אלח דם - מידע רפואי

סיכויי ההחלמה

אלח דם המאובחן בשלב מוקדם, טרם שהתרחשה פגיעה באברים חיוניים, ניתן לעיתים לטיפול בעזרת טבליות אנטיביוטיקה, אף ללא צורך באשפוז בבית החולים. מרבית הלוקים באלח דם פשוט יחלימו לגמרי.

אלח דם חמור והלם זיהומי הם מצבי חירום רפואיים הדורשים אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים. היחידות לטיפול נמרץ ערוכות לניטור קפדני ולתמיכה במערכות הגוף תוך כדי הטיפול בזיהום.

עקב הפגיעה באיברים חיוניים ובמערכות הגוף, אלח דם חמור עלול לגרום לתחלואה קשה ולמוות.

רופאים רבים מתייחסים לאלח דם כאל ארוע בעל שלושה שלבים המתחיל באלח דם פשוט, מתקדם לאלח דם חמור ועלול להסתיים בהלם זיהומי. המטרה היא לאבחן ולטפל בשלב מוקדם, טרם החמרה למצב מסכן חיים.

אלח דם

תסמינים של אלח דם יכולים להיות:

• חום גוף - גבוה או נמוך מדי
• קצב לב מהיר
• נשימה מהירה ומאומצת
• צמרמורת

אלח דם חמור

אלח דם יוגדר כחמור אם בנוסף סובל המטופל מסימפטום אחד לפחות מאלו המפורטים להלן:

• עור קר, לח למגע ובעל גוון חיוור. לעתים יופיעו כתמים על גבי העור.
• ירידה משמעותית בנפח השתן.
• שינוי חד במצב ההכרה.
• ירידה בספירת הטסיות.
• קשיי נשימה.
• פעילות לבבית חריגה.
• שלשול, בחילה או הקאה.

הלם זיהומי

צניחה של לחץ הדם, בנוסף לסימפטומים שלעיל, עלולה להצביע על הלם זיהומי (שוק ספטי).

חולים מאושפזים עלולים ללקות באלח דם, ובמיוחד חולים ביחידות לטיפול נמרץ, הרגישים מאד לזיהום שעלול לגרום לאלח דם.

מטופלים לאחר ניתוח, מטופלים הסובלים מזיהום וכן אנשים שאושפזו או שסבלו מזיהום המפתחים סימפטומים של אלח דם זקוקים לפינוי דחוף באמצעות אמבולנס לבית החולים הקרוב.

אלח דם עלול להיגרם בעקבות זיהום בכל אזור בגוף.

ברוב המקרים מצליחה מערכת החיסון להגביל את הזיהום לאזור מסוים (מצב המכונה זיהום מקומי). בתגובה לזיהום מגביר הגוף את ייצור התאים הלבנים ואלו נודדים אל האזור בו נמצא הגורם המזהם. תגובת הגוף כוללת סדרה של תהליכים כגון נפיחות ברקמה המזוהמת, שמסייעים במניעת התפשטות הזיהום. תהליכים אלו, המתרחשים בתגובה לזיהום מקומי, מכונים דלקת.

כאשר הזיהום חמור במיוחד, או אצל אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה (לדוגמה, חולי איידס או חולים המטופלים בכימותרפיה), עלול הזיהום להתפשט דרך זרם הדם לאזורים נוספים בגוף. מצב זה גורם לתגובת יתר של מערכת החיסון ולהתלקחות התהליך הדלקתי בכול הגוף.

הדלקת המפושטת מהווה מצב רפואי חמור יותר מהזיהום הראשוני מאחר שהיא גורמת נזק לרקמות ופוגעת בזרימת הדם באופן שגורם לצניחה של לחץ הדם ופוגע באספקת החמצן לאיברים ולרקמות.

מקור הזיהום הראשוני

זיהום שמקורו במערכת הדם, בריאות, בדרכי השתן, בבטן ובאגן הוא הגורם השכיח לאלח דם. זיהומים הקשורים להתפתחות אלח דם כוללים:

• דלקת ריאות.
• שפעת.
• דלקת התוספתן (אפנדיציטיס).
• צפקת (בלעז, פריטוניטיס). דלקת בקרום הפנימי המצפה את חלל הבטן ואיבריו (דוגמת הכבד והקיבה).
• זיהום בדרכי השתן, (דלקת בדרכי השתן), בשופכן או בכליות.
• זיהומי עור הנגרמים פעמים רבות בעקבות החדרת צנתר או עירוי.
• זיהומים לאחר ניתוח.
• זיהומים של מערכת העצבים כגון דלקת קרום המוח.

בכ-20% מהמקרים לא ניתן לזהות את הזיהום הראשוני שגרם לאלח הדם.

אוכלוסיות בסיכון

אלח דם בעקבות זיהום קל כמו שפעת עלול להתפתח אצל כל אחד. עם זאת, קיימים מצבים המגבירים את הסיכון להתפתחות אלח דם בעקבות זיהום. בקבוצת סיכון נמצאים:

• חולים במחלות המחלישות את מערכת החיסון דוגמת זיהום בנגיף ה-HIV או בלוקמיה (סרטן הדם).
• מטופלים העוברים טיפולים רפואיים המחלישים את מערכת החיסון (לדוגמה, כימותרפיה).
• ילדים קטנים וקשישים.
• מטופלים שעברו לאחרונה ניתוח או נפצעו בתאונה.
• חולים שמונשמים באופן מלאכותי בעזרת מכונת הנשמה.
• חולים עם צנתרים ועירויים שונים המוחדרים דרך העור.
• אנשים המועדים לזיהומים (מצב שעובר בתורשה ומגביר את רגישות הגוף לזיהום).

התפתחות אלח דם מהווה סיכון חמור עבור אנשים המאושפזים בבית החולים בעקבות מצב רפואי קשה אחר. חרף מאמצים רבים של הצוות הרפואי, הסיכון להתפתחות זיהומים במהלך האשפוז בבית החולים, קיים תמיד.

זיהומים חיידקיים דוגמת MRSA (חיידק מסוג סטפילוקוק שעמיד לאנטיביוטיקות רבות) שנרכשו בבית החולים נוטים להיות קשים יותר. הסיבה לכך היא שבחלק מהמקרים החיידקים שגורמים לזיהום פיתחו מנגנוני עמידות כנגד אנטיביוטיות שונות.

קיימות שלוש מטרות חשובות בקביעת האבחנה:

• סוג הזיהום.
• מקור הזיהום.
• הערכת פעולת הגוף והאיברים, זיהוי פעולות ותפקודים שנפגעו והגדרת חומרת הפגיעה.

ישנן בדיקות רבות שתוצאותיהן יכולות לעזור באבחנה של אלח דם לרבות:

בדיקות דם (לזיהוי בעיות בקרישת הדם, לאיתור זיהום, לזיהוי בעיות בתפקודי הכבד או הכליות ולקביעת מידת החמצן הזמין בדם).

• בדיקת שתן.
• תרבית צואה.
• בדיקת לחץ דם.
• תרבית מפצע המבוצעת על ידי לקיחת פיסת רקמה מהאזור המזוהם. הרקמה נבדקת לנוכחות חיידקים ובמידה שקיימים, סוג החיידקים מזוהה גם כן.
• תרבית מכל אזור שעלול להיות מקור הזיהום (כגון בדיקות דם, שתן או כיח לנוכחות של חיידקים ולקביעת סוגם).
• בדיקות דימות (צילום רנטגן, טומוגרפיה ממוחשבת (CT), אולטרה סאונד או MRI).
• בדיקות של תפקוד הכליות, הכבד והלב.
• ניקור מותני (בדיקה של הנוזל השדרתי באמצעות החדרת מחט אל חוט השדרה באזור הגב התחתון ושאיבת נוזל לדגימה).

אם קיים חשד לאלח דם חשוב לאבחן מהר ככל האפשר מהו הגורם למצב. לאחר האבחנה ניתן להתאים טיפול מדוייק ומיטבי ובכך לעצור את תהליך הדלקת ולמנוע פגיעה ארוכת טווח.

כאשר מצב של אלח דם מאובחן מוקדם, טרם שנגרמה פגיעה באיברים ובמערכות הגוף (אלח דם פשוט), ניתן לעיתים לטפל במצב בבית בעזרת אנטיביוטיקה, ללא צורך באישפוז.

במקרים של אלח דם חמור או התפתחות הלם זיהומי (septic shock) ידרש טיפול חירום בבית החולים, בדרך כלל ביחידה לטיפול נמרץ. ביחידות אלו יבוצע ניטור תכוף של פעילות מערכות הגוף השונות (נשימה, זרימת דם) ותינתן תמיכה חיצונית במידת הצורך (למשל על ידי הנשמה מלאכותית), תוך כדי הטיפול בזיהום.

הטיפול במקרים של אלח דם חמור משתנה מחולה לחולה כתלות במקור הזיהום הראשוני, באיברים שנפגעו ובמידת הנזק לגוף.

עירוי נוזלים

כאשר המטופל סובל מלחץ דם נמוך יכלול הטיפול ההתחלתי מתן נוזלים בעירוי. הנוזלים מעלים את נפח הדם ולכן גם את לחץ הדם. במידה שלחץ הדם נשאר נמוך או עולה במידה לא מספקת ניתן לטפל במצב בעזרת תרופות להעלאת לחץ הדם.

אנטיביוטיקה

אלח דם חמור יטופל בעזרת אנטיביוטיקה הניתנת ישירות לווריד, דרך עירוי. ברוב המקרים אין זמן לחכות לזיהוי מדוייק של החיידק שגורם לזיהום ולכן ינתן טיפול התחלתי באמצעות אנטיביוטיקה רחבת-טווח. תרופות אנטיביוטיות רחבות טווח יעילות כנגד סוגים רבים של חיידקים וכן כנגד מספר זיהומים פטרייתיים.

כאשר יזוהה החיידק שגרם לזיהום ינתן טיפול אנטיביוטי בעל טווח פעילות צר יותר, המתאים לחיידק המסוים. טיפול בתרופה בעלת טווח פעילות צר מקטין את הסיכון להתפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

במרבית המקרים תינתן אנטיביוטיקה תוך ורידית במשך 7 עד 10 ימים.

כאשר הזיהום שגרם לאלח הדם הוא ממקור נגיפי (היינו, וירוס) טיפול אנטיביוטי לרוב לא יעזור, אך סביר שינתן בכל מקרה. הסיבה לכך היא כי קיים סיכון רב בדחיית הטיפול האנטיביוטי עד לקבלת אבחנה מדויקת של מקור הזיהום.

במקרים של זיהום נגיפי יש להמתין עד שמערכת החיסון תתגבר על הזיהום. לעיתים ניתן לטפל בעזרת תרופות נגד נגיפים.

טיפול במקור הזיהום

במידה שנמצא כזה, חשוב לטפל באזור שחשוד כמקור לזיהום (לדוגמה, מורסה או פצע מזוהם). הטיפול יכלול ניקוז של המוגלה מהרקמה המזוהמת, ולעתים אף ניתוח להסרת האזור הפגוע.

טיפול באמצעות וזופרסורים (Vasopressors)

אלו הן תרופות שנועדו לטיפול במקרים של לחץ דם נמוך. שני סוגים של וזופרסורים הנמצאים בשימוש במקרים של אלח דם הם דופמין (dopamine) ונוראדרנלין (noradrenalin).

התרופות מגרות את שריר הלב להתכווץ בעוצמה חזקה יותר ואף גורמות לכיווץ כלי הדם בגוף. בדרך זו הן עוזרות להעלות את לחץ הדם. וזופרסורים ניתנים בדרך כלל ישירות לתוך הוריד.

טיפולים נוספים

בהתאם לחומרת המצב עלולים להידרש טיפולים נוספים לרבות:

• מתן תרופות כמו סטרואידים או אינסולין.
• קבלת עירוי דם.
• ביצוע הנשמה מלאכותית כדי לעזור לפעולת הנשימה.
• ביצוע דיאליזה (הוצאת פסולת ונוזלים מהדם באופן מלאכותי) כאשר חלה פגיעה בתפקוד הכליות.

ככל שהמצב מחמיר נפגעת אספקת הדם לאיברים חיוניים כגון המוח, הלב והכליות. אלח דם אף עלול לגרום להיווצרות קרישי דם באיברי הגוף, בזרועות, ברגליים ובאצבעות הידיים וכפות הרגליים. קרישי דם אלו עלולים לחסום את זרימת הדם התקינה ולגרום למות הרקמה ולהתפתחות נמק.

מרבית הלוקים באלח דם פשוט יחלימו לגמרי. עם זאת, עקב הפגיעה באיברים חיוניים ובמערכות הגוף, אלח דם חמור עלול לגרום לתחלואה קשה וכ-30-50% מהלוקים בו ובהלם זיהומי, ימותו.