צנתור וריד מרכזי באמצעות צנתר היקמן או פורטקט

Catheterization of Central Vein by Hickman or Portacath (קוד בדיקה: 5095)

עדכון אחרון 27.04.22

רופא מייעץ: ד"ר אלכסנדר בלינקי

הקדמה

הליך זה יבוצע במצבים בהם יש צורך להחדיר צנתר קבוע לווריד מרכזי. וריד מרכזי הוא וריד גדול הנמצא בסמיכות ללב, וזאת בניגוד לווריד היקפי (בלעז, פריפרי), שהוא קטן יותר ומרוחק מהלב.

מצבים רפואיים המצריכים גישה לווריד מרכזי כוללים מתן טיפול כימותרפי במשך זמן ממושך, ביצוע דיאליזה, מתן תזונה תוך ורידית (TPN, total parenteral nutrition) לתקופת זמן ממושכת עקב חוסר יכולת לאכול, מתן תרופות שונות למשך זמן ארוך, מתן מוצרי דם (לדוגמה, גורמי קרישה לחולי המופיליה), מתן נוזלים בנפח גדול ולקיחה תכופה של דם לבדיקות.

היתרון בווריד מרכזי הוא היכולת להשאיר את הצנתר בגוף במשך זמן ארוך יותר בהשוואה לווריד היקפי, כמו גם היכולת להחדיר דרכו חומרים מסוימים בכמות ובתכיפות רבה יותר ללא שיגרם נזק לכלי הדם. וריד היקפי אינו מתאים להחדרת צנתר למשך טווח ארוך. טיפול ארוך טווח דרך וריד היקפי דורש דקירות חוזרות ולכן אינו רצוי, בפרט כאשר מדובר בילדים.

הגישה לווריד מרכזי אפשרית באמצעות צנתר המוחדר לאחד הוורידים המרכזיים בגוף ונשאר שם לאורך כל תקופת הטיפול. שני סוגי הצנתרים השכיחים המשמשים לטיפול ארוך טווח (של כמה חודשים ועד כדי שנה או שנתיים) הם צנתר (קטטר) היקמן (Hickman) וצנתר פורטקט (Portacath).

צנתר היקמן מוחדר דרך בית החזה או הצוואר אל וריד מרכזי קרוב ללב (בדרך כלל לווריד התת-בריחי בחזה או לווריד הג'וגולרי בצוואר). חלק מהצנתר ימצא בתוך הווריד ואילו המשכו החיצוני (המצופה בשרוול דקרון) עובר בתעלה תת עורית עד יציאתו מהעור בנקודה מרוחקת יותר.

התעלה התת עורית מפחיתה את הסיכון לזיהום ומאפשרת קיבוע טוב יותר של הצנתר. דרך הקצה החיצוני של הצנתר, הנמצא מחוץ לגוף, מוחדרים החומרים הנדרשים לטיפול וכן ניתן דרכו לשאוב דגימות דם.

צנתר פורטקט (Portacath) נמצא כולו מתחת לעור. הצנתר מוכנס לווריד באזור החזה או הזרוע ואל החלק הנמצא מחוץ לווריד מחוברת קופסית פלסטיק או טיטניום (Port), ששוכנת מתחת לעור. הקופסית מכוסה בקרום דקיק דרכו ניתן להחדיר את התרופות או ליטול דגימות דם. קצה הצנתר אינו יוצא מחוץ לגוף אך ניתן להבחין בבליטה בעור באזור הקופסית.

יתרונות צנתר זה בכך שאינו נראה לעין (פרט לבליטה בעור), אינו זקוק לתחזוקה יומיומית (בניגוד לצנתר היקמן הדורש החלפות חבישה וחיטוי כל יומיים), הסיכון לזיהום נמוך מאחר שכולו נמצא בתוך הגוף, דקירת העור לצורך גישה לקופסית מתבצעת רחוק ממקום חדירת הצנתר לווריד והוא מתאים מאד לטיפולים ארוכי טווח (מעל חצי שנה).

חסרונותיו בהליכי ההחדרה וההוצאה (המסובכים יותר בהשוואה לצנתר היקמן) ובצורך בדקירת העור כדי להגיע לקופסית. הדקירה תבוצע באמצעות מחט ייחודית בעלת זווית מיוחדת (מחט זו מכונה 'גריפר') המונעת יצירת קרעים בשסתום של הצנתר ומגנה על המטופל מפני דליפה.

תאור ההליך

החדרת צנתר היקמן או פורטקט תבוצע תחת הרדמה מקומית עם טשטוש או תחת הרדמה כללית (בעיקר אצל ילדים).

החדרת צנתר היקמן כרוכה בביצוע שני חתכים בעור: אחד באזור החדירה לווריד והשני באזור מרוחק יותר, באזור יציאת הצנתר מהגוף. המנתח ייצור תעלה תת עורית דרכה יעבור הצנתר. הקצה החיצוני של הצנתר ייתפר לעור וייחבש.

החדרת צנתר פורטקט דומה להחדרת צנתר היקמן אך לא נדרש חתך ליציאת הצנתר אל מחוץ לעור. בשני המקרים עשוי המנתח להעזר בהנחיית אולטרה סאונד על מנת לוודא את הכניסה אל הווריד ולמנוע פגיעה בעורקים סמוכים.

במה כרוך?

הליך זה אינו כרוך באשפוז בבית החולים.

משך הפעולה הצפוי בחדר הצנתורים הוא כ- 30 דקות.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתן לבצע הליך זה תחת הרדמה מקומית שמונעת תחושת כאב מהמטופל. לצורך ההרדמה יוזרק חומר מאלחש בעל השפעה קצרת טווח ישירות לאזור בו נמצא העורק דרכו יוחדר הצנתר. פעולת החומר מיידית ומשכה כשעתיים.

משך ההליך כולו יהיה המטופל בהכרה מלאה.

אצל ילדים יבוצע ההליך תחת הרדמה כללית. לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

הרדמה מלאה משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה מלאה מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

ההרדמה מבוצעת באמצעות הזלפת חומר ההרדמה אל שקית העירוי של המטופל. כעבור פרק זמן קצר ביותר (עשרות שניות) יחווה המטופל ערפול הכרה וישקע בשינה עמוקה. בסיום הניתוח ותפירת החתכים יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מההליך.

הנחיות

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, צילום חזה ואק"ג.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

מטופלים הסובלים ממחלות נלוות לבעיה בגינה נדרש הצנתור נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (דוגמת קרדיולוג או רופא פנימאי) טרם הבדיקה.

יש להתייעץ עם הרופא המטפל והמצנתר לגבי המשך נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין). יום לפני ההליך יש להפסיק נטילת תרופות נוגדות קרישה, בהתאם להחלטת הרופא המטפל.

ביום הצנתור

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת ההליך (אם נבחרה הרדמה כללית).

טרם ההליך יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק.

שערות באזור המיועד לניתוח (אם ישנן) יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר סיום ההליך ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה. לאחר מכן הוא יועבר אל מחלקת האשפוז. מספר שעות לאחר מכן יסייעו לו לרדת ממיטתו ולשבת בכורסה.

התאוששות והחלמה מההליך

ההתאוששות מהירה ואורכת מספר שעות. בהתאם לסיבה בגינה הוחדר הצנתר עלול להיות צורך באשפוז לאחר הליך זה. אם אין צורך באשפוז מיידי ניתן להשתחרר מבית החולים עוד באותו יום.

מטופל המשוחרר לביתו יתודרך לגבי תחזוקת הצנתר. צנתר מסוג פורטקט אינו דורש תחזוק יום יומי.

במקרה של צנתר היקמן יש לחבוש את אזור היציאה דרך העור ולהחליף את התחבושות כל יומיים.

המשך הטיפול יקבע בהתאם לסיבת הכנסת הצנתר. הוצאת הצנתר תתבצע בניתוח נוסף, עם הפסקת הטיפול במחלה הראשונית.

סיכונים וסיבוכים

זהו הליך פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום (בפרט אם ארעה פגיעה בעורק), זיהום, ניקוב הריאה (פנאומוטורקס, בעיקר כאשר הצנתר מוחדר לווריד התת-בריחי), היווצרות קרישי דם וחסימה של הצנתר.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכונים שעלולים להיגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

הרדמה מקומית נחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס עלולה להצביע על זיהום ומחייבת פניה דחופה לרופא המצנתר, למוקד החירום או לחדר המיון.