הגדלה שפירה של הערמונית - מידע רפואי

הגדלה שפירה של הערמונית היא מצב שכיח בקרב גברים מבוגרים. מדובר במצב הניתן לטיפול שאינו חמור או מסכן חיים.

בלוטת הערמונית (בלעז, פרוסטטה) היא בלוטה קטנה דמוית אגוז, הנמצאת בגופם של גברים בלבד. עיקר תפקידה של בלוטה זו הוא ייצור נוזל הזרע. הערמונית מייצרת גם חלבון בשם אנטיגן הערמונית (PSA, Prostate Specific Antigen) המסייע לשפיכת נוזל הזרע, בזמן האורגזמה הגברית.

הערמונית מקיפה את צינורית השופכה (המובילה את השתן משלפוחית השתן אל הפין) ומוקפת בשכבת שרירים ובמעטפת סיבים. טסטוסטרון, הורמון המין הגברי המיוצר באשכים, אחראי על תהליך הגדילה והפעולה של תאי הערמונית. בקרבת הערמונית נמצאות קבוצות של בלוטות לימפה המהוות חלק ממערכת הלימפה. בחלקה האחורי של בלוטת הערמונית נמצאת החלחולת (רקטום).

הערמונית נוטה לגדול ככל שהגבר מתבגר. אם הבלוטה גדלה מאד היא עלולה ללחוץ על השופכה ועל שלפוחית השתן ולגרום לבעיות בתפקוד מערכת השתן לרבות:

• קושי להתחיל את זרימת השתן.
• צורך תכוף להטיל שתן.
• קושי לרוקן את השלפוחית עד הסוף.

הסימפטומים יכולים להיות קלים עד חמורים.

גברים רבים חוששים כי הגדלה של הערמונית משמעותה סיכון מוגבר ללקות בסרטן הערמונית, אך לא כך הדבר. גברים הלוקים בהגדלה שפירה של הערמונית אינם נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סרטן בבלוטת הערמונית, בהשוואה לגברים אצלם בלוטת הערמונית אינה מוגדלת.

הגדלה שפירה של הערמונית היא מצב שכיח הקשור לגיל. כ-60% מהגברים לאחר גיל 60 לוקים במידה זו או אחרת בהגדלה של הערמונית. הגורם למצב אינו ידוע אך מרבית החוקרים סבורים כי יש קשר לשינויים ההורמונליים המתרחשים בגופו של הגבר עם השנים.

במרבית המקרים אין מדובר במצב חמור או מסכן חיים. אצל חלק מהגברים הסימפטומים קלים ואינם דורשים כל טיפול ואילו אצל אחרים עלולים הסימפטומים לפגוע באיכות החיים ולחייב קבלת טיפול.

הגדלה שפירה של הערמונית תטופל באמצעים שונים הכוללים שינויים באורח החיים דוגמת הימנעות מאלכוהול או קפאין, נטילת תרופות או ניתוח.

הסימפטומים נגרמים מאחר שהערמונית המוגדלת לוחצת על השופכה ועל שלפוחית השתן וגורמת לסימפטומים הקשורים לתפקוד מערכת השתן, לרבות:

• החלשות של זרם השתן.
• השתנה המתחילה ופוסקת לסירוגין.
• קושי להטיל שתן.
• צורך תכוף להטיל שתן.
• קושי להתחיל את זרימת השתן.
• צורך פתאומי ודחוף להטיל שתן, לעתים עד כדי אובדן שליטה על הטלת השתן (אם שירותים אינם בנמצא).
• קושי לרוקן את השלפוחית עד הסוף.
• דם בשתן (המטוריה).

בשלבים מתקדמים יותר עלולה הגדלת הערמונית לגרום לאצירת שתן ולסיבוכים נוספים כגון אבנים בשלפוחית השתן, זיהום בדרכי השתן ופגיעה בתפקוד הכליות.

אם הבחנתם בשינוי בהרגלי ההשתנה הקבועים, יש לפנות לרופא בהקדם לבדיקה ובירור, גם אם הסימפטומים קלים. דם בשתן מחייב פנייה דחופה לרופא מאחר שהתופעה עלולה להצביע על מצבים רפואיים חמורים.

הגורמים להגדלה שפירה של הערמונית אינם ידועים אך מחקרים מלמדים כי לשינויים הורמונליים המתרחשים בגופו של הגבר תפקיד חשוב בהתפתחות המצב.

הורמון הוא חומר המיוצר ומופרש על ידי בלוטה אנדוקרינית. זוהי בלוטה המייצרת ומפרישה הורמונים ישירות לזרם הדם. ההורמון נישא דרך זרם הדם אל מערכות ואברי גוף מרוחקים. לכל הורמון קולטן על איברי המטרה. באמצעות פעילות ההורמונים מווסתות מערכות הגוף.

לפי אחת הסברות, ככל שהגבר מתבגר רמתם של הורמונים מסוג דיהידרו-טסטוסטרון עולה ועלולה לגרום להגדלת הערמונית. סברה אחרת גורסת כי מדובר בהשפעתם של שני הורמונים, טסטוסטרון ואסטרוגן. אצל גברים צעירים, רמתו של הטסטוסטרון גבוהה ואילו רמתו של האסטרוגן נמוכה. עם השנים פוחתת רמתו של הטסטוסטרון ולכן עולה רמתו היחסית של האסטרוגן בגוף. יתכן שהעליה היחסית הזו גורמת להגדלת הערמונית.

גורמי סיכון

מחקרים רפואיים בנושא מצביעים על קשר בין הגדלה שפירה של הערמונית לבין יתר לחץ דם וסוכרת. עם זאת, שני המצבים הללו, גם סוכרת וגם יתר לחץ דם, קשורים קשר הדוק לתהליך ההזדקנות הטבעי, ולכן יתכן שאין קשר ישיר בין שלושת המצבים.

הרופא יעריך את המצב ויברר האם הסימפטומים עליו מתלונן המטופל תואמים את הסימפטומים האופייניים להגדלה שפירה של הערמונית. הרופא ישאל את המטופל את השאלות המפורטות להלן.

במהלך החודש האחרון:

• כמה פעמים חווית תחושה של חוסר יכולת לרוקן את שלפוחית השתן עד הסוף לאחר הטלת שתן?
• כמה פעמים היית צריך להטיל שתן בטווח של שעתיים ממועד ההשתנה האחרונה?
• כמה פעמים עליך לעצור ולהתחיל שוב להטיל שתן?
• כמה פעמים אתה נתקל בקושי להתאפק ולדחות את מועד הטלת השתן?
• כמה פעמים זרם השתן היה חלש?
• כמה פעמים היה עליך להתאמץ על מנת להתחיל להשתין במהלך הלילה?

בהתאם לתשובות שישיב המטופל יעריך הרופא את חומרת הסימפטומים. כמו כן ינסה לשלול הרופא מצבים רפואיים אחרים הגורמים לסימפטומים דומים. בהתאם לצורך יופנה המטופל לבצע בדיקות מתאימות.

שלילת מצבים רפואיים אחרים

הסימפטומים האופייניים להגדלה שפירה של הערמונית דומים לאלו של סרטן הערמונית. לפיכך יפנה הרופא את המטופל לביצוע בדיקות שמטרתן לשלול כי מדובר בסרטן הערמונית.

בדיקת שתן

מטרת הבדיקה היא לשלול זיהום בדרכי השתן הגורם לסימפטומים.

בדיקת מישוש ידנית (בדיקה רקטלית, Digital Rectal Examination, DRE)

הערמונית ממוקמת סמוך לחלחולת ולכן ניתנת למישוש על ידי החדרת אצבעו של הרופא דרך פי הטבעת. הבדיקה אינה כרוכה בכאב אך עלולה לגרום לאי נוחות.

מטרת הבדיקה היא להעריך האם חל שינוי במרקם החיצוני של הבלוטה. הגדלה שפירה של הערמונית תתבטא במרקם קשיח וחלק ואילו סרטן בבלוטה יגרום למרקם קשה וגבשושי למגע. עם זאת יתכנו מקרים בהם הבלוטה חלקה על אף נוכחותם של תאים סרטניים.

בדיקת PSA

זוהי בדיקת דם לקביעת ריכוז אנטיגן הערמונית (PSA).

PSA הוא חלבון המיוצר על ידי הערמונית ונמצא באופן טבעי בדם, בכמות קטנה. עם הגיל עולה ריכוז ה-PSA בדם. ריכוז ה-PSA בדמם של חולי סרטן הערמונית יהיה לרוב גבוה יותר מאשר אצל בריאים, אך אצל כ-30% מהגברים החולים רמת ה-PSA אינה חריגה.

אצל כ-65% מהנבדקים תימצא רמה גבוהה של PSA אף שאינם חולים בסרטן הערמונית. רמת ה-PSA עלולה לעלות גם עקב הזדקנות הבלוטה, דלקת בבלוטה, הגדלה שפירה של הערמונית, בעקבות נטילת דגימה רקמה (ביופסיה) מהבלוטה, לאחר ניתוח בערמונית או בשלפוחית השתן, מגע מיני ועיסוי באזור.

הדעות חלוקות בנוגע לרמת PSA המצביעה על בעיה. ככלל, ככל שרמת ה-PSA גבוהה יותר, כך עולה הסבירות לגידול סרטני. רמות בין 4 ל-10 מרמזות על אפשרות לסרטן הערמונית. במקרים אלו תילקח בדרך כלל דגימת רקמה (ביופסיה). רמות PSA העולות על 10 מחייבות בירור מקיף לגורם לעלייה כה משמעותית של אנטיגן הערמונית.

בדיקת אולטרה סאונד טרנס רקטלי

בדיקה זו מאפשרת למדוד את גודלה ואת צפיפותה של בלוטת הערמונית. בדיקת אולטרה סאונד (בעברית, על-קול) היא שיטת דימות העושה שימוש בגלי קול בתדר גבוה לקבלת תמונה תלת ממדית של הערמונית.

הבדיקה מבוצעת על ידי החדרת מתמר האולטרה סאונד אל פי הטבעת, נמשכת כמה דקות ואינה כרוכה בכאב (אם כי תיתכן אי נוחות).

אורוגרפיה תוך-ורידית (IVU)

מטרת הבדיקה לגלות ממצאים חריגים במערכת השתן, ובכלל זה בכליות, בשופכנים ובשלפוחית השתן. במהלך הבדיקה יוזרק לווריד הזרוע חומר ניגוד המכיל יוד, אשר יחדור דרך הדם לכליות. מעבר הצבע מאפשר לרופא לעקוב ולגלות ממצאים חריגים. במקרים מסוימים ידרש המטופל לרוקן את השלפוחית לפני ביצוע הבדיקה.

בדיקה זו אורכת כשעה. הזרקת חומר הניגוד עלולה לגרום לגלי חום, וכן לתחושת אי נוחות בבטן. תחושות אלו קצרות מועד וחולפות בהדרגה.

אם ידועה רגישות ליוד, יש ליידע על כך את הרופא ואת הצוות הרפואי טרם ביצוע הבדיקה.

ניהול יומן

המטופל יתבקש לתעד ביומן את מועדי ואופי הטלת השתן במשך 24 שעות. חשוב לציין קושי להתחיל את זרימת השתן, הטלת שתן שמתחילה ופוסקת לסירוגין וכן כל ארוע חריג אחר הקשור להטלת השתן.

באמצעות תיעוד זה יוכל הרופא להעריך את חומרת הסימפטומים.

בדיקת אורודינמיקה

זוהי בדיקה שמטרתה להעריך את תפקוד שלפוחית השתן וסוגר השלפוחית. במהלך הבדיקה נמדד הלחץ בשלפוחית בזמן מילוי וריקון.

הבדיקה מבוצעת באמצעות החדרת צנתר לשלפוחית דרכו יוזרם בהדרגה נוזל עד למילוי השלפוחית. צנתר נוסף מוחדר לחלחולת או לנרתיק. תוך כדי הזרמת הנוזל נמדדים הלחצים בשלפוחית ובנרתיק (או בחלחולת, בהתאם למיקום הצנתר הנוסף). כמו כן מתבקש הנבדק לדווח על תחושותיו תוך כדי הזרמת הנוזל, בדומה לתחושות שהוא חווה תוך כדי הטלת שתן.

כאשר השלפוחית מלאה יתבקש הנבדק לרוקן את השתן לאסלה מיוחדת המנטרת את עוצמת הזרם ואת נפח השתן שהופרש. מצבו של הנבדק יוערך בהתאם לנתונים שימדדו וירשמו.

אופי הטיפול יקבע בהתאם לחומרת הסימפטומים. במידה שהסימפטומים קלים עד בינוניים לא ינתן טיפול מיידי אלא יומלץ על מעקב מסודר שמטרתו ניטור קפדני של המצב. מעקב זה מכונה 'השגחה פעילה' או 'מעקב פעיל'. כמו כן יומלץ לערוך שינויים באורח החיים על מנת להשיג הקלה בסימפטומים, כמפורט להלן.

שינויים באורח החיים

שינויים אלו כוללים:

• הפסקת שתיית נוזלים שעה עד שעתיים לפני השינה בלילה על מנת למנוע צורך בהשתנה במהלך הלילה.
• אם נרשם טיפול תרופתי, יומלץ למצוא את הזמן המתאים ביותר לנטילתו, על מנת למנוע השתנה במהלך הלילה ולאפשר שנת לילה טובה.
• הגבלת צריכת אלכוהול וקפאין (רצוי להימנע לחלוטין) מאחר שאלו מגרים את שלפוחית השתן ומחמירים את הסימפטומים.
• ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע. מחקרים מעלים כי פעילות גופנית מתונה כגון הליכה מדי יום במשך 30-60 דקות עשויה להשיג הקלה בסימפטומים. ההסבר לכך אינו ידוע.
• הצטרפות לקבוצת תמיכה שעשויה לסייע כיצד ללמוד לחיות עם הסימפטומים ולהימנע מהצורך בטיפול תרופתי או ניתוחי.

תרגילים לאימון השלפוחית

מטרת התרגול היא להגדיל את נפח השתן שהשלפוחית מסוגלת להכיל ולהאריך את משך הזמן בין הטלת שתן אחת לשניה.

לכל מטופל יותאמו מטרות, לדוגמה, המתנה של שעתיים לפחות בן השתנה להשתנה. עם הזמן יוארכו פרקי הזמן, עד להשגת זמן המטרה הרצוי. מומלץ לתעד את מועדי ההשתנה בטבלה לצרכי מעקב. כמו כן ילמד המטופל תרגילי נשימה והרפיה כדי להסיח את דעתו של המטופל מהצורך להטיל שתן.

אין לבצע תרגילים אלו ללא פיקוח צמוד של פיזיותרפיסט או רופא.

טיפול תרופתי

כאשר הסימפטומים בינוניים עד חמורים יומלץ על טיפול תרופתי, בשילוב עם שינויים באורח החיים.

חוסמי האנזים 5-אלפא-רדוקטז - פינאסטריד (שם מסחרי ProCure®, Propecia®) ודוטאסטריד (שם מסחרי Avodart®)

אלו הן תרופות שכיחות לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית. הן חוסמות את השפעת ההורמון דיהידרו-טסטוסטרון על הבלוטה ומסוגלות להשיג הקטנה של הבלוטה והקלה בסימפטומים.

בעקבות הטיפול בתרופות אלו נרשם בדרך כלל שיפור מיידי בסימפטומים. עם זאת, יש ליטול את התרופה במשך שישה חודשים לפחות על מנת להשיג את השפעתה המלאה. במשך תקופת הטיפול יש לערוך בדיקות תקופתיות.

על מטופלים המקיימים יחסי מין להשתמש בקונדום בזמן השימוש בתרופה, מאחר שהיא עלולה לגרום למומים מולדים בעובר.

תופעות לוואי של תרופות אלו כוללות אין אונות (חוסר יכולת להשיג זקפה) ושפיכה מועטת של נוזל הזרע בזמן האורגזמה הגברית. במקרים

רבים חל שיפור בחומרת תופעות הלוואי לאחר תקופת הסתגלות לתרופה. במידה שאין שיפור, מומלץ לפנות לרופא.

מחקרים מעלים כי שימוש ארוך טווח בתרופות אלו טומן בחובו יתרונות וחסרונות באשר לסיכון ללקות בסרטן הערמונית. היתרון הוא בהקטנת הסיכון ללקות במחלה. החיסרון הוא בכך שסרטן ערמונית שבכל זאת מתפתח, יהיה אלים יותר במרבית המקרים.

חוסמי אלפא

אלו הן תרופות שמרפות את השריר החלק בשלפוחית השתן על מנת להקל על מעבר השתן. לעתים ינתנו תרופות ממשפחה זו כטיפול בלעדי או בשילוב עם פינאסטריד. טאמסולוסין ואלפוזוסין הן תרופות חוסמות אלפא שכיחות לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית.

תופעות לוואי של הטיפול בתרופות אלו כוללות סחרחורת, כאב ראש, חולשה ושפיכה מועטת של נוזל הזרע בזמן האורגזמה הגברית. בעקבות השימוש בתרופות אלו תיתכן נפילה חדה של לחץ הדם עד כדי עילפון. מטופלים בתרופות אלו החשים סחרחורת מומלץ כי ימנעו מנהיגה ומהפעלת מכשור כבד עד לחלוף תופעות הלוואי.

החדרת תומכון (סטנט)

אצל גברים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי ואינם מתאימים לפתרון ניתוחי ניתן להחדיר תומכון לשופכה על מנת להקל על זרימת השתן ולהשיג הקלה בסימפטומים. החדרת התומכון מבוצעת תחת הרדמה מקומית, במסגרת אשפוז יום.

התומכון הוא אביזר מתכתי קטן ששומר כי השופכה תישאר פתוחה ועל ידי כך מתאפשרת זרימה תקינה של השתן. התומכון עשוי להיות זמני או קבוע.

ניתוח

במקרים בהם הסימפטומים בינוניים עד חמורים, והמטופל אינו מגיב לטיפול תרופתי, יומלץ על ניתוח.

כריתת ערמונית סגורה (TURP, Trans Urethral Resection of the Prostate)

הליך רפואי זה, שמטרתו להסיר רקמה עודפת מבלוטת הערמונית על מנת להקל על הלחץ בשלפוחית, הוא השכיח בישראל לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית.

ההליך מבוצע באמצעות סיב אופטי דק מאוד המוחדר דרך צינור השתן. בקצהו של הסיב סכין חשמלית דמוית לולאת תיל, דרכה מועבר זרם חשמלי המחמם את התיל. בעזרת סכין זו מסיר המנתח את רקמת הערמונית העודפת. ההליך מבוצע ללא צורך בפתיחת הבטן, בדרך כלל תחת הרדמה מקומית. עודף הרקמה נשאב החוצה מהגוף, דרך שלפוחית השתן.

סיבוך אפשרי של הליך זה הוא שפיכה נסיגתית (המכונה גם שפיכה אחורית, retrograde ejaculation) שמשמעותה חזרה לאחור של נוזל הזרע בזמן פליטה. נוזל הזרע חוזר לתוך השלפוחית במקום להיפלט דרך השופכה, ולכן לאחר קיום יחסי מין השתן עלול להיות עכור. תופעה זו אינה מזיקה ואינה פוגעת בהנאה בקיום יחסי מין.

(Transurethral Incision of the Prostate (TUIP

הליך זה מהווה חלופה ל-TURP ומתאים במקרים הבאים:

• גברים הסובלים מהגדלה מועטה או בינונית של הערמונית.
• גברים שמצבם הבריאותי אינו מאפשר להם לעבור ניתוח מסוג TURP. הליך TUIP כרוך בדרך כלל בפחות איבוד דם בהשוואה להליך TURP.

הסיכון לשפיכה נסיגתית פחות לאחר הליך זה ומהווה שיקול חשוב בפרט עבור גברים המעוניינים לשמר את יכולתם להוליד ילדים.

ההליך מבוצע בצורה דומה ל- TURP אך במקום להסיר את הרקמה העודפת מבוצעים שני חתכים קטנים בערמונית שמטרתם להרחיב את השופכה ולהקל על מעבר השתן.

כריתת ערמונית (Prostatectomy)

כריתת ערמונית תבוצע אך ורק בקרב גברים הסובלים מהגדלה חמורה של הבלוטה. בניתוח זה נכרת החלק החיצוני של בלוטת הערמונית. הניתוח מבוצע דרך חתך בבטן או בין שק האשכים לחלחולת (ניתוח בגישה פתוחה) או בשיטה לפרוסקופית, תחת הרדמה כללית.

הניתוח עשוי להשיג שיפור בסימפטומים אולם בעקבותיו יתכנו סיבוכים כגון זיהום או היווצרות קרישי דם.

טיפול באמצעות קרן לייזר

הליך זה מתאים לגברים שמצבם הבריאותי אינו מאפשר להם לעבור ניתוח וכן לגברים שסובלים מהגדלה מועטה בלבד של הערמונית.

במהלך הטיפול מוחדר סיב אופטי דרך השופכה. קרן לייזר המוקרנת דרך הסיב משמשת לחיתוך הרקמה העודפת. בסיום ההליך יוחדר צנתר

לשלפוחית השתן על מנת לרוקן את השתן עד להחלמת האזור. מרבית הגברים מתלוננים על כאב בזמן הטלת שתן במשך שבועות לאחר ההליך.

סיבוך אפשרי של הליך זה הוא שפיכה נסיגתית (המכונה גם שפיכה אחורית, retrograde ejaculation) שמשמעותה חזרה לאחור של נוזל הזרע בזמן פליטה. נוזל הזרע חוזר לתוך השלפוחית במקום להיפלט דרך השופכה, ולכן לאחר קיום יחסי מין השתן עלול להיות עכור. תופעה זו אינה מזיקה. כמו כן קיים סיכון לפגיעה משמעותית בשלפוחית השתן. מאחר שזהו הליך חדשני, טרם ידועות תופעות לוואי לטווח ארוך.

קיימות עדויות לכך שתזונה עשירה בחלבון ובירקות ודלה בבשר אדום ובשומן עשויה להפחית את הסיכון לפתח הגדלה שפירה של הערמונית. מקורות טובים לחלבון כוללים ביצים, חלב, סויה, טופו, דגים, גבינות ועוף.

זיהומים בדרכי השתן

חוסר יכולת לרוקן את שלפוחית השתן עד הסוף עלול להגדיל את הסיכון ללקות בזיהומים בדרכי השתן. סימפטומים של זיהום בדרכי השתן כוללים:

• שתן עכור.
• שתן בעל ריח לא נעים באופן יוצא דופן.
• שתן עם דם.
• כאב בבטן התחתונה ותחושת רגישות באזור האגן.
• תחושה כללית רעה.
• הקאה.
• רעד וצמרמורת.
• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).

זיהומים בדרכי השתן ניתנים לטיפול באמצעות אנטיביוטיקה. זיהומים חוזרים בדרכי השתן עלולים לגרום לנזק כלייתי ומחייבים קבלת טיפול רפואי מתאים.

אצירת שתן חריפה

אצירת שתן חריפה משמעותה חוסר יכולת פתאומית להטיל שתן. מדובר במצב חרום רפואי מאחר שללא טיפול מיידי עלול השתן לעלות חזרה לכליות ולגרום לנזק כלייתי.

סימפטומים של אצירת שתן חריפה כוללים:

• חוסר יכולת פתאומית להטיל שתן.
• כאב חמור בבטן התחתונה.
• נפיחות בשלפוחית השתן הניתנת למישוש חיצוני.

אצירת שתן חריפה ניתנת לטיפול באמצעות החדרת צנתר (קטטר) לצורך ניקוז השתן מהשלפוחית. במצבים חמורים במיוחד עלול להידרש ניתוח דחוף.

אצירת שתן חריפה היא מצב חירום רפואי המחייב פנייה דחופה לחדר המיון. אם אתם או אדם שאתם מכירים חווים סימפטומים של אצירת שתן חריפה, הזעיקו אמבולנס באופן מיידי.