מחלת אלצהיימר - מידע רפואי

מחלת אלצהיימר היא הביטוי השכיח ביותר לשיטיון (בלעז, דמנציה), מחלה ניוונית של המוח המתבטאת באיבוד הדרגתי של יכולות התפקוד שלו. מחלת אלצהיימר פוגעת בעיקר בכל הקשור לזיכרון, לחשיבה ולשיקול דעת. זוהי מחלה פרוגרסיבית, היינו מחלה שהולכת ומחמירה עם הזמן. בסופו של דבר נפגעת היכולת לתקשר עם הסביבה ולבצע פעילויות יומיומיות.

מחלת אלצהיימר תוקפת את העצבים, את תאי המוח ואת המתווכים העצביים (בלעז, נוירו-טרנזמיטורים, חומרים שהמוח מפריש על מנת לתווך מסרים בין תאי הגוף למוח ובתוכו). הרס של החלקים השונים במוח גורם להיווצרות צברים חלבוניים מסביב לתאי המוח. גושים אלו, הנקראים רובד (פלאק) וקשרים, ממשיכים להרוס את הקשרים הקיימים בין התאים במוח ולכן מחמירים בהדרגה את המחלה.

אף שהמחלה קשורה להזדקנות ולגיל מבוגר, לא ידוע עדיין מהו הגורם המדויק להתפרצותה. למרבה הצער אין למחלה זו מרפא אם כי קיימים טיפולים שעשויים להאט את התקדמותה.

השלבים המוקדמים של מחלת אלצהיימר מאופיינים בסימפטומים כגון:

• בעיות זיכרון פעוטות.
• קושי במציאת המילים המתאימות.

הסימפטומים משתנים עם התקדמות המחלה ועלולים להתדרדר. עם הזמן יתכנו גם:

• בלבול.
• שינויים באישיות.
• שינוי ניכר בהתנהגות.

כמה שכיחה מחלת אלצהיימר?

המחלה שכיחה בעיקר בקרב אנשים לאחר גיל 65. בקבוצה זו פוגעת המחלה ב- 1 מתוך 20 אנשים. עם העלייה בגיל עולה גם שכיחות המחלה. בקרב בני 80 ומעלה עלול כל אדם חמישי לפתח אלצהיימר.

המחלה נדירה בקרב אנשים שגילם מתחת ל- 65 (בגילאים אלו המחלה פוגעת רק ב-1 מתוך 1000 אנשים).

סיכויי ההחלמה

אמנם לא קיים ריפוי למחלת אלצהיימר אך ישנן תרופות שעשויות לעכב את התפתחותה. כפי שנהוג לגבי סוגים אחרים של שיטיון, גם עבור חולי אלצהיימר יש לבנות תוכנית טיפולית מקיפה שמטרתה לספק את כלל הטיפולים והתמיכה הנחוצים.

מחלת אלצהיימר אינה קלה לאבחון כי הסימפטומים שלה דומים למחלות אחרות שפוגעות במוח. אין מקרה אחד של מחלת אלצהיימר הדומה למשנהו מאחר שאנשים שונים מגיבים בצורה שונה למצבם. עם זאת, מבחינים בשלושה שלבים אופייניים בהתפתחות המחלה:

• קל
• מתון
• חמור

מחלת אלצהיימר אינה מתפרצת בבת אחת ולעתים לוקח זמן עד שמבחינים בסימפטומים השונים ומתחילים להיות מודעים אליהם. הסימפטומים מתקדמים באיטיות על פני תקופה של 7-10 שנים. קצב ההידרדרות של המחלה עלול להשתנות ממטופל למטופל.

גילוי מוקדם של מחלת אלצהיימר חיוני להתחלת הטיפול כבר בשלבים הראשוניים של המחלה כדי שאפשר יהיה לעכב את ההידרדרות ולשמר את המצב ההכרתי (קוגניטיבי), את התפקוד העצמאי ואת איכות החיים של הלוקה במחלה. שלושת שלבי המחלה מתוארים להלן.

מחלת אלצהיימר קלה

סימפטומים אופייניים למחלה בדרגה קלה כוללים:

• בלבול.
• חוסר יכולת ללמוד מידע חדש.
• שכחה וירידה בזיכרון.
• שינויים במצב הרוח.
• בעיות בדיבור.

סימפטומים אלו מבטאים אבדן הדרגתי של התפקודים המוחיים. לרוב, האזור הראשון בו מתחיל התהליך הניווני הוא האזור השולט בזיכרון ובתפקודי הדיבור.

מחלת אלצהיימר מתונה

כשמחלת אלצהיימר מתקדמת ומגיעה לרמה הנחשבת מתונה היא עלולה לגרום להופעת הסימפטומים הבאים:

• הזיות (כשאדם שומע או רואה דברים שלא קיימים במציאות).
• חשדנות.
• מחשבות שווא (אדם מאמין בדברים שאינם נכונים).
• התנהגות כפייתית או התנהגות החוזרת על עצמה.
• מחשבות שאדם עושה או חווה דברים שמעולם לא התרחשו.
• הפרעות שינה.
• חוסר שליטה על סוגרים שמתבטא בבריחת שתן או בריחת צואה.

אדם הלוקה במחלת אלצהיימר יתקשה לזכור דברים שקרו ממש לאחרונה. בשלב זה הוא עלול גם לפתח בעיות שפה ודיבור. כל הסימפטומים הללו עלולים לגרום לחולה לחוש מתוסכל ומדוכא ולגרום לתנודות קיצוניות במצב רוחו.

מחלת אלצהיימר חמורה

אדם הסובל ממחלת אלצהיימר חמורה מתקשה להתמצא במרחב ומפגין סימני בלבול משמעותיים.

בשלב זה נוטים מרבית החולים לחוות מחשבות שווא ולהזות. החולים עלולים לחשוב שהם מריחים, רואים או שומעים דברים שלא קיימים במציאות. הם עלולים לחשוב שמישהו גנב מהם או תקף אותם מבלי שהדברים אכן התרחשו. לעיתים קרובות הסימפטומים הללו מחמירים בלילה.

חולי אלצהיימר עלולים להפוך לאלימים, תובעניים וחשדניים כלפי כל מי שנמצא בסביבתם. מצב כזה גורם ללחץ ולמצוקה רבה הן עבור החולה והן עבור בני משפחה וחברים.

כשמחלת אלצהיימר מגיעה לשלביה המתקדמים עלולים להופיע סימפטומים נוספים, לרבות:

• קשיי בליעה.
• קושי לשנות תנוחה או לזוז ממקום למקום ללא עזרה.
• חוסר תיאבון או איבוד משקל.
• נטייה מוגברת לזיהומים.
• אובדן מוחלט של הזיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך.

כאשר המחלה נעשית חמורה נוטים החולים להזניח את עצמם ואינם דואגים לנקיונם האישי. הם אינם מסוגלים עוד לבצע את מטלות יומיומיות ולדאוג לעצמם. זהו השלב בו הופכים מרבית חולי האלצהיימר לסיעודיים ונזקקים להשגחה במשך 24 שעות ביממה.

מחלת אלצהיימר ותוחלת החיים

מחלת אלצהיימר פוגעת ביכולתו של אדם לדאוג לצרכיו, לטפל בעצמו ולתקשר עם אנשים אחרים. לכן, גם מחלות אחרות עלולות להתפתח מהר יותר ולהחמיר, אם אינן מטופלת בזמן. יתכן שאדם החולה במחלת אלצהיימר יתקשה להסביר לסובבים שהוא חש אי-נוחות או מרגיש חולה.

אמנם מחלת אלצהיימר אינה מהווה גורם תמותה לכשעצמה, אך היא עלולה לקצר את תוחלת החיים, בדרך כלל עקב התפתחותן של מחלות אחרות כמו זיהומים או דלקת ריאות.

בממוצע נפטרים חולי אלצהיימר כ- 5 שנים לאחר גילוי סימני המחלה הראשונים. עם זאת, מהירות ההחמרה משתנה בין מטופל למטופל ותוחלת החיים יכולה לנוע בין 3 שנים בלבד ועד לכ- 20 שנה.

מחלת אלצהיימר נגרמת עקב ניוון אזורים מסוימים במוח, דבר הפוגע במבנה המוח ובתפקודו התקין. המונח הרפואי המתאר ניוון זה הוא אטרופיה (atrophy). האטרופיה פוגעת במיוחד בקליפת המוח (cerebral cortex), היא שכבת החומר האפור המקיפה את המוח. החומר האפור אחראי על עיבוד המחשבות.

רובד (פלאק) וקשרים

תוך כדי תהליך הרס קליפת המוח מתחילים להיווצר צברים חלבוניים המכונים רובד (פלאק) וקשרים במוח. הרובד והקשרים גורמים להרס תאי מוח נוספים, והתהליך מחמיר את עצמו. כמו כן משפיעים הרובד והקשרים על פעילותם של המתווכים העצביים במוח.

גורמי סיכון

הגורם לפגיעה בתאי המוח אינו ידוע אך ידועים גורמי סיכון שככל הנראה משפיעים על התפתחות המחלה, כמפורט להלן.

גיל

מחלת אלצהיימר אינה חלק מתהליך ההזדקנות התקין, אך לגיל תפקיד מרכזי בהתפתחותה. הסיכון להתפתחות המחלה מוכפל כל 5 שנים לאחר גיל 65, ולכן כמחצית מבני 85 ומעלה יחלו בה. אנשים הלוקים בשינויים תורשתיים נדירים הקשורים להתפתחות המחלה עלולים לפתח את המחלה כבר בשנות ה- 40 וה- 50 לחייהם.

רקע משפחתי ותורשה

מחלת אלצהיימר קשורה לתורשה אם כי ידועים רק חלק קטן מהמנגנונים התורשתיים הכרוכים בה. יחד עם זאת, הסיכון להתפתחות אלצהיימר על רקע תורשתי גבוה רק במעט בהשוואה לסיכון בכלל האוכלוסייה. במקרים בהם מחלת אלצהיימר קשורה לתורשה עלולים הסימפטומים להופיע כבר בגיל צעיר יחסית, בגילאי 30 ל- 65.

מין

מחלת אלצהיימר שכיחה יותר בקרב נשים (כמעט פי שתיים) בהשוואה לגברים. הגורם לכך אינו ידוע. יתכן שמדובר בשינויים הורמונליים לאחר גיל המעבר או עקב כך שתוחלת החיים של נשים ארוכה יותר.

תסמונת דאון

אנשים הלוקים בתסמונת דאון נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות מחלת אלצהיימר. הסיבה לכך היא שיש להם כרומוזום 21 נוסף. כרומוזום הוא מבנה זעיר הנמצא בגרעין התא הנושא את החומר הגנטי, שצורתו כשל חוט.

כרומוזום 21 מכיל את המטען התורשתי המקודד לייצור החלבון המצטבר במוחם של חולי אלצהיימר. המשמעות היא שלאנשים הלוקים בתסמונת דאון יש מלכתחילה כמות הגדולה מן הממוצע של חלבון זה במוח ולכן נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות המחלה.

פגיעות ראש וצוואר

נמצא שאנשים שסבלו מפגיעות ראש או צוואר חמורות, כדוגמת פציעת עמוד השדרה הצווארי המכונה 'צליפת שוט' (whiplash), נוטים ללקות יותר במחלת אלצהיימר.

מחקר שהתפרסם בכתב העת Brain Pathology ביולי 2011 העלה כי אפילו פציעת ראש יחידה עלולה להתחיל או להאיץ תהליכים ניווניים דמויי אלצהיימר במוחם של הנפגעים, גם אם הם צעירים. החוקרים סבורים שפגיעת הראש גורמת להיווצרות הרובד החלבוני בקצב מואץ הרבה יותר מהתקין באותה קבוצת גיל בדרך כלל.

אלומיניום

אלומיניום הוא רכיב טבעי במזון ובצמחים ונמצא במוצרים כגון אריזות, סירים ותרופות. גוף האדם מסוגל לספוג רק כמות מזערית של אלומיניום אשר בסופו של דבר מופרשת דרך השתן.

בעבר סברו כי חשיפה לאלומיניום עלולה לגרום להתפתחות מחלת אלצהיימר מאחר שמחקרים מצאו שהרובד החלבוני במוחם של חולי אלצהיימר הכיל אלומיניום. עם זאת, מחקרים חדשים יותר לא הצליחו להוכיח את הקשר בין חשיפה לאלומיניום ובין מחלת אלצהיימר.

הבסיס המדעי של המחלה

מחקרים עדכניים מעלים כי מחלת אלצהיימר והסימפטומים שלה מתפתחים עקב מספר גורמים:

• ירידה ברמת המתווך העצבי אצטיל-כולין במוחם של החולים.
• היווצרות רובד חלבוני נוקשה המכיל חלבונים מסוג בטא-עמילואידים (Beta-amyloids). שקיעת הרובד פוגעת בפעילות התקינה של אצטיל-כולין ומתחילה תהליך דלקתי.
• חלבוני בטא-עמילואיד גורמים לפתיחת תעלות בקרומי תאי המוח ומאפשרים חדירה בלתי מבוקרת של יונים (אטומים הנושאים מטען חשמלי) לתוכם. כניסת עודף יוני סידן, למשל, פוגעת בייצור האנרגיה בתאים, גורמת לדלקת ובסופו של דבר, גורמת למות התא.
• יצירת קשרים חלבוניים אשר מפריעים להעברת המסרים העצביים על ידי אצטיל-כולין, פוגמים במבנה התקין של תאי העצב ויוצרים תהליכי דלקת.
• הדלקת עצמה גורמת להחמרת ההרס התוך תאי.
• הצטברות החלבונים (ברובד ובקשרים) פוגעת בתהליכים התוך תאיים וגורמת לנזק בלתי הפיך.

אורח חיים ובריאות הלב

אף שהגורם למחלת אלצהיימר אינו ידוע ואף גורמי הסיכון אינם חד משמעיים, ישנן עדויות שחלק מגורמי הסיכון להתפתחות מחלות לב עלולים להגביר גם את הסיכון ללקות באלצהיימר, לרבות:

• העדר פעילות גופנית.
• עישון.
• יתר לחץ דם.
• כולסטרול גבוה.
• סוכרת שאינה מאוזנת.

גורמי סיכון אלו קשורים גם להתפתחות שיטיון וסקולרי (דמנציה וסקולרית), סוג של ניוון מוחי המתפתח עקב נזק לכלי הדם במוח. אצל אנשים רבים החווים הידרדרות בפעילות המוח קיימים שינויים האופייניים גם למחלת אלצהיימר וגם לשיטיון וסקולרי. חלק מהמומחים סבורים שכל אחת מהמחלות מחמירה את הנזק שגורמת האחרת.

טיפול בגורמי הסיכון למחלות לב יסייע לא רק להגן על הלב אלא עשוי גם להפחית את הסיכון להתפתחות שיטיון או אלצהיימר.

לימוד ממושך וקשר חברתי

מחקרים הראו שקיים קשר בין פעילויות המעודדות מאמץ חשיבתי וקשר חברתי לבין ירידה בסיכון ללקות באלצהיימר. גורמים שעשויים להפחית את הסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר כוללים:

• רמת השכלה גבוהה יותר.
• עבודה או עיסוקים שמספקים גירויים למוח.
• פעילות פנאי המאתגרת את המוח כמו קריאה, משחקי חשיבה או נגינה.
• קשרים ומפגשים חברתיים תכופים.

למדענים אין עדיין הסבר לקשר זה. אחת הסברות גורסת כי הפעלת המוח גורמת להיווצרות קשרים רבים יותר בין תאי העצב, באופן שמגן על המוח מפני הנזק הנגרם בעקבות השינויים של מחלת האלצהיימר.

אלצהיימר ומחלות אחרות

מחקרים מצאו כי כמה מחלות נמצאות בקשר למחלת אלצהיימר.

כמה מחקרים מצאו שאנשים שלקו ביתר לחץ דם, במחלות לב וכלי דם, בסוכרת או שסבלו מעודף כולסטרול, היו בסיכון גבוה יותר לפתח אלצהיימר. אצל אנשים שקיבלו טיפול תרופתי מתאים ירד הסיכון בצורה משמעותית.

אנשים שסובלים או שסבלו בעבר מדיכאון נוטים פי 2-3 יותר ללקות במחלת אלצהיימר לעומת אלו שלא חוו דיכאון כלל. הסיכון גבוה יותר אצל אנשים שלקו בדיכאון לפני גיל 60. לפיכך, רצוי שאנשים שלקו בדיכאון ומרגישים ירידה בזיכרון או ביכולתם ההכרתית יפנו לבדיקת רופא כדי להעריך אם לקו באלצהיימר.

 אם קיים חשד למחלת אלצהיימר כדאי לפנות לרופא ולספר לו על כל בעיה חדשה או בעיה קיימת שהחמירה. לדוגמה:

• שכחה.
• קושי להבין מה אנשים אומרים.
• שינויי התנהגות.
• קשיים בפעולות יומיומיות.

מחלות דומות

לפעמים קשה לאבחן את המחלה מאחר שהסימפטומים שלה עלולים להיות דומים לאלו של מצבים רפואיים אחרים, לרבות:

• מחסור בוויטמינים מסוימים.
• בעיות בבלוטת התריס.
• זיהומים.
• חרדה
• גידול במוח.
• דיכאון.

בדיקות

מאחר שלא קיימות בדיקות ייעודיות לאבחון מחלת אלצהיימר יבוסס האבחון בדרך כלל על שלילת מחלות אחרות. הרופא יבצע בדיקות דם ובדיקות גופניות על מנת לוודא שהסימפטומים אינם נגרמים על ידי בעיה רפואית אחרת.

אם יחשוד הרופא כי מדובר באלצהיימר יופנה המטופל לביצוע סריקה של המוח שמטרתה זיהוי שינויים מבניים בתוכו, כגון:

• סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT).
• סריקת דימות בתהודה מגנטית (MRI).

באמצעות בדיקות הדימות ניתן לזהות תהליכי ניוון (אטרופיה) במוח, אם כי זו אינה ייחודית דווקא למחלת אלצהיימר.

הפנייה למומחים נוספים

הרופא עשוי להפנות את המטופל למומחים נוספים כדי שיסייעו בקבלת האבחנה, לרבות:

• פסיכולוג קליני. איש מקצוע המתמחה בהערכה ובטיפול בבעיות הקשורות לבריאות הנפש.
• פסיכיאטר. רופא מומחה במחלות נפש.
• נוירולוג. רופא מומחה במערכת העצבים, חוט השדרה והמוח.

המומחים יבצעו מבחנים מסוימים כדי להעריך את יכולת החשיבה והזיכרון של המטופל. להלן הסבר לאחד המבחנים השכיחים.

מבחן להערכת כישורים הכרתיים (קוגנטיבים) בסיסיים (MMSE, Mini Mental State Examination)

מבחן זה משמש להערכת דרגת החומרה של מחלת אלצהיימר. המבחן עצמו אינו משמש לקביעת האבחנה כי אכן מדובר באלצהיימר אך מסייע להגדרת חומרת המחלה והטיפול הנדרש.

בעזרת MMSE אפשר להעריך מספר תפקודים נפשיים והכרתיים הכוללים:

• זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך.
• טווח קשב.
• ריכוז.
• שפה ומיומנויות תקשורת.
• יכולת תכנון.
• יכולת להבין הוראות.
• 
  מבחן ה- MMSE מורכב מסדרת משימות כגון:
• לימוד בעל פה של רשימת חפצים וחזרה עליה בסדר הפוך, מהסוף להתחלה.
• כתיבת משפט קצר שנכון מבחינה דקדוקית.
• זיהוי נכון של היום בשבוע, התאריך, החודש, העונה והשנה.

הציון המרבי שאפשר לצבור במבחן MMSE הוא 30, ציון הנחשב תקין. כל ציון נמוך מ- 30 עלול להצביע על מחלת אלצהיימר. ככל שהציון נמוך יותר, כך המחלה חמורה יותר. דרגות החומרה של מחלת אלצהיימר מסווגות בצורה הבאה:

• קלה. ניקוד בין 21 ל- 26.
• מתונה. ניקוד בין 10 ל- 20.
• מתונה עד חמורה. ניקוד בין 10 ל- 14.
• חמורה. ניקוד נמוך מ- 10.

לא בכל המקרים MMSE הוא המבחן המתאים, אך ניתן להיעזר בו בשילוב עם מבדקים אחרים כדי להעריך את דרגת החומרה של המחלה. במקרים מסוימים עלולים גורמים נוספים להשפיע על הניקוד במבחן MMSE. גורמים שיש לקחת בחשבון כוללים קשיי למידה ומידת השליטה בשפה בה נערך המבחן.

אימות האבחנה

לרוב תצריך קביעת האבחנה מספר פגישות עם הרופא המטפל והמומחים המעורבים. מומלץ לשתף בממצאים גם את בני המשפחה ואת מי שמטפל באדם הלוקה באלצהיימר על מנת להיערך ולתכנן את הטיפול בצורה היעילה ביותר.

נכון להיום אין עדיין מרפא למחלת אלצהיימר אך קיימות מספר תרופות העשויות לעכב את התקדמות המחלה. הטיפולים להקלת הסימפטומים מבוססים על מנגנונים המתקנים במידה מסוימת את חלק מהליקויים בפעילות המתווכים העצביים הקשורים למחלה.
הטיפול במחלת אלצהיימר מצריך בניית תוכנית טיפולית מקיפה הכוללת את כלל העזרה והתמיכה להן זקוק המטופל.

תרופות

התרופות לטיפול במחלה עשויות לסייע באופן זמני לסימפטומים הקשורים לאובדן זיכרון ולשינויים הכרתיים אחרים. נכון להיום קיימים שני סוגי תרופות עיקריים, מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז וממנטין. מעכבי-אצטיל כולין אסטראז הם:

• דונפזיל (Donepezil) – משווק בשמות אריספט®, אסנטה® וממוריט®.
• ריבאסטיגמין (Rivastigmine) – משווק בשם אקלון®.
• גלנטאמין (Galantamine) – משווק בשם רמניל®.

בדרך כלל יותאם הטיפול התרופתי ידי רופא מומחה בטיפול באלצהיימר ובשיטיון (בדרך כלל על ידי פסיכיאטר, נוירולוג או רופא גריאטרי המתמחה בטיפול בקשישים). אחת לחצי שנה יבוצע מבחן ה- MMSE לצורך הערכת מצבו של המטופל.

מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז (acetyl-cholinesterase inhibitors)

אצטיל-כולין הוא מתווך עצבי חשוב בעל תפקיד בתקשורת הבין-תאית במוח. האנזים אצטיל-כולין אסטראז הוא חלבון המפרק אצטיל-כולין. תרופות מקבוצה זו מעכבות את פעילות האנזים ובדרך זו מונעות את פירוק האצטיל-כולין. כך עולה רמתו במוחם של החולים ותהליך הניוון המוחי מואט.

הספרות הרפואית מדווחת כי מעכבים של אצטיל-כולין אסטראז משפרים במידה מסוימת את התפקוד ההכרתי, את היכולת לבצע פעילויות יומיומיות ואת הסימפטומים ההתנהגותיים בקרב חולי אלצהיימר בדרגה קלה עד מתונה. נמצא קשר ישיר בין מידת השפעת התרופה לבין המינון, אף שמדובר בהשפעה מועטה יחסית של כ- 20% שיפור בלבד.

מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז עלולים לגרום לתופעות לוואי הבאות:

• בחילה.
• הקאה.
• שלשול.
• כאב ראש.
• תשישות.
• קשיי שינה והירדמות.
• התכווצויות ועוויתות שרירים.

ממנטין (Memantine)

תרופה זו משווקת בישראל תחת השם המסחרי אביקסה® ומשפרת במידה מסוימת את התפקוד ההכרתי (בעיקר את הזיכרון), את היכולת השפתית ואת היכולת להפוך מחשבות למעשים. ההידרדרות בפעילות המוח הייתה איטית יותר אצל מטופלים רבים יותר שקיבלו ממנטין בהשוואה לאלו שקיבלו תרופת דמה (פלצבו).

השיפור (הצנוע) אך המשמעותי ביותר נצפה בקרב חולי אלצהיימר בדרגה מתונה עד חמורה. אצל חולים אלו חלה הטבה הן בתפקוד היומיומי והן במצב הנפשי וההתנהגותי (רגזנות, תוקפנות, סערת רגשות ואפילו מחשבות שווא) אחרי 3 חודשי טיפול.

ממנטין חוסם קולטנים מסוימים המופעלים על ידי המתווך העצבי גלוטאמאט ומעכב את השפעתו במוח. לגלוטאמאט פעילות מעוררת והוא קשור לזיכרון וללמידה. כשהרמה של גלוטאמאט במוח גבוהה מהתקין, כפי שקורה אצל חולי אלצהיימר, נגרם גירוי יתר של תאי העצב, נוצר נזק בלתי הפיך ונחסמת העברת המסרים בתוך המוח וממנו.

לממנטין תופעות לוואי מעטות בלבד, הנפוצה בהן היא סחרחורת. לעתים ינתן ממנטין בשילוב עם אחד ממעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז.

טרם תחילת השימוש בתרופות לטיפול באלצהיימר רצוי לשאול את הרופא שאלות בקשר לטיפול, לתרופות, ליעילותן המשוערת ולתופעות לוואי שיתכנו בעקבות השימוש. להלן רשימת שאלות הנוגעות לטיפול התרופתי שכדאי להפנות לרופא המטפל:

• מה היתרונות הצפויים בעקבות נטילת התרופות?
• כמה זמן יעבור עד שתורגש הטבה במצב?
• באיזו תדירות יש ליטול את התרופות?
• אם מתפתחות תופעות לוואי, האם יש להפסיק את הטיפול?
• מה קורה אם מפסיקים את נטילת התרופות בבת אחת?
• האם טיפולים או תרופות אחרות עלולים לפגוע בפעילות וביעילות התרופות?
• האם קיימים טיפולים או אמצעים נוספים שעשויים להגביר את יעילות הטיפול התרופתי?
• האם אפשר לשתות משקאות אלכוהוליים בתקופת נטילת התרופות?
• כיצד תשפיע התרופה על בעיות רפואיות אחרות?
• מתי יש לדווח לרופא על שינויים במצב הבריאותי?
• מדוע תרופה זו עדיפה על פני אחרת?
• אם התרופה אינה משיגה שיפור, האם קיימות חלופות אחרות?

טיפול תרופתי במחלת אלצהיימר בדרגה מתונה

מחלת אלצהיימר בדרגה מתונה (ניקוד של מבדק MMSE בין 10 ל- 20) תטופל בדרך כלל על ידי אחת התרופות מקבוצת מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז:

• דונפזיל (Donepezil) – משווק בשמות אריספט®, אסנטה® וממוריט®.
• ריבאסטיגמין (Rivastigmine) – משווק בשם אקלון®.
• גלנטאמין (Galantamine) – משווק בשם רמניל®.

תרופות אלו ינתנו בדרך כלל גם במקרים של מחלת אלצהיימר בדרגה קלה.

טיפול תרופתי במחלת אלצהיימר בדרגה חמורה

ממנטין (Memantine), המשווקת כאביקסה®, תינתן בשלבים מתקדמים יותר, היינו מחלה מתונה עד חמורה.

שיטיון (דמנציה)

מחלת אלצהיימר היא הסוג הנפוץ ביותר של שיטיון. זוהי תסמונת המאופיינת בהתדרדרות מתמשכת של היכולות הנפשיות וההכרתיות. מכאן שהטיפול במחלת אלצהיימר דומה לטיפול בשיטיון.

בעיות בריאותיות אחרות, כגון דיכאון או חוסר שליטה על סוגרים, תטופלנה בנפרד.

בניית תוכנית טיפולית

לאחר קביעת האבחנה יש לבנות תוכנית טיפולית שתעריך את צרכי המטופל הן מבחינה בריאותית והן מבחינה סיעודית. לשם כך מומלץ להיעזר ברופא המטפל (או בפסיכיאטר) וכן בעובד סוציאלי או בשירותי הרווחה.

הערכה זו תכלול אומדן של יכולת התפקוד של המטופל וזיהוי התחומים הדורשים עזרה בפעולות יומיומיות. לדוגמה:

• האם המטופל יכול לנהוג ברכב בצורה בטוחה?
• האם הוא יכול להתקלח, להתלבש ולאכול בעצמו?
• האם יש לו מי שיתמוך בו (משפחה וחברים)?
• האם הוא זקוק לעזרה כלכלית?

תמיכה ועזרה

אנשי מקצוע המטפלים בחולי אלצהיימר ינסו למצוא דרכים שונות לאפשר למטופלים להיות עצמאיים עד כמה שניתן. לדוגמה:

• מרפא בעיסוק יכול לסייע במציאת פתרונות לקשיים בתפקוד היומיומי, כמו הקושי להתלבש לבד.
• השתתפות בפעילויות ותרגולים שמטרתם לשמר את הזיכרון, לחזק את היכולת השפתית ולאפשר פתרון בעיות.
• טיפול במסגרת מרכזי יום לקשיש.

יצירת סביבה תומכת ובטיחותית

התאמת הבית לצרכיו של חולה אלצהיימר היא חלק בלתי נפרד מכל תוכנית שנועדה לתת מענה טיפולי לאתגרי המחלה. כדי לתמוך ביכולת תפקוד עצמאית ובתחושת הרווחה של המטופל, וכדי להפוך את הסביבה הביתית לבטוחה יותר עבורו, רצוי לנקוט באמצעים הבאים:

• יש להוציא ריהוט עודף, לפנות אזורי אי-סדר ולהרחיק שטיחים ושטיחונים כדי למנוע מעידות ונפילות.
• יש להתקין מעקים וידיות באזורי המדרגות, באמבטיות ובחדרי השירותים.
• יש לוודא שהנעליים ונעלי הבית נוחים ואינם גורמים להחלקה.
• רצוי לצמצם את מספר המראות בבית. אנשים הלוקים באלצהיימר עלולים לחוש מבולבלים ואפילו להיבהל כשהם רואים השתקפויות במראה.

טיפים מעשיים לחולי אלצהיימר

• נהלו יומן ורשמו את הדברים שאתם רוצים לזכור.
• הצמידו לוח זמנים שבועי אל הקיר.
• הקפידו להניח את המפתחות במקום קבוע וגלוי לעין.
• עשוי מנוי יומי לעיתון. בדרך זו תיזכרו בקלות בתאריך וביום בשבוע.
• שימו תוויות על ארונות המטבח ועל המגירות.
• שימרו רשימת מספרי טלפון חשובים ליד מכשיר הטלפון.
• כתבו תזכורות (כתבו לעצמכם פתק 'לקחת מפתחות' והצמידו אותו לדלת הבית).
• הכניסו לזיכרון של הטלפון מספרי טלפון חשובים הנמצאים בשימוש יומיומי.
• השתמשו בשעונים מעוררים, ביומנים ממוחשבים ובשעוני עצר ('טיימר') כדי להזכיר לעצמכם פגישות, אירועים ולוחות זמנים.
• התקינו אביזרי בטיחות כגון גלאי עשן וגלאי גז.

צמחי מרפא, ויטמינים ותוספי תזונה שונים נמכרים בשוק בטענה שהם משפרים את מצב המוח ומונעים או מעכבים את המחלה. עם זאת, רק חלק מהם הוכחו כיעילים למטרות אלה במחקרים מדעיים ואילו אחרים נמצאו לא יעילים או שהתקבלו תוצאות סותרות.

מומחי מכון הבריאות הלאומי של ארה"ב (NIH) קבעו שעל סמך המידע המחקרי הקיים כיום אין תועלת בנטילת ויטמינים מקבוצת B, ויטמין C או בטא-קרוטן כחלק מהטיפול באלצהיימר.

טרם קבלת החלטה על נטילת כל תוסף תזונה יש להתייעץ עם הרופא המטפל מאחר שחלקם עלולים לפגוע בפעילותן של התרופות הניתנות לטיפול במחלה, או להחמיר מצבים רפואיים אחרים.

חומצה פולית

מחקר בריטי שהתפרסם בשנת 2008 בכתב העת הבינלאומי לפסיכיאטריה גריאטרית העלה כי טיפול המשלב את התרופות המקובלות לאלצהיימר עם חומצה פולית (במינון 1 מיליגרם ליום), במשך חצי שנה, שיפר את היכולת לבצע מטלות יומיומיות וכן את כושר ההתנהגות החברתי, בהשוואה למצבם של חולי אלצהיימר שלא נטלו חומצה פולית.

חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה-3

מחקרים רבים מנסים לברר האם נטילת חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 מועילה לתפקוד המוח, משפרת את הזיכרון ומפחיתה את הסיכון ללקות בשיטיון. טרם התקבלו הוכחות חד משמעויות.

מכון הבריאות הלאומי בארה"ב (NIH) הסיק כי על אף מידע מובהק, אין הוכחות חותכות שחומצות שומן מסוג אומגה 3 ממקור דגי עשויות למנוע הידרדרות במצב ההכרתי.

לגבי חומצת השומן DHA התקבלו תוצאות סותרות.

מומלץ להימנע מנטילת מוצרים המופקים ממוח של בקר עקב הסכנה להידבקות במחלת 'הפרה המשוגעת' (BSE, Bovine Serum Encephalitis).

ויטמין E

ויטמין E במינון גבוה ניתן לעתים כטיפול תומך במחלת אלצהיימר מאחר שקיימים מחקרים לפיהם ויטמין E הצליח לעכב את אובדן היכולת לבצע פעילויות יומיומיות בקרב חולים במשך מספר חודשים.

עם זאת, נטילת ויטמין E במינון גבוה נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה ולכן יש לקבל כל החלטה לגבי נטילתו אך ורק בשיתוף הרופא המטפל, ותחת פיקוח רפואי צמוד.

גינקו

גינקו בילובה הוא צמח מרפא סיני המכיל מספר תרכובות נוגדות חמצון ונוגדות דלקת. קיימת טענה לפיה תרכובות אלה עשויות להגן על קרומי תאי העצב, להשפיע על ויסות מתווכים עצביים ולעכב ניוון של תאים ולכן עשויות להועיל לחולי אלצהיימר. צמח זה משמש מאות שנים ברפואה סינית מסורתית, נמכר כתוסף תזונה בארצות הברית וכתרופה באירופה.

עם זאת, מחקר רחב היקף שמומן על ידי ה- NIH לא מצא כל קשר בין נטילת גינקו לבין שיפור בסימפטומים של מחלת אלצהיימר.

גינקו משפיע על צמיגות הדם ועלול להגביר את השפעתן של תרופות לדילול דם. על מטופלים בנוגדי קרישה להתייעץ עם הרופא המטפל טרם נטילת תוסף המכיל גינקו.

הופרזין A Huperzine) A)

הופרזין A הוא תמצית של טחב סיני הפועל באופן דומה למעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז. עם זאת, מחקר ממשלתי אמריקאי העלה שנטילת הופרזין A לא שיפרה את מצבם של חולים במחלת אלצהיימר בדרגה קלה עד מתונה.

אלצהיימר ואורח חיים

מחקרים שנערכו בנושא לא היו חד משמעיים באשר להשפעתם של שינויים באורח החיים על היכולת למנוע או לעכב את ההתדרדרות במחלה ובמצב ההכרה. עם זאת, אורח חיים בריא תורם בדרך כלל לשיפור במצב הבריאותי ובמצב הרוח, ולכן רצוי להקפיד עליו.

פעילות גופנית

פעילות גופנית קבועה צריכה להיות חלק חשוב בכל תוכנית לשמירה על הבריאות. הליכה יומית במשך 30 דקות עשויה לשפר את מצב הרוח ולשפר את בריאות המפרקים, השרירים והלב. פעילות גופנית עשויה גם לשפר את איכות השינה ולמנוע עצירות.

חולי אלצהיימר המתקשים ללכת יכולים להשתמש באופני כושר או לבצע תרגילים כשהם יושבים על כיסא. ניתן למצוא תוכניות אימון מוקלטות המותאמות במיוחד לאוכלוסיה מבוגרת.

יש לוודא שחולה אלצהיימר היוצא להליכה ללא ליווי יחזיק בכליו תעודה מזהה (רצוי גם כתובת ומספר טלפון של איש קשר).

תזונה

אנשים הלוקים באלצהיימר עלולים לשכוח לאכול, לאבד עניין בלהכין ארוחות לעצמם או להרבות באכילת מזונות לא בריאים. הם גם עלולים לשכוח לשתות ולכן נמצאים בסיכון מוגבר לעצירות ולהתייבשות. רצוי להקפיד לשתות כמה כוסות נוזלים כל יום. מומלץ להימנע ממשקאות המכילים קפאין (קפה, תה, שוקו, קולה ומשקאות אנרגיה) מאחר שקפאין עלול להגביר חוסר מנוחה, להפריע לשינה ולגרום לתכיפות במתן שתן.

במחקר חדש שהתפרסם ביוני 2011 בכתב העת Archives of Neurology דווח כי לתזונה יכולת השפעה על מחלת אלצהיימר. בהתאם לתוצאות המחקר, מבוגרים לאחר גיל 65 הצליחו להפחית את מידת הסיכון ללקות באלצהיימר בכ- 40% באמצעות הקפדה על התזונה המפורטת:

• תזונה עשירה בירקות ממשפחת המצליבים (כרוב, כרובית, צנונים, ברוקולי, קולרבי), עגבניות, ירקות ירוקי עלים, פירות, דגים, עופות, אגוזים ושמן זית (כתיבול לסלט).
• תפריט דל במוצרי חלב עתירי שומן, בשר אדום, איברים פנימיים וחמאה.

דפוס תזונתי זה מספק שפע של הרכיבים הבאים:

• חומצות שומן רב בלתי רוויות מסוג אומגה-3 ואומגה-6.
• ויטמין E.
• חומצה פולית.

בנוסף לכך, זהו תפריט דל בחומצות שומן רוויות ובוויטמין B12.

עם זאת, עדיין לא ברור אם התזונה לבדה מספיקה כדי לעכב את המחלה.

שמירה על מצב רוח טוב

קיימים מחקרים לפיהם גישתו של המטופל לחיים היא בעלת השלכות על קצב התקדמות המחלה. מטופל בעל גישה חיובית יהיה מסוגל להפעיל את עצמו, להקפיד על תזונה טובה יותר ולבצע יותר פעילות גופנית וכך עשוי להאט את קצב התפתחות הסימפטומים. מנגד, חולה אלצהיימר שאיבד תקווה והחליט להרים ידיים עלול להאיץ את ההידרדרות של מחלתו באופן בלתי מודע.

שמירה על בריאות המשפחה והמטפלים

הטיפול בחולה אלצהיימר עלול להיות קשה ומתיש הן מבחינה גופנית והן מבחינה רגשית. תחושות כעס, אשם, תסכול, דאגה, עצב ובדידות הן שכיחות. מומלץ שהמשפחה הקרובה והמטפלים העיקריים בחולה יהיו קשובים גם לצרכיהם שלהם ויטפלו גם בעצמם.

רצוי ליישם את ההמלצות שלהלן:

• לימדו, שאלו וקבלו את כל המידע הדרוש והרצוי עבורכם.
• התייעצו עם רופאים, עובדים סוציאליים ומשפחות אחרות שעוברות את אותו תהליך.
• העזרו בחברים ובקרובי משפחה.
• השתדלו לקחת פסק זמן עבורכם, רצוי כל יום.
• צאו לבלות.
• אל תזניחו את עצמכם. אכלו נכון, הקפידו על פעילות גופנית וגשו לרופא במידת הצורך.
• הצטרפו לקבוצות תמיכה.
• פנו לקבלת ייעוץ נפשי מקצועי במידת הצורך.

מאחר שהגורם למחלת האלצהיימר עדיין אינו ידוע אין דרך למנוע אותה. עם זאת, ישנם מספר צעדים שניתן לנקוט כדי לנסות ולעכב את התפרצותה ואת ההחמרה בסימפטומים.

הצעדים המומלצים כוללים:

• הפסקת עישון.
• צמצום כמות המשקאות האלכוהוליים ששותים.
• הקפדה על תזונה מאוזנת ובריאה הכוללת לפחות חמש מנות של ירקות ופירות מדי יום.
• ביצוע פעילות גופנית אירובית מתונה במשך לפחות 150 דקות בשבוע.
• קריאה, כתיבה ולמידה על מנת לשמר את תפקודי המוח ואת הערנות.

מחקר עתידי

המחקר בנושא מחלת אלצהיימר נמשך כל העת. ככל שמתגלות עובדות רבות יותר על המחלה כך גובר הסיכוי למציאת דרכים חדשות לטפל בה או למנוע את התפתחותה.

על סמך המידע הקיים כיום, הטיפולים הבאים אינם מתאימים למניעת אלצהיימר או שיטיון:

• טיפול בתרופות להורדת כולסטרול ממשפחת הסטאטין.
• טיפול הורמונלי חליפי.
• נטילת ויטמין E.
• טיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAID's).

איבוד זיכרון, פגיעה בכושר השיפוט ושינויים נפשיים אחרים הנגרמים על ידי מחלת אלצהיימר עלולים לגרום לסיבוכים בריאותיים נוספים. אדם הלוקה במחלת אלצהיימר יתקשה בפעולות הבאות:

• לדווח כי הוא סובל או חש כאב (למשל, כאב שיניים).
• לדווח על סימפטומים של מחלות אחרות.
• לבצע את הוראות הרופא.
• לשים לב לתופעות לוואי של תרופות ולתאר אותן.

עם התקדמות המחלה גורמים השינויים במוח לפגיעה בתפקודים גופניים כמו בליעה, שמירה על שיווי משקל ושליטה על סוגרים. בעיות אלה עלולות להגביר את הסיכון להתפתחותן של מחלות נוספות.

דלקת ריאות וזיהומים אחרים

קשיי בליעה עלולים לגרום לחולי אלצהיימר לשאוף חלקיקי מזון או נוזלים לתוך דרכי הנשימה והריאות ולגרום לזיהום ולדלקת ריאות.

חוסר יכולת לשלוט על התרוקנות שלפוחית השתן עלול להוביל לצורך בהחדרת צנתר (קטטר) על מנת לנקז ולאסוף את השתן. נוכחות הצנתר מעלה את הסיכון ללקות בזיהומים בדרכי השתן ובזיהומים בכליות שעלולים לסכן את חיי המטופל. חולים המרותקים למיטתם עלולים לסבול מפצעי לחץ.

פציעות מנפילות

התקדמות המחלה מעלה את הסיכון לנפילות ולפציעות. מעבר לכאב, הנפילות עלולות לגרום לשברים בעצמות. נפילות הן אחד הגורמים השכיחים לפגיעות ראש חמורות כמו זעזוע מוח או דימום תוך מוחי.