25 מאי 2017 כ"ט אייר תשע"ז
מעודכן לתאריך  02.11.2011  באדיבות ה 

שיטיון (דמנציה)

(Dementia)

טיפול בשיטיון

התוכנית הטיפולית

לאחר קביעת האבחנה תיבנה תוכנית טיפול שתביא בחשבון את הצרכים הבריאותיים והחברתיים של האדם הלוקה בשיטיון. התוכנית תבטיח שיקבל את הטיפול המתאים לכל צרכיו.
נושאים שעשויים לעלות במהלך בניית התוכנית הטיפולית כוללים:
  • האם בן משפחה או חבר יכול לשמש כמטפל או שדרושה עזרה נוספת? אם ישנו מי שיטפל בחולה, לאיזו תמיכה נוספת הוא יהיה זקוק?
  • איזו עזרה תידרש כדי שהחולה יוכל להישאר עצמאי עד כמה שניתן?
  • האם יש לבצע שינויים בתוך הבית או במקום המגורים של החולה כדי לאפשר לו סביבה נגישה יותר?
  • האם יש צורך בפיזיותרפיה או בריפוי בעיסוק?
  • האם נחוץ טיפול נוסף או ייעוץ כדי לעזור למטופל להתמודד עם חוסר שליטה על סוגרים וניקיון אישי?
  • האם עלול להיות צורך בטיפול סיעודי?
 
חשוב לשתף את האדם הלוקה בשיטיון בבניית התוכנית, לאפשר לו לשאול את כל השאלות שעשויות לעלות במוחו ולוודא מה הם רצונותיו וצרכיו.

הסכמה לטיפול, כשירות והנחיות טיפוליות

על המטופל להביע הסכמה או לתת את רשותו לפני כל טיפול או בדיקה. הנסיבות היחידות בהן ניתן לבצע טיפולים ללא הסכמת המטופל הן כשהמטופל אינו כשיר מבחינה נפשית לקבל החלטות והצוות הרפואי האחראי לבריאותו סבור שהטיפול עשוי לסייע לו.
עם החמרת הסימפטומים עלול האדם לאבד את היכולת לקבל החלטות מושכלות לגבי בדיקות וטיפולים. לפיכך, עם קבלת האבחנה, מומלץ לנסח הנחיות להמשך הטיפול שתשמשנה בעתיד. הנחיות אלה תאפשרנה לצוות הטיפולי לדעת מה רצונו של המטופל גם אם אינו מסוגל לקבל החלטות בעצמו. נושאים הדורשים התייחסות כוללים:
  • איזה טיפול היה המטופל שוקל לקבל ובאיזה נסיבות.
  • איזה סוגי טיפול המטופל לעולם לא היה מסכים לעבור, ללא קשר לנסיבות ולמצב מחלתו.
  • האם הוא מוכן לעבור החייאה באמצעים מלאכותיים?
  • האם הוא מוכן לתרום את איבריו לאחר מותו?
 
לא ניתן לבקש דברים שאינם חוקיים במסגרת הנחיות אלו. מטופל שעלול לאבד את כשירותו יכול לבקש למנות בן משפחה או חבר כאפוטרופוס על מנת שיטפל בענייניו הכלכליים והמשפטיים.

טיפול נפשי (פסיכולוגי)

קיימים מספר טיפולים נפשיים שעשויים לסייע בהתמודדות עם הסימפטומים של שיטיון ולהאט את ההידרדרות במצב.

גירוי
קוגניטיבי וטיפול התמצאות (Cognitive stimulation and Reality orientation therapy)

גירוי קוגניטיבי כרוך בהשתתפות בפעילויות ובתרגולים המיועדים לשיפור הזיכרון, מיומנויות פתרון בעיות ושימור היכולת השפתית.
טיפול התמצאות מטרתו הפחתת תחושות הבלבול, חוסר ההתמצאות במרחב ואובדן הזיכרון האופייניות לחולי שיטיון, תוך שיפור המצב הרגשי והדימוי העצמי.
בדרך כלל יבוצעו טיפולים אלו במסגרת קבוצתית, בכיתה ובה לוח גדול עליו כתוב בברור התאריך של יום המפגש, היום בשבוע, מיקום הכיתה ושמות חברי הקבוצה.
המשתתפים חוזרים על סדרת מטלות על מנת לשמר ולאתגר את יכולותיהם. במסגרת המטלות הם גם משננים שוב ושוב את שמות חברי הקבוצה, את היום בשבוע, את מיקום הפגישה ואת התאריך. כמו כן מתנהל דיון על עניני דיומא ומתקיימים משחקי זיכרון.

טיפול התנהגותי

מטרת הטיפול ההתנהגותי היא לטפל בבעיות התנהגותיות רבות הקשורות לשיטיון, לרבות
דיכאון
, תוקפנות ומחשבות שווא.
הטיפול מבוצע בדרך כלל על ידי מטפל בשכר, חבר או קרוב משפחה האמונים על הטיפול באדם החולה בשיטיון, תחת פיקוחו של איש מקצוע מוסמך.
הגישה הטיפולית היא של פתרון בעיות ומתמקדת בזיהוי הסיבות והמניעים האפשריים להתנהגויות בעיתיות אצל האדם החולה וביישום תוכניות שונות על מנת להפסיק או לשנות את ההתנהגות הבלתי רצויה.
לדוגמה, חולי שיטיון מרגישים לעתים חסרי מנוחה ולכן עלולים לצאת מביתם או מהמרכז הטיפולי בו הם שוהים, ולשוטט. גישה טיפולית שתעודד אותם לבצע פעילות גופנית באופן קבוע עשויה להפחית את תחושת חוסר המנוחה שלהם.

גירוי רב חושי (מולטי סנסורי)

טיפול זה מבוצע דרך מגוון אמצעים כגון תאורה, מוזיקה רגועה, כריות עיסוי, ריחות (ארומתרפיה) ותחושות מגע שונות על מנת לגרות את המוח. מטרת הטיפול היא להפחית את רגשות הבלבול ואי השקט האופייניים לחולי שיטיון ולשפר את מצב רוחם ואת מיומנותם השפתית באמצעות גירוי אזורי המוח השונים.
שיטה זו אינה מתאימה לכל הלוקים בשיטיון מאחר שעבור חלק מהמטופלים, הגירויים אינם נעימים ולעתים עלולים לעצבן אותם ולגרום להם לסערת רגשות.

פעילות גופנית

על מנת לשפר את יכולת הניידות של הלוקים בשיטיון מומלץ לבצע פעילות גופנית הכוללת אימון כושר כללי ומבוססת על תוכנית כושר מובנית. פעילות גופנית עשויה אף לשפר את רמת התפקוד הנפשי של הלוקים בשיטיון וכן את מצב רוחם.

טיפול תרופתי

מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז (acetyl-cholinesterase inhibitors)

מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז נמצאים בשימוש נרחב בטיפול בחולי אלצהיימר. בדרך כלל תרופות אלה אינן מומלצות עבור שיטיון מסוגים אחרים מאחר שיעילותן מוטלת בספק, ובמקרים מסוימים הן אף עלולות להחמיר את הסימפטומים.
יוצאים מן הכלל הם הלוקים בשיטיון עם גופיפי לואי, הסובלים מבעיות התנהגותיות כגון מחשבות שווא או הזיות, הגורמות להם למצוקה חמורה ומובילים לקשיי התנהגות.
אצטיל-כולין הוא מתווך עצבי חשוב בעל תפקיד בתקשורת הבין-תאית במוח. האנזים אצטיל-כולין אסטראז הוא חלבון המפרק אצטיל-כולין. תרופות מקבוצה זו מעכבות את פעילות האנזים ובדרך זו מונעות את פירוק האצטיל-כולין. ידוע שרמות נמוכות של אצטיל-כולין קשורות להופעת הבעיות ההתנהגותיות.
תופעות לוואי של תרופות ממשפחת מעכבי האנזים אצטיל-כולין אסטראז כוללות:
  • בחילה
    .
  • הקאה
    .
  • שלשול
    .
  • עוויתות שרירים.
  • תשישות
  • אובדן תאבון.
  • מתח וחרדה.
  • התנהגות תוקפנית.
  • סחרחורת ועילפון.
  • הפרעות שינה.
  • חוסר שליטה על שלפוחית השתן.
 

תרופות נוגדות
פסיכוזה

תרופות נוגדות פסיכוזה (המכונות גם תרופות 'אנטי-פסיכוטיות') ניתנות לטיפול בבעיות נפשיות חמורות כגון מצבי פסיכוזה או תוקפנות. תרופות אלו מעכבות את פעילות המתווך העצבי דופאמין במוח ומשפיעות גם על פעילות הסרוטונין (מתווך עצבי נוסף).
במרבית המקרים השימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה אינו מומלץ במצבי שיטיון מאחר שהן עלולות להחמיר את הסימפטומים של המחלה. כמו כן עלולות תרופות אלו להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, לרבות
שבץ מוחי
ואוטם של שריר הלב (
התקף לב
).
בקרב חולים הסובלים משיטיון עם גופיפי לואי עלולות תרופות נוגדות פסיכוזה לגרום לשורה ארוכה של תופעות לוואי חמורות הכוללות:
  • נוקשות.
  • חוסר תנועה.
  • חוסר יכולת לבצע משימות.
  • חוסר יכולת לתקשר.
  • מוות פתאומי.
 
תרופות נוגדות פסיכוזה ינתנו אך ורק לחולים הסובלים מסימפטומים חמורים ומהתנהגות בעייתית והרסנית שעלולה לגרום נזק לחולה עצמו או לסביבתו. לפני תחילת המתן יקיים הצוות הרפואי דיון מקיף על היתרונות והסיכונים הכרוכים בטיפול זה עם החולה או עם האפוטרופוס הממונה עליו.
תרופות אלו יינתנו במינון הנמוך ביותר שיאפשר שליטה בסימפטומים, לפרק זמן קצר ככל שניתן. מצבו הרפואי של המטופל ינוטר בקפדנות במהלך תקופת הטיפול.
תופעות לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה עלולות לכלול:
  • ישנוניות.
  • רעידות.
  • עוויתות והתכווצויות פתאומיות של השרירים.
  • עלייה במשקל.
  • טשטוש ראיה.
  • עצירות
    .
  • ירידה בחשק המיני.
  • יובש בפה.