23 יולי 2017 כ"ט תמוז תשע"ז
מעודכן לתאריך  13.03.2012  באדיבות ה 

זיבה, גונוריאה

(Gonorrhea)

מבוא

זיבה היא מחלה זיהומית המועברת באמצעות מגע מיני שנגרמת על ידי החיידק ניסריה גונוריאה (Neisseria Gonorrhea) , המכונה גם גונוקוקוס (Gonococcus).
חיידק זה מצוי בנוזל הזרע או בהפרשות הנרתיקיות של אנשים הנגועים במחלה. למרבה הצער, זיבה מועברת בקלות באמצעות:
  • קיום יחסי מין בלתי מוגנים לרבות מין אוראלי (דרך הפה), נרתיקי או אנאלי (דרך פי הטבעת).
  • שימוש משותף באביזרי מין (לדוגמה, ויברטור) שלא חוטאו או כוסו בקונדום טרם השימוש.
 
אישה הרה עלולה להדביק את תינוקה במהלך הלידה.
סימפטומים אופייניים לזיבה כוללים הפרשה חריגה מהפין או מהנרתיק וכאב בזמן מתן שתן. עם זאת, יתכנו סימפטומים אחרים ורבים מן הנדבקים כלל אינם סובלים מכל סימפטום.

שכיחות המחלה

שיעור ההידבקות בזיבה בישראל נמצא במגמת עלייה. על פי הערכות משרד הבריאות, בעשור הקודם עלתה שכיחות המחלה בישראל פי 10 ויותר. המחלה שכיחה יותר בקרב צעירים פעילים מינית בגילאי 15-25.
כל אדם פעיל מינית עלול להידבק בזיבה, ובפרט אנשים המחליפים בני זוג לעתים תכופות ואינם משתמשים בקונדום במהלך קיום יחסי מין. אמצעי המניעה היחיד שהוכח כיעיל במניעת הידבקות בזיבה הוא הקונדום.
ללא טיפול מתאים עלולה המחלה לגרום לסיבוכים, לרבות בעיות פוריות. גם אלה שאינם חווים סימפטומים עלולים לסבול בעתיד מסיבוכים ולכן אם קיים חשש להדבקה בחיידק, מומלץ להיבדק.
זיבה מאובחנת על ידי לקיחת דגימה בעזרת מטוש (מקלון עם צמר גפן בקצהו) או בדיקת שתן, ובדיקת הדגימות במעבדה. הטיפול כולל נטילת אנטיביוטיקה דרך הפה או בזריקה. כאשר ניתן טיפול אנטיביוטי מתאים בזמן, סיכויי ההחלמה טובים. הטיפול בסיבוכים עלול להיות קשה ומורכב יותר.
אדם שסבל מזיבה בעבר אינו מחוסן מפני הדבקה חוזרת במחלה בעתיד.