קיהיון (דמנציה) - מידע רפואי

קיהיון (בלעז, דמנציה) היא תסמונת (קבוצה של סימפטומים) הקשורה להידרדרות מתמשכת בתפקודי המוח וביכולותיו, לרבות:

• זיכרון.
• חשיבה.
• שפה.
• הבנה.
• יכולת שיפוט.

אצל אנשים הלוקים בשיטיון עלולות להופיע בעיות הקשורות לרגשות ולהתנהגות כמו חוסר עניין ואדישות, קושי בשליטה על רגשות והתנהגות לא מתאימה בנסיבות חברתיות שונות. כמו כן הם עלולים לחוות שינויים בהיבטים מסוימים באישיותם, להזות ולפתח מחשבות שווא.

ברוב המקרים מתפתח שיטיון עקב נזק למבנים או רקמות מסוימות במוח. אנשים שלקו בשיטיון יזדקקו לעזרה, כולל עזרה בקבלת החלטות, מבני משפחה ומחברים.

שכיחות התופעה

קיהיון הוא מצב שכיח יחסית המתפתח בדרך כלל לאחר גיל 65. מספר הנשים הלוקות בקיהיון גבוה מעט יותר ממספר הגברים. שכיחות מקרי הקיהיון עולה עם הגיל.

למרבה הצער, עם העלייה בתוחלת החיים עולה גם שכיחות התסמונת. מומחים מעריכים כי מספר האנשים הלוקים בקיהיון צפוי להכפיל את עצמו ב- 30 השנים הבאות.

סוגי דמנציה

מבחינים בין סוגים שונים של קיהיון.

מחלת אלצהיימר

מחלה זו היא הביטוי השכיח ביותר של קיהיון . זוהי מחלה ניוונית של המוח המתבטאת באיבוד הדרגתי של יכולות התפקוד שלו. מחלת אלצהיימר פוגעת בעיקר בכל הקשור לזיכרון, לחשיבה ולשיקול דעת. זוהי מחלה פרוגרסיבית, היינו מחלה שהולכת ומחמירה עם הזמן. בסופו של דבר נפגעת היכולת לתקשר עם הסביבה ולבצע פעילויות יומיומיות.

קיהיון וסקולרי (Vascular Dementia)

קיהיון וסקולרי נגרם עקב פגיעה בזרימת הדם התקינה לאזורים שונים במוח ומתבטא בהיחלשות היכולת ההכרתית (קוגניטיבית). אזורים מסוימים במוח אינם מקבלים די דם, חומרים מזינים וחמצן.

קיהיון וסקולרי עלול להתפתח בעקבות חסימה מוחלטת של כלי דם במוח הגורם לשבץ. עם זאת, לא כל שבץ יגרום לקיהיון וסקולרי. הדבר תלוי בחומרת השבץ, במיקום שלו ובחלק המוח שנפגע. היצרות של כלי דם במוח וירידה באספקת הדם עלולה גם כן לגרום לקיהיון וסקולרי.

קיהיון וסקולרי ומחלת אלצהיימר מתפתחים יחד לעיתים קרובות ולכן עלול להיות קשה להבחין בין שני המצבים. לפי חלק מהמחקרים בנושא, המקרים בהם מופיעות שתי המחלות יחד שכיחים יותר מהמקרים בהם מופיעה כל אחת מהמחלות בנפרד.

קיהיון עם גופיפי לואי (Dementia with Lewy bodies)

גופיפי לואי הם צברים של חלבון הנוצרים בתוך סיבי העצב. קיהיון זה מאופיין בהיווצרות גופיפי לואי במוח, בעיקר באזורים הקשורים לחשיבה ולתנועה. לקיהיון עם גופיפי לואי מאפיינים הדומים למחלת אלצהיימר ולמחלת פרקינסון.

הסימפטום הבולט ביותר של קיהיון עם גופיפי לואי הוא הזיות חזותיות. הופעת ההזיות עלולה להיות אחד הסימנים הראשונים להתפתחות ההפרעה. חלק מהלוקים בקיהיון זה רואים צורות מופשטות אך התופעה עלולה להחמיר עד כדי ניהול שיחה עם אנשים קרובים שנפטרו.

הסיכון ללקות בקיהיון עם גופיפי לואי עולה עם הגיל אך שכיחותו נמוכה מ- 1% בכלל האוכלוסייה מעל גיל 65.

קיהיון של האונה הקדמית והאונה הרקתית (שיטיון פרונטו-טמפורלי, Fronto-Temporal Dementia)

זוהי קבוצה של הפרעות נדירות יחסית הפוגעת באזורי האונה הקדמית והאונה הרקתית במוח. אזורים אלו קשורים עם תכונות האישיות, ההתנהגות והיכולת השפתית. אצל אנשים הלוקים בקיהיון מסוג זה, חלקים מסוימים באונות הללו מתנוונים או מתכווצים.

הסימפטומים משתנים מאוד בהתאם לחלק המוח שנפגע. חלק מהלוקים בקיהיון זה עוברים שינויים משמעותיים באישיותם ונעשים קהי חושים ואף בלתי כשירים להימצא בחברת אנשים. אחרים עלולים לאבד את היכולת להשתמש ולהבין את השפה המדוברת בסביבתם.

פעמים רבות עלול קיהיון זה להיות מאובחן בטעות כבעיה פסיכיאטרית או כמחלת אלצהיימר. בשונה ממחלת אלצהיימר, קיהיון פרונטו-טמפורלי פוגע באנשים צעירים יותר, בעיקר בגילאי 40 עד 70.

מה צפוי ללוקים בקיהיון?

למרבה הצער, הצפי במרבית המקרים אינו מעודד. לא ניתן לרפא את המחלה והסימפטומים שלה נוטים להחמיר עם הזמן. עם זאת, קיימים מספר טיפולים יעילים שעשויים לסייע לחולים להתמודד טוב יותר עם הסימפטומים ולשפר את איכות חייהם.

לעתים, אנשים הלוקים בקיהיון אינם מודעים כלל לסימפטומים שהם חווים, בפרט כאשר הסימפטומים משפיעים על התנהגותם.

סימפטומים של קיהיון וסקולרי

הסימפטומים של קיהיון וסקולרי עלולים להתפתח בצורה פתאומית ולהחמיר במהירות. לחילופין, הסימפטומים עלולים להתפתח בצורה הדרגתית במשך חודשים רבים. סימפטומים של קיהיון וסקולרי כוללים:

• קושי לבצע משימות ופעילויות הדורשות ריכוז ותכנון שמחמיר עם הזמן.
• קושי בהעברת מסרים מפורטים בצורה עקבית.
• ירידה בזיכרון, בקשב ובריכוז.
• דיכאון, מתח וחרדה.
• שינויים באישיות ובמצב הרוח.
• הפרעות שינה.
• תקופות של בלבול.
• תכיפות ודחיפות או חוסר שליטה במתן שתן.
• הזיות חזותיות.
• סימפטומים דמויי שבץ כמו חולשת שרירים או שיתוק בצד אחד של הגוף.
• שיטוט בשעות הלילה.
• האטה בהליכה וחוסר יציבות.

הסימפטומים עלולים להחמיר בעקבות אירוע מוחי (שבץ).

סימפטומים של קיהיון עם גופיפי לואי

הסימפטומים של קיהיון עם גופיפי לואי מתפתחים בהדרגה, לאורך שנים רבות, ומחמירים עם הזמן. סימפטומים אופייניים לסוג זה של קיהיון כוללים:

• אובדן זיכרון.
• פגיעה בקשב ובריכוז.
• הזיות חזותיות. בדרך כלל 'יראו' הלוקים בשיטיון זה חיות ואנשים שאינם קיימים.
• תקופות של בלבול.
• מחשבות שווא.
• קושי לתכנן מראש.
• נוקשות שרירים.
• תנועה איטית.
• רעד בגפיים.
• גרירת רגליים.
• קשיי שינה.
• אובדן הבעת הפנים.

סימפטומים של קיהיון פרונטו-טמפורלי

קיהיון פרונטו-טמפורלי נגרם עקב נזק לחלקי המוח הקשורים לשליטה בתגובות הרגשיות ובהתנהגות. לפיכך, רבים מהסימפטומים ההתחלתיים של קיהיון פרונטו-טמפורלי כרוכים בשינויים ברגשות, באישיות ובהתנהגות.

אדם הלוקה בקיהיון פרונטו-טמפורלי עלול להיות פחות רגיש לרגשותיהם של אנשים אחרים בסביבתו ולכן עלול להיתפס כקר וחסר רגשות. אחרים עלולים להפגין חוסר עכבות. לדוגמה, יעשו תנועות או מחוות בעלות אופי מיני במקום ציבורי, יתנהגו בגסות כלפי אנשים אחרים ללא סיבה או יעירו הערות שאינן במקום.

סימפטומים נוספים של קיהיון פרונטו-טמפורלי כוללים:

• תוקפנות.
• התנהגות כפייתית.
• קושי להתרכז ולהתמקד (דעתם מוסחת בקלות).
• חוסר ענין ונכונות לשמור על נקיון אישי המחמיר עם הזמן.
• שינויים באישיות. לדוגמה, אדם שהיה סגור ולא חברותי הופך מוחצן מאוד, או להיפך.
• חוסר מודעות לשינויים באישיות או בחשיבה.

קיהיון וסקולרי

קיהיון וסקולרי נגרם בעקבות הפרעה באספקת הדם למוח.

המוח זקוק לאספקה סדירה של חמצן ורכיבי תזונה חיוניים על מנת לתפקד בצורה תקינה, בדיוק כמו אברים אחרים בגוף. רכיבים אלו מגיעים אל תאי המוח באמצעות זרם הדם. אם אספקת הדם מוגבלת או מופסקת, תאי המוח מתים ונגרמים נזקים בלתי הפיכים.

קיהיון וסקולרי עלול להתפתח בעקבות היצרות של כלי הדם במוח, הנעשים צרים ונוקשים. תהליך היצרות והקשחת כלי דם מכונה טרשת עורקים. גורמי סיכון ידועים להתפתחות טרשת עורקים כוללים:

• סוכרת.
• השמנת יתר.
• עישון.
• שתיית כמויות גדולות של אלכוהול.
• העדר פעילות גופנית.
• תזונה עתירת שומנים.
  
  

תהליך טרשתי בכלי הדם הקטנים במוח יגרום בסופו של דבר לחסימתם ולעצירה מוחלטת של אספקת הדם לאזורים אלו במוח.

בזמן שבץ מוחי נפגעת אספקת הדם למוח במהירות. לעתים גורם שבץ מוחי לנזק בלתי הפיך לתאי המוח אך לא כל אדם שלקה בשבץ מוחי ילקה גם בשיטיון וסקולרי. עם זאת, אנשים שלקו בשבץ או סובלים ממחלה של כלי הדם הקטנים במוח נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בקיהיון וסקולרי.

קיהיון עם גופיפי לואי

גופיפי לואי הם צברי חלבון עגולים המתפתחים בתוך המוח. הסיבה להיווצרותם אינה ידועה. כמו כן עדיין לא ברור כיצד גורמים גופיפי לואי לנזק מוחי ולסימפטומים האופייניים לקיהיון. לפי אחת הסברות, גופיפי לואי חוסמים את השפעתם של המתווכים העצביים (בלעז, נוירו-טרנזמיטורים, חומרים שהמוח מפריש על מנת לתווך מסרים בין תאי הגוף למוח ובתוכו) דופאמין ואצטיל-כולין.

לדופאמין ואצטיל-כולין תפקיד חשוב בוויסות תפקודים נפשיים רבים לרבות זיכרון, למידה, מצב רוח וקשב. חסימת פעולתם של המתווכים העצביים עלולה לגרום להתפתחות קיהיון.

קיהיון פרונטו-טמפורלי

קיהיון פרונטו-טמפורלי נגרם בעקבות נזק לאונה הקדמית (האונה הפרונטלית) ולאונה הרקתית (האונה הטמפורלית) של המוח הגורם להן להתכווץ באופן שמחמיר עם הזמן.

מעריכים שב- 40%-50% מהמקרים מתפתחת המחלה אצל אנשים שירשו מוטציה בחומר הגנטי מהוריהם. מוטציה היא שינוי חריג מהתקין בחומר הגנטי. הסברה היא שמוטציה זו גורמת לפגיעה בחלבונים מסוג טאו (tau) המצויים בכל תאי המוח ומסייעים לשמור על המבנה היציב של תאי המוח. פגיעה בחלבוני הטאו מתבטאת בנזק לתאי המוח.

קיהיון פרונטו-טמפורלי נגרם גם בעקבות מחלת תא עצב מוטורי (Motor Neuron Disease), מחלה ניוונית הגורמת לחולשת שרירים.

גורמים שכיחים פחות לקיהיון

שיטיון וסימפטומים דמויי-קיהיון עלולים להיגרם גם על ידי גורמים שאינם שכיחים, אך בחלקם ניתנים לטיפול. אלו כוללים:

• חבלות ראש חוזרות. אלו עלולות לגרום 'לקיהיון של מתאגרפים' (שיטיון פוגיליסטיקה, Dementia pugilistica) המאופיין בבעיות זיכרון, יכולת ריכוז ירודה, בעיות בדיבור וסימפטומים דמויי מחלת פרקינסון. סימפטומים עלולים להתפתח שנים לאחר הפגיעה.
• פציעת ראש בודדת אך משמעותית. זו עלולה לגרום לקיהיון פוסט טראומטי המאופיין בבעיות זיכרון לטווח האורך.
• זיהומי מוח כגון דלקת קרום המוח (מנינגיטיס או אנצפיליטיס).
• מחלת הנטינגטון. מחלה תורשתית נדירה הגורמת לנזק מוחי ההולך ומחמיר עם הזמן. הסימפטומים של המחלה מופיעים בדרך כלל בשנות ה- 30 וה- 40 וכוללים שינויי אישיות, עצבנות, חרדה, דיכאון ולבסוף קיהיון חמור. מחלת הנטינגטון עלולה לגרום גם לקשיי הליכה ולתנועות מגושמות.
• מחלת קרויצפלד-יעקב. מחלה נדירה וקטלנית הגורמת לנזק למוח ולמערכת העצבים. חלק מהמקרים הם על רקע תורשתי או בעקבות חשיפה לרקמות מוח או עצבים נגועים במחלה. הסימפטומים מופיעים בדרך כלל בסביבות גיל 60 וכוללים פגיעה בקשר בין עין ויד (קואורדינציה), שינויי אישיות ופגיעה בזיכרון, בכושר השיפוט, בחשיבה ובראיה. הנזק המוחי מחמיר עם התקדמות המחלה ולרוב מוביל לעיוורון ואף למוות.
• תת פעילות של בלוטת התריס או יתר פעילות של בלוטת התריס.
• הדבקה בנגיף ה- HIV הגורם לאיידס גורמת להרס נרחב של רקמת המוח וגורמת לסימפטומים הכוללים פגיעה בזיכרון, חוסר עניין ואדישות (אפתיה), צמצום הקשרים החברתיים והסתגרות ולקשיי ריכוז.
• התייבשות.
• תזונה דלה בויטמין B.
• הרעלה (למשל, הרעלת עופרת או הרעלה מחומרי הדברה).
• גידול במוח.
• מחלות לב וריאה מסוימות הפוגעות באספקת הדם התקינה למוח.

ידועים גורמי סיכון שונים לקיהיון. חלקם ניתנים לשינוי ואילו אחרים אינם ניתנים לשינוי.

גורמי סיכון שאינם ניתנים לשינוי כוללים:

גיל. הסיכון ללקות במחלת אלצהיימר או בקיהיון לסוגיו עולה באופן משמעותי עם הגיל, אף שקיהיון אינו חלק מתהליך ההזדקנות התקין.

עבר משפחתי. אנשים שלהם קרובי משפחה שלקו בקיהיון נמצאים בסיכון מוגבר ללקות אף הם בתסמונת, אף שחלקם לא יפתחו אותה לעולם.

תסמונת דאון. במוחם של מרבית הלוקים בתסמונת דאון מתפתחים קשרים ורבדים האופייניים למחלת אלצהיימר לקראת גיל 50-60. רובם, אם כי לא כולם, יפתחו בסופו של דבר סוג זה או אחר של קיהיון.

גורמי סיכון הניתנים לשינוי כוללים:

• צריכת אלכוהול. צריכת כמויות גדולות של אלכוהול מגבירה את הסיכון לקיהיון. צריכה מתונה של אלכוהול (משקה אחד לאישה ו- 2 משקאות לגבר) היא דווקא בעלת השפעה מגנה, במיוחד כשמדובר ביין אדום.
• טרשת עורקים. הצטברות שומנים ותוצרי פסולת אחרים על דפנות כלי הדם מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות קיהיון וסקולרי, מאחר שהיא מפריעה לזרימה תקינה של הדם למוח. מצב זה עלול להוביל גם לשבץ מוחי. מחקרים מצביעים על קשר משמעותי בין היווצרות טרשת עורקים להתפתחות מחלת אלצהיימר.
• לחץ דם. יתר לחץ דם, ואולי אף לחץ דם נמוך, עלולים להגדיל את הסיכון להתפתחות קיהיון וסקולרי ומחלת אלצהיימר.
• כולסטרול. רמות גבוהות של כולסטרול מסוג LDL, המכונה כולסטרול 'רע', עלולות להגביר בצורה משמעותית את הסיכון לקיהיון וסקולרי.
• דיכאון. אף שהקשר אינו ברור, דיכאון בגיל מבוגר, ובפרט בקרב גברים, עלול להצביע על התפתחות קיהיון הקשור למחלת אלצהיימר.
• סוכרת. אנשים הלוקים בסוכרת מסוג 2 נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בקיהיון וסקולרי ובמחלת אלצהיימר.
• רמות אסטרוגן גבוהות. רמות גבוהות של אסטרוגנים בדמן של נשים קשור בסיכון מוגבר ללקות בקיהיון. ניתן לבדוק את רמת האסטרוגן באמצעות בדיקת דם מתאימה.
• רמות גבוהות של הומוציסטאין בדם (homocysteine). הומוציסטאין היא חומצת אמינו המיוצרת בגוף. רמה גבוהה שלה בדם עלולה להעלות את הסיכון ללקות במחלת אלצהיימר ובקיהיון וסקולרי.
  באופן תקין מפרק הגוף עודפי הומוציסטאין בעזרת ויטמינים מסוג B6, B12 וחומצה פולית. אם הגוף לא מקבל כמויות מספיקות של ויטמינים אלו מהתזונה או שהם אינם פועלים כהלכה בגוף, מנגנוני הפירוק של הומוציסטאין לא יפעלו ורמתה בדם תעלה. אפשר לקבוע את רמת ההומוציסטאין באמצעות בדיקת דם.
• עישון. עישון מעלה ככל הנראה את הסיכון להתפתחות קיהיון מאחר שהוא מגביר את הסיכון לטרשת עורקים ולסוגים אחרים של מחלות בכלי הדם.

קשה לקבוע בצורה חד משמעית שאכן מדובר בקיהיון, בפרט בשלביו ההתחלתיים. הדבר נובע מכך שסימפטומים רבים האופייניים לקיהיון מאפיינים מגוון רחב של מחלות גופניות ונפשיות אחרות.

רצוי לפנות לרופא המטפל בלוויית בן משפחה נוסף, על מנת שזה יוכל להזכיר לאדם הלוקה בקיהיון את כלל הסימפטומים מהם הוא סובל ויתאר את המצב מצידו, גם כן.

על מנת לאבחן קיהיון יש צורך במספר בדיקות והערכות שונות הכוללות:

• סקירה של העבר הרפואי.
• הערכה מלאה של היכולות הנפשיות וההכרתיות.
• בדיקות דם שמטרתן לשלול גורמים אחרים לסימפטומים (לדוגמה, חוסר של ויטמין B).
• בדיקות דימות כגון דימות מוח בתהודה מגנטית (MRI). בדיקה זו מדגימה את מבנה המוח ואת מצבו הנוכחי.
• סקירה של כל התרופות שהאדם נוטל. יתכנו מצבים בהם תופעות לוואי של תרופות מסוימות עלולות לגרום לסימפטומים הדומים לאלו של קיהיון.

חלק מהבדיקות יבוצעו על ידי הרופא המטפל ואילו אחרות תבוצענה על ידי נוירולוג (מומחה לטיפול במחלות הפוגעות במערכת העצבים והמוח) או על ידי פסיכיאטר בעל ניסיון בטיפול בקיהיון.

הערכת היכולות הנפשיות

קיימים מספר שאלונים המשמשים להערכת היכולות הנפשיות וחומרת הסימפטומים בקרב חולי שיטיון. שאלונים אלו בוחנים מספר יכולות, לרבות:

זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך.

קשב וריכוז.

מיומנויות תקשורת ושפה.

יכולת לתכנן או להתכונן מראש.

יכולת הבנת הוראות.

אחד השאלונים השכיחים הוא המבחן להערכת כישוריים הכרתיים (קוגנטיביים) בסיסיים (MMSE, Mini Mental State Examination). בעזרת MMSE אפשר להעריך מספר תפקודים נפשיים והכרתיים הכוללים:

• זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך.
• טווח קשב.
• ריכוז.
• שפה ומיומנויות תקשורת.
• יכולת תכנון.
• יכולת להבין הוראות.

מבחן ה- MMSE מורכב מסדרת משימות כגון:

• לימוד בעל פה של רשימת חפצים וחזרה עליה בסדר הפוך, מהסוף להתחלה.
• כתיבת משפט קצר שנכון מבחינה דקדוקית.
• זיהוי נכון של היום בשבוע, התאריך, החודש, העונה והשנה.

הניקוד המרבי שאפשר לצבור במבחן MMSE הוא 30. תוצאות המבחן אינן קובעות את האבחנה אך מסייעות בהערכת המצב. ככל שהניקוד נמוך יותר, כך המצב חמור יותר:

• ניקוד גבוה מ- 25 נחשב תקין.
• ניקוד בין 18 ל- 24 מעיד על פגיעה קלה עד בינונית.
• ניקוד של 17 או נמוך מכך מעיד על פגיעה חמורה.

תוצאות המבחן מושפעות מרמת ההשכלה של האדם. לפיכך, אנשים שאינם יודעי קרוא וכתוב עלולים לקבל ניקוד נמוך מ- 25, אף שאינם לוקים בשיטיון בזמן שאנשים הלוקים בשיטיון, אך רמת השכלתם גבוהה, עלולים לקבל ניקוד גבוה.

בדיקות נוספות

בדרך כלל יבוצעו בדיקות נוספות שמטרתן לשלול מחלות אחרות שעלולות גם הן לגרום לסימפטומים האופייניים לקיהיון.

ספירת דם מלאה

ספירת דם מלאה מאפשרת להעריך את מצב הבריאות הכללי ולבדוק מגוון רחב של הפרעות, מחלות וזיהומים.

בדיקה של רמת הסוכר בדם

בדיקה של רמות הסוכר (גלוקוז) בדם מספקת מידע האם רמתו תקינה או לא. רמה גבוהה מדי משמעותה סוכרת. בדיקה זו מבוצעת על מנת לשלול את האפשרות שהסימפטומים נגרמים על ידי סוכרת שטרם אובחנה.

בדיקת שתן

בדיקת שתן תבוצע על מנת להעריך את תפקוד הכליות ולשלול סוכרת.

בדיקת תפקודי בלוטת התריס

מדידת רמת הורמוני בלוטת התריס תבוצע על מנת לאבחן הפרעות בתפקוד בלוטת התריס כגון תת פעילות של הבלוטה (היפותירואידיזם) או יתר פעילות (היפרתיירואידיזם).

מדידת רמת ויטמין B12

בדיקה זו נועדה לבחון אם הסימפטומים נגרמים עקב חסר של ויטמין B12. עם זאת, יתכן שיטיון בנוסף לחסר בוויטמין.

בדיקות דימות

בדיקות אלו מאפשרות להדגים את מבנה המוח ולאבחן בעיות כגון גידול במוח שעלולות לגרום לסימפטומים של קיהיון. באמצעות בדיקות הדימות ניתן לזהות שינויים במוח שעלולים להצביע על קיהיון. במסגרת האבחון תבוצענה בדיקות דימות מסוגים שונים, כמפורט להלן.

דימות בתהודה מגנטית (MRI)

סריקה זו היא הדרך הטובה ביותר לשלול בעיות אחרות במוח ולאבחן את סוג הקיהיון.

סריקת MRI של המוח מדגימה אם חלה הצטמקות של השכבה החיצונית של המוח, אם ארעו שינויים בכלי הדם במוח או אם ישנם קרישי דם שעלולים להוביל להתפתחות קיהיון וסקולרי.

באמצעות בדיקה זו ניתן לקבוע אם הגורם לסימפטומים קשור לבעיות אחרות במוח, כמו גידול, בצקת (הידרוצפלוס) או שטפי דם על פני שטח המוח.

סריקה טומוגרפית ממוחשבת (Computerized tomography, CT)

סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) מהווה חלופה לבדיקת ה- MRI ומספקת תמונה תלת ממדית מפורטת של מבנה המוח.

סריקת טומוגרפיה ממוחשבת של פליטת פוטון יחיד (Single photon-emission computed tomography, SPECT )

סריקה זו תבוצע כאשר יש צורך לקבוע האם מדובר במחלת אלצהיימר, בקיהיון של האונות הקדמית והרקתית (קיהיון פרונטו-טמפורלי) או בקיהיון וסקולרי.

סריקת SPECT דומה לסריקת CT אך מאפשרת הדגמה של זרימת הדם במוח. באמצעות בדיקה זו ניתן לקבוע אם זרימת הדם במוח תקינה או פגועה וכך לקבוע את סוג הקיהיון.סריקה זו תבוצע כאשר יש צורך לקבוע האם מדובר במחלת אלצהיימר, בקיהיון של האונות הקדמית והרקתית (קיהיון פרונטו-טמפורלי) או בקיהיון וסקולרי.

סריקת SPECT דומה לסריקת CT אך מאפשרת הדגמה של זרימת הדם במוח. באמצעות בדיקה זו ניתן לקבוע אם זרימת הדם במוח תקינה או פגועה וכך לקבוע את סוג הקיהיון.

התוכנית הטיפולית

לאחר קביעת האבחנה תיבנה תוכנית טיפול שתביא בחשבון את הצרכים הבריאותיים והחברתיים של האדם הלוקה בקיהיון. התוכנית תבטיח שיקבל את הטיפול המתאים לכל צרכיו.

נושאים שעשויים לעלות במהלך בניית התוכנית הטיפולית כוללים:

• האם בן משפחה או חבר יכול לשמש כמטפל או שדרושה עזרה נוספת? אם ישנו מי שיטפל בחולה, לאיזו תמיכה נוספת הוא יהיה זקוק?
• איזו עזרה תידרש כדי שהחולה יוכל להישאר עצמאי עד כמה שניתן?
• האם יש לבצע שינויים בתוך הבית או במקום המגורים של החולה כדי לאפשר לו סביבה נגישה יותר?
• האם יש צורך בפיזיותרפיה או בריפוי בעיסוק?
• האם נחוץ טיפול נוסף או ייעוץ כדי לעזור למטופל להתמודד עם חוסר שליטה על סוגרים וניקיון אישי?
• האם עלול להיות צורך בטיפול סיעודי?

חשוב לשתף את האדם הלוקה בקיהיון בבניית התוכנית, לאפשר לו לשאול את כל השאלות שעשויות לעלות במוחו ולוודא מה הם רצונותיו וצרכיו.

הסכמה לטיפול, כשירות והנחיות טיפוליות

על המטופל להביע הסכמה או לתת את רשותו לפני כל טיפול או בדיקה. הנסיבות היחידות בהן ניתן לבצע טיפולים ללא הסכמת המטופל הן כשהמטופל אינו כשיר מבחינה נפשית לקבל החלטות והצוות הרפואי האחראי לבריאותו סבור שהטיפול עשוי לסייע לו.

עם החמרת הסימפטומים עלול האדם לאבד את היכולת לקבל החלטות מושכלות לגבי בדיקות וטיפולים. לפיכך, עם קבלת האבחנה, מומלץ לנסח הנחיות להמשך הטיפול שתשמשנה בעתיד. הנחיות אלה תאפשרנה לצוות הטיפולי לדעת מה רצונו של המטופל גם אם אינו מסוגל לקבל החלטות בעצמו. נושאים הדורשים התייחסות כוללים:

• איזה טיפול היה המטופל שוקל לקבל ובאיזה נסיבות.
• איזה סוגי טיפול המטופל לעולם לא היה מסכים לעבור, ללא קשר לנסיבות ולמצב מחלתו.
• האם הוא מוכן לעבור החייאה באמצעים מלאכותיים?
• האם הוא מוכן לתרום את איבריו לאחר מותו?

לא ניתן לבקש דברים שאינם חוקיים במסגרת הנחיות אלו. מטופל שעלול לאבד את כשירותו יכול לבקש למנות בן משפחה או חבר כאפוטרופוס על מנת שיטפל בענייניו הכלכליים והמשפטיים.

טיפול נפשי (פסיכולוגי)

קיימים מספר טיפולים נפשיים שעשויים לסייע בהתמודדות עם הסימפטומים של שיטיון ולהאט את ההידרדרות במצב.

גירוי קוגניטיבי וטיפול התמצאות (Cognitive stimulation and Reality orientation therapy)

גירוי קוגניטיבי כרוך בהשתתפות בפעילויות ובתרגולים המיועדים לשיפור הזיכרון, מיומנויות פתרון בעיות ושימור היכולת השפתית.

טיפול התמצאות מטרתו הפחתת תחושות הבלבול, חוסר ההתמצאות במרחב ואובדן הזיכרון האופייניות לחולי קיהיון, תוך שיפור המצב הרגשי והדימוי העצמי.

בדרך כלל יבוצעו טיפולים אלו במסגרת קבוצתית, בכיתה ובה לוח גדול עליו כתוב בברור התאריך של יום המפגש, היום בשבוע, מיקום הכיתה ושמות חברי הקבוצה.

המשתתפים חוזרים על סדרת מטלות על מנת לשמר ולאתגר את יכולותיהם. במסגרת המטלות הם גם משננים שוב ושוב את שמות חברי הקבוצה, את היום בשבוע, את מיקום הפגישה ואת התאריך. כמו כן מתנהל דיון על עניני דיומא ומתקיימים משחקי זיכרון.

טיפול התנהגותי

מטרת הטיפול ההתנהגותי היא לטפל בבעיות התנהגותיות רבות הקשורות לקיהיון, לרבות דיכאון, תוקפנות ומחשבות שווא.

הטיפול מבוצע בדרך כלל על ידי מטפל בשכר, חבר או קרוב משפחה האמונים על הטיפול באדם החולה בקיהיון, תחת פיקוחו של איש מקצוע מוסמך.

הגישה הטיפולית היא של פתרון בעיות ומתמקדת בזיהוי הסיבות והמניעים האפשריים להתנהגויות בעיתיות אצל האדם החולה וביישום תוכניות שונות על מנת להפסיק או לשנות את ההתנהגות הבלתי רצויה.

לדוגמה, חולי קיהיון מרגישים לעתים חסרי מנוחה ולכן עלולים לצאת מביתם או מהמרכז הטיפולי בו הם שוהים, ולשוטט. גישה טיפולית שתעודד אותם לבצע פעילות גופנית באופן קבוע עשויה להפחית את תחושת חוסר המנוחה שלהם.

גירוי רב חושי (מולטי סנסורי)

טיפול זה מבוצע דרך מגוון אמצעים כגון תאורה, מוזיקה רגועה, כריות עיסוי, ריחות (ארומתרפיה) ותחושות מגע שונות על מנת לגרות את המוח. מטרת הטיפול היא להפחית את רגשות הבלבול ואי השקט האופייניים לחולי קיהיון ולשפר את מצב רוחם ואת מיומנותם השפתית באמצעות גירוי אזורי המוח השונים.

שיטה זו אינה מתאימה לכל הלוקים בקיהיון מאחר שעבור חלק מהמטופלים, הגירויים אינם נעימים ולעתים עלולים לעצבן אותם ולגרום להם לסערת רגשות.

פעילות גופנית

על מנת לשפר את יכולת הניידות של הלוקים בשיטיון מומלץ לבצע פעילות גופנית הכוללת אימון כושר כללי ומבוססת על תוכנית כושר מובנית. פעילות גופנית עשויה אף לשפר את רמת התפקוד הנפשי של הלוקים בקיהיון וכן את מצב רוחם.

טיפול תרופתי

מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז (acetyl-cholinesterase inhibitors)

מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז נמצאים בשימוש נרחב בטיפול בחולי אלצהיימר. בדרך כלל תרופות אלה אינן מומלצות עבור קיהיון מסוגים אחרים מאחר שיעילותן מוטלת בספק, ובמקרים מסוימים הן אף עלולות להחמיר את הסימפטומים.

יוצאים מן הכלל הם הלוקים בקיהיון עם גופיפי לואי, הסובלים מבעיות התנהגותיות כגון מחשבות שווא או הזיות, הגורמות להם למצוקה חמורה ומובילים לקשיי התנהגות.

אצטיל-כולין הוא מתווך עצבי חשוב בעל תפקיד בתקשורת הבין-תאית במוח. האנזים אצטיל-כולין אסטראז הוא חלבון המפרק אצטיל-כולין. תרופות מקבוצה זו מעכבות את פעילות האנזים ובדרך זו מונעות את פירוק האצטיל-כולין. ידוע שרמות נמוכות של אצטיל-כולין קשורות להופעת הבעיות ההתנהגותיות.

תופעות לוואי של תרופות ממשפחת מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז כוללות:

• בחילה.
• הקאה.
• שלשול.
• עוויתות שרירים.
• תשישות
• אובדן תאבון.
• מתח וחרדה.
• התנהגות תוקפנית.
• סחרחורת ועילפון.
• הפרעות שינה.
• חוסר שליטה על שלפוחית השתן.

תרופות נוגדות פסיכוזה

תרופות נוגדות פסיכוזה (המכונות גם תרופות 'אנטי-פסיכוטיות') ניתנות לטיפול בבעיות נפשיות חמורות כגון מצבי פסיכוזה או תוקפנות. תרופות אלו מעכבות את פעילות המתווך העצבי דופאמין במוח ומשפיעות גם על פעילות הסרוטונין (מתווך עצבי נוסף).

במרבית המקרים השימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה אינו מומלץ במצבי קיהיון מאחר שהן עלולות להחמיר את הסימפטומים של המחלה. כמו כן עלולות תרופות אלו להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, לרבות שבץ מוחי ואוטם של שריר הלב (התקף לב).

בקרב חולים הסובלים מקיהיון עם גופיפי לואי עלולות תרופות נוגדות פסיכוזה לגרום לשורה ארוכה של תופעות לוואי חמורות הכוללות:

• נוקשות.
• חוסר תנועה.
• חוסר יכולת לבצע משימות.
• חוסר יכולת לתקשר.
• מוות פתאומי.

תרופות נוגדות פסיכוזה ינתנו אך ורק לחולים הסובלים מסימפטומים חמורים ומהתנהגות בעייתית והרסנית שעלולה לגרום נזק לחולה עצמו או לסביבתו. לפני תחילת המתן יקיים הצוות הרפואי דיון מקיף על היתרונות והסיכונים הכרוכים בטיפול זה עם החולה או עם האפוטרופוס הממונה עליו.

תרופות אלו יינתנו במינון הנמוך ביותר שיאפשר שליטה בסימפטומים, לפרק זמן קצר ככל שניתן. מצבו הרפואי של המטופל ינוטר בקפדנות במהלך תקופת הטיפול.

תופעות לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה עלולות לכלול:

• ישנוניות.
• רעידות.
• עוויתות והתכווצויות פתאומיות של השרירים.
• עלייה במשקל.
• טשטוש ראיה.
• עצירות.
• ירידה בחשק המיני.
• יובש בפה.

טרם קבלת החלטה על נטילת כל תוסף תזונה יש להתייעץ עם הרופא המטפל מאחר שחלקם עלולים לפגוע בפעילותן של התרופות הניתנות לטיפול במחלה, או להחמיר מצבים רפואיים אחרים.

תוספים טבעיים הניתנים לטיפול במחלת אלצהיימר ובקיהיון כוללים:

ויטמין E

ויטמין E במינון גבוה ניתן לעתים כטיפול תומך במחלת אלצהיימר מאחר שקיימים מחקרים לפיהם ויטמין E הצליח לעכב את אובדן היכולת לבצע פעילויות יומיומיות בקרב חולים במשך מספר חודשים.

נטילת ויטמין E במינון גבוה נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לדימומים לתמותה ולכן יש לקבל כל החלטה לגבי נטילתו אך ורק בשיתוף הרופא המטפל, ותחת פיקוח רפואי צמוד.

חומצות שומן מסוג אומגה 3

אומגה 3 הן קבוצה של חומצות שומן רב בלתי רוויות (PUFA) שמקורן בדגים ובאגוזים. מחקרים מצאו כי קיים קשר בין צריכת סוגים מסוימים של אומגה 3 להפחתת הסיכון למחלות לב, לשבץ, לקיהיון ולהידרדרות במצב ההכרתי.

רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) ממליצה על צריכה של לא יותר מ- 3 גרם ליום של חומצות שומן EPA ו- DHA, השייכות לחומצות שומן אומגה 3.

מחקרים רבים מנסים לברר האם נטילת חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 מועילה לתפקוד המוח, משפרת את הזיכרון ומפחיתה את הסיכון ללקות בקיהיון. טרם התקבלו הוכחות חד משמעויות. מכון הבריאות הלאומי בארה"ב (NIH) הסיק כי על אף מידע מובהק, אין הוכחות חותכות שחומצות שומן מסוג אומגה 3 ממקור דגי עשויות למנוע הידרדרות במצב ההכרתי.

לגבי חומצת השומן DHA התקבלו תוצאות סותרות.

מומלץ להימנע מנטילת מוצרים המופקים ממוח של בקר עקב הסכנה להידבקות במחלת 'הפרה המשוגעת' (BSE, Bovine Serum Encephalitis).

קו-אנזים Q10

קו-אנזים Q10 הוא נוגד חמצון הנמצא באופן טבעי בגוף וחיוני לקיומם התקין של תאי הגוף. יעילותו של קו-אנזים Q10 לטיפול בקיהיון לא נחקרה דיה. נטילת כמויות גדולות מדי של תוסף זה עלולה לגרום לירידה של לחץ הדם ושל רמת הסוכר בדם ולגרום לדימומים ולשטפי דם תת עוריים.

גינקו בילובה

גינקו בילובה הוא צמח מרפא סיני המכיל מספר תרכובות נוגדות חמצון ונוגדות דלקת. קיימת טענה לפיה תמצית עלי גינקו בילובה עשויה להאט את התפתחותן של בעיות זיכרון הקשורות לקיהיון. מחקרים בנושא העלו ממצאים סותרים וחלקם אף לא מצאו כל תימוכין לכך שגינקו מועיל לטיפול בבעיות זיכרון.

גינקו משפיע על צמיגות הדם ועלול להגביר את השפעתן של תרופות לדילול דם. על מטופלים בנוגדי קרישה להתייעץ עם הרופא המטפל טרם נטילת תוסף המכיל גינקו.

הופרזין A Huperzine) A)

הופרזין A הוא תמצית של טחב סיני הפועל באופן דומה למעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז. אצל מטופלים בתרופות מרשם ממשפחת מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז עלול הופרזין A להגביר את חומרתן של תופעות הלוואי.

לחיות עם קיהיון

קיהיון משפיע על אורח חייו של האדם הלוקה בו ועל משפחתו. עצם קבלת האבחנה עלולה להיות ארוע קשה ולגרום לסערת רגשות.

מומלץ שאנשים שאובחנו כלוקים בקיהיון ישמרו את יכולותיהם העצמאיות ככל שניתן ויוסיפו להנות מחייהם כבעבר, ככל שהסימפטומים של המחלה יאפשרו להם. קצב התקדמות המחלה מושפע פעמים רבות מאופיו של האדם, ממצבו הבריאותי הכללי ומסוג הקיהיון. ככל שהמחלה מתקדמת יאלץ האדם הלוקה בה, בשיתוף בני משפחתו, לערוך שינויים בשגרת חייו. בשלבים מתקדמים נאלצים חלק מהחולים לעזוב את ביתם ולעבור למסגרת טיפולית סיעודית.

ניהול משק הבית

בשלבים הראשוניים של המחלה יוכלו מרבית הלוקים בקיהיון להמשיך ולנהל את משק ביתם, כפי שעשו בעבר. עם התקדמות המחלה יזדקקו מרביתם לעזרה בניקיון הבית ובעריכת קניות. במקרים מסוימים יהיה צורך להתאים את סביבת הבית לצרכיו של החולה.

השתתפות פעילה בחוגים

מומלץ שאנשים הלוקים בקיהיון ימשיכו להשתתף בחוגים ובקבוצות ענין ויוסיפו לפתח תחביבים. פעילויות אלו יספקו להם ענין והנאה ויסייעו לשמור על ערנותם ועל תפקוד המוח. עם התקדמות המחלה יתכן שיהיה צורך לשנות את אופיין של חלק מהפעילויות ולהתאימן למצבו של האדם החולה.

חיי חברה

אנשים הלוקים בקיהיון וכן בני משפחתם הקרובים חשים פעמים רבות בדידות. חשוב לשמר קשרים חברתיים, להשתתף בפעילויות חברתיות מגוונות ולשמור על רמת ערנות גבוהה, כדי לעודד את תפקוד המוח.

חלק מהסובבים את האדם הלוקה בקיהיון עלולים לחוש אי נוחות ולהתרחק. רצוי לשתף אותם בבעיה ולהדגיש בפניהם את חשיבות שימור הקשר החברתי עבור האדם החולה.

שנת לילה רגועה

פעמים רבות, שנתם של אנשים הלוקים בקיהיון נפגעת, הם מתעוררים לעתים תכופות ועלולים להיות חסרי מנוח במהלך הלילה. בעיות אלו נוטות להחמיר ככל שהמחלה מתקדמת. אם האדם הלוקה בקיהיון סובל ממצבים רפואיים נוספים, כגון מחלת מפרקים, שנתו עלולה להיפגע עוד יותר.

חלק מהתרופות הניתנות לטיפול בקיהיון עלולות אף הן לפגוע בשנת הלילה ולגרום לישנוניות במשך היום. על מנת להגדיל את הסיכוי לשנת לילה רגועה, רצוי להימנע משנת צהריים ולהקפיד על שגרת שינה מסודרת. במקרים מסוימים יומלץ על נטילת תרופות להשראת שינה.

דיכאון ומצב רוח רע

אדם הלוקה בקיהיון, וכן בני משפחתו, עלולים להתקשות לשמור על מצב רוח טוב נוכח המצב הקשה. רצוי לזכור שאינכם לבדכם וכי קיימות קבוצות תמיכה שעשויות להציע עזרה. רצוי לשתף אדם קרוב, רופא או עובדת סוציאלית בחששות ולפנות לקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לצורך.

מקום העבודה

ההתמודדות עם מקום העבודה עלולה להוות בעיה עבור אנשים הלוקים בקיהיון וחלקם בוחרים להפסיק לעבוד. אחרים בוחרים לשתף את המעסיק במצבם על מנת למצוא פתרונות ביניים שיאפשרו להם בכל זאת להמשיך לעבוד.

ניתן לקבל מידע מהביטוח הלאומי אודות המגיע ללוקים במחלה במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. טרם קבלת החלטה על פרישה ממקום העבודה מומלץ לברר לגבי זכויות הפרישה המגיעות לאדם.

קיהיון ומערכות יחסים

חשוב לשתף בני משפחה וחברים קרובים במצב על מנת שיבינו את המתרחש, את שעתיד לבוא ואת ההשלכות הצפויות. אנשים המתקשים לדבר על מצבם בעצמם יוכלו לבקש עזרה מרופא המשפחה או מעובדת סוציאלית.

אנשים הלוקים בקיהיון מסוגלים להמשיך לנהל מערכות יחסים ואף לקיים יחסי מין. חלק מהזוגות אף מדווחים על קרבה מיוחדת שנוצרה ביניהם בעקבות קבלת האבחנה. עם זאת, קיהיון עלול להעצים או לדכא רגשות מיניים, והדבר עלול להקשות על בן או בת הזוג. במידת הצורך, ניתן להתייעץ עם מטפלים מיניים לגבי ההתמודדות עם המצב הבין-אישי.

טיפול במסגרת הבית

מומלץ להיוועץ בפיזיותרפיסט מוסמך על מנת להבין כיצד להתאים את הבית לצרכיו של אדם הלוקה בקיהיון, באופן שיאפשר לו לשמר את עצמאותו ואת כבודו. עובדת סוציאלית מטעם שירותי הרווחה תוכל לייעץ באשר לסיוע הניתן לקבל, בהתאם למצבו הבריאותי של המטופל.

עם ההחמרה בסימפטומים הטיפול באדם הלוקה בקיהיון עלול להפוך קשה מנשוא עד שלא יהיה מנוס מהעברתו למסגרת טיפולית מתאימה מחוץ לבית. מסגרות אלו מציעות טיפול תומך בשילוב הטיפול הרפואי הנחוץ.

שמירה על בריאות המשפחה והמטפלים

הטיפול בחולה קיהיון עלול להיות קשה ומתיש הן מבחינה גופנית והן מבחינה רגשית. תחושות כעס, אשם, תסכול, דאגה, עצב ובדידות הן שכיחות. מומלץ שהמשפחה הקרובה והמטפלים העיקריים בחולה יהיו קשובים גם לצרכיהם שלהם ויטפלו גם בעצמם.

רצוי ליישם את ההמלצות שלהלן:

• לימדו, שאלו וקבלו את כל המידע הדרוש והרצוי עבורכם.
• התייעצו עם רופאים, עובדים סוציאליים ומשפחות אחרות שעוברות את אותו תהליך.
• העזרו בחברים ובקרובי משפחה.
• השתדלו לקחת פסק זמן עבורכם, רצוי כל יום.
• צאו לבלות.
• אל תזניחו את עצמכם. אכלו נכון, הקפידו על פעילות גופנית וגשו לרופא במידת הצורך.
• הצטרפו לקבוצות תמיכה.
• פנו לקבלת ייעוץ נפשי מקצועי במידת הצורך.

טיפול תומך (פליאטיבי)

אנשים הלוקים בקיהיון חיים שנים רבות לאחר שמחלתם אובחנה. טיפול תומך הוא טיפול המקל על הסימפטומים של המחלה, אך אינו מרפא אותה. חלק מהחולים עלולים להזדקק לטיפול תומך עד יום מותם.

טיפים מעשיים ללוקים בקיהיון

• נהלו יומן ורשמו את הדברים שאתם רוצים לזכור.
• הצמידו לוח זמנים שבועי אל הקיר.
• הקפידו להניח את המפתחות במקום קבוע וגלוי לעין.
• עשוי מנוי יומי לעיתון. בדרך זו תיזכרו בקלות בתאריך וביום בשבוע.
• שימו תוויות על ארונות המטבח ועל המגירות.
• שימרו רשימת מספרי טלפון חשובים ליד מכשיר הטלפון.
• כתבו תזכורות (כתבו לעצמכם פתק 'לקחת מפתחות' והצמידו אותו לדלת הבית).
• הכניסו לזיכרון של הטלפון מספרי טלפון חשובים הנמצאים בשימוש יומיומי.
• השתמשו בשעונים מעוררים, ביומנים ממוחשבים ובשעוני עצר ('טיימר') כדי להזכיר לעצמכם פגישות, אירועים ולוחות זמנים.
• התקינו אביזרי בטיחות כגון גלאי עשן וגלאי גז.

קיהיון עלול לפגוע בתפקודן של מערכות רבות בגוף, ביכולת לבצע מטלות יומיומיות ולהוביל לבעיות הבאות:

תת תזונה

כמעט כל הלוקים בקיהיון יגיעו למצב בו יאכלו וישתו פחות, ולעתים אף יחדלו לאכול כלל. לעיתים קרובות גורם קיהיון מתקדם לאובדן שליטה על שרירי הלעיסה והבליעה. מצב זה עלול להיות מסוכן כי הוא עלול לגרום לחנק או לשאיפת המזון לריאות. במקרים אלו עלולות דרכי הנשימה להיחסם ועלולה להתפתח דלקת ריאות.

אנשים הלוקים בקיהיון מתקדם מאבדים את תחושת הרעב ואת התיאבון. דיכאון, תופעות לוואי של התרופות, עצירות ומחלות נוספות כמו מחלות זיהומיות עלולים להפחית אף הם את התיאבון ואת העניין באוכל.

קושי לשמור על ניקיון

ככל שהמצב מחמיר מאבדים החולים את היכולת לבצע מטלות יומיומיות בצורה עצמאית ואינם מסוגלים להתקלח, להתלבש, לצחצח שיניים ואפילו ללכת לשירותים בעצמם.

קושי ליטול תרופות

בשל הפגיעה בזיכרון עלולים אנשים הלוקים בקיהיון לשכוח ליטול תרופות במועד ואף עלולים לשכוח את המינון הנכון של התרופות.

הידרדרות במצב הנפשי

קיהיון גורם לשינויים באישיות ולשינויים בהתנהגות, הן בעקבות הידרדרות מצב המוח והן בתגובה לאתגרים הרגשיים והנפשיים הנגרמים עקב ההחמרה במהלך המחלה. שיטיון עלול לגרום לתופעות הנפשיות הבאות:

• דיכאון.
• תוקפנות.
• בלבול.
• תסכול.
• חרדה.
• חוסר עכבות.
• חוסר התמצאות במרחב.

קשיי תקשורת

היכולת לזכור שמות של אנשים וחפצים פוחתת ככל שהקיהיון מחמיר. תופעה זו מקשה על יכולתו של האדם לתקשר, להסביר לסובבים אותו מה הוא רוצה, למה הוא זקוק או כיצד הוא מרגיש. שמירה על קשר חברתי הופכת מסובכת. הקושי בתקשורת עם הסביבה עלול להוביל לתחושת בדידות ואפילו לדיכאון.

הזיות ובלבול קיצוניים

קיהיון מאופיין בירידה ביכולת לשים לב לדברים, להתרכז, ברמת הקשב, המודעות ובהירות המחשבה. הזיות ובלבול הן תופעות נפוצות בקרב חולי קיהיון. פעמים רבות, מעבר למסגרת סיעודית עלולה להחמיר את התופעות, ככל הנראה עקב השינוי הפתאומי בסביבה ובשגרת היומיום.

קשיי שינה

בעיות שינה ושיבושים במחזור השינה התקין (לדוגמה, שינה בשעות היום וערות בלילה) שכיחים מאוד בקרב אנשים הלוקים בקיהיון. תופעות שכיחות נוספות אצל החולים הן:

• נדודי שינה.
• תסמונות הרגלים העצבניות.
• הפסקות נשימה בשינה.

תופעות אלו פוגעות בשינה הסדירה ומחמירות עוד יותר את המצב.

בעיות הקשורות לבטיחות ולביטחון אישי

מצבים יומיומיים מסוימים עלולים להוות בעיה מבחינה בטיחותית עבור חולי קיהיון בשל הפגיעה ביכולתם לפתור בעיות ולקבל החלטות לרבות נהיגה, בישול, עקיפת מכשולים ומניעת נפילות.

אף שלא ניתן למנוע את כל מקרי השיטיון ישנם כמה אמצעים שעשויים למנוע קיהיון וסקולרי, כמו גם מחלות לב, אירועים מוחיים והתקפי לב, בחזקת 'מה שטוב ללב, טוב גם למוח'.

הדרכים הטובות ביותר למנוע קיהיון וסקולרי הן:

• לאכול תזונה בריאה ומאוזנת
• לשמור על משקל בריא
• לעסוק בפעילות גופנית
• להמעיט בשתיית אלכוהול
• להימנע מעישון

תזונה

תזונה דלת שומן ועתירת סיבים עשויה למנוע שיטיון. על התזונה לכלול שפע של פירות וירקות טריים (5 מנות ביום) וכן דגנים מלאים.

רצוי להגביל את כמות המלח ל- 6 גרם מדי יום מאחר שכמויות גדולות של מלח עלולות לגרום ליתר לחץ דם ולהעלות את הסיכון לשיטיון וסקולרי. כפית מכילה כ- 6 גרם מלח.

מומלץ להימנע מאכילת מזונות עשירים בשומן רווי התורם לעליה ברמת הכולסטרול בדם ומגביר גם כן את הסיכון לשיטיון וסקולרי. מזונות עשירים בשומן רווי כוללים:

• בשר שמן ונקניקים.
• חמאה.
• שמנת.
• גבינות קשות.
• עוגות ועוגיות.
• מזונות המכילים חלב קוקוס ושמן דקלים.

אכילת מזונות עשירים בשומן בלתי רווי עשויה להפחית את רמת הכולסטרול בדם. מזונות רצויים כוללים:

• דגים שומניים.
• אבוקדו.
• אגוזים וזרעים.
• שמן חמניות, שמן קנולה ושמן זית.

משקל

עודף משקל גורם להתפתחות יתר לחץ דם המהווה גורם סיכון להתפתחות קיהיון וסקולרי. הסיכון עולה עוד יותר כאשר מדובר בהשמנת יתר. הדרך המדעית ביותר למדוד אם קיים עודף משקל ולהעריך את חומרתו היא באמצעות חישוב מדד מסת הגוף (BMI).

ערכי BMI בין 25 ל- 30 מוגדרים כמשקל עודף, BMI מעל 30 נחשב כהשמנת יתר ואילו BMI העולה על 40 מוגדר כהשמנת יתר חולנית.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המשקל העודף היא להפחית את כמות המזון הנצרכת ולבצע פעילות גופנית באופן קבוע. ניתן להתייעץ עם תזונאית או עם הרופא המטפל לגבי הדרך המתאימה ביותר לרדת במשקל.

פעילות גופנית

פעילות גופנית קבועה עשויה להגביר את יעילות הלב וזרימת הדם, להפחית את רמת הכולסטרול ולסייע בשמירה על ערכים תקינים של לחץ הדם. כל אלו מסייעים להפחתת הסיכון ללקות בקיהיון וסקולרי. מחקרים רפואיים עדכניים מצביעים על קשר אפשרי בין פעילות גופנית וירידה בשכיחותם של ליקויים הכרתיים (קוגניטיביים) בקרב אנשים לאחר גיל 75.

מומלץ לעשות פעילות גופנית במשך 30 דקות, 5 פעמים בשבוע, לכל הפחות. רצוי שהפעילות תגביר את קצב הלב, עד כדי התנשפות קלה אחרי האימון. דוגמאות לפעילות מתאימה הן הליכה מהירה, טיפוס בעליה (שיפוע מתון), שחייה וריקוד.

אלכוהול

צריכת כמויות גדולות של אלכוהול גורמת לעלייה של לחץ הדם ושל רמת הכולסטרול בדם. לפיכך, מומלץ לצרוך כמויות מתונות בלבד של אלכוהול וכך להפחית את הסיכון ללקות במחלות לב ובקיהיון וסקולרי.

עישון

העישון עלול לגרום להצרות העורקים ולעליה של לחץ הדם. כמו כן מהווה העישון גורם סיכון משמעותי להתפתחות מחלות לב וכלי דם, סרטן וקיהיון וסקולרי.

ניתן לקבל פרטים במרפאות הקהילה על קבוצות תמיכה להפסקת העישון.

שמירה על פעילות וערנות

ישנן עדויות לכך שאנשים פעילים מבחינה נפשית, גופנית וחברתית לוקים פחות בקיהיון. פעילויות שעשויות להפחית את הסיכון ללקות בקיהיון כוללות קריאה, כתיבה יצירתית, רכישת שפה זרה, נגינה, למידה, טניס, גולף, שחיה והליכה.

אין עדויות מדעיות לכך 'שאימוני מוח' ממוחשבים מפחיתים את הסיכון לקיהיון.

חיסונים

קיימות עדויות לכך כי אנשים שחוסנו בחיסוני שגרה נגד שפעת, טטנוס, דיפתריה ופוליו היו בסיכון נמוך משמעותית לפתח קיהיון ומחלת אלצהיימר. לכן מומלץ להקפיד על שגרת החיסון המומלצת במדינת ישראל.

כולסטרול

יש להקפיד על רמת כולסטרול תקינה. המשקעים הנוצרים בכלי הדם במוחם של אנשים הסובלים מרמה גבוהה של כולסטרול הם אחד הגורמים לקיהיון וסקולרי. הורדת רמת הכולסטרול עשויה לסייע במניעת המחלה.

ישנה סברה כי תרופות ממשפחת הסטאטינים, המשמשות להורדת כולסטרול, עשוית אף הן להפחית את הסיכון לקיהיון, אך הדבר לא הוכח עדיין באופן חד משמעי.

איזון מחלת הסוכרת

שמירה על איזון רמת הסוכר אצל אנשים הלוקים בסוכרת עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר וקיהיון וסקולרי.

הפחתת רמת ההומוציסטאין

קיימות עדויות מחקריות ראשוניות לכך שמינון גבוה של ויטמין B6, B12 ושל חומצה פולית עשוי להוריד את רמת ההומוציסטאין ולעכב את התקדמותה של מחלת אלצהיימר.

הומוציסטאין היא חומצת אמינו המיוצרת בגוף. רמה גבוהה שלה בדם עלולה להעלות את הסיכון ללקות במחלת אלצהיימר ובקיהיון וסקולרי.