22 אוקטובר 2017 ב' חשון תשע"ח
תאריך  19.07.2012 

מכף רגל ועד נעל

אריאל אשל, M.Sc

טיפול בבעיות בכף הרגל

כאב בכף הרגל זו בעיה שכיחה שעלולה להיגרם עקב מגוון סיבות. בהתאם לבעיה יקבע הטיפול הנדרש.
עם זאת, כאשר חווים כאב ממושך בכף הרגל שסיבתו אינה ברורה מומלץ לפנות לאורתופד, כי לעיתים כאב כזה הוא סימפטום של בעיה רפואית אחרת.

התכווצויות בכף הרגל

התכווצויות בכף הרגל המתרחשות בעת פעילות או מנוחה עלולות לנבוע ממגוון גורמים, אולם במרבית המקרים הסיבה נעוצה בחוסרים תזונתיים של מגנזיום, סידן ואשלגן. מחסור במגנזיום גורם להפחתה בהעברת החמצן לשריר ולירידה בייצור ה- ATP שהוא הדלק לפעילות השריר. גם מחסור בוויטמין D עלול להביא להתכווצויות שרירים כי רמה נמוכה ממנו גורמת לספיגה נמוכה של סידן.
צריכת מזונות עשירים במגנזיום, סידן ואשלגן או נטילת תוספי תזונה עשויה לפתור את הבעיה. בכול מקרה, מומלץ להיוועץ בתזונאי מוסמך.
סיבה להתכווצות שריר כף הרגל ושרירי הרגל בכלל יכולה להיות שתייה מועטה מידי במהלך פעילות גופנית ולאחריה. בעת פעילות גופנית הגוף מזיע ומאבד נוזלים ואלקטרוליטים (נתרן ואשלגן) שיש להשלימם.
בכול פעם שאתם חווים התכווצות בכף הרגל, ניתן לפותרה על ידי מתיחה עדינה של הכף כלפי מעלה בעזרת הידיים, נגד כיוון ההתכווצות. אפשרות נוספת היא עמידה ברגל יחפה צמודה לרצפה 60-70 סנטימטר מהקיר כשפניכם אל הקיר, אגב השענת פלג הגוף העליון עליו. תנועה זו יוצרת מתיחה נגדית של שריר כף הרגל המכווץ. במקרים רבים גם צעידה על כף הרגל תשחרר את הכיווץ.
יחד עם האמור נציין כי במקרים מסוימים עלולות עוויתות שרירים להצביע על מצבים רפואיים הדורשים התייחסות, לרבות בעיות בזרימת הדם לרגל, היצרות תעלת השדרה, מחלה של בלוטת התירואיד, זיהום כרוני או שחמת של הכבד. אף נטילת תרופות מסוימות עלולות לגרום להתכווצות שרירים.

פטרת בכף הרגל ('תסמונת רגל האתלט')

פטרת בכף הרגל גורמת לפריחה וגירוי המתרחשים לעיתים קרובות בין הבהונות, כתוצאה מזיהום פטרייתי. הטיפול בפטרת הוא על ידי מריחת משחות נגד פטרייתיות (חלקן במרשם) או טיפול סיסטמי (מערכתי) על ידי נטית כדורים במרשם רופא (אסורה שתיית אלכוהול בעת נטילת הכדורים). ברפואה העממית מקובל גם השימוש בשמן עץ התה. הרחבה בעניין מצויה בפרק 'מטפחים את כף הרגל'.
שמירת נקיון כף הרגל על ידי רחצה יומית וייבוש, החלפה יומית של גרביים וגריבת גרביים נושמות המנדפות זיעה (מכילות סיבי קולמקס) או גרבי כותנה הסופגות את הזיעה, עשויה למנוע את התסמונת ולייעל את הטיפול בה. גם שימוש בנעליים שחלקן העליון עשוי מחומר 'נושם' (עור, קנוואס) או הימנעות מנעל צמודה מאד יסייעו, כי אלו יאפשרו לרגל להתייבש מההזעה ביתר קלות.
ככלל, הקפדה על היגיינה של כף הרגל לרבות אוורור נאות של הנעל לאחר הליכה, תמנע בעיות עור וריח רע. זיעה שלא ניתן לנדף עלולה לגרום לפריחה, לדלקות, לאקזמה (תופעה אלרגית) ולריח רע.

ציפורן חודרנית

ציפורן חודרנית היא תופעה של ציפורן הגדלה לתוך בשר האצבע. במרבית המקרים היא נגרמת כתוצאה מקיצוץ ציפורניים קצר מידיי, בעיקר בצידי האצבע, או נעל הדוקה מידיי. קצצו ציפורניים ישר ולא בעיגול, תוך השארת קצות הציפורן (בצדדים) כך שיזדקרו מעל לבשר האצבע.

דלקת פטרייתית בצפורן

דלקת פטרייתית בציפורן הבוהן תגרום לציפורן להיראות במקרים רבים בעלת גוון חום, צהבהב או בעלת כתמים לבנים. הציפורן יכולה להיות בעלת מספר רבדים קשקשיים, שבירה, מחוספסת או שבורה. זוהמה עלולה להצטבר מתחת לציפורן והיא עלולה להתעבות, כך שנעילת נעליים תסב כאב. ציפורן נגועה עלולה גם להיפרד מהמצע עליו היא מעוגנת ('מיטת הציפורן').
הדלקת נפוצה יותר בגילאים מבוגרים, אך היא אפשרית בכול גיל. גורמי סיכון כוללים:
  • הליכה יחפה בסביבה לחה כמו בריכת שחיה.
  • בעיות בזרימת דם.
  • סוכרת.
  • מערכת חיסונית מוחלשת.
 
הטיפול בדלקת אשר כולל תרופות סיסטמיות (מערכתיות, ניטלות דרך הפה) נגד פיטריות יארך לעיתים שלושה חודשים ואף יותר. יש לשים לב לכך שהתרופות הללו עלולות להגיב עם תרופות שנוטלים הלוקים בדלקת כבד. ברפואה העממית מקובל גם השימוש בשמן עץ התה. הרחבה בעניין מצויה בפרק 'מטפחים את כף הרגל'.

תפיחה בבוהן (בוניון)

מצב זה מאופיין על ידי תפיחה גרמית בבסיס הבוהן שעלולה לגרום לכאב עז ולקושי להתהלך. נפיחות זו רגישה ללחץ הנוצר כתוצאה מנעילת נעליים לוחצות. בעיקרון, נעליים צרות ומחודדות מידי לוחצות על הבוהן וגורמות לה לפנות הצידה, תופעה המכונה הלוקס ולגוס (Hallux Valgus).
התוצאה היא שמנח כף הרגל אינו תקין ועלול להסב כאב בעת הליכה ולבעיות רפואיות המחמירות בהעדר התייחסות למצב. שימוש בנעל לא מתאימה (בדרך כלל צרה מידי או לוחצת) יחמיר את הבעיה. הליכה מתמשכת בנעליים לא מתאימות עלולה להביא במקרים מסוימים לצורך בהתערבות ניתוחית במהלכה מוסרת העצם המוגדלת.
ראשית טיפול בנעילת נעל שחלקה העליון גמיש דיו כדי שלא ידחס את קידמת כף הרגל, וכך תימנע הפעלת לחץ על המפרק הבולט. ניתן ורצוי לאמץ נעל גמישה מפורצת, המפרידה את הבוהן משאר האצבעות (נעל יפנית) וקיימות גם נעליים המפרידות בין כול האצבעות. אף סנדל, קבקב או נעל נוחות עשויים להקל. לסובלים מהתופעה מומלץ להימנע מהליכה ממושכת בנעלי עקב או בנעליים מחודדות.
שימוש במפרידי אצבעות מסיליקון או מגומי או בפד הניתן לרכישה בבתי המרקחת עשוי להקל על הכאב. לעיתים יומלץ על טיפול בעזרת סד לילה (או סד מיוחד לשימוש בכול שעות היממה) שעשוי ליישר את המפרק הבולט.
בכול מקרה תפיחה המציקה לאורך זמן יש לאבחן כי מקורה יכול להיות גם בדלקת מפרקים שגרונית.

יבלות

מרבית היבלות נובעות מכך שעור גב אצבעות הרגל נלחץ בין העצם ובין הנעל. לחץ מתמשך המלווה בגירוי העור יוצר את היבלת. אם חלה פגיעה בעור המכסה את היבלת עלולה להיווצר שלפוחית מלאה נוזל.
יבלות נפוצות יותר מעל פרק האצבע, בייחוד במצב שהוא כפוף, מצב המכונה אצבע פטישנית (עיוות באצבעות הרגליים). אצבע פטישנית עלולה להצריך התערבות ניתוחית, אולם במרבית המקרים שהם קלים יחסית, שימוש בפד הניתן לרכישה בבית המרקחת יקל על הסבל מהיבלת. עם ובלי אצבע פטישנית הקפדה על נעל נוחה ולא לוחצת תימנע היווצרות יבלות.

יבלת עור זיהומית

יבלות אלו יכולות להיראות כמו יבלות הנובעות מלחץ אולם הן נוצרות כתוצאה מדלקת נגיפית כרונית (מתמשכת). התחושה המתלווה היא של פצע כואב, לעיתים על אזור המדרך של כף הרגל.
שימוש בפד או משחות ללא מרשם עשויים להקל, אולם במרבית המקרים הפיתרון הוא טיפול רפואי על ידי רופא עור.
לא כול יבלת כואבת היא יבלת עור זיהומית, כי הכאב יכול לנבוע מפציעה או משבב שחדר לכף הרגל. יבלת בצבע חום כהה או שחור דורשת תשומת לב מיוחדת כי היא עלולה לרמז על סוג של סרטן עור ובמקרה זה יש לפנות בהקדם לאבחון על ידי רופא עור.

כאב הנובע מלחץ עצבי

הליכה בנעל לוחצת עלולה לגרום לנוירומה שהיא נפיחות הנובעת מלחץ על עצב. הפיתרון הוא מעבר לשימוש בנעל רחבה יותר או בנעלי נוחות והימנעות מהפעילות שיוצרת את הלחץ. במקרים מסוימים יידרש פיתרון רפואי לטיפול בעצב.

כאב בעקב

כאשר אתם חשים בעת עמידה או הליכה כאב בעקב, דקירה או שריפה, יש סיכוי שאתם חווים "פלנטר פשיטיס" היינו, דורבן. מדובר במצב דלקתי של הרצועה האורכית בתחתית כף הרגל אשר גורם לכאבים בעת דריכה על אזור העקב.
הדלקת מתרחשת בעקבות הפעלת לחץ מתמשך על הרצועה
הדלקת מתרחשת בעקבות הפעלת לחץ מתמשך על הרצועה, במקרים רבים כתוצאה מרגל שטוחה או רגל קמורה מידי.
על פי ד"ר מרק קוזל ראשית יש לחדול מפעילות הגורמת לכאב וכך ימנע נזק בריאותי נוסף. במהלך רגיעה מומלץ לשים קרח על האזור הכואב למשך 15 דקות בכול פעם וכן ליטול תכשירים נוגדי דלקת מסוג איבופרופן. אף דיקור סיני עשוי לפתור זמנית את בעיית הדלקת אך הפיתרון לטווח ארוך הוא התאמת מדרס אורתופדי מיוחד שיפחית את הלחץ על הרצועה האורכית (הנקראת פלנטר פשיה).
התעמלות יומית המותחת את תחתית השוק ואת כף הרגל (תנוחת פלקס) עשויה לסייע. עמדו ברגל יחפה צמודה לרצפה 60-70 סנטימטר מהקיר כשפניכם אל הקיר, אגב השענת פלג הגוף העליון עליו. תנוחה זו יוצרת את המתיחה הרצויה. הישארו במצב המתיחה 30 שניות, הרפו (חוזרים לאחור) וחזרו שנית על הפעולה מספר פעמים. גם עיסוי כף הרגל בעזרת גליל יכול לעזור.
כאשר הפעולות הללו אינן פותרות את הבעיה כדאי לפנות לאורתופד שישקול מתן סד לילה, זריקת קורטיזון או שימוש בגלי אולטרה סאונד (גלי הלם). מחזור בן 4-6 טיפולים בגלי הלם מסייע במרבית המקרים. רק במקרים נדירים תידרש התערבות ניתוחית.

רגל קמורה מידי

בסוף יום עבודה שבו 'הייתם על הרגליים', כול שתחפצו זה לשבת, להרים רגליים, לטבול אותן במים חמים או לקבל עיסוי של הרגל. אולם מסתבר שלאנשים בעלי קשת גבוהה בכף הרגל (הפוך מכף רגל שטוחה), היינו רגל קמורה מידי, פעולות אלו לא יביאו הקלה.
קשת גבוהה לא יוצרת בדרך כלל בעיות רפואיות אולם לעיתים היא מקור לכאב. כשמישהו עם קשת גבוהה מתלונן על כאב ברגל צריך להתמקד בסיבה, ובמקרים מסוימים היא עצבית.
תופעת הקשת הגבוהה ניתנת לאיתור כבר בשנות העשרה של הנער או הנערה, כיוון שאז יתעוררו כאבים בכף הרגל בשל העלייה במשקל הגוף שעל הרגל לשאת.
ד"ר פרדריק דיץ, פרופסור לאורתופדיה באוניברסיטת אייווה בארה"ב ממליץ על מספר פעולות שיקלו על הכאב. "אם ירשתם כף רגל בעלת קשת גבוהה הרי קיים סיכוי רב שתוספת מדרס התומך בקשת היא האמצעי הכי יעיל להפחתת הכאב. התמיכה מפזרת טוב יותר את הלחץ (הנובע ממשקל הגוף) אשר מופעל על כף הרגל בעת עמידה או הליכה".
הקפדה על נעילת נעליים נוחות בעלות מדרס התומך בקשת גבוהה מהווה אמצעי טוב להתמודדות עם הבעיה. ראוי להעדיף נעליים בהן העקב נמוך ולהקפיד על נעל המותאמת לרוחב הרגל, כך שקדמת הנעל לא תדחס את האצבעות יחד.
דרך נוספת להפחתת כאבים היא שינוי דפוס הפעילות הגופנית שמסבה כאב, למשל הקטנת טווח המרחק אותו אתם רצים.
כאשר הבעיה היא עצבית, הכאב יכול להתחיל בכול גיל. בגיל צעיר ניתוח קטן עשוי לפתור לחלוטין את הבעיה בשעה שבגיל מבוגר סוג אחר של ניתוח עשוי לסייע.

כף הרגל וסוכרת

סוכרת עלולה לגרום לבעיות בכף הרגל כי אצל אנשים מסוימים המחלה תגרום לפגיעה עצבית בכף הרגל ואז העצב לא 'ידווח' על כאב במקרה של פגיעה או לחץ. במצב זה כף הרגל והאצבעות מועדות לפגיעה ועל כן חולי סוכרת זקוקים לנעל נוחות שתגן על הרגל. על חולי סוכרת לנקוט משנה זהירות בכול האמור לגזירת ציפורניים ועליהם להימנע מהסרת יבלות.
המלצות עבור חולי סוכרת:
  • לבדוק באופן יומי את כף הרגל כדי לאתר נקודות לחץ, חתכים או פציעות.
  • לבדוק את הנעל ולוודא שלא ננעצו בה חפצים או שלא נוצרו בתוכה קפלים.
  • לרחוץ מידי יום את כף הרגל וליבשה היטב.
  • להחליף נעליים וגרביים לפחות פעם ביום.
  • לוודא שציפורני הרגליים גזוזות כהלכה.
  • לא להשתמש במסירי יבלות ולא לחתוך אותן.
  • לא להתעלם מאדמומיות בכף הרגל או מכיבים.
  • לא לצעוד ברגליים יחפות.
  • לדווח למוכר הנעליים שאתם סוכרתיים.