29 מרץ 2017 ב' ניסן תשע"ז
מעודכן לתאריך  01.09.2009  באדיבות ה 

ברונכיטיס (דלקת הסימפונות)

(Bronchitis)

טיפול

ברוב המקרים הטיפול הינו תומך בלבד, ללא צורך בהתערבות רפואית.

טיפול תומך

הטיפול מתבצע בבית וכולל:
  • מנוחה.
  • שתייה מרובה של נוזלים למניעת התייבשות ולהקלה על שחרור הליחה הצמיגה שבריאות באמצעות השיעול.
  • טיפול בכאבי ראש, כאבים כלליים וחום באמצעות משככי כאבים מסוג פאראצטמול (כאקמול ודקסמול), או משככים מקבוצת נוגדי
    הדלקת
    הלא סטרואידיים (כאדוויל, אדקס ונורופן). התרופות מקבוצת נוגדי הדלקת הלא סטרואידיים אינן מומלצות לחולי
    אסתמה
    . כן אין לתת אספירין למי שטרם מלאו לו 16.
  • רצוי להימנע מתרופות להקלה על השיעול או מדכאות
    שיעול
    כיוון שתפקיד השיעול הוא להוציא את הליחה מהריאות ותרופות אלו יאריכו את משך ההחלמה. שתייה חמה עשויה להקל על חוסר הנוחות שבשיעול, למשל שילוב של לימון ודבש במים חמים (מובן ששיקוי זה אינו מומלץ לחולי
    סוכרת
    ).
  • עישון מחמיר את דלקת הסימפונות ועלול להגביר את הסיכון לפתח מצב כרוני של המחלה. לפיכך,למעשנים מומלץ שלא לעשן בתקופת המחלה.

טיפול הניתן על-ידי הרופא

על-פי-רוב מקור הדלקת נגיפי ולפיכך לא ירשום הרופא אנטיביוטיקה (מתן אנטיביוטיקה שלא לצורך אף תורמת להתפתחות עמידות של זני החיידקים לאנטיביוטיקה). ואולם, כאשר המטופל מצוי בסיכון גבוה ללקות בדלקת ריאות, ישקול הרופא המטפל מתן אנטיביוטיקה. מקרים מסוכנים אלה כוללים:
  • חום
    גוף גבוה מאוד (מעל 40o) או נמוך מאוד (מתחת ל-35o) הנמשך יותר מ-3 ימים.
  • תחושות סחרחורת ובלבול.
  • נשימה מהירה מאוד.
  • מחלת לב או ריאות כרונית כמו
    מחלת לב כלילית
    ,
    מחלת ריאה חסימתית כרונית
    או אסתמה.
  • הטיפול האנטיביוטי המקובל כולל אנטיביוטיקה מקבוצת הפנצילינים (למשל מוקסיפן או מוקסיוויט) או מקבוצת הטטרציקלינים (כמו דוקסילין).
 
אין עדיין טיפול תרופתי לדלקת סימפונות כרונית. לפיכך, למי שלוקה בה מומלץ בעיקר לאמץ אורח חיים בריא, ובעיקר להפסיק לעשן!