תפיחה בבוהן כף הרגל ("בוניון") - מידע רפואי

בוניון היא תפיחה גרמית בבסיס הבוהן בכף הרגל, באזור מפרק המסרק. המונח הרפואי לתפיחה בבסיס הבוהן הוא הלוקס ולגוס.

כף הרגל מחולקת לשלושה חלקים: אחורי, אמצעי וקדמי. החלק הקדמי של כף הרגל מורכב מחמש עצמות המסרק, המקשרות בין עצמות אצבעות כף הרגל לחלקה האמצעי של כף הרגל (שורש כף הרגל).

במצב תקין, הבוהן ואצבעות כף הרגל האחרות מקבילות זו לזו (פחות או יותר). במקרים מסוימים נוצר עיוות של הבוהן והיא מתעקמת כלפי האצבע הסמוכה. תופעה זו מכונה תפיחה ומשמעותה היווצרות בליטה גרמית (בליטה המורכבת מעצם ומרקמה רכה) בצידה הפנימי של כף הרגל.

הגורם לתפיחה אינו ידוע אך נעילת נעליים שאינן תואמות את מבנה כף הרגל עלול לגרום להחמרת המצב. קיימים מחקרים המצביעים על נטייה משפחתית לתפיחה בכף הרגל. כמו כן, תפיחה שכיחה יותר בקרב אנשים שמפרקיהם גמישים במיוחד.

מצבי מחלה מסוימים כגון שיגדון (גאוט) ודלקת מפרקים שגרונית עלולים אף הם לגרום להיווצרות תפיחה.

שכיחות התופעה וסיכויי ההחלמה

הן גברים והן נשים סובלים מתפיחה אך התופעה שכיחה יותר בקרב נשים, יתכן שעקב נעילת נעלי עקב מחודדות הגורמות ללחץ על הבוהן וגורמות לה לפנות לכיוון האצבעות הסמוכות.

ניתן לטפל בתפיחה באמצעים שונים לרבות נטילת משככי כאב, הקפדה על נעילת נעליים מתאימות ונוחות ושימוש באמצעים כגון רפידות ומגני אצבעות השומרים על מרווח תקין בין אצבעות כף הרגל.

אם הסימפטומים חמורים ואינם משתפרים באמצעות טיפול שאינו ניתוחי ניתן לשקול לבצע ניתוח לתיקון העיוות בבוהן. סוג הניתוח יקבע בהתאם לאופי העיוות ולחומרת המצב וכן לפי גילו ומצבו הבריאותי של המטופל. הניתוח יעיל בכ- 85% מהמקרים אם כי תיתכן הישנות של התפיחה גם לאחר ניתוח.

במרבית המקרים תגרום התפיחה לכאב. כמו כן יתכנו הסימפטומים הבאים:

• נפיחות גרמית בדופן החיצונית של כף הרגל.
• כאב, רגישות ונפיחות באזור מפרק הבוהן שעלולים להחמיר עקב לחץ המופעל על ידי נעל.
• עיוות של הבוהן לכיוון האצבעות הסמוכות בכף הרגל.
• עור אדמומי, יבש וקשיח בנקודת המפגש בין הבוהן והאצבע הסמוכה (עקב החפיפה שנוצרת בין שתי האצבעות).
• רגישות בקצה התפיחה.
• עיוות של כף הרגל.

עיוות של כף הרגל

תפיחה חמורה עלולה לגרום לשינוי במבנה כף הרגל ולעוות אותה. לדוגמה, תפיחה עלולה להרחיב את כף הרגל אם היא גורמת לבליטה בצד.

תפיחה המשתפשפת על דופן הנעל עלולה לגרום לאי נוחות ולחייב שימוש בנעל רחבה, בסנדל פתוח או בכפכף, על מנת למנוע כאב ולאפשר הליכה נוחה.

הסיבה לתפיחה אינה ידועה אך יתכן כי גורמים מסוימים מעורבים בתופעה. אלו כוללים:

• נטייה משפחתית (גנטיקה).
• דלקת מפרקים.
• מצבים רפואיים אחרים.
• נעליים שאינן תואמות את מבנה כף הרגל.

נטייה משפחתית

ידוע כי קיימת נטייה משפחתית לתפיחה בבוהן כף הרגל וכי אם חלק מבני המשפחה סובלים מהתופעה, הסבירות כי גם אחרים יפתחו אותה, גבוהה בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

דלקת מפרקים

דלקת מפרקים שגרונית, שיגדון (גאוט) וכן דלקת מפרקים הקשורה למחלת העור ספחת (פסוריאזיס) גורמים ככל הנראה להתפתחות תפיחה.

מצבים רפואיים אחרים

מספר מצבים רפואיים מעלים, ככל הידוע, את הסיכוי לפתח תפיחה. אלו כוללים:

• גמישות יתר של מפרקי הגוף.
• היפוטוניה (טונוס שרירים נמוך).
• שיתוק מוחין.
• טרשת נפוצה.
• תסמונת דאון.
• תסמונת מרפאן.

נעליים שאינן תואמות את מבנה כף הרגל

תפיחה נדירה בקרב אוכלוסיות שאינן נועלות נעליים. נעל שאינה תואמת את מבנה כף הרגל ולוחצת עלולה לגרום להתפתחות תפיחה או להחמרה של תפיחה קיימת.

נעלים בעלות עקב גבוה וקצוות מחודדים גורמות ללחץ על אצבעות כף הרגל, דוחסות אותן ומאלצות את הבוהן להתקפל מעל האצבעות הסמוכות או להידחק כלפיהן. עקב כך נמתחת הבוהן ולחץ מופעל על קצות העצבים בבסיס הבוהן.

נעלי עקב אף מסיטות את כובד משקל הגוף קדימה, כלפי קדמת כף הרגל, ולכן גורמות לעומס יתר על מפרק המסרק הנמצא בנקודת החיבור בין שורש כף הרגל והאצבעות.

תפיחה תחמיר בדרך כלל עם הזמן ולכן אין לדחות את הטיפול הרפואי בה. אם התפיחה גורמת לכאב, לאי נוחות או לקושי למצוא נעליים נוחות יש לפנות לאורתופד על מנת להתייעץ עימו בנושא. במהלך הבדיקה יבחן הרופא את יכולת התנועתיות של הבוהן, על מנת לקבוע אם התפיחה גורמת למגבלת תנועה.

במסגרת הבדיקה יברר הרופא אם קיימת נטיה משפחתית לתפיחה או שמא התופעה נגרמה עקב נעילת נעליים שאינן תואמות את מבנה הרגל. חשוב לברר האם התפיחה נגרמת עקב מצב רפואי אחר, כגון דלקת מפרקים.

על מנת להעריך את חומרת התפיחה עשוי הרופא להפנות את המטופל לצילום רנטגן של עצמות כף הרגל.

תפיחה דורשת טיפול אך ורק אם היא גורמת לכאב עז ולאי נוחות משמעותית וכאשר העיוות הנגרם לכף הרגל חמור.

טיפול שאינו ניתוחי

תחילה יש לפנות לאמצעים שאינם ניתוחיים על מנת להקל על הסימפטומים להם גורמת התפיחה. אמצעים אלו כוללים נטילת משככי כאב, הנחת רטיות קרות, שימוש ברפידות, ב- 'מגני בוניון', במפרידי אצבעות וכן התאמת הנעליים למבנה כף הרגל.

משככי כאב

ניתן לקחת משככי כאב כגון פראצטאמול (שמות מסחריים: אקמול, דקסמול) או איבופרופן (שם מסחרי: נורופן, אדוויל) על מנת להקל על הכאב הנגרם על ידי התפיחה. השימוש באיבופרופן אסור לאנשים הסובלים או שסבלו בעבר מכיב קיבה.

מגני בוניון

זהו אביזר שמטרתו להקל על הכאב באמצעות יצירת חציצה בין הבוהן לבין הנעל. מגני בוניון עשויים מבד רך או מחומרים דמויי ג'ל. את חלקם יש להדביק על התפיחה ואילו באחרים יש חור דרכו עוברת הבוהן.

אביזר זה מונע את החיכוך בין הבוהן לבין דופן הנעל ומקל את הלחץ המופעל על הבוהן ומפרק המסרק.

רפידות ומדרסים

אלו הם אביזרים המונחים בתוך הנעל שמטרתם לקבע את כף הרגל במיקום נכון על הסולייה. בדרך זו ניתן להפחית את העומס והלחץ על התפיחה ולכן להקל מעט על הכאב.

חלק מהמדרסים והרפידות ניתנים לרכישה בבתי מרקחת או בחנויות מתמחות באורתופדיה אך קיימים גם מדרסים המותאמים אישית, בהתאם למצבו ולצרכיו של כל מטופל.

ניתוח

ניתוח הוא האמצעי היחיד לתיקון העיוות המבני הנגרם על ידי תפיחה בבוהן. במרבית המקרים תחול החמרה עם הזמן. תפיחה שאינה מטופלת, גדלה, מחמירה וגורמת לכאב עז עלולה לחייב ניתוח לתיקון המצב. כאשר התפיחה פוגעת באיכות החיים, יש לשקול לבצע ניתוח.

מטרת הניתוח היא לתקן את העיוות המבני ולהקל על הכאב. הניתוח אינו מבוצע בדרך כלל עקב שיקולים קוסמטיים בלבד או רצון לנעול נעלי עקב מחודדות.

ניתוח לתיקון תפיחה יבוצע תחת הרדמה מקומית או הרדמה כללית, בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי של המטופל וכן בהתאם לשיקול דעתו המקצועי של הרופא.

קיימים ניתוחים שונים באמצעותם ניתן לטפל בתפיחה. סוג הניתוח יקבע בהתאם לחומרת העיוות המבני ולמידת הפגיעה בעצמות האצבעות הסמוכות. נזק למפרק המסרק בבסיס האצבעות עלול אף הוא להשפיע על סוג הניתוח.

הניתוח השכיח ביותר נקרא פיום עצם (Osteotomy). ניתוח זה כרוך בשבירה או בחיתוך עצם הבוהן על מנת לתקן את העיוות ולהסיר את הבליטה הגרמית של התפיחה. שיטות ניתוחיות אחרות כוללות שחרור או קיצור של רצועות כף הרגל על מנת ליישר את העיוות המבני, איחוי של שתי עצמות במפרק המסרק (Arthrodesis) ואף ניתוח לפרוסקופי.

ההחלמה מניתוחים אלו עשויה לארוך חודשים, במהלכם כף הרגל והקרסול נשארים נפוחים. לעתים יש צורך להעזר בקביים עד לירידת הנפיחות והחלמת כף הרגל.

בעקבות הסרת התפיחה ותיקון העיוות המבני בכף הרגל אמור הכאב לפחות וההליכה נעשית קלה ונוחה יותר.

בהתאם לסוג הניתוח שייערך, יתכנו סיבוכים שונים. אלו כוללים:

• זיהום.
• פקקת ורידים עמוקים.
• נוקשות של מפרק המסרק.
• חוסר תחושה בבוהן.
• קשיי איחוי של העצם המנותחת. במקרים מסוימים עלולה העצם להתאחות תוך יצירת עיוות מבני חדש.
• כאב בשורש כף הרגל.
• נזק עצבי בכף הרגל.
• נפיחות ממושכת.
• כאב.
• הצטלקות.
• הישנות של התפיחה.
• הופעת כאב כרוני (שורף בדרך כלל) בכף הרגל.
• צורך בניתוח נוסף.

נעילת נעליים התואמות את מבנה כף הרגל חיונית למניעת תפיחה והיווצרות עיוות מבני בכף הרגל. נעליים לוחצות, שאינן מתאימות למבנה כף הרגל, עלולות לעודד התפתחות תפיחה ולהחמיר תפיחה קיימת. נעליים צרות מדי עלולות לשפשף את הבוהן ולהפעיל עליה לחץ רב.

רצוי להימנע מנעליים בעלות עקב גבוה או קצוות מחודדים ולהשתדל לנעול נעליים נוחות.

על הנעל להיות רחבה דייה על מנת למנוע דחיקה של אצבעות כף הרגל זו כלפי זו, וזו על זו, ולאפשר להן תנועה חופשית בתוכה. נעליים עשויות עור רך מתרחבות בדרך כלל בהתאם למידת כף הרגל ואף מאפשרות אוורור נאות של העור.