21 יולי 2017 כ"ז תמוז תשע"ז

אורמיה (שיינן בדם,
Uremia, prerenal azotemia)

כשל כלייתי הגורם לרמה גבוהה מהתקין של תוצרי פסולת חנקנית (קריאתנין ואוראה) בדם. במצב תקין מסולקים קריאתנין ואוראה מהגוף דרך השתן. הצטברותם בדם רעילה ופוגעת בתפקודם התקין של רקמות ואיברים.
אורמיה שכיחה אצל חולים מאושפזים עקב הירידה בזרימת הדם דרך הכליות. מצבים נוספים שפוגעים בזרימת הדם לכליות ועלולים לגרום לאורמיה כוללים כווית, שלשול והקאה ממושכים, התייבשות, כשל לבבי והלם. תיתכן אורמיה גם עקב פגיעה ישירה בזרם הדם לכליות או כתוצאה מפגיעה ישירה בכליה.
הסימפטומים הראשונים של אורמיה כוללים עייפות ממושכת וסחרחורת. בהמשך מתפתח גרד בעור והעור הופך יבש וקשקשי. סימפטומים נוספים כוללים טעם מתכתי בפה, ריח פה המזכיר אמוניה, איבוד תיאבון, בחילה, הקאה, התכווצויות שרירים, בלבול והתקפי פרכוס.
ניתן לטפל באורמיה באמצעות דיאליזה, אם נמצא כי הכליות איבדו את יכולת הסינון שלהן. ריפוי אפשרי אם נמצא הגורם לאורמיה ומטופל תוך יממה, אחרת יתכן נזק בלתי הפיך לכליה.