מיימת בכליה (הידרונפרוזיס) - מידע רפואי

הידרונפרוזיס (מיימת בכליה) היא מחלה שבה הכליות מתוחות או נפוחות.

המחלה נגרמת על-ידי הצטברות לחץ אשר מתרחשת במצב ששתן אינו יכול להתנקז החוצה מהכליות.

הצטברות השתן נגרמת בדרך כלל על-ידי חסימה של הזרימה הנורמלית של השתן אל מחוץ לכליות שבהן הוא נוצר, דרך השופכנים (צינורות השתן) אל שלפוחית השתן. החסימה יכולה להיות בכל מקום במסלול הזרימה מהכליות לשלפוחית השתן, אבל היא שכיחה במיוחד במקום שבו אגן הכליה (אזור רחב האוסף את השתן בכליה) מתחבר לצינור השופכה הצר.

לפעמים, הידרונפרוזיס נגרמת על-ידי שתן שזורם בכיוון ההפוך, דהיינו מהשלפוחית לכיוון הכליות. הדבר עלול לקרות אם השסתום בשלפוחית, שבדרך כלל מונע זאת, ניזוק או נחסם.

ניתן ללקות בהידרונפרוזיס בכל גיל. אפילו עוברים יכולים לפתחה (אצלם ניתן לאבחנו בבדיקת אולטרה-סאונד שגרתית אשר אישה הרה עוברת).

לאדם אחד מכל 300 בערך יש הידרונפרוזיס באחת הכליות, ולאדם אחד מכל 600 בשתיהן.

הידרונפרוזיס מתפתחת בדרך כלל תוך שעות בלבד מרגע שנוצרה החסימה, מאבן בכליות למשל. במקרים אחרים, כתוצאה מגידול שהתפתחותו איטית היא עלולה להתפתח אט אט, במשך שבועות או אפילו חודשים.

חומרת הסימפטומים תלויה בדרגת החסימה ובמידת המתיחה של הכליה. סוג הסימפטומים הנחווים תלוי במיקום החסימה ובמשך הזמן שבו לא התאפשר מתן שתן.

כאשר החסימה מתחילה במהירות (הידרונפרוזיס חריפה) יורגש בדרך כלל כאב חזק (עווית של הכליה) בגב או בצד בין הצלעות והמותן. הכאב יורגש בצד של הכליה הפגועה ובמידה שנפגעו שתי הכליות, יורגש הכאב בשני הצדדים.

סימפטומים אפשריים נוספים הינם:

• נפיחות בבטן.
• בחילות.
• הקאות.
• חום.
• צורך תכוף מהרגיל במתן שתן.
• כאב בזמן מתן שתן.

חסימה חלקית לזרימת השתן הנורמלית עלולה להפחית את כמות השתן, אך אם שני השופכנים או צינור השופכה שלכם חסומים, ייתכן ולא תוכלו לתת שתן כלל.

הידרונפרוזיס הנגרמת על-ידי חסימה המתפתחת באיטיות עשוייה להניב את אותם הסימפטומים שיש להידרונפרוזיס חריפה או להתרחש ללא כל סימפטום. לעיתים חווים לסירוגין כאב חלש ועמום בצד הגוף.

אם רק אחת מהכליות או אחד מהשופכנים חסומים, התוצאה היא הידרונפרוזיס חד-צדדית, כזו המשפיעה על כליה אחת בלבד. מצב זה מתרחש בדרך כלל מחסימה במקום שבו אגן הכליה (מערכת רחבה לאיסוף השתן הממוקמת בכל כליה) מתחבר לצינור השופכן הצר.

עם הגורמים לחסימה מסוג זה נמנים:

• בעיה התפתחותית בכליה הגורמת לשופכן להתחבר לכליה בנקודה גבוהה מדי.
• פיתול הנוצר בנקודת המפגש של השופכן עם הכליה, בגלל שאחת הכליות זזה כלפי מטה.
• אבן בכליה.
• לחץ שמפעילים עורק או וריד על השופכן.
• גידול בכליה.

הידרונפרוזיס חד-צדדית עלולה להווצר גם כתוצאה מחסימת אחד השופכנים.

עם הגורמים לחסימת שופכן נמנים:

• אבן בשופכן.
• גידול בשופכן או לידו המפעיל עליו לחץ.
• היצרות של השופכן כתוצאה מפציעה, זיהום, ניתוח או מום מולד.
• בעיה או מחלה בעצבים או בשרירים שבשופכן.

אם זרימת השתן חסומה בשלפוחית השתן, השתן החסום יפעיל לחץ על שתי הכליות באופן שווה. במקרה זה תתפתח הידרונפרוזיס דו-צדדית, כלומר כזו הפוגעת בשתי הכליות.

הסיבות האפשריות לסוג זה של הידרונפרוזיס הינן, בין השאר:

• אבן.
• קריש דם.
• גידול בשלפוחית.
• דלקת בשלפוחית או לחץ על-ידי משהו אחר בבטן.
• בעיה או מחלה בעצבים או בשרירים שבשלפוחית.
• הקצה התחתון של השופכן בולט לתוך השלפוחית (אורטרוצלה).
• סרטן של השלפוחית, בלוטת הערמונית (פרוסטטה) או איברים אחרים באגן.
• הגדלה של בלוטת הערמונית.

הידרונפרוזיס של שתי הכליות יכולה לקרות בזמן ההריון אם העובר גדל כך שהוא לוחץ על השופכנים. הידרונפרוזיס מסוג זה נעלמת עם סיום ההריון.

לרוב מאובחנת הידרונפרוזיס עם הופעת התסמינים האופייניים לה, ועל-פי בדיקה גופנית לזיהוי נפיחות בצד הגוף או בבטן, העלולה להעיד על כליה נפוחה. הרופא יצטרך לבצע בדיקות על מנת לאשש את אבחנתו. בדיקות אלו יבוצעו גם לאימות חשד להידרונפרוזיס חסרת סימפטומים.

בדיקות אלה כוללות:

• סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת).
• סריקת MRI.
• סריקת אולטרה-סאונד.
• אורוגרפיה תוך-ורידית: פרוצדורה שבה מזריקים חומר ניגוד (צבע שניתן לראות אותו בצילום רנטגן) לתוך זרם הדם, בטרם מבצעים צילום רנטגן של הכליות. הבדיקה נותנת מידע על זרימת השתן בתוך הכליות.
• אנדוסקופיה: פרוצדורה שבה מכניסים צינורית גמישה עם מצלמה בקצה לתוך השופכה כדי לאתר חסימות אפשריות.
• בדיקת שתן.

חשוב לאבחן הידרונפרוזיס בהקדם, שכן רוב החסימות הגורמות למחלה ניתנות לתיקון. מאידך גיסא, עיכוב בטיפול עלול לגרום לנזק קבוע לכליה.

הטיפול בהידרונפרוזיס תלוי בסיבתה ובמידת החסימה הנגרמת לזרימת השתן הנורמלית. מטרת הטיפול היא להפחית את הצטברות השתן, להפחית את הלחץ בכליה ולמנוע הסבת נזק קבוע.

בהידרונפרוזיס חריפה, יש צורך דחוף בניקוז השתן שהצטבר בתוך הכליה על מנת שלא ייגרם לה נזק. ייתכן שיהיה צורך בהכנסת קטטר לשלפוחית שלכם או בהכנסת צינורית ישירות לכליה דרך חתך קטן בעור. זה יאפשר לשתן לזרום ויפחית הלחץ בכליה.

הידרונפרוזיס המתפתחת באיטיות אינה מחייבת טיפול דחוף בדרך כלל, אבל גם במקרה דנן, יש לנקז את השתן שהצטבר מעל לנקודת החסימה. ייתכן שצינוריות רכות תוכנסנה לתוך השופכה על מנת לעקוף את האזור החסום ולאפשר לשתן לזרום.

משעה שהלחץ על הכליה הופחת, חייבים לטפל בגורם החסימה. לרוב הדבר מתבצע על-ידי הסרתו בניתוח כלשהו, כמו הניתוחים להוצאת אבן מהכליה או מהשופכן, או להסרת חלק צר או לא תקין של השופכן. אם נקודת המפגש של השופכן והשלפוחית חסומה, יהיה הכרח לחבר את השופכן לאזור אחר בשלפוחית.

אם אובחנה הידרונפרוזיס אצל תינוקך בזמן ההריון, התינוק יהיה תחת מעקב של סריקות אולטרה-סאונד כדי לבדוק אם הוא גדל באופן תקין ולוודא שכליותיו אינן גדלות יתר על המידה. אם ההידרונפרוזיס גורמת לבעיות אצל העובר, ייתכן שיהיה צורך לשאוב את הנוזל בזמן שהוא עדיין ברחם, אבל זהו מצב מאוד נדיר. לאחר הלידה, יעקבו אחרי ההידרונפרוזיס באמצעות סריקות אולטרה-סאונד ובדיקות סטנדרטיות להידרונפרוזיס. הטיפול יהיה בהתאם לגורם.

רוב האנשים מחלימים באופן מלא כשההידרונפרוזיס מתגלה ומטופלת בשלב מוקדם.

לעיתים קרובות גורמת הידרונפרוזיס לזיהומים בכליה (פיאלונפרוטיס) ובדרכי השתן. הסימפטומים של זיהום בכליה כוללים את כל אלה שפורטו עבור הידרונפרוזיס, ובנוסף ישנה מוגלה בשתן וכאב באזור שמסביב לשלפוחית השתן.

אם הידרונפרוזיס אינה מאובחנת או מטופלת מיידית היא עלולה לגרום נזק רציני לכליה כמו גם לאי ספיקה. כאשר קרה הדבר אצל מטופל שכלייתו השנייה מתפקדת באופן תקין, תוסר על-פי-רוב כלייתו הפגועה.