הקדמה
חיסונים אלו מיועדים למנוע את המחלות הזיהומיות טטנוס (בעברית: פלצת, צפדת) ודיפתריה (בעברית: אסכרה, קרמת), שעלולות לגרום לנזקים חמורים ואף לתמותה בכ- 30%-40% מהמקרים.
חיסונים אלו ידרשו במספר מצבים:
- חיסון דחף לשמירה על החיסוניות שהושגה באמצעות חיסוני השגרה בילדות.
- מניעת זיהום בטטנוס לאחר פציעה.
- מניעת טטנוס ילודים בקבוצות הסיכון.
המחלות ותפוצתן
טטנוס (Tetanus)
המחלה נגרמת על ידי רעלן המופרש מהחיידק Clostridium Tetani. אלו נפוצים בטבע ועלולים להימצא בקרקע, באבק ובצואה של בעלי חיים ובני אדם.
המחלה מועברת בדרכים הללו:
- חדירה דרך העור (לדוגמה, דרך פצע). חדירת הנבגים של חיידק זה דרך פצעים או חתכים בעור עלולה לגרום לזיהום חמור אצל אנשים שלא חוסנו. פציעות עמוקות מסוכנות במיוחד.
- טיפול לא נאות בחבל הטבור אצל יילודים.
המחלה אינה מועברת ישירות בין בני אדם.
סימפטומים של המחלה מתפתחים לאחר תקופת דגירה הנמשכת כעשרה ימים בממוצע (בין 4 ל-21 ימים) וכוללים עוויתות שרירים, כאב ונוקשות עד כדי שיתוק בפרט בצוואר, בפנים ובלסת (תופעה זו מכונה 'צפידה' ומכאן שם המחלה בעברית, 'צפדת'). ללא טיפול המחלה עלולה להיות קטלנית.
עקב חומרת הזיהום יתכנו סיבוכים חמורים הכוללים שברים בחוליות עמוד השדרה, דלקת ריאות, פרכוס, תסחיף ריאות ואי ספיקת כליות.
הטיפול במחלה כולל אנטיביוטיקה, תרופות להרפיית שרירים וחיסון סביל המכיל נוגדנים נגד הרעלן.
דיפתריה (Diphtheria)
דיפתריה היא מחלה זיהומית מדבקת מאד שנגרמת על ידי החיידק Corynebacterium diphteriae. המחלה פוגעת בעיקר בגרון, בלוע, באף ובשקדים. במקרים מסוימים עלולה המחלה לגרום נזק לשריר הלב ולמוח. שיעור התמותה ממחלה זו גבוה.
הזיהום מועבר מאדם לאדם בדרכים הבאות:
- חדירת רסיסי רוק הניתזים מפיו של חולה בזמן שהוא מדבר, מתעטש או משתעל לדרכי הנשימה העליונות של אדם בריא.
- מגע קרוב וממושך עם חולה או עם נשא ועם חפציו האישיים.
- במקרים נדירים, לאחר מגע קרוב עם חיות משק או צריכת חלב לא מפוסטר ומוצריו.
הסימפטומים של דיפתריה מופיעים בדרך כלל בין 2 ל- 7 ימים לאחר ההדבקה וכוללים:
- חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס) וצמרמורת.
- כאב גרון, קושי או כאב בבליעה.
- צרידות.
- שיעול.
- נפיחות של בלוטות הלימפה בצוואר.
- תשישות.
- כאב ראש.
- קשיי נשימה.
החיידקים המתרבים מפרישים רעלנים שעלולים לגרום לנפיחות, לבצקת ולקרום לבן-אפור בדרכי הנשימה העליונות. מצב זה עלול להפריע לנשימה ואף לגרום לחנק.
דיפתריה בעור תתבטא בפצעונים מוגלתיים בעיקר באזור הרגליים, כפות רגליים וכפות הידיים, שהופכים לכיבים גדולים ואדומים.
סיבוכי המחלה כוללים:
- קשיי נשימה ואי ספיקת ריאות.
- דלקת בשריר הלב (myocarditis).
- בעיות במערכת העצבים.
- דימומים חמורים.
- אי ספיקת כליות.
אם קיים חשד לדיפתריה יבודד החולה בבית החולים ויקבל תרופות אנטיביוטיות. כ- 5-10% מהחולים ימותו עקב סיבוכים.
בעקבות החיסון, המקרה האחרון של המחלה במדינת ישראל דווח בשנת 2000.
מטרות חיסון טטנוס ודיפתריה
החיסונים שניתנים כיום בישראל הם:
- חיסון פעיל נגד טטנוס ודיפתריה למבוגרים – ניתן כחיסון דחף או לאחר פציעה כדי למנוע את המחלות.
- חיסון פעיל נגד טטנוס – כחיסון דחף או למניעת זיהום בטטנוס לאחר פציעה. משרד הבריאות ממליץ להשתמש בחיסון המשולב נגד טטנוס ודיפתריה ולכן חיסון זה יינתן רק במקרים בהם אסור להזריק את החיסון נגד דיפתריה.
- חיסון סביל נגד טטנוס – ניתן במקרה הצורך לאחר פציעה וחשש לזיהום בחיידקי טטנוס
חיסון פעיל נגד דיפתריה וטטנוס
החיסון הפעיל נגד דיפתריה וטטנוס (DT) גורם לגוף לייצר נוגדנים נגד הרעלנים שמפרישים שני החיידקים וכך מונע את התפתחות שתי המחלות ואת סיבוכיהן.
החיסון שניתן למבוגרים הוא חיסון דחף שנועד לחזק את החיסוניות נגד דיפתריה וטטנוס שהגוף פיתח בעקבות קבלת סדרת החיסונים בילדות. מומלץ לקבל את חיסון הדחף אחת ל- 10 שנים לאחר השלמת סדרת החיסונים בילדות ובגיל 18, בעת הגיוס לצה"ל.
החיסון מכיל שני תרכיבים במינון למבוגר כמפורט להלן.
חיסון נגד דיפתריה
תרכיב החיסון נגד דיפתריה מכיל את הרעלנים שהחיידק מפריש. רעלנים אלו עוברים טיפול ושינוי על מנת למנוע את השפעתם המזיקה. חשיפת מערכת החיסון לרעלנים אלו באופן מלאכותי גורמת להתפתחות נוגדנים נגד הרעלנים ומונעת את התחלואה בדיפתריה.
אנשים שחוסנו נגד דיפתריה לא יפתחו סימפטומים גם אם הם ידבקו בחיידק, אך חלקם עלולים להפיץ את הזיהום לאחרים.
חיסון נגד טטנוס
תרכיב החיסון מכיל רעלנים שמפריש חיידק הטטנוס ונקרא טטנוס טוקסואיד (Tetanus toxoid, TT). הרעלנים עוברים סדרת תהליכים שנועדה לבטל את השפעתם המזיקה ולהגביר את תגובת מערכת החיסון ואת ייצור הנוגדנים בגוף. חשיפת מערכת החיסון לרעלנים אלו באופן מלאכותי מאפשרת התפתחות נוגדנים נגד רעלני הטטנוס מבלי לגרום למחלה.
בהתאם להמלצות משרד הבריאות ינתן תרכיב זה לבדו רק במקרים בהם אסור למתחסן לקבל את החיסון המשלב בתוכו גם את התרכיב נגד דיפתריה.
חיסון סביל נגד טטנוס
החיסון הסביל נגד טטנוס ניתן במקרי חירום בעקבות פציעה אם קיים חשד לזיהום בטטנוס ורמת החיסוניות של הנפגע עלולה להיות בלתי מספקת.
החיסון הסביל מכיל נוגדנים (אימונוגלובולינים) נגד הרעלנים שמפרישים חיידקי הטטנוס. נוגדנים אלו מופקים מתרומות דם שעברו טיהור וניקוי של אנשים שחוסנו באמצעות טטנוס טוקסואיד. החיסון אינו מכיל חומר משמר.
החיסון בישראל
מאז הכלת החיסונים נגד דיפתריה וטטנוס בשגרת החיסונים בישראל חלה ירידה משמעותית בשכיחות המחלות, בסיבוכיהן ובתמותה מהן.
על מנת לקבל חיסון יש להצטייד בפנקס החיסונים. ללא פנקס זה לא ינתן החיסון הנדרש.
מתן החיסון
צורת המתן
החיסון הפעיל נגד טטנוס ודיפתריה והחיסון הסביל נגד טטנוס ניתנים בהזרקה לשריר. אפשר לתת את שני החיסונים בו זמנית עם חיסונים נוספים (הן מומתים והן חיים-מוחלשים) אך יש להשתמש במזרקים נפרדים ולהזריק לאזורי גוף שונים.
בהתאם להנחיות משרד הבריאות מומלץ שמנה אחת בסדרת החיסון הראשונית או מנת דחף רב שנתית תכלול תרכיבים נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת.
באיזה גיל?
חיסון הדחף נגד טטנוס ודיפתריה ניתן למבוגרים פעם ב- 10 שנים החל מגיל 18 או לאחר מנת טטנוס טוקסואיד אחרונה שניתנה אחרי פציעה.
מועד תחילת ההשפעה ומשך ההשפעה
חיסון הדחף (פעיל)
חיסוני הדחף הניתנים בגיל המבוגר ממריצים את ייצור הנוגדנים ומחזקים ומאריכים את העמידות של מערכת החיסון נגד דיפתריה וטטנוס.
בהתאם לדיווחים הקיימים משך השפעת החיסונים הוא:
- דיפתריה – כ-10 שנים.
- טטנוס – 5-10 שנים.
החיסון הסביל
החיסון הסביל מתחיל להשפיע בתוך יומיים ופעיל במשך 3-4 שבועות.
היכן ניתן לקבל את החיסון
את חיסוני הדחף ניתן לקבל בלשכות הבריאות ובמרפאות האחיות של מכבי או של קופות החולים. במקרה של פציעה ינתנו החיסונים במסגרת בה תטופל הפציעה.
אופן נטילת החיסון
החיסון ניתן בהזרקה לשריר הכתף. לילדים עד גיל 3 יוזרק החיסון הסביל לשריר הירך.
על המתחסן להישאר בהשגחה במשך 20-30 דקות לאחר ההזרקה על מנת לנטר את מצבו הרפואי בעקבות קבלת החיסון. במידה שמתפתחת תגובה חריגה ינתן במקום טיפול רפואי ראשוני.
למי מומלץ להתחסן?
קהלי יעד
החיסונים נגד טטנוס ודיפתריה כלולים בשגרת החיסונים הלאומית לכלל הילדים בישראל (במסגרת החיסון המחומש). מנת הדחף האחרונה ניתנת בגיל 18 במועד הגיוס לצה"ל.
מבוגרים שלא חוסנו נגד דיפתריה וטטנוס יקבלו את החיסון הפעיל כחיסון ראשוני. החיסון ינתן בשתי מנות במרווחים של 6-8 שבועות. 6-12 חודשים לאחר המנה השנייה ינתן חיסון דחף.
בנוסף ינתן החיסון הפעיל במקרים הבאים:
- ליוצאים לחו"ל לנסיעה הכרוכה בסיכון גבוה לפציעה.
- לעולי רגל למכה, אם חלפו יותר מ- 10 שנים ממועד קבלת החיסון או מנת הדחף.
- למניעת טטנוס לאחר פציעה (לעתים ינתן יחד עם החיסון הסביל).
- למניעת טטנוס של הילוד בלידות בעלות סיכון (לעתים יחד עם החיסון הסביל).
מניעת טטנוס לפני נסיעות וטיולים הכרוכים בסיכון גבוה לפציעה
משרד הבריאות ממליץ לקבל מנת דחף של החיסון נגד טטנוס ודיפתריה כאשר מתכננים לצאת לטיול הכרוך בסיכון לפציעה (לדוגמה, טיפוס הרים, טיולי שטח, טיול ג'יפים, אופניים או טיול אופנועים) ועברו יותר מ-5 שנים ממועד קבלת מנת הדחף האחרונה.
מניעת טטנוס לאחר פציעה
במקרה של פציעה קלה (פצע שטחי ללא הרס רקמות וללא זיהום, שטופל בתוך 6 שעות ממועד הפציעה) יש לתת את חיסון הדחף הפעיל במקרים הבאים:
- אם חלפו יותר מ-10 שנים ממועד קבלת המנה האחרונה של חיסון המכיל רעלני טטנוס (טטנוס טוקסואיד).
- אם הנפגע לא השלים את כל מנות החיסון (קיבל רק מנה אחת או שתי מנות) או שאין מידע לגבי המצב החיסוני שלו.
במקרה של פציעה קשה יותר (פצע עמוק עם לכלוך, זיהום או הרס רקמות אשר עברו יותר מ-6 שעות עד שטופל, כוויה קשה או נשיכת בעל חיים) יש לתת את החיסון הפעיל:
- אם חלפו יותר מ-5 שנים ממתן החיסון האחרון של טטנוס טוקסואיד.
- אם הנפגע לא השלים את כל מנות החיסון (קיבל רק מנה אחת או שתי מנות) או שאין מידע לגבי המצב החיסוני שלו.
כשאדם נפצע בצורה קשה וקיים חשד לזיהום בטטנוס יש לתת גם את החיסון הסביל שנועד לספק הגנה דחופה מפני המחלה, כמפורט:
- עברו יותר מ-10 שנים מקבלת חיסון הדחף האחרון.
- הנפגע לא חוסן נגד טטנוס בעבר.
- הנפגע חוסן באופן חלקי או שאין מידע לגבי מצבו החיסוני.
- כל מקרה שהנפגע לוקה בזיהום ב- HIV (איידס).
מניעת טטנוס היילוד
קיים סיכון לחשיפה לטטנוס גם במקרה של לידה ללא תנאים רפואיים נאותים כנהוג בבתי החולים (לדוגמה, לידה בשטח פתוח). במצב זה תיתכן סכנה הן עבור היילוד והן עבור היולדת. במקרים הבאים יש צורך במתן חיסון למניעת התפתחות זיהום בטטנוס:
- חיסון היולדת. אם מצבה החיסוני אינו ידוע או אם קיבלה פחות מ- 3 מנות חיסון נגד טטנוס בעבר, תקבל היולדת את שני החיסונים (פעיל וסביל).
- חיסון היילוד. היילוד יקבל את שני החיסונים (פעיל וסביל).
מאז 1989 לא נרשמו מקרים של טטנוס היילוד בישראל.
תופעות לוואי
יתכנו תופעות לוואי שונות בימים הראשונים לאחר קבלת החיסון נגד טטנוס ודיפתריה, כמפורט.
תופעות לוואי מקומיות הן שכיחות יחסית וכוללות:
- אדמומיות וכאב.
- נפיחות.
- רגישות והתקשות באזור ההזרקה.
- דלקת מקומית.
תופעות אלה תחלופנה בדרך כלל תוך יום-יומיים. אפשר להניח תחבושת לחה פושרת על אזור ההזרקה על מנת להקל על חלק מהתופעות. יש לפנות לבדיקת רופא במקרה של נפיחות או כאב חזקים.
כמו כן תיתכנה תופעות לוואי כלליות הכוללות:
- כאב ראש וסחרחורת.
- עליית חום מתונה.
- בחילה והקאה.
- כאבי מפרקים.
- תשישות או חולשה (פתאומית וחמורה).
תופעות אלה אינן שכיחות ובדרך כלל חולפות תוך יומיים. ניתן ליטול תרופה להורדת חום במקרה הצורך. אם חלה עליית חום משמעותית יש לפנות לבדיקת רופא.
בחלק מהמקרים דווח על רגישות יתר קשה במקום הזרקת החיסון שמתבטאת בנפיחות והתקשות מקומית וכאב חזק באזור ההזרקה. תופעה זו מתפתחת בעיקר בקרב מבוגרים שקיבלו זריקות תכופות של טטנוס טוקסואיד, עקב עלייה גבוהה של רמת הנוגדנים בדם.
אצל אנשים שפיתחו רגישות יתר לא מומלץ לתת חיסון המכיל טטנוס טוקסואיד יותר מפעם ב- 10 שנים. אנשים אלו יקבלו רק את החיסון הסביל נגד טטנוס לאחר פציעה שמחייבת חיסון נגד חיידק זה.
במקרים נדירים תיתכנה תופעות לוואי חמורות כגון בלבול, התכווצויות (פרכוסים), חום מעל 38 מעלות צלזיוס, כאב ראש חזק ומתמשך, ישנוניות, הקאה, עצבנות יוצאת דופן, נפיחות בבלוטות הלימפה בבית השחי וכן תגובה אלרגית מאוחרת שתתבטא בנזלת, שיעול, קשיי נשימה, אדמומיות, גרד (במיוחד בכפות הידיים ורגליים), פריחה ותגובה עורית חריפה (אורטיקריה).
לעיתים נדירות ביותר תיתכן תגובה עצבית חמורה שמופיעה עד חודש וחצי לאחר הזרקת החיסון וחולפת מעצמה וכן תגובה אלרגית חמורה מיידית המכונה הלם אנפילקטי. תופעה זו מאופיינת בקשיי נשימה, נפיחות בפנים ובגרון, פריחה נרחבת, ירידה חדה בלחץ הדם, בצקת ואף באיבוד הכרה.
לאחר הזרקת החיסון הסביל נגד טטנוס (אימונוגלובולינים) תיתכנה תופעות לוואי מקומיות קלות.
אזהרות
מתי לא לחסן
-
- מומלץ לדחות את מתן החיסון בעת מחלה זיהומית או מחלה שמלווה בחום גבוה (מעל 38 מעלות) עד לאחר ההחלמה.
- אין לחסן אם ידועה רגישות קודמת לחיסון עצמו או לאחד מרכיביו. אדם שפיתח רגישות לחיסון טטנוס טוקסואיד אך חייב לקבל טיפול מונע לאחר פציעה, יקבל את החיסון הסביל בלבד.
אזהרות מיוחדות
- זיהום טבעי בדיפתריה או בטטנוס אינו מונע לחלוטין אפשרות של הדבקה חוזרת מאחר שלא תמיד נוצרת חסינות מלאה נגד החיידקים מחוללי המחלות. לכן יש לוודא את השלמת החיסון לאחר חלוף המחלה.
- נדרשת זהירות בהזרקת החיסונים לאנשים הסובלים מבעיות קרישה ונטייה לדימומים (כגון חולי המופיליה או חולים הסובלים מרמה נמוכה של טסיות הדם) מחשש לדימום.
- על פי הנחיות משרד הבריאות אין לתת חיסון המכיל טטנוס טוקסואיד יותר מפעם ב-10 שנים לאדם שפיתח רגישות יתר מקומית קשה.
- יש להמתין כ-3 חודשים ממתן החיסון הסביל נגד טטנוס לפני שנותנים חיסונים המורכבים מנגיפים חיים-מוחלשים (כגון שיתוק ילדים, חזרת וחצבת), מחשש לירידה ביעילותם.
סיכון
לא דווחו בעיות מיוחדות.
הריון
החיסון נגד שעלת, המומלץ על פי משרד הבריאות לכל אשה הרה, בכל הריון, רצוי בין שבועות 27-36 להריון, כולל גם חיסון נגד דיפתריה וטטנוס. הסיבה להמלצה היא שלאחרונה אנו עדים לעליה בתחלואה בשעלת, בעולם ובישראל, אשר נובעת מירידת החסינות עם עליית הגיל. החיסון חיוני להגנה הן על האשה ההרה והן על הרך הנולד, עד להשלמת סדרת החיסונים הניתנת ליילוד בטיפת חלב.
החיסון נכנס לסל הבריאות בינואר 2015 וניתן לקבלו בקופות החולים.
הנקה
החיסון אינו מומלץ לנשים מניקות מאחר שאין מספיק מידע על השפעת החיסון על התינוק. אם קיים סיכון ממשי לזיהום בטטנוס יש לשקול עם הרופא המטפל את קבלת החיסון בתקופת ההנקה.
תינוקות וילדים
החיסון אינו מומלץ לתינוקות מתחת לגיל 6 שבועות. בקרב תינוקות וילדים גדולים יותר החיסון אינו צפוי לגרום לתופעות לוואי שונות מאלו הידועות אצל מבוגרים.
קשישים
לא צפויים הבדלים בתופעות הלוואי של החיסון בקרב קשישים (בהשוואה לאוכלוסיה צעירה יותר). התגובה החיסונית בעקבות הזרקת החיסון הפעיל אצל קשישים עלולה להיות חלשה יותר.
