24 ינואר 2017 כ"ו טבת תשע"ז
מעודכן לתאריך  22.09.2011  באדיבות ה 

בולימיה

(Bulimia Nervosa)

גורמים לבולימיה

לא ידוע על גורם אחד או וודאי להתפתחות בולימיה. בדומה להפרעות אכילה אחרות, דוגמת
אנורקסיה נרבוזה
או
הפרעת אכילה בולמוסית
, גם בולימיה עלולה להתפתח עקב גורמים שונים, כמוסבר להלן.

הערכה עצמית נמוכה

אנשים המפתחים הפרעות אכילה בדרך כלל אינם חושבים טובות על עצמם ורואים בירידה במשקל אמצעי לשיפור תחושת ההערכה העצמית.

דיכאון

לעתים מהווה הזלילה אמצעי להתמודד עם עצב והעדר שמחת חיים. אנשים הלוקים בבולימיה מרגישים מדוכאים לעיתים קרובות וזוללים על מנת לשפר את הרגשתם. עם זאת, ריקון הגוף לאחר הזלילה אינו מקל על הדיכאון וכך נמשכת המחזוריות של התקפי הזלילה ופעולות ריקון הגוף, לסירוגין.
ייתכן שקיים קשר בין רמות נמוכות של המתווך העצבי סרוטונין במוח לבין התפתחות בולימיה. קיימים מחקרים לפיהם אצל אנשים הלוקים בבולימיה פעילות הסרוטונין ירודה וכי בולמוסי האכילה וריקון הגוף לאחר מכן מפחיתים עוד יותר את ייצור הסרוטונין.
בקרב חולי אנורקסיה ובולימיה עלולה להתפתח תנגודת לאינסולין (מצב הנגרם כאשר הגוף אינו רגיש ואינו מגיב בצורה מספקת לאינסולין שהוא מייצר) שפוגעת ביכולת הגוף לייצר סרוטונין מחומצת האמינו טריפטופאן. דיאטה קיצונית וירידה משמעותית במשקל הגוף עלולות להפחית עוד יותר את רמת הטריפטופאן בגוף.

בעיות בתחום בריאות הנפש

בולימיה עלולה להיות קשורה לא פעם עם בעיות נפשיות אחרות. חוסר איזון ברמת הסרוטונין במוח אצל אנשים הלוקים בבולימיה נמצא קשור להתמכרות, דיכאון, חרדה והתנהגות אובדנית או כפייתית.
למרות שההפרעה קשורה לפחד מהשמנה קיים בדרך כלל גם רקע של בעיות רגשיות שתורם להתפתחותה. התקפי הזלילה וההקאה בעקבותיהם מהווים דרך להתמודדות עם רגשות אלו.
מחקרים מצביעים על כך שבולימיה שכיחה יותר בקרב אנשים הלוקים בהפרעות חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD, Obsessive Compulsive Disorder), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD, Post Traumatic Stress Syndrome) והפרעות אישיות.

לחץ נפשי

בולימיה עלולה להתפתח בעקבות מצבים או ארועים מלחיצים בחיים. לדוגמה, ההפרעה עלולה להתפתח לאחר התמודדות עם חוויה טראומטית כמו מוות או גירושין. בולימיה עלולה להתפתח גם כתוצאה משינויים משמעותיים בחיים כגון עזיבת הבית או נישואין.
אנשים שחוו מחלה ממושכת או התעללות מינית עלולים אף הם ללקות בבולימיה. חלק מהבולמים חוו ילדות קשה, בעיות במשפחה, מריבות וביקורת נוקשה מצד הוריהם.
בני נוער הרגילים שמהלך חייהם מוכתב עבורם ומנוהל על ידי הוריהם או מערכת החינוך עלולים לפתח בולימיה כאמצעי להשגת שליטה בחייהם. כמו כן הם עלולים להיות מושפעים מהתקשורת ומתעשיית האופנה המקדשות את הרזון. התבגרות בסביבה תרבותית מסוג זה עלולה לדכא את המתבגר, לגרום לו לשאוף לירידה במשקל, אך כשלא יצליח, הוא עלול למצוא עצמו במעגל הקסמים של דיכאון-זלילה-ריקון הגוף וחוזר חלילה.

תורשה

יתכן כי קיים גורם תורשתי הקשור להתפתחות בולימיה. מחקרים מראים כי אלו שיש להם קרוב משפחה שלוקה או לקה בבולימיה בעבר נוטים לפתח את ההפרעה בשכיחות הגבוהה פי 4 בהשוואה לאנשים שאין להם קרובי משפחה הלוקים במחלה.
אף שקשה להבחין בין תורשה להשפעת הסביבה המשפחתית, מחקרים שבדקו את הנושא הראו שאצל
תאומים
זהים הסיכון להתפתחות המחלה גבוה בהרבה בהשוואה לתאומים שאינם זהים.

גורמי סיכון

ברוב המקרים תתפתח ההפרעה בשנות הנעורים המאוחרות ובשנות הבגרות המוקדמות, שנים הנחשבות לתקופות מעבר בחיים. בקרב סטודנטים באוניברסיטה שכיחה המחלה אף יותר מאשר בקרב בני נוער.
1%-3% מאוכלוסיית הנשים במדינות המערב המתועשות תחלנה בבולימיה במהלך חייהן אך יתכן כי בפועל מספר החולות במחלה גדול עוד יותר. כ- 10% מהנערות בגיל 13 מודות שהן מקיאות מדי פעם כאמצעי הרזיה. בגילאי 18-20, מספר זה מכפיל את עצמו.
בולימיה שכיחה פחות בקרב גברים, המהווים כעשירית מכלל המקרים המאובחנים.
אף שהסיבה המדויקת לבולימיה אינה ידועה ישנם כמה גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להתפתחות המחלה.

דיאטה

דיאטה קיצונית יתר על המידה עלולה לגרום לדיכאון, למשבר ולהתקף זלילה. מאחר שהאדם מעוניין לרדת במשקל, התקף עלול להוביל אותו לגרימת
הקאה
, כדי לפצות על התקף הזלילה. בדרך זו נכנס האדם עד מהרה למעגל שקשה להיחלץ ממנו.
מחקרים שבדקו את נושא הפרעות האכילה בקרב ילדים העלו כי ילדים שעושים דיאטה נוטים לפתח יותר הפרעות אכילה, לרבות בולימיה, בהשוואה לילדים שאינם עושים דיאטה.

גיל ההתבגרות

בני הנוער מתקשים לעתים להתמודד עם השינויים שגופם עובר במהלך ההתבגרות. בתקופה זו נוטים המתבגרים להיות רגישים יותר ללחץ חברתי, לביקורת ולהערות לגבי משקלם וצורת גופם, במיוחד כשאלו מגיעות מבני גילם. כל אלו עלולים להיות קרקע פורייה להתפתחות הפרעות אכילה לרבות בולימיה או אנורקסיה.

שינויים

שינויים במהלך החיים כמו עבודה חדשה, מעבר לאזור מגורים חדש, פרידה ממישהו אהוב או מחלה קשה של מישהו קרוב עלולים ליצור לחץ רגשי רב. אחת הדרכים להתמודד עם מצבים כאלו, במיוחד כשאין לאנשים שליטה עליהם, זה לדבוק במשהו שהם כן מסוגלים לשלוט בו, כמו אכילה. הניסיון לשלוט בצורה כפייתית בנושא התזונה עלול להוביל להתפתחות הפרעות אכילה.

דרישות מקצועיות

אנשים העוסקים במקצועות שקשורים להופעה מול קהל נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בהפרעות אכילה, לרבות בולימיה. הפרעות אכילה נפוצות במיוחד בקרב רקדניות בלט, מתעמלות, רצים ומתאבקים.
מעריכים כי 10%-20% מהספורטאים, בני שני המינים, מפתחים סוג כלשהו של הפרעת אכילה. בולימיה היא השכיחה ביותר. הדבר עלול לבוא לידי ביטוי באימונים מוגזמים כדרך להוריד במשקל, תוך כדי שימוש בחומרים משלשלים, משתנים, גורמי הקאה וחומרים מעוררים.
מאמנים והורים עלולים אף להגביר את הסיכון להתפתחות הפרעת אכילה אם הם דנים בנושא התזונה והמשקל בתדירות גבוהה עם הילד או הנער.

תקשורת וחברה

התקשורת ותעשיית האופנה מציגות לעיתים קרובות דוגמניות ושחקניות בעלות מבנה גוף כחוש ובכך גורמות לנערות ולנשים צעירות לרצות להיות יותר ויותר רזות. במאמצן לרדת במשקל עלולות הנערות לפתח הפרעות אכילה מסוגים שונים, ביניהן בולימיה.