צנתור אבחנתי לכלי הדם, אנגיוגרפיה

צנתור אבחנתי יבוצע על מנת לזהות הצרויות או דימום בעורקי הגוף או מחלת כלי דם היקפיים. כמו כן יבוצע הליך זה למטרת אבחון ותכנון הטיפול במצבי מחלה בכלי הדם, לרבות מפרצת (התרחבות של עורק שעלולה לגרום לקרע) או עיוות מבני בכלי דם שעלול לגרום לדימום (הפרעה המכונה ' מלפורמציה').

איברי הגוף זקוקים לאספקה שוטפת של דם מועשר בחמצן לצורך תפקודם התקין. רמות גבוהות של שומנים בדם, יתר לחץ דם, השמנת יתר, עישון או נטייה תורשתית מגבירים את הסיכון להתפתחות טרשת עורקים (atherosclerosis).

מחלה זו מתבטאת בהצטברות שכבה שומנית (המכילה כולסטרול, סידן ופסולת תאית) על דפנות העורקים. המחלה שכיחה מאד בעולם המערבי.

טרשת בעורקי הלב תכונה טרשת העורקים הכליליים אך תיתכן גם מחלת כלי דם היקפיים הכרוכה בהצטברות השכבה השומנית בעורקים אחרים, ובעיקר בעורקי הרגליים. כתוצאה מהמחלה נעשים העורקים עבים יותר, צרים יותר ונוקשים יותר, ומאבדים את גמישותם החיונית על מנת לאפשר לדם לזרום דרכם בחופשיות. היצרות בעורקי הרגליים גורמת בשלב הראשון לכאב ולצליעה, לסירוגין. עם התקדמות המחלה היא עלולה לגרום לכיבים מקומיים ואף לנמק.

בשלבים ראשוניים כולל הטיפול בטרשת העורקים נטילת תרופות (בדרך כלל שילוב של אספירין עם פנטוקסיפילין (Pentoxifylline), טיפול בגורמי הסיכון והליכה יומיומית במשך חצי שעה לפחות, בקצב מתון.

אם הטיפול הראשוני לא משיג שיפור או שבדיקות דימות מצביעות על צורך בהתערבות משמעותית יותר יבוצע בדרך כלל צנתור אבחנתי על מנת להעריך את חומרת המצב, ובהתאם לצורך, לטפל בבעיה.

צנתור אבחנתי יבוצע תחת הרדמה מקומית, בחדר הצנתורים. הצנתור יבוצע תחת שיקוף רנטגן, להדגמת העורקים. כדי להפחית את הסיכונים לפתח קרישי דם במהלך הצנתור ובשעות לאחריו נהוג להשתמש במהלכו במדללי דם מסוג הפרין (heparin), בחוסמי גליקופרוטאין IIb/IIIa או באנגיומקס (Bivalirudin).

בראשית הצנתור ידקור הרופא המצנתר את אחד מעורקי הגוף ההיקפיים. בדרך כלל יבוצע הצנתור דרך עורק המפשעה אך לעתים יבוצע דרך עורק היד.

דרך העורק יחדיר הרופא שרוולית דקה מאוד (בקוטר 2 מילימטרים) שבתוכה הצנתר. זהו צינור ארוך עשוי פלסטיק באמצעותו יכול הרופא המצנתר להגיע אל כל כלי הדם בגוף שקוטרם עולה על 0.8 מילימטרים.

לאחר החדרת הצנתר יזריק הרופא חומר ניגוד אל העורק (בדרך כלל יוד). הזרקת חומר הניגוד עלולה לגרום לתחושה של גל חום. תחושה זו תחלוף תוך שניות בודדות.

חומר הניגוד יודגם תחת שיקוף קרני רנטגן ויצבע את העורקים בצבע לבן. 'צביעת' העורקים בלבן מאפשרת לרופא המצנתר לראות בבירור את מבנה כלי הדם ואת אופן זרימת הדם בתוכם. בדרך זו ניתן לזהות חסימות, הצרויות, מפרצות ועיוותים מבניים.

בהתאם למצב יתקדם המצנתר עם הצנתר, תוך שהוא מתבונן בשיקוף הרנטגן של העורקים הנבדקים.

בסיום סקירת העורקים, אם לא נתגלה כל ממצא בעייתי במהלך הצנתור או שמדובר בבעיה קלה הניתנת לפתרון באמצעות תרופות ושינוי בהרגלי החיים, יוציא הרופא את הצנתר מהעורק ויסתום את החור שפתח בו באמצעות תחבושת לחץ חזקה.

אם יתגלו ממצאים הניתנים לטיפול תוך כדי הצנתור יהפוך ההליך לצנתור טיפולי. במקרים בהם מתגלה חסימה חמורה בכלי הדם ידרש המטופל לניתוח מעקפים בעקבות הצנתור האבחנתי.

הליך זה אינו כרוך באשפוז בבית החולים.

משך הפעולה הצפוי בחדר הניתוח הוא 30-60 דקות.

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, צילום חזה ואק"ג.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

מטופלים הסובלים ממחלות נלוות לבעיה בגינה נדרש הצנתור נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (דוגמת קרדיולוג או רופא פנימאי) טרם הבדיקה.

יש להתייעץ עם הרופא המטפל והמצנתר לגבי המשך נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין). יום לפני ההליך יש להפסיק נטילת תרופות נוגדות קרישה, בהתאם להחלטת הרופא המטפל.

יש לבצע בדיקות דימות כדי להדגים את מצב העורקים. אם מדובר בעורקי הרגליים תבוצענה הבדיקות הבאות: בדיקת דופלר אולטרה סאונד של עורקי הרגל, בדיקת דופלקס (דימות ממוחשב באמצעות אולטרה סאונד) ומדידת נפח הפעימה בעורק (Pulse Volume Recording).

אם ידועה רגישות ליוד יש לציין זאת טרם ההליך מאחר שהוא כרוך בהזרקת יוד לעורק.

נשים הרות אינן מועמדות לצנתור מאחר שהוא כרוך בחשיפה לקרני X (רנטגן) שעלולות לגרום נזק לעובר המתפתח ברחמן. לפיכך, מטופלות בגיל הפוריות ידרשו לבצע בדיקת הריון על מנת לשלול קיום הריון במועד הצנתור.

ביום הצנתור

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת הצנתור. טרם הצום מומלץ להסתפק בארוחה קלה בלבד. ניתן לשתות נוזלים עד 3 שעות לפני תחילת הצנתור.

טרם ההליך יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק.

שערות באזור המפשעה יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הצנתורים והאזור יחוטא. ניתן להתקלח לאחר מכן.

התאוששות והחלמה מההליך

לאחר הצנתור ישהה המטופל תחת השגחה משך 6 שעות. בפרק זמן זה ניתן לאכול ולשתות כרגיל אך אסור להזיז את הרגל דרכה הוחדר הצנתר או להרים את הראש על מנת למנוע היווצרות קרישי דם בעורקים. תרופות נוגדות קרישה ומשככי כאבים יינתנו בעירוי.

מטופלים רבים מדווחים כי השכיבה על המיטה ללא תזוזה מייגעת ועוברת באיטיות רבה. מומלץ להצטייד בספרי קריאה או במחשב נייד כדי להעביר את הזמן.

צוות המחלקה יעקוב אחר הדופק של המטופל, לחץ דמו, חום גופו, אזור החבישה וכמות השתן שהמטופל נותן (כדי לוודא שלא התרחשה כל פגיעה כלייתית). יש לדווח על כל תחושה לא נוחה או מטרידה כגון לחץ, כאב בחזה או קשיי נשימה.

בימים הראשונים לאחר הצנתור תיתכן רגישות קלה במפשעה.

על מנת לשמר את מצב העורקים ולמנוע הצרויות וחסימות נוספות בעתיד על המטופל להקפיד על הטיפול התרופתי שיותאם לו לאחר הצנתור ולהקפיד על הרגלי חיים בריאים, לרבות תזונה נכונה, הפסקת עישון מוחלטת ופעילות גופנית סדירה.

צנתור אבחנתי הוא הליך פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות אירוע מוחי (עקב קריש דם), התקף לב (כתוצאה מחסימה של העורק), דימום באזור החדרת הצנתר, קרע (מפרצת) בעורק המטופל, הפרעות בקצב הלב, נזק כלייתי (בשל השימוש בחומר הניגוד) וזיהום. תיתכן תמותה במהלך הליך זה.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

הליך זה מבוצע תחת הרדמה מקומית הנחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

סיבוכים

עליית חום, לחץ או כאב בחזה, קשיי נשימה או כל החמרה פתאומית ומשמעותית במצבו של המטופל מחייבת פנייה דחופה לרופא המצנתר, למוקד החירום או לחדר המיון.