19 ינואר 2017 כ"א טבת תשע"ז
מעודכן לתאריך  31.03.2010  באדיבות ה 

דלקת פקעיות הכליה (גלומרולונפריטיס)

(Glomerulonephritis)

אבחון

כיוון שהסימפטומים של גלומרולונפריטיס אינם מובהקים, המחלה מאובחנת לעיתים רק לאחר בדיקה רפואית שגרתית או במהלך בדיקות הקשורות ליתר לחץ דם, הרגשת
עייפות
או
הריון
.

בדיקות דם ושתן

רופא החושד בקיום גלומרולונפריטיס עשוי להפנות לסדרת בדיקות דם ושתן שמטרתן לאשר כי אכן מדובר בדלקת חדה של
הכליה
. בדיקות השתן כוללות בדיקה לנוכחות
תאי דם אדומים
, חלבונים וגלילים בשתן. איסוף
שתן
עשוי להצביע על ייצור כמות שתן קטנה מהכמות התקינה.
בדיקות הדם יכללו בין השאר בדיקה לתפקודי
כליה
כגון
אוריאה
וקריאטינין (
Urea
, Cr). כמו כן יבדקו רמות הנתרן, הכלור והאשלגן בדם.
לאחר ההערכה הראשונית יש לקבוע את הסיבה לדלקת החדה בכליה. לפיכך נערכות בדיקות נוספות הכוללות בין השאר בדיקת אנטיגנים ונוגדנים בדם (לדוגמא: ANA , AF , Anti GBM Ab (Anti-Glomerular Basement Membrane Antibody ),ANCA , ASLO ועוד. ערכים גבוהים במיוחד של חלבונים אלה עלולים להצביע על הסיבה לגלומרולונפריטיס.

משטח
גרון

אם יש חשד לגלומרולונפריטיס, רופא המשפחה עשוי לקחת משטח גרון – נטילת דגימה של תאים מהחלק האחורי של
הגרון
כדי לגלות האם היה זיהום בסטרפטוקוק מסוד A. סטרפטוקוק מסוג A הינו הזיהום החיידקי השכיח ביותר בגרון. זיהום בחיידק זה קשור בהתפתחות גלומרולונפריטיס.

דגימת כליה

בגלומרולונפריטיס חריפה או כרונית מומלצת לעיתים פרוצדורה להוצאת דגימה קטנה של רקמת כליה (
ביופסיה
).
דגימת כליה מבוצעת בדרך כלל תוך שימוש באלחוש מקומי ועל-ידי מחט קטנה. יש סיכוי קטן לדימום במהלך הבדיקה. לאחר הפרוצדורה נבדקת דגימת הרקמה במעבדה, כדי לאמוד את חומרת המחלה ולהחליט על הטיפול המתאים ביותר.