כאב בעקב, דורבן - מידע רפואי

כאב בעקב הוא אחד המצבים השכיחים המשפיעים על כף הרגל. לרוב יורגש כאב עז תוך כדי שימוש בעקב הפגוע. בדרך כלל יהיה הכאב חמור ביותר עם הקימה בבוקר או לאחר פעילות ממושכת. במרבית המקרים יושפע רק עקב אחד.

הכאב פוחת בדרך כלל לאחר הליכה. עם זאת, רבים מרגישים כאב כאשר הם מתחילים ללכת, לאחר מנוחה. בסוף היום הכאב לרוב מחמיר.

מרבית מקרי הכאב בעקב נגרמים בעקבות נזק והתעבות של רקמת החיבור בכף הרגל המכונה 'רקמת חיבור פלאנטרית' (בלעז, plantar fascia ומכאן שם התופעה, plantar fasciitis). לעיתים גם הרקמה סביב עצם העקב והעצם עצמה תהיינה מודלקות ונפוחות.

דורבן, או עקב הרץ (heel spur syndrome), הינו גדילה עודפת של עצם על פני העצם התקינה. בצילום רנטגן צידי של העצם ניתן לראות שלוחה של עצם שבולטת החוצה. שלוחות עצם יכולות להופיע בעקב, אז הן נקראות דורבן, ושכיחות יותר באנשים שסובלים מכאב בעקב. עם זאת, הן מופיעות גם אצל אנשים שאינם סובלים מכאב בעקב. כיום מניחים כי שלוחת העצם עצמה אינה מהווה את הסיבה לכאב.

הרקמה החיתולית הפלנטרית (plantar fascia)

הרקמה החיתולית הפלנטרית היא למעשה רצועה חזקה וגמישה שעוברת בסוליית כף הרגל. רצועה זו מחברת בין עצם העקב לעצמות כף הרגל ותפקידה לבלום זעזועים בכף הרגל.

מניחים כי נזק פתאומי או נזק שמתרחש בהדרגה משך חודשים ושנים עלול לגרום לקרעים קטנים ברצועה זו. עקב קרעים מתעבה הרקמה החיתולית הפלנטרית וגורמת לכאב בעקב.

שכיחות התופעה

כאב בעקב הוא מצב שכיח ביותר. מעריכים כי אדם אחד מכל עשרה יסבול מאירוע אחד לפחות של כאב בעקב בשלב כלשהו בחייו. התופעה שכיחה מאד בעיקר בקרב:

• אנשים שרצים בקביעות.
• אנשים בגילאי 40-60.

סיכויי ההחלמה

במרבית המקרים סיכויי ההחלמה טובים. 4 מכל 5 מקרים חולפים תוך שנה. עם זאת, הצורך להתמודד עם הכאב לאורך תקופה כה ארוכה עלול לגרום לתסכול ולקושי.

מספר טיפולים עשויים להקל על כאב בעקב ולזרז את תהליך ההחלמה:

• מתיחת שרירי השוק.
• נטילת תרופות משככות כאב לרבות תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAID’s, non-steroidal anti-inflammatory drugs) וזריקות של קורטיקוסטרואידים.
• נעילת נעליים התואמות את מבנה כף הרגל ומספקות תמיכה נאותה.
• שימוש בסד או רצועות (המותאמות לנעל).

אצל 1 מכל 20 אנשים לא תחול הקלה בסימפטומים בעקבות טיפולים אלו. במקרים שאינם מגיבים לטיפול תידרש התערבות ניתוחית שמטרתה לשחרר את הרצועה ברקמה החיתולית הפלנטרית.

במרבית המקרים יתפתח הכאב בעקב באופן הדרגתי ויחמיר עם הזמן.

כאב חד בעקב

לעתים קרובות התחושה בעקב תהיה של כאב חד וחמור המופיע בעיקר בזמן נשיאת משקל על העקב הפגוע. במרבית המקרים רק עקב אחד יפגע. אצל כשליש מהסובלים מהתופעה, שני העקבים יפגעו.

בדרך כלל יהיה הכאב חמור ביותר לאחר שנת הלילה, בשעות הבוקר המוקדמות, עם תחילת ההליכה. הכאב יחלוף בהדרגה בהמשך היום, ככל שתהיה יותר דריכה על העקב או העקבים הפגועים. בסוף היום, או לאחר הליכה או עמידה ממושכת, הכאב שוב יחמיר.

על מנת להימנע מנשיאת משקל הגוף על העקב הפגוע יפתחו חלק מהאנשים צליעה או הליכה לא תקינה.

דלקת ברקמה החיתולית הפלנטרית (plantar fasciitis)

דלקת זו, המכונה פלנטר פשיטיס (plantar fasciitis), היא גורם השכיח ביותר לכאב ואחראית ל- 4 מכל 5 מקרים. הדלקת גורמת לנזק ולהתעבות של הרצועה המחברת את עצם העקב עם שאר אזורי כף הרגל.

הרצועה עלולה להינזק בשתי דרכים עיקריות:

• נזק פתאומי, לרבות נזק שמתרחש בזמן ריצה או ריקוד – נזק זה מתרחש בעיקר אצל צעירים ואנשים העוסקים בפעילות גופנית.
• בלאי הדרגתי של הרקמות המרכיבות את הרקמה החיתולית הפלנטרית – נזק זה שכיח בעיקר בקרב מבוגרים לאחר גיל 40.

גורמי סיכון לבלאי הדרגתי

אלו כוללים:

• משקל עודף (BMI מעל 25) והשמנת יתר (BMI גבוה מ- 30).
• עבודה שדורשת עמידה ממושכת.
• נעילת נעליים שטוחות כגון סנדלים או כפכפים לאורך זמן.

גורמי סיכון שכיחים פחות

שברי מאמץ
שברי מאמץ עלולים להתרחש בעקבות פציעה ופגיעה בעצם העקב.

ניוון של כרית השומן
כרית השומן היא שכבת השומן הנמצאת מתחת לעצם. כרית השומן מתנוונת עקב לחץ מוגבר המופעל עליה. נשים שנועלות נעלי עקב משך שנים ארוכות נמצאות בסיכון מוגבר לנזק מסוג זה.

דלקת של הבורסה (bursitis)
בורסה הוא שק מלא בנוזל הממוקם תחת העור מעל מפרק או בין גידים ועצמות. דלקת של הבורסה משמעותה דלקת בשק אחד או יותר (מסוג זה). דלקת זו עלולה להתפתח בכל מקום בגוף האדם ולא רק בכף הרגל.

תסמונת מנהרת שורש כף הרגל (tarsal tunnel syndrome)
העצבים בסוליית כף הרגל עוברים דרך מנהרה קטנה הנמצאת במפרק הקרסול. מנהרה זו נקראת מנהרת שורש כף הרגל (tarsal tunnel). נזק לכף הרגל, התפתחות ציסטה (שק מלא נוזל) או בעיה תפקודית של כף הרגל עלולים לגרום לדחיסת העצבים ולהפעלת לחץ יתר. לחץ זה עלול לגרום לכאב בכל נקודה לאורך מסלולם, לרבות מתחת לעקב.

מחלת סבר (Sever’s disease)
מחלת סבר היא גורם שכיח לכאב בעקב אצל ילדים. מדובר במתיחה ובקיצור של שרירי פושטי הירך ומכופפי הברך (hamstring muscles) ושל שרירי השוק, בתגובה לפרצי גדילה. המתיחה של שרירי השוק גורמים למשיכה של גיד אכילס, שמושך בתורו את חלק העצם הגדל בעקב (שם נמצאת לוחית גדילת העצם). משיכה זו גורמת לכאב.

לרוב יופיע הכאב בצד העקב אך הוא עלול להופיע גם מתחת לעקב.

פעילויות כגון משחק כדורגל או התעמלות עלולות להחמיר את הכאב. תרגילים למתיחת השרירים והנחת כריות מתחת לעקבים עשויים להוות טיפול יעיל למחלת סבר.

האבחנה תיקבע בהתאם לעברו הרפואי של המטופל, הסימפטומים מהם הוא סובל ובדיקה גופנית של העקב וכף הרגל.

במהלך הבדיקה הגופנית יבדוק הרופא נקודות רגישות על פני כף הרגל. מיקום הכאב יכול לעזור לקבוע את הגורם לכאב. כמו כן יבצע הרופא בדיקה נוירולוגית (בדיקה של מערכת העצבים) ובדיקה של השרירים והשלד באזור הקרסול וכף הרגל. הבדיקה יכולה לכלול את אחד או את כל הבאים:

• רפלקסים.
• כוח השרירים.
• מתח השרירים.
• תחושה.
• יכולת תיאום (קואורדינציה).
• שיווי משקל.

בדיקות נוספות תידרשנה רק במקרים בהם קיימים סימפטומים המצביעים על כך שהגורם לכאב אינו דלקת של הרקמה החיתולית הפלנטרית. לדוגמה:

• חוסר תחושה או עקצוצים בכף הרגל. סימפטומים אלו עלולים להצביע על נזק לעצב בכפות הרגליים והרגליים (תופעה המכונה נוירופתיה פריפרית).
• כף הרגל הפגועה חמה וחום גופו של המטופל עולה על 38 מעלות צלזיוס. תופעות אלו עלולות להוות סימן לזיהום בעצם.
• העקב נוקשה ונפוח. סימנים אלו עלולים להצביע על דלקת מפרקים.

בדיקות נוספות יכולות לכלול:

• צילום רנטגן. לעיתים ניתן לראות בצילום בליטת עצם (המכונה 'דורבן'). בעבר נחשבו בליטות אלו כגורם לכאב בעקב והוסרו בניתוח. כיום ידוע כי בליטות העצם אינן הגורם לכאב בעקב.
• בדיקות דם.
• בדיקות דימות נוספות לרבות תהודה מגנטית (magnetic resonance imaging) או אולטרה סאונד.

תוכנית טיפול

טיפול בכאב בעקב כולל על פי רוב שילוב של מספר שיטות לרבות נטילת משככי כאב וביצוע תרגילים המקלים על הכאב ומזרזים את זמן ההחלמה. ניתוח יבוצע רק כמוצא אחרון במידה שהסימפטומים אינם חולפים לאחר 12 חודשים. רק 1 מכל 20 אנשים יזדקק לניתוח.

מנוחה

יש לאפשר מנוחה רבה ככל הניתן לעקב הפגוע. מומלץ להימנע מעמידה ממושכת או מהליכה למרחקים ארוכים. עם זאת, חשוב להקפיד על ביצוע תרגילים לכפות הרגליים ולשרירי השוקיים הכוללים תרגילי מתיחה.

מומלץ להתייעץ עם גורם מוסמך או פיזיותרפיסט על מנת להתאים את התרגילים למצבו הרפואי של המטופל.

נטילת משככי כאב

תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs) כגון איבופרופן (שמות מסחריים: אדוויל, נורופן) יועילו לרוב להקלת הכאב.

ניתן גם להקל על הכאב באמצעות קירור העקב הפגוע במשך 5-10 דקות עם קרח. אין להניח את הקרח ישירות על העור כיוון שהוא עלול לגרום לכוויית קור. יש לעטוף את הקרח במגבת נקיה. ניתן להשתמש בשקית ירקות קפואים כתחליף לקרח.

פעילות גופנית

תרגילים שמטרתם למתוח את שרירי השוק ואת הרצועה ברקמה החיתולית הפלנטרית העוברת מתחת לסוליית כף הרגל עשויים להקל על הכאב ולשפר את גמישות כף הרגל הפגועה. בדרך כלל מומלץ לבצע את התרגילים בשתי הרגליים, גם במקרים בהם רק אחד העקבים פצוע. זאת מכיוון שבנוסף להקלה על הכאב משפרים התרגילים את שיווי המשקל והיציבה.

מומלץ להתייעץ עם פיזיותרפיסט מומחה בנושא על מנת להתאים את התרגילים למצבו הרפואי של המטופל.

נעליים

רצוי להימנע מנעילת נעליים שטוחות לגמרי שאינן מספקות כל תמיכה בעקב ועלולות להחמיר את הכאב.

הנעליים הטובות ביותר הן אלו התומכות בקשתות כף הרגל ומספקות ריפוד לעקב (לדוגמה, נעליים גבוהות עם שרוכים).

נעליים בעלות עקב מתון (לנשים) ומגפיים או נעלי הליכה בעלות עקב נמוך (לגברים) עשויות לספק הקלה בטווח הקצר עד בינוני כיוון שהן יכולות להפחית את הלחץ המופעל על העקב. עם זאת, נעליים אלו אינן יעילות בטווח הארוך כיוון שהן עלולות לגרום לאירועי כאב נוספים בעקב.

סדים

אלו הם אביזרים המוחדרים לתוך הנעל, מספקים תמיכה לכף הרגל ומסייעים לתהליך ההחלמה של העקב. סדים יותאמו בדרך כלל באופן אישי עבור כל מטופל. ניתן לקבל ייעוץ והתאמה של סד מתאים בחנות מתמחה באביזרי אורתופדיה.

במקרים בהם הכאב חוזר, אינו מגיב לטיפול פשוט או שמדובר בכף רגל בעלת מבנה חריג ניתן לייצר סד המותאם באופן אישי בהתאם לצורת כף רגלו של המטופל. עם זאת, אין עדויות לכך שסד המותאם אישית יעיל יותר מסד מוכן (מוצר מדף).

רצועות וקיבוע

חלופה אפשרית לשימוש בסד היא קשירת העקב באמצעות רצועות ספורט דביקות. הרצועות מסייעות להפחתת הלחץ שמופעל על העקב. הרופא המטפל יוכל ללמד את המטופל כיצד עליו להדביק את הרצועות.

בחלק מהמקרים ניתן להיעזר באמצעי קיבוע. מרבית האנשים ישנים כאשר אצבעות רגליהם פונות כלפי מטה תוך שרקמת העקב נלחצת. אביזרי הקיבוע, שצורתם כשל מגף, מבטיחים כי כף הרגל והאצבעות יפנו כלפי מעלה בזמן השינה. בדרך זו נשמרת מתיחה של גיד אכילס ושל רצועת הרקמה החיתולית הפלנטרית במהלך הלילה. תנוחה זו עשויה לזרז את תהליך ההחלמה.

אביזרי קיבוע ניתן לרכוש בחנויות לציוד אורתופדי.

זריקות קורטיקוסטרואידים

במקרים בהם אף אחד מהטיפולים שהוזכרו לעיל אינו מקל על הכאב עשוי הרופא להמליץ על זריקת קורטיקוסטרואידים.

קורטיקוסטרואידים הם חומרים בעלי פעילות חזקה נוגדת דלקת. יש לנהוג משנה זהירות עם תרופות אלו מאחר ששימוש יתר עלול לגרום לתופעות לוואי קשות, לרבות עלייה במשקל ויתר לחץ דם. לפיכך לא מומלץ לקבל יותר משלוש זריקות בשנה, בכל איבר בגוף.

טרם הזרקת קורטיקוסטרואידים תינתן בדרך כלל זריקת אלחוש מקומי על מנת למנוע כאב בזמן ההזרקה.

ניתוח

כאשר כל הטיפולים אינם מועילים יתכן שיומלץ על ניתוח. כמו כן יומלץ על ניתוח עבור ספורטאים מקצועיים שמקור עיסוקם עלול להיפגע עקב הכאב בעקב.

ניתוח לשחרור רצועת הרקמה החיתולית הפלנטרית

הניתוח השכיח ביותר במקרה של כאב בעקב הוא ניתוח לשחרור רצועת הרקמה החיתולית הפלנטרית. במהלך ניתוח זה יחתוך המנתח את הרצועה וישחרר אותה מעצם העקב על מנת להפחית את המתח ברצועה. בדרך זו תושג הפחתה של הדלקת והכאב יפחת גם כן.

הצלחת הניתוח שנויה במחלוקת, ולכן במידת האפשר, מומלץ להימנע מניתוח זה.

קיימות שתי שיטות לביצוע הניתוח:

• ניתוח פתוח – שחרור הרצועה דרך חתך בעקב.
• ניתוח זעיר פולשני (אנדוסקופי) – ביצוע חתך קטן ושימוש במכשור מיוחד שמאפשר גישה לרצועה ברקמה החיתולית הפלנטרית.

בניתוח זעיר פולשני זמן ההחלמה קצר וניתן לחזור להליכה תקינה באופן כמעט מיידי, וזאת בהשוואה ל-2-3 שבועות שיש להמתין לאחר ניתוח פתוח. חסרונו של ניתוח זה בכך שהסיכון לנזק עצבי גבוה יותר בהשוואה לניתוח פתוח. הסימפטומים של נזק עצבי כוללים חוסר תחושה, עקצוצים ואיבוד טווח תנועה בכף הרגל.

כמו בכל ניתוח, גם בניתוחים אלו קיים סיכון לסיבוכים הכוללים:

• זיהום לאחר הניתוח.
• נזק עצבי.
• החמרת הסימפטומים לאחר הניתוח (סיבוך נדיר).

טיפול בגלי הלם חוץ גופיים (EST, extracorporeal shockwave therapy)

טיפול לא פולשני המבוצע באמצעות גלי הלם חוץ גופיים. טיפול זה כרוך בשימוש במכשיר השולח גלי קול בעלי אנרגיה גבוהה לתוך העקב. גלים אלו עלולים לגרום לכאב ולכן טרם תחילת הטיפול יבוצע אלחוש מקומי

על אף שלא ניתן למנוע את כל מקרי הכאב בעקב, העצות הבאות עשויות לעזור למנוע אירועים עתידיים.

שמירה על משקל תקין

עודף משקל והשמנה גורמים להפעלת לחץ גבוה על כפות הרגליים בכלל ועל העקבים בפרט. כפות הרגליים אינן מסוגלות לספוג לחץ רב הנגרם עקב משקל גוף עודף. כתוצאה מכך עולה הסיכון להיווצרות נזק לעקבים ולחלקים אחרים בכפות הרגליים.

רצוי כי אנשים בעלי משקל עודף או הסובלים מהשמנת יתר יורידו במשקל וישמרו על משקל תקין על ידי שילוב של פעילות גופנית סדירה ותזונה נכונה. ניתן לפנות לקבלת ייעוץ והתאמת דיאטה מתזונאית מוסמכת.

נעילת נעליים מתאימות

יש להקפיד לנעול נעליים המתאימות לסביבה ולפעילויות היומיומיות. לא סביר שיגרם נזק כתוצאה מנעילת נעליים בעלות עקב גבוה בזמן אירוע חברתי או בילוי אולם נעילת נעליים בעלות עקב גבוה במהלך כל שעות יום העבודה עלולה לגרום נזק לכפות הרגליים (בעיקר אם העבודה כוללת הליכה מרובה או עמידה ממושכת).

הדבר הטוב ביותר הוא לנעול נעליים גבוהות בעלות שרוכים ועקב נמוך עד בינוני (אך לא נעליים ללא עקב כלל) שתומך ומרפד את קשתות כפות הרגליים והעקבים. יש להימנע מהליכה יחפה על קרקע נוקשה.

מקרים רבים של כאב בעקב מתרחשים בזמן חופשה כאשר אנשים המגנים על כפות רגליהם משך רוב ימי השנה מתחילים ללכת יחפים בעודם בחופשה. כפות רגליהם שאינן רגילות ללחץ הנוסף אינן עומדות בנטל והתוצאה היא כאב בעקב.

חשוב להחליף את נעלי ההתעמלות באופן תדיר אם רצים באופן קבוע או מבצעים פעילות גופנית אחרת המפעילה לחץ על כפות הרגליים. מרבית המומחים ממליצים להחליף את נעלי ההתעמלות לאחר שימוש של כ- 600-800 קילומטרים.

עבור אצן פעיל שקצב ריצתו הוא קילומטר וחצי ב- 6 דקות, אשר רץ כ- 30 דקות ביום, חמישה ימים בשבוע, המשמעות היא החלפת זוג הנעליים כל 8-9 חודשים. אתלטים פעילים יותר צריכים להחליף את נעליהם לעיתים קרובות יותר.