הפרעת אכילה בולמוסית - מידע רפואי

הפרעת אכילה בולמוסית מאופיינת בצורך בלתי נשלט של הלוקה בה לאכול כמויות גדולות של מזון.

הלוקים בהפרעה זו אוכלים כמות גדולה מאד של אוכל תוך זמן קצר, ובדרך כלל יאכלו גם כשאינם רעבים. לרוב יתוכננו בולמוסי האכילה (המכונים גם 'התקפי זלילה') מראש, והאדם אף ירכוש מיני מזונות מסוימים לקראתם.

בולמוסי אכילה מתרחשים בדרך כלל בסתר. פעמים רבות, לאחר התקף הזלילה, חש האדם הלוקה בהפרעה זו רגשי אשם וגועל שעלולים להצביע על קשיים נפשיים אחרים מהם הוא סובל, לרבות:

• דיכאון ותחושת עצב ממושכת.
• חרדה, פחד ולחץ.

דיכאון וחרדה מהווים הן גורם והן סיבוך של הפרעת אכילה בולמוסית.

הפרעת אכילה בולמוסית היא הפרעה נפשית המחמירה לאור ההשפעות ההורמונליות של 'מעגל הזלילה' בתוכו לכודים הלוקים בה. 'מעגל הזלילה' הוא תבנית התנהגותית המורכבת ממספר שלבים:

המזון הרב הנאכל במהלך התקף הזלילה גורם לעלייה ברמת הסוכר גלוקוז בדם. מצב זה גורם ללבלב לייצר ולהפריש אינסולין (הורמון המפרק שומן ופחמימות בגוף).

• הפרשת האינסולין גורמת לנפילה חדה של רמת הסוכר בדם. נפילה זו מאותתת למוח כי הגוף זקוק לתוספת גלוקוז.
• על מנת לספק את תשוקת הגוף לסוכרים נוספים נתקף האדם בבולמוס אכילה, גם אם אינו רעב.
• אכילה של כמויות גדולות של מזון המכיל סוכרים רבים גורם לעלייה מהירה של רמת הגלוקוז בדם, לייצור והפרשה נוספת של אינסולין וחוזר חלילה.

קשה מאד 'לשבור' את מעגל הזלילה.

מי הם הלוקים בהפרעה זו?

כל אחד יכול להיות ללקות בהפרעת אכילה בולמוסית אף שהמצב שכיח יותר בקרב מתבגרים בשלהי גיל ההתבגרות ובוגרים בשנות העשרים לחייהם. ההפרעה שכיחה במידה שווה בקרב גברים ונשים.

הקשר בין התקפי זלילה לבולימיה

בשני המקרים מדובר בהפרעות אכילה הגורמות ללוקים בהן לאכול עד שהם חשים מלאים מדי. אנשים הסובלים מבולימיה נוהגים להיפטר מעודף המזון ומהתחושה הלא נוחה על ידי הקאה או נטילת תרופות משלשלות. לעומתם, אנשים הלוקים בהפרעת אכילה בולמוסית אינם נפטרים מעודף המזון ולכן מעלים במשקל ונוטים להשמנת יתר.

השמנת יתר מוגדרת כמצב שבו מדד ה-BMI, המשקף את היחס בין הגובה והמשקל, גדול מ- 30. השמנת יתר עלולה לגרום להתפתחותם של מחלות ומצבים כרוניים כגון:

• יתר לחץ דם.
• כולסטרול גבוה.
• סוכרת מסוג 2.
• מחלות לב.

תוחלת החיים של מבוגרים לאחר גיל 40 הסובלים מהשמנת יתר עלולה להתקצר ב-6-7 שנים.

הפרעת אכילה בולמוסית ניתנת לטיפול בדרכים שונות הכוללות:

• תכנית לעזרה עצמית תחת פיקוח מומחים.
• טיפול הכרתי התנהגותי (CBT).
• טיפול תרופתי בתרופה נוגדת דיכאון ממשפחת ה- SSRI’s.

ההפרעה מאופיינת בסימפטומים רגשיים והתנהגותיים לרבות:

• אכילת כמויות גדולות מאד של מזון.
• אכילת יתר, גם כאשר חשים מלאים ושבעים.
• אכילה מהירה מאד במהלך התקפי הזלילה.
• תחושה שהרגלי האכילה אינם בשליטה.
• דיכאון.
• חרדה.
• דיאטות תכופות, שלרוב אינן נושאות פרי.
• אכילה לבד.
• תחושת גועל עצמי לאחר האכילה.

לאחר התקף זלילה עשוי האדם הלוקה בהפרעה להחליט על משטר של דיאטה ורכישת הרגלי אכילה נכונים. במרבית המקרים הדבר לא יצלח ויוביל להתקפי זלילה נוספים, וחוזר חלילה.

עלייה במשקל

משקל גופם של הלוקים בהפרעה עשוי להיות תקין, וחלקם אף לא יסבלו מסימפטומים ייחודיים. עם זאת, אחרים יהיו בעלי עודף משקל משמעותי ויסבלו מהשמנת יתר. עלייה במשקל היא הסימפטום העיקרי של אנשים הלוקים בהפרעה זו.

השמנת יתר עלולה להוביל למחלות ולמצבים רפואיים אחרים לרבות:

• רמת כולסטרול גבוהה בדם וסיכון מוגבר למחלות לב ולשבץ מוחי.
• יתר לחץ דם המהווה גורם סיכון למחלות לב ולשבץ מוחי.
• סוכרת.
• אסטמה.
• שחיקת סחוסים, כאב ונפיחות במפרקים.
• כאבי גב ממושכים.
• מחלת לב כלילית הנגרמת מהצטברות שומנים בעורקים הכליליים (אלו הם כלי הדם הראשיים של הלב).

סימפטומים נוספים

התקפי הזלילה גורמים לסימפטומים נוספים הקשורים לשינויים ברמת הסוכר בדם וכוללים:

• השתוקקות לסוכר.
• כאב בטן.
• כאב ראש.
• חוסר סבילות לחום או לקור.

אם אתם חוששים כי אתם סובלים מהפרעת אכילה בולמוסית, פנו לקבלת ייעוץ וטיפול רפואי בהקדם האפשרי. במרבית המקרים ההפרעה אינה חולפת מאליה אלא דווקא מחמירה עם הזמן, ללא טיפול מתאים.

שוחחו עם רופא המשפחה, תארו לו את התופעות מהן אתם סובלים ושתפו אותו בתחושותיכם. במידת הצורך תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג או פסיכיאטר (רופא מומחה בבריאות הנפש) שתחום התמחותו הוא טיפול בהפרעות אכילה.

לא קיימת סיבה יחידה הגורמת להתקפי הזלילה. בדומה להפרעות אכילה אחרות, התקפי הזלילה מהווים אמצעי להתמודד עם תחושות של עצב ודיכאון.

דיכאון

מעריכים שכמחצית מהלוקים בהפרעת אכילה בולמוסית סבלו מדיכאון בשלב כלשהו בחייהם. לא ברור האם הדיכאון הוא זה שגרם להתקפי הזלילה או שהתקפי הזלילה הם אלו שגרמו לדיכאון.

לחץ וחרדה

לחץ הוא גורם נוסף להפרעת אכילה בולמוסית. אירועים מלחיצים דוגמת מעבר דירה, החלפת מקום עבודה, מעבר לבית ספר חדש או מוות של אדם קרוב עלולים לגרום להתקפי זלילה.

אנשים הסובלים מהפרעות אכילה חווים פעמים רבות קשיים בחייהם האישיים. הם מתביישים בכמויות האוכל שהם צורכים ומרגישים שחוסר היכולת לשלוט במזון הנכנס לפיהם משקפת את חוסר יכולתם לשלוט בחייהם האישיים.

חוקרים סבורים שקיימים גורמים או רגשות העלולים לגרום להתקפי זלילה לרבות:

• כעס.
• שעמום.
• דאגה או חרדה.
• עצב.
• דימוי עצמי נמוך.

ידועים דפוסי התנהגויות מסוימים אשר נפוצים יותר בקרב אנשים הלוקים בהתקפי זלילה. דפוסי התנהגות אלו כוללים:

• התנהגות בלתי נשלטת (אימפולסיבית) המאופיינת בתגובה מהירה ללא מחשבה על התוצאות.
• צריכה מופרזת של אלכוהול ואף התמכרות לאלכוהול.
• הימנעות מהבעת רגשות ותחושות בחופשיות.
• חוסר אחריות.

נסיון להפחית משקל

לחץ חברתי לרזות עלול לגרום לעיתים להתפתחות הפרעת אכילה בולמוסית. הלוקים בהפרעה מתקשים להגיע למשקל ולצורת הגוף הרצויים עבורם. בתגובה הם חשים פגומים, מתנחמים בזלילת כמויות גדולות של מזון וחשים רגשי אשם לאחר מכן.

לא ידוע האם קיים קשר בין דיאטה והפרעת אכילה בולמוסית. חלק מהלוקים בהפרעה זוללים לאחר:

• שוויתרו על ארוחה.
• שלא אכלו מספיק במהלך היום.
• שנמנעו מסוגי מזון מסוימים.

אלו הן דרכים לא בריאות לרדת במשקל שמגבירות את הסיכון לפתח הפרעת אכילה בולמוסית.

גורמי סיכון

ידועים מספר גורמי סיכון שעלולים להגביר את הסיכון להתפתחות ההפרעה:

• גיל. מרבית הלוקים בהפרעה הם בשלהי גיל ההתבגרות או בתחילת שנות העשרים לחייהם.
• עבר משפחתי. אנשים שאחיהם או הוריהם סבלו מהפרעות אכילה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח גם הם הפרעות אכילה.
• דיאטה. חלק מהלוקים בהפרעת אכילה בולמוסית היו בדיאטות קיצוניות במשך חייהם, חלקם החל מגילאים צעירים. דיאטה ומניעת מזונות מסוימים מפאת הרצון לרזות עלולים לגרום להתקפי זלילה. עם זאת, חלק מהלוקים בהפרעה לא עשו דיאטה מעולם.
• גורמים נפשיים. גורמים נפשיים והתנהגויות מסוימות שכיחות יותר בקרב הלוקים בהפרעה זו. בדומה לבולימיה, אנשים הלוקים בהפרעת אכילה בולמוסית סובלים מהתנהגות בלתי נשלטת וחשים חוסר שליטה בחייהם. חלקם סבלו בעברם מדיכאון או לקחו סמים. אנשים הנוטים להתקפי זלילה מתקשים להתמודד עם ארועים מלחיצים, עם כעס, עצב, שעמום או חרדה.

הפרעת אכילה בולמוסית טרם הוגדרה כמחלת נפש וקיימת מחלוקת האם יש להגדירה ככזו. הפרעת אכילה בולמוסית דומה לבולימיה נרבוזה וחלק מהמומחים אף סבורים כי מדובר בסוג מסוים של הפרעת אכילה זו.

אדם הלוקה בבולימיה יזלול, אך לאחר מכן ירוקן את גופו מהמזון באמצעות גרימת הקאה או שלשול. מנגד, הלוקים בהפרעת אכילה בולמוסית זוללים בלבד ואינם מנסים להיפטר מהמזון הרב שדחסו לגופם. לכן הם נוטים לעלות במשקל, בעוד שחלק מהבולמים רזים מאד.

אדם שחושד שהוא סובל מהתקפי זלילה צריך לגשת לרופא המטפל אשר יכול לאבחן את מצבו ולהפנות אותו לרופא מומחה בבריאות הנפש (פסיכיאטר), לפסיכולוג ולתזונאית.

הרופא יברר עם המטופל מה הם הרגלי האכילה שלו ויחפש סימנים אופייניים להפרעת אכילה הכוללים:

• אכילה מהירה יותר מהרגיל בזמן התקף הזלילה.
• אכילה עד לתחושה של חוסר נוחות.
• אכילה של כמויות גדולות של מזון גם בלי לחוש רעב.
• אכילה בסתר או ביחידות בגלל המבוכה הכרוכה באכילת כמויות גדולות.
• רגשי אשם, בושה או גועל לאחר התקפי הזלילה.

אנשים בעלי הרגלים אלו סובלים ככל הנראה מהפרעת אכילה בולמוסית.

מדריך ה-DSM-5 (ראשי תיבות של Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) שפרסמה האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה (The American Psychiatric Association) מגדיר קריטריונים לאבחון הפרעת אכילה בולמוסית:

• התקפים של אכילה בולמוסית – צריכת כמויות גדולות של מזון בזמן קצר, בהשוואה למה שאדם רגיל צורך בתנאים רגילים. ההתקף מאופיין בחוסר שליטה על האכילה
• התקף אכילה בולמוסית הקשורים עם לפחות שלושה מהמאפיינים מהבאים:
  - אכילה מהירה מהרגיל
  - אכילה עד הרגשה מלאות וחוסר נוחות
  - אכילה של כמויות גדולות של מזון למרות הרגשת שובע
  - אכילה לבד עקב הרגשת מבוכה מכמויות המזון שנצרכות
  - הרגשת גועל, דכאון או אשמה לאחר האכילה
• התקפים בתדירות של לפחות פעם בשבוע במשך 3 חודשים
• ללא התנהגות מפצה (כדוגמת הקאות, צום, פעילות גופנית מוגזמת) המאפיינת בולימיה
• התקפי אכילה בולמוסית שלא קורים אך ורק כחלק מהפרעת אנורקסיה או בולימיה

הרופא יברר עם המטופל מה הם הרגלי האכילה שלו ויחפש את הסימנים האופייניים להפרעת האכילה.

בנוסף עשוי הרופא להורות על ביצוע בדיקות דם, שתן, מדידת לחץ הדם וכן בדיקות לשלילת מחלת לב או מחלות בדרכי המרה.

הטיפול בהפרעת אכילה בולמוסית כולל שיקום תזונתי, נפשי, התנהגותי ותרופתי. במקרים רבים יופנה המטופל למרכז המתמחה בהפרעות אכילה.

אמצעי טיפול מקובלים להפרעות אכילה כוללים:

• תכנית לעזרה עצמית המאפשרת לשבור את מעגל הזלילה ולהתמודד עם הקשיים הכרוכים בהפרעת אכילה זו. התוכנית מבוצעת תחת פיקוחם של מומחים בתחום.
• טיפול נפשי.
• שימוש בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת ה- SSRI’s.

טיפול נפשי

במסגרת הטיפול מסייעים ללוקים בהפרעת אכילה בולמוסית לחדול ממעגל הזלילה ורגשי האשם כאמצעי להתמודד עם קשיים רגשיים ונפשיים. ניתן להחלים באופן מלא מהפרעת אכילה זו באמצעות שימוש בטיפול נפשי המלווה בייעוץ תזונתי. טיפול נפשי המשולב עם טיפול בתרופות נוגדות דיכאון הוכח כיעיל במיוחד.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי (Cognitive Behavioral Treatment, CBT) מבוצע באמצעות שיחות עם מטפל. שיטה זו נמצאה כדרך הטיפול המועדפת להפרעת אכילה בולמוסית. הטיפול כוללל מספר שלבים ומטרתו לשפר את יכולת השליטה על התקפי הזלילה, למצוא דרכים חדשות להתמודדות עם מצבים ורגשות הקשורים למזון ולאכילה ולמנוע הישנות של ההפרעה. המטפל עשוי לבקש מהמטופל לנהל יומן אכילה שיעזור להגדיר ולהעריך את הגורמים המעוררים אצלו את התקפי הזלילה.

טיפול בתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה- (SSRI’s (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors

טיפול בתרופות מקבוצה זו עשוי להפחית את התקפי הזלילה. התרופה מעלה את רמת המתווך העצבי סרוטונין במח ומסייעת לשפר את מצב הרוח. עדיין לא ידועות השפעות ארוכות טווח של הטיפול.

תופעות לוואי ידועות של תרופות מקבוצה זו כוללות:

• בחילה.
• טשטוש ראייה.
• שלשול או עצירות.
• סחרחורת.
• יובש בפה.
• תחושת רוגז.
• ישנוניות וקשיי שינה.
• אובדן תיאבון.
• הזעה.
• דחף מיני נמוך.

ירידה במשקל

במידה שהמטופל סובל מעודף משקל תותאם לו תוכנית מסודרת על ידי תזונאית שמטרתה ירידה במשקל. התכנית עשויה לכלול:

• אכילת פחמימות מורכבות דוגמת אורז חום, לחם, דגנים מלאים, תפוחי אדמה ועדשים.
• אכילת כמות מועטה של מזון לעיתים תכופות.

על מנת שהירידה במשקל תצלח ותישמר לאורך זמן יש לפתור את הבעיות הנפשיות והרגשיות שגרמו למטופל להתקפי הזלילה.

מניעת התקפי זלילה

ניתן לצמצם ולהימנע מהתקפי הזלילה על ידי הקניית הרגלי אכילה נכונים וקבלת ייעוץ תזונתי מתאים. ניתן להיעזר באמצעים הפורטים להלן:

• רישום כמויות המזון ומועדי האכילה ביומן על מנת להבליט מצבים של זלילה ולזהות מאכלים הנאכלים בזמן התקף אשר גורמים לתחושת רעב שקרית ומהירה.
• הימנעות מאכילה של מזונות המכילים סוכר ופחמימות פשוטות. יש לצרוך פחמימות מורכבות דוגמת לחם מלא, אורז מלא, עדשים או בטטה המסוגלים לספק רמה קבועה של אנרגיה במהלך היום.
• צריכה של כמויות מעטות של מזון לעיתים תכופות. התפריט צריך לכלול פחמימות מורכבות כדי לשמור על תחושת שובע ומלאות.
• קיצוץ בכמות האלכוהול והקפאין על מנת להימנע מתנודות חדות של רמת הסוכר בגוף.

חלק מהסיבוכים עלולים להתפתח כתוצאה מהצטברות משקל עודף בעקבות בולמוסי האכילה התכופים. סיבוכים נוספים עלולים להיווצר בגלל הרגלי אכילה לא בריאים הכוללים זלילה ודיאטה קיצונית לסירוגין.

פעמים רבות, המזון 'הנטרף' במהלך התקף הזלילה הוא עתיר בשומן ודל בחלבון וברכיבים תזונתיים אחרים. מצב זה עלול להוביל לחסרים תזונתיים חרף עודף המשקל.

הפרעת אכילה בולמוסית עלולה לגרום לסיבוכים שונים, לרבות:

• דיכאון.
• מחשבות אובדניות.
• קשיי שינה והירדמות.
• השמנת יתר.
• יתר לחץ דם.
• סוכרת מסוג 2.
• עודף כולסטרול.
• מחלות של כיס המרה ובעיות במערכת העיכול.
• מחלות לב.
• כאבי פרקים.
• כאב שרירים.
• כאב ראש.