הקדמה
החיסון המחומש (DTap+IPV+Hib Vaccine) משלב חמישה חיסונים בזריקה אחת שנועדו למנוע את המחלות הבאות:
החיסון המחומש נכלל בשגרת החיסונים של מדינת ישראל מאז שנת 2002 ונמצא יעיל באותה המידה כמו החיסונים נגד כל אחת מהמחלות בנפרד.
המחלות שהחיסון המחומש מונע ותפוצתן
דיפתריה (Diphtheria)
דיפתריה היא מחלה זיהומית מדבקת מאד שנגרמת על ידי החיידק Corynebacterium diphteriae. המחלה פוגעת בעיקר בגרון, בלוע, באף ובשקדים. במקרים מסוימים עלולה המחלה לגרום נזק לשריר הלב ולמוח. שיעור התמותה ממחלה זו גבוה.
הזיהום מועבר מאדם לאדם בדרכים הבאות:
- חדירת רסיסי רוק הניתזים מפיו של חולה בזמן שהוא מדבר, מתעטש או משתעל לדרכי הנשימה העליונות של אדם בריא.
- מגע קרוב וממושך עם חולה או עם נשא ועם חפציו האישיים.
- במקרים נדירים, לאחר מגע קרוב עם חיות משק או צריכת חלב לא מפוסטר ומוצריו.
הסימפטומים של דיפתריה מופיעים בדרך כלל בין 2 ל-7 ימים לאחר ההדבקה וכוללים:
החיידקים המתרבים מפרישים רעלנים שעלולים לגרום לנפיחות, לבצקת ולקרום לבן-אפור בדרכי הנשימה העליונות. מצב זה עלול להפריע לנשימה ואף לגרום לחנק.
דיפתריה בעור תתבטא בפצעונים מוגלתיים בעיקר באזור הרגליים, כפות רגליים וכפות הידיים, שהופכים לכיבים גדולים ואדומים.
סיבוכי המחלה כוללים:
- קשיי נשימה ואי ספיקת ריאות.
- דלקת בשריר הלב (myocarditis).
- בעיות במערכת העצבים.
- דימומים חמורים.
- אי ספיקת כליות.
אם קיים חשד לדיפתריה יבודד החולה בבית החולים ויקבל תרופות אנטיביוטיות. כ-5-10% מהחולים ימותו עקב סיבוכים.
בעקבות החיסון, המקרה האחרון של המחלה במדינת ישראל דווח בשנת 2000.
טטנוס (Tetanus)
המחלה נגרמת על ידי רעלן המופרש מהחיידק Clostridium Tetani. אלו נפוצים בטבע ועלולים להימצא בקרקע, באבק ובצואה של בעלי חיים ובני אדם.
המחלה מועברת בדרכים הללו:
- חדירה דרך העור (לדוגמה, דרך פצע). חדירת הנבגים של חיידק זה דרך פצעים או חתכים בעור עלולה לגרום לזיהום חמור אצל אנשים שלא חוסנו. פציעות עמוקות מסוכנות במיוחד.
- טיפול לא נאות בחבל הטבור אצל יילודים.
המחלה אינה מועברת ישירות בין בני אדם.
סימפטומים של המחלה מתפתחים לאחר תקופת דגירה הנמשכת כעשרה ימים בממוצע (בין 4 ל-21 ימים) וכוללים עוויתות שרירים, כאב ונוקשות עד כדי שיתוק בפרט בצוואר, בפנים ובלסת (תופעה זו מכונה 'צפידה' ומכאן שם המחלה בעברית, 'צפדת'). ללא טיפול המחלה עלולה להיות קטלנית.
עקב חומרת הזיהום יתכנו סיבוכים חמורים הכוללים שברים בחוליות עמוד השדרה, דלקת ריאות, פרכוס, תסחיף ריאות ואי ספיקת כליות.
הטיפול במחלה כולל אנטיביוטיקה, תרופות להרפיית שרירים וחיסון סביל המכיל נוגדנים נגד הרעלן.
שעלת (Whooping cough, pertussis)
להבדיל משיעול רגיל, שעלת מתפתחת בעקבות הדבקה בחיידק Bordetella Pertussis שגורם לדלקת בדרכי הנשימה. הזיהום מועבר באמצעות חדירת רסיסי רוק הניתזים מפיו של חולה בזמן שהוא מדבר, מתעטש או משתעל לדרכי הנשימה של אדם בריא.
זוהי מחלה מדבקת מאד בקרב תינוקות וילדים ואף מבוגרים עלולים להידבק. תחלואת תינוקות מסוכנת מאד עקב סיבוכים חמורים הכוללים התכווצויות, שטפי דם בלחמית העין, דלקת מוח ואף מוות.
הסימפטומים של המחלה מתפתחים כ-6-20 ימים לאחר ההדבקה. סימפטומים מוקדמים דומים להצטננות וכוללים:
- נזלת או גודש באף.
- עיטוש.
- דמעת.
- שיעול יבש שגורם לגירוי בדרכי הנשימה.
- כאב גרון.
- עליית חום מתונה.
- תחושת חולי כללית.
לאחר כשבועיים חלה החמרה המאופיינת בשיעול קשה ובסימפטומים הכוללים:
- התקפי שיעול עוצמתיים שגורמים לפליטת ליחה סמיכה.
- שאיפת אוויר המלווה בשריקה (צליל ייחודי המכונה בלעז 'Whoop').
- הקאה (תופעה שכיחה בקרב תינוקות וילדים קטנים).
- תשישות והסמקה בפנים עקב השיעול המאומץ.
לרוב חל שיפור הדרגתי בחומרת הסימפטומים אך ההתאוששות מהמחלה והתקפי השיעול עלולים להימשך כ- 3 חודשים.
מאז שנת 2008 חלה ירידה בתחלואה בישראל אם כי ידועות התפרצויות של המחלה בקרב תינוקות שלא חוסנו.
שיתוק ילדים (פוליו, Poliomyelitis)
המחלה נגרמת על ידי נגיף הפוליו הפוגע במערכת העצבים ועלול לגרום לשיתוק, לנכות ולמוות. מרבית החולים יסבלו ממחלה קלה בלבד אך כ-2% עלולים לסבול ממחלה חמורה הגורמת לשיתוק שרירים שאינו חולף.
חלק מהאנשים שלקו בפוליו בעבר עלולים לפתח חולשת שרירים כ-10-40 שנים לאחר מכן. סיבוך זה מכונה 'תסמונת פוסט פוליו'. התסמונת מתפתחת בצורה הדרגתית, ככל הנראה עקב נזק לתאי העצב בחוט השדרה שגורם נגיף הפוליו. במצב זה המחלה אינה מדבקת.
המחלה מועברת באמצעות מגע יד אדם עם מזון, מים או הפרשות (צואה) של אדם החולה במחלה. במקרים נדירים דווח על הדבקה לאחר מגע עם רוק נגוע.
הנגיף מדבק בעיקר 7-10 ימים לפני ואחרי הופעת הסימפטומים, אך תיתכן הדבקה באמצעות מגע עם צואת החולים עד 6 שבועות לאחר המחלה.
במרבית המקרים מדובר במחלה קלה ונטולת סיבוכים אך כשהנגיף פוגע במערכת העצבים יתכנו סיבוכים חמורים הכוללים שיתוק זמני או קבוע של השרירים, פגיעה בשרירי הנשימה ובצקת בריאות, דלקת בשריר הלב ודיכאון (עקב הפגיעה ביכולת התנועתית).
דלקת קרום המוח הנגרמת על ידי נגיף אינפלואנזה מסוג HIB) B)
החיידק המופילוס אינפלואנזה מסוג Hemophilus Influenza type B) B) גורם לזיהום ודלקת בקרומים העוטפים ומגנים על המוח ועל חוט השדרה. מרבית התחלואה מתרחשת בקרב ילדים עד גיל 5.
הזיהום בחיידק המופילוס אינפלואנזה מסוג B עלול לגרום גם לדלקת ריאות, לדלקת הלוע, לדלקת מפרקים ולדלקת בעצמות.
החיידק נמצא בדרכי הנשימה העליונות ומועבר באמצעות רסיסי רוק הניתזים מפיו של חולה בזמן שהוא מדבר, מתעטש או משתעל או באמצעות נשיקה. דלקת בקרומי המוח עלולה להתפתח לאחר זיהום בדרכי הנשימה העליונות, דלקת אוזניים או סינוסיטיס.
דלקת קרום המוח גורמת לסימפטומים הכוללים:
- כאב ראש חזק.
- הקאה.
- חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
- נוקשות בעורף ובצוואר ('קשיון עורף').
- רגישות לאור.
- ערפול הכרה.
- פרכוס.
כאב ראש ונוקשות עורף אינם שכיחים בקרב תינוקות. תינוקות עלולים לפתח נפיחות במרפס, בחלק העליון של הראש.
מבוגרים יכולים לשאת את החיידק מבלי לפתח סימפטומים של דלקת קרום המוח.
המחלה תטופל באמצעות אנטיביוטיקה, בדרך כלל במסגרת אשפוז בבית החולים.
סיבוכי המחלה כוללים נזק בלתי הפיך לעצבים ולמוח, איבוד שמיעה, פרכוס, פגיעה בתפקוד ההכרתי (קוגניטיבי) ואלח דם (ספסיס, זהו הגורם העיקרי לתמותה מהמחלה).
מטרות החיסון המחומש
החיסון המחומש מכיל את חמשת תרכיבי החיסון כמפורט להלן.
חיסון נגד דיפתריה
תרכיב החיסון נגד דיפתריה מכיל רעלנים שהחיידק מפריש. רעלנים אלו עוברים טיפול ושינוי על מנת למנוע את השפעתם המזיקה. חשיפת מערכת החיסון לרעלנים אלו באופן מלאכותי גורמת ליצירת נוגדנים נגד חיידקי דיפתריה.
אנשים שחוסנו נגד דיפתריה לא יפתחו סימפטומים גם אם הם ידבקו בחיידק אך חלקם עלולים להפיץ את הזיהום לאחרים.
חיסון נגד טטנוס
תרכיב החיסון מכיל רעלנים שמפריש חיידק הטטנוס. רעלנים אלו עוברים סדרת תהליכים על מנת לבטל את השפעתם המזיקה ולהגביר את תגובת מערכת החיסון ואת ייצור הנוגדנים במערכת החיסון. חשיפת מערכת החיסון לרעלנים אלו באופן מלאכותי גורמת ליצירת נוגדנים נגד חיידקי הטטנוס.
חיסון נגד שעלת
החיסון נגד שעלת אינו מכיל את החיידק הגורם למחלה אלא רכיבים חלבוניים מסוימים שלו בלבד. אלו גורמים למערכת החיסון לייצר נוגדנים נגד החיידק מבלי לגרום לסימפטומים של שעלת.
חיסון נגד פוליו
החיסון נגד שיתוק ילדים מכיל נגיפי פוליו מומתים מ- 3 זנים שונים ונקרא גם 'תרכיב סאלק'.
קיים חיסון נוסף נגד נגיף הפוליו, המורכב מנגיפים חיים מוחלשים וניתן במסגרת חיסוני שגרה בטיפות דרך הפה בגיל חודשים ובגיל 18 חודשים.
חיסון נגד דלקת קרום המוח (Hib)
חיסון זה מורכב מחלק מרכיבי מעטפת החיידק. חשיפת מערכת החיסון לרכיבים אלו באופן מלאכותי גורמת ליצירת נוגדנים נגד החיידק המופילוס אינפלואנזה מסוג B.
חיסון זה אינו מגן מפני זנים אחרים של חיידקי המופילוס אינפלואנזה ומזהמים אחרים שגורמים לדלקת קרום המוח לרבות חיידקי פנאומוקוק, מנינגוקוק וסטרפטוקוק.
מתן חיסון מחומש בישראל
החיסון המחומש כלול בשגרת החיסונים הלאומית לתינוקות מאז שנת 2002. בעבר חוסנו התינוקות בחיסונים נפרדים.
החיסון המחומש ניתן לתינוקות בארבע מנות במסגרת טיפת החלב (בגיל 6 שבועות, 4 חודשים, 2 חודשים ו-12 חודשים). ב
בית הספר ובמועד הגיוס לצה"ל ניתנות מנות דחף.
מאז הכלת החיסון בשגרת החיסונים בישראל חלה ירידה משמעותית בשכיחות המחלות, בסיבוכיהן ובתמותה מהן.
על מנת לקבל חיסון יש להצטייד בפנקס החיסונים. בלעדיו לא ינתן החיסון הנדרש.
