולים להזדהם ולזהם את קרום הצפק.

אנשים הלוקים באי ספיקת כליות אשר מטופלים באמצעות דיאליזה ציפקית נמצאים אף הם בסיכון לפתח צפקת ראשונית. דיאליזה היא תהליך מלאכותי שבו תוצרי פסולת ונוזלים עודפים מוצאים מהדם. במצב תקין מבצעות הכליות תפקידים אלה. מי שכליותיהם ניזוקו ואינן מסוגלות לעבוד באופן תקין עלולים להזדקק לדיאליזה.

החיסרון העיקרי של דיאליזה ציפקית הוא שהציוד עלול להזדהם על ידי חיידקים או פטריות ולגרום לזיהום של קרום הצפק. לפיכך, מטופלים בדיאליזה ציפקית נוטלים לעיתים קרובות אנטיביוטיקה באופן מניעתי כדי להפחית את הסיכון לזיהום.

גורמי סיכון לצפקת בקרב מטופלים בדיאליזה ציפקית כוללים:

• משקל עודף.
• מין נקבה.
• מחלה כרונית נוספת כגון סוכרת מסוג 2 או יתר לחץ דם.
• עישון.
• גיל מבוגר (עם הגיל עולה הסיכון).

גורמים נוספים

תיתכן צפקת גם בעקבות זיהום או חבלה באזור גוף מרוחק המאפשר חדירת חיידקים או פטריות לתוך קרום הצפק. זהו מצב של צפקת משנית. גורמים שכיחים לצפקת משנית כוללים:

• ניקוב דופן הקיבה בעקבות כיב קיבה.
• תוספתן שהתפוצץ.
• דלקת חמורה בלבלב (פנקראטיטיס).
• חבלה חמורה בבטן(דוגמת דקירת סכין או פצע ירי).
• מחלות הפוגעות במערכת העיכול דוגמת מחלת קרוהן או מחלת הסעיפים (דיוורטיקולוזיס). מחלות אלו גורמות לזיהום במעי הגס. אם הדלקת חמורה במיוחד, המעי הגס עלול להקרע ותוכן המעי עלול לדלוף אל חלל הצפק ולזהם אותו.

מטרת האבחון היא לברר האם קרום הצפק מודלק. במדיה שכן יש לקבוע את הגורם למצב זה.

בדיקה גופנית

הרופא המטפל יתשאל לגבי הסימפטומים והעבר הרפואי של המטופל ויבצע בדיקה גופנית.

כאשר מתפתחת צפקת, אזורי גוף מסוימים כגון בית החזה נעשים רגישים מאד למגע. עובדה זו מסייעת באבחון. באמצעות הבדיקה יוכל הרופא לשלול מצבים אחרים הגורמים לסימפטומים דומים כגון בקע (הרניה, קילה).

בדיקות נוספות

בדיקות נוספות עשויות לכלול בדיקות דם ושתן לאיתור נוכחותו של זיהום וכן בדיקות דימות לרבות צילומי רנטגן, CT, MRI ואולטרה-סאונד. בדיקות הדימות מאפשרות הדגמה יעילה של חלל הבטן ואבריו ועשויות לזהות נזק פנימי בחלל הבטן כגון התפוצצות של תוספתן, כיב קיבה שנפרץ או דלקת נרחבת במעי הגס.

ניקור חלל (פרצנטזיס, paracentesis)

זהו הליך רפואי במהלכו נעשה שימוש במחט או בצנתר (קטטר) לצורך הוצאת דגימת נוזל מחלל הבטן. הנוזל ייבדק במעבדה לנוכחות חיידקים.

אבחון של צפקת מחייב אשפוז בבית החולים. במהלך האשפוז ינוטר בקפדנות מצבו של המטופל עקב הסכנה לפתח סיבוכים חמורים דוגמת אלח דם (ספסיס).

אנטיביוטיקה או תרופות אנטי פטריתיות

הטיפול הראשוני בצפקת כולל הזרקה תוך ורידית של אנטיביוטיקה או תרופות אנטי-פטריתיות, בדרך כלל במשך 10-14 יום.

אם הצפקת נגרמה בעקבות דיאליזה ציפקית תוזרק האנטיביוטיקה ישירות אל תוך קרום הצפק. מחקרים הראו שדרך זו יעילה יותר מאשר מתן תוך ורידי. כמו כן יש לעבור לסוג חליפי של דיאליזה המכונה המודיאליזה וכרוך במעבר הדם דרך מכונה עם סדרת מסננים עד לסיום הטיפול בצפקת.

ניתוח

אם חלק מקרום הצפק ניזוק באופן חמור בעקבות הזיהום עלול להיות צורך להסיר את הרקמה הפגועה בניתוח.

חלק מהמטופלים עלולים לפתח מורסות (אבצס, נפיחות מלאה במוגלה) בקרום הצפק. במקרים אלו יש צורך לנקז את המורסה תחת הרדמה מקומית ובהנחיית אולטרה סאונד.

לעתים יהיה צורך לטפל גם בגורם לצפקת. לדוגמה, אם הצפקת נגרמה בעקבות התפוצצות של התוספתן יהיה צורך לכרות את התוספתן.

במידה שהצפקת נגרמה בעקבות מחלת כבד אשר גרמה להצטברות נוזלים בחלל הבטן יהיה צורך לנקז נוזלים אלו אל מחוץ לחלל הבטן.

אלח דם (ספסיס)

אלח דם (ספסיס) הוא הסיבוך החמור ביותר בעקבות צפקת. סיבוך זה עלול להיגרם כאשר קרום הצפק מזדהם והזיהום מתפשט אל הדם ודרכו אל איברי גוף נוספים.

ללא טיפול מתאים ובמועד עלול אלח הדם להחמיר. אלח דם חמור הוא מצב בו איבר אחד או יותר נפגעים מהזיהום או כאשר אספקת הדם לאיברי הגוף ולרקמות נפגעת.

סימפטומים של אלח דם מתפתחים במהירות וכוללים:

• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• צמרמורת.
• דופק מהיר.
• נשימות מהירות.

אלח דם מטופל באמצעות מתן תוך ורידי של אנטיביוטיקה.

הלם זיהומי (שוק ספטי)

הלם זיהומי הוא סוג של אלח דם הגורם לצניחה משמעותית בלחץ הדם ומתבטא בסימפטומים של הלם (שוק) כגון עור קר למגע וקצב לב מוגבר.

אלח דם עלול לפגוע בתהליכים חיוניים רבים לרבות לחץ דם, נשימה ותפקוד איברים ועלול להסתיים במוות.

הטיפול יבוצע במסגרת המחלקה לטיפול נמרץ ויכלול תמיכה בתפקוד איברי הגוף וטיפול בזיהום.