פטרת בכף הרגל - מידע רפואי

פטרת בכף הרגל הוא מצב שכיח מאד הנגרם על ידי זיהום פטרייתי הפוגע בעור כף הרגל. השם הרפואי הרשמי של זיהום זה הוא Tinea Pedis אך נהוג לכנותו גם 'תסמונת רגל האתלט' עקב שכיחותו הגבוהה בקרב ספורטאים.

בדרך כלל מדובר בזיהום קל מאד, בעיקר באזורי העור בין אצבעות כף הרגל. סימפטומים אופייניים לזיהום זה כוללים אודם וגרד בעור בין האצבעות. מרבית המקרים ניתנים לטיפול יעיל בעזרת תרופות נגד פטריות.

שכיחות התופעה

פטרת בכף הרגל יכולה להתפתח אצל כול אחד אך המצב נפוץ יותר אצל גברים ובני נוער. נדיר שילדים מתחת לגיל 12 יסבלו מהתופעה.

אין זה ברור מדוע חלק מהאנשים מועדים יותר להתפתחות פטרת בכפות הרגליים אך נמצא שאנשים העוסקים בפעילות גופנית באופן תדיר סובלים מפטרת יותר משאר האוכלוסייה, ומכאן שמה השגור, 'תסמונת רגל האתלט'. יתכן שהדבר נובע עקב הדבקה במקלחות משותפות או בחדרי הלבשה או מאחר שספורטאים מזיעים יותר בכפות רגליהם.

במהלך פעילות גופנית מאומצת כפות הרגליים חמות ולחות יותר מהרגיל ומהוות קרקע גידול מצוינת להתרבות וגדילה של פטריות.

תחזית ההחלמה

בעזרת טיפול מתאים תחלוף הפטרת תוך מספר ימים עד שבועות. ללא טיפול עלול הזיהום להימשך חודשים ואף שנים.

לא ניתן למנוע את כל מקרי הפטרת בכף הרגל אולם הקפדה על ניקיון כפות הרגליים מפחיתה באפן משמעותי את הסיכון להתפתחות המצב.

פטרת בכף הרגל מאופיינת בפריחה, לרוב על פני העור בין אצבעות כף הרגל, ובסימפטומים הבאים:

• גרד.
• קשקשים על פני העור.
• קילוף של העור.
• יובש.
• אודם.

מלבד הפריחה עלולים להופיע סימפטומים נוספים לרבות:

• סדקים בעור.
• שלפוחיות רכות או שלפוחיות בעלות קרום קשיח.
• נפיחות בעור.
• תחושת שריפה או עקצוץ.
• סימני התפשטות בצורת פסים על העקב או בצידי כף הרגל.

אם הפריחה חמורה במיוחד עלול העור להיסדק ולגרום לחשיפת הרקמה הנמצאת מתחת לעור. מצב זה גורם לכאב רב ומעלה את הסיכון להתפתחות זיהום חיידקי משני (בנוסף לזיהום הפטרייתי הראשוני).

משך הסימפטומים

במרבית המקרים, עם טיפול נאות, ימשכו הסימפטומים 1-10 ימים. ללא טיפול, או במקרה שהזיהום אינו מגיב לטיפול, הסימפטומים עלולים להימשך זמן ארוך הרבה יותר (מספר חודשים ואף שנים).

אם הפטרת אינה חולפת לאחר שבועיים של טיפול יש לפנות לרופא. כך גם אם הזיהום גורם לכאב או לאי נוחות משמעותיים. בהתאם למצב יתאים הרופא טיפול בעזרת תכשירים נוגדי פטריות חזקים יותר, בדרך כלל טבליות לנטילה פומית (דרך הפה).

התפשטות הזיהום

בדרך כלל תופיע הפריחה על גבי העור ברווח בין האצבע הרביעית והחמישית בכף הרגל. ללא טיפול עלולה הפריחה להתפשט לחלק התחתון (אזור הסוליה) ולצידי כף הרגל. הזיהום אף עלול להתפשט לציפורני הרגליים ולהפוך אותן ליבשות ומתפוררות.

גירוד של אזור הפריחה בכף הרגל ולאחר מכן מגע עם אזורי גוף נוספים עלול לגרום להעברת הפטרת. יש לטפל בזיהום עם הופעתו ולשטוף ידיים ביסודיות לאחר כול מגע עם אזור הפריחה.

פטרת כף היד

לעיתים עלול הזיהום הפטרייתי להתפשט מכף הרגל אל כפות הידיים. חוסר הקפדה על נקיון לאחר מגע עם אזורי פטרת בכף הרגל מגביר את הסיכון לכך.

הסימפטומים של פטרת בכפות הידיים דומים מאוד לאלו של פטרת בכף הרגל. הפטרת פוגעת לרוב באחת מכפות הידיים וגורמת לאודם, יובש, גרד ולעיתים אף לקילוף של העור.

סימפטום שמעיד על פטרת בכפות הידיים הוא הופעת פסים אדומים על פני העור בכף היד, בפרט אם קיימים סימנים דומים בכפות הרגליים.

האזורים הפגיעים ביותר הם הקמטים שעל פני כף היד וצידי האצבעות.

זיהום פטרייתי

פטרת בכף הרגל נגרמת עקב זיהום פטרייתי באחת או בשתי כפות הרגליים. חיידקים ופטריות נמצאים באופן קבוע על פני העור וברובם אינם מזיקים. במצבים מסוימים עלול קצב ההתרבות של החיידקים והפטריות להתגבר ולגרום לזיהום בעור.

מהן פטריות?

פטריות הן יצורים הדומים לצמחים. הן ניזונות מרקמות שונות לרבות רקמות אנושיות. בניגוד לצמחים, פטריות אינן מייצרות מזון באמצעות אנרגיית השמש (בתהליך הנקרא פוטוסינתזה).

פטרת בכף הרגל נגרמת על ידי קבוצת פטריות שנקראת דרמטופיטים. פטריות אלה הן טפילות, כלומר הן ניזונות מיצורים אחרים כדי לשרוד. כפות הרגליים הן סביבה חמה, חשוכה ולחה המהווה קרקע גידול מצוינת עבור דרמטופיטים.

דרמטופיטים יכולים לגרום לזיהום פטרייתי בשכבה החיצונית של העור, בציפורניים, בקרקפת ובשיער. קיימים עוד סוגים רבים של פטריות שעלולות לגרום לזיהום אצל בני אדם. המשפחות העיקריות של פטריות הגורמות לזיהומים (דוגמת פטרת כף הרגל) כוללות:

• דרמטופיטים (המונח הרפואי לזיהומים על ידי פטריות אלו הוא tinea).
• שמרים (קנדידה).
• עובשים.

האם פטרת בכף הרגל מדבקת?

זהו מצב מדבק אולם ניתן לנקוט אמצעי הגנה על מנת למנוע את התפשטות הזיהום.

פטרת בכף הרגל עלולה להתפשט באמצעות מגע ישיר או בלתי ישיר:

• מגע ישיר - מגע של עור בעור. לדוגמה, הזיהום יכול להתפשט לידיים במקרה של מגע עם עור נגוע ואי שטיפת ידיים לאחר מכן.
• מגע בלתי ישיר - העברה של זיהום פטרייתי דרך מגבות, מצעים ובגדים.

מקלחות, בריכות שחייה ומלתחות משותפות הם מקומות שכיחים להדבקה בזיהומים פטרייתיים. בדומה לכפות הרגליים, אלו מקומות חמים ולחים ולכן מהווים קרקע גידול מצוינת לשגשוגם של חיידקים ופטריות.

במרבית המקרים ניתן לטפל בפטרת בכף הרגל באמצעות משחות הניתנות לרכישה בבתי המרקחת. מומלץ להתייעץ עם הרוקח באשר לתכשיר המתאים ביותר למצב.

אם הפטרת אינה מגיבה לטיפול והמצב אינו משתפר תוך שבועיים מומלץ לפנות לבדיקת רופא. כך גם אם המצב גורם לכאב ולאי נוחות משמעותיים.

הרופא עשוי ליטול דגימה מהעור הנגוע לצורך בדיקה. הדגימה תשלח לבדיקה במעבדה על מנת לזהות במדויק את סוג הפטריה הגורמת לזיהום. בדרך זו יוכל הרופא להתאים את הטיפול היעיל ביותר למצב.

במרבית המקרים ניתן לטפל בפטרת בכף הרגל בבית, באופן עצמאי. לרוב מדובר בזיהום קל המגיב מהר לטיפול הכולל ניקיון יסודי של כף הרגל ושימוש בתכשירים נגד זיהומים פטרייתיים.

במקרה של זיהום חמור יותר עלול להיות צורך ליטול טיפול תרופתי דרך הפה.

ללא טיפול עלול הזיהום להתפשט לציפורניים ולחלקים אחרים בגוף לרבות לכפות הידיים ואף לגרום לסיבוכים כגון זיהום חיידקי.

טיפול לא תרופתי

מספר פעולות יכולות להועיל לטיפול בפטרת בכף הרגל. אלו כוללות:

• שטיפה יסודית של כף הרגל עם מים וסבון לעיתים קרובות.
• ייבוש יסודי של כפות הרגליים, במיוחד ברווחים בין האצבעות.
• שימוש בגרביים נקיות העשויות כותנה.
• החלפה תדירה של גרביים ונעליים על מנת לוודא שכפות הרגליים ישארו יבשות, במיוחד לאחר ביצוע פעילות גופנית.
• כביסה תכופה של מגבות (לא מומלץ לחלוק מגבות עם אנשים נוספים).

טיפול נגד פטריות

תכשירים נגד פטריות יסייעו להרוג את הפטריות שגורמות לזיהום. קיימים תכשירים שונים המכילים מרכיבים נוגדי פטריות, כגון:

• משחה.
• תרסיס.
• נוזל.
• אבקה.
• טבליות לבליעה.

תכשירים לשימוש חיצוני (משחות, תרסיסים) נמכרים בכל בתי המרקחת ללא מרשם רופא. תכשירים אלו נועדו לשימוש ישירות על פני העור באזור הזיהום. הבחירה בין משחה, תרסיס או תכשיר אחר תלויה לרוב בהעדפה האישית של המטופל. רצוי להתייעץ עם הרוקח לגבי התכשיר המתאים ביותר למצב.

חומרים פעילים אנטי פטרייתיים שכיחים כוללים:

• טרבינפין (terbinafine) (שמות מסחריים שכיחים: דרמסיל, למיסיל, טרבינאפין-טבע)
• קלוטרימאזול (clotrimazole) (שמות מסחריים שכיחים: קלוטרי, אגיסטן, מיקו-הרמל)
• אקונאזול (econazole) (שם מסחרי: פבריל)
• קטוקונזול (ketoconazole) (שם מסחרי: ניזורל)
• מיקונזול (miconazole) (שם מסחרי: דקטרין, פונגידרם)

על אף הדעה הרווחת, עקב העדר מידע מדעי תומך, שימוש בשמן עץ התה לטיפול בפטרת אינו מומלץ.

טבליות לנטילה דרך הפה הניתנות עם מרשם רופא בלבד יכילו בדרך כלל את החומרים הפעילים הבאים:

• איטרקונזול (itraconazole)
• גריזופולבין (griseofulvin) (שם מסחרי: גריפולין)
• טרבינפין (terbinafine) (שם מסחרי: למיסיל)

טיפול בטבליות ינתן רק במקרה של זיהום חמור או אם תכשירים לשימוש חיצוני לא עזרו להתגבר על הזיהום. טיפול פומי (בעזרת תרופות שנוטלים בבליעה) עבור זיהומים פטרייתיים אינו מתאים לילדים מתחת לגיל 16.

טיפול ממושך בטבליות נגד פטרייתיות ילקח תחת פיקוח רפואי צמוד. חלק מהתרופות עלולות לגרום נזק לכבד ולכן יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן הטיפול, להיות במעקב ולבצע בדיקות דם מתאימות.

אופן השימוש בתרופות

תכשירים לשימוש חיצוני יש למרוח ישירות על אזור הפריחה וכ-4 עד 6 סנטימטרים על פני העור הבריא מסביב. יש לוודא שהאזור המטופל יבש לפני השימוש בתכשיר.

העור עלול להיות מזוהם גם אם המקום נראה נטול סימפטומים אופייניים ולכן חשוב למרוח את התרופה גם על העור הבריא סביב אזור הפריחה. פעולה זו תעזור למנוע חזרה של הזיהום. יש לשטוף ידיים לפני ואחרי כל מגע עם האזור המטופל.

יש להשתמש בתרופה למשך הזמן המוגדר בעלון לצרכן המצורף. הטיפול בחלק מהתרופות ממושך יותר ויש להקפיד על תקופת הטיפול הנדרשת.

גם אם הפריחה חולפת במהירות אין להסיק מכך שהזיהום חלף לחלוטין. לעיתים יש צורך לטפל במשך שבוע או שבועיים נוספים גם לאחר העלמות הסימפטומים על מנת לוודא את מיגור הזיהום.

מתי יש לפנות לרופא?

אם הסימפטומים אינם חולפים לאחר כשבועיים של שימוש בתכשירים חיצוניים (ללא מרשם), או אם הזיהום גורם לכאב או לאי נוחות או אם במקום התפתח זיהום חיידקי משני יש לפנות לבדיקת רופא.

בהתאם למצב הרפואי יוחלט על המשך הטיפול שעשוי לכלול נטילת טבליות נגד פטריות דרך הפה. במקרה של זיהום משני עלול להיות צורך לקבל טיפול אנטיביוטי.

סיכונים

נטילת תרופות נגד פטריות כרוכה במספר סיכונים, כמפורט:

• חלק מהתרופות (לבליעה) אינן מתאימות לילדים (בדרך כלל מתחת לגיל 16) ולאנשים מבוגרים.
• חלק מהתרופות הפומיות אסורות לשימוש בהריון. חלקן עלולות להשפיע על מערכת הרבייה (הן של גברים והן של נשים).
• חומרים נוגדי פטריות מסוימים עלולים לגרום נזק לכבד ולכן יש לבצע בדיקות דם שמטרתן ניטור פעילות אנזימי הכבד בזמן הטיפול ולאחריו. אין לשתות אלכוהול בזמן הטיפול בחומרים אלו.

טיפול בהידרוקורטיזון

במקרה שהזיהום גורם לכאב רב ולנפיחות בכף הרגל ניתן להשתמש בתכשירים המכילים רכיב בשם הידרוקורטיזון. תכשירים אלו נמכרים עם מרשם רופא בלבד.

להידרוקורטיזון פעילות נוגדת דלקת חזקה ולכן השימוש בו מפחית את הדלקת והנפיחות ומקל על סימפטומים כמו גירוי וגרד. יש להשתמש בתכשיר בהתאם להוראות בעלון המצורף.

לא מומלץ להשתמש בהידרוקורטיזון במשך יותר משבעה ימים. במידת הצורך יש להחליף את הטיפול לטיפול אחר נגד פטריות שאינו מכיל הידרוקורטיזון ולהשתמש בו עד שהזיהום חולף לחלוטין.

יש להתייעץ עם הרוקח לגבי שימוש בתכשירים שמכילים הידרוקורטיזון אם הינך בהריון או מניקה.

במרבית המקרים מדובר בזיהום קל המגיב היטב לטיפול ואינו גורם לסיבוכים.

מומלץ להתחיל טיפול נגד פטריות מיד עם הופעת הסימפטומים ובכך לצמצם את הסיכון להתפתחות סיבוכים.

במקרים נדירים עלולים להתפתח הסיבוכים המפורטים להלן.

זיהום חיידקי

במקרים חמורים עלול העור בכף הרגל להזדהם ולהיסדק ולגרום לחשיפת הרקמה הנמצאת מתחת לשכבת העור החיצונית. פטריות לרוב לא יתפשטו אל הרקמות הפנימיות מאחר שהעור הוא סביבת הגידול הטבעית שלהן, אך חיידקים עלולים לשגשג בתוך הגוף ולגרום להתפשטות הזיהום, במידה שיחדרו דרך העור הסדוק.

צלוליטיס (דלקת רקמה תת עורית, זיהום ברקמות הרכות)

חלק מהחיידקים מפרישים חומרים הגורמים לפירוק של עור ורקמות. כשחיידקים אלו חודרים אל תוך הגוף הם עלולים לגרום להתפשטות הזיהום. זיהום חיידקי שאינו מטופל עלול להיות מסוכן מאד.

צלוליטיס (זיהום ברקמות הרכות, דלקת רקמה תת עורית) נגרם על ידי חיידקים שחודרים לשכבות הפנימיות של העור, לשכבת השומן ולרקמות הרכות. ללא טיפול נאות ובמועד עלול הזיהום להתפשט ולגרום לסיבוכים משמעותיים לרבות אלח דם (מצב בו הזיהום מתפשט דרך זרם הדם והתהליך הדלקתי מתלקח בכל הגוף) או התפשטות הזיהום לעצם.

סימפטומים של צלוליטיס כוללים כאב, אודם ועור חם מאד ורגיש למגע באזור המזוהם.

צלוליטיס הוא סיבוך נדיר של פטרת בכף הרגל. מצב זה עלול להיות מצב חירום הדורש קבלת טיפול רפואי מיידי. מרבית המקרים ניתנים לטיפול בעזרת אנטיביוטיקה.

פטרת ציפורניים

פטרת בכף הרגל שאיננה מטופלת עלולה לגרום להתפשטות הזיהום לציפורני אצבעות כף הרגל. פטרת ציפורניים גורמת לציפורניים להיות עבות, לשנות את צבען ולהתפורר. העור מתחת לציפורן (מיטת הציפורן) עלול להיות רגיש, כואב ומודלק.

מרבית מקרי הפטרת בציפורניים מגיבים היטב לטיפול באמצעות תכשירים נגד פטריות. הטיפול יכול להיות פומי (היינו, נטילת טבליות לבליעה) או באמצעות תכשיר למריחה על הציפורניים.

ללא טיפול עלולה הפטרת לגרום לכאב ולאי נוחות משמעותיים שיכולים להקשות על נעילת נעליים ועל הליכה.

שמירה על ניקיון כפות הרגליים

הדרך הטובה ביותר למנוע פטרת בכף הרגל היא באמצעות שמירה על ניקיון כפות הרגליים, כמפורט:

• יש לרחוץ את כפות הרגליים מדי יום ולהקפיד לנקות בין אצבעות כף הרגל.
• ניתן להפחית את כמות הזיעה בכפות הרגליים על ידי שימוש באבקת טלק רפואי.
• מומלץ להימנע מנעילת נעליים סגורות ואטומות, במיוחד בקיץ.
• יש לכבס מגבות וכלי המיטה לעיתים קרובות.
• יש לייבש את כפות הרגליים ביסודיות לפני גריבת גרביים. חשוב לייבש היטב בין אצבעות כף הרגל.
• מומלץ ללבוש כפכפי גומי בעת שימוש במקלחות וחדרי הלבשה משותפים.
• יש להחליף גרביים בתדירות גבוהה.
• כדאי להחליף נעליים לעתים תכופות כדי לוודא נעילת נעליים שאינן מזיעות לאורך זמן.
• יש להימנע מהשאלת נעליים כדי להקטין את הסיכון להדבקה בפטרת.

האם ילדים הסובלים מפטרת בכף הרגל צריכים להימנע מהליכה לבית הספר?

אין צורך להשאיר ילד הסובל מפטרת בבית.

כדי למנוע את התפשטות הזיהום יש לנקוט אמצעי זהירות כדי להבטיח שהילד לא ילך יחף בבית הספר (למשל, בשיעורי התעמלות או במלתחות).

רצוי ליידע את המורים בבית הספר כדי שיבטיחו שהילד נועל נעליים כל הזמן.