הקדמה

כל מה שצריך לדעת על אסתמה

אסתמה (או בעברית קצרת או גנחת) היא מחלה דלקתית ארוכת טווח (כרונית) של דרכי הנשימה. המחלה מאופיינת בהתקפי היצרות של הסימפונות (צינורות הנשימה שבריאות). היצרות זו גורמת לקשיי נשימה, ל"צפצופים" בנשימה, לחרחורים, ללחץ בחזה ולשיעול עם או בלי ליחה. חומרת הסימפטומים משתנה מאדם לאדם.

אצל ילד אסתמתי הסימפטומים עשויים להעלם בגיל ההתבגרות, אולם המחלה עלולה לחזור בגיל הבגרות. אם הסימפטומים של המחלה בגיל הילדות היו בדרגה בינונית עד חמורה, הסבירות לחזרת המחלה בגיל הבגרות או להמשך שלה לאורך השנים גדלה. מחלת האסתמה עלולה להתחיל בכל גיל ולא רק בגיל הילדות.

כיצד מתרחש התקף אסתמה?

כאשר גופנו נחשף לחומרים שאליהם הוא רגיש, מתחוללים תהליכים דלקתיים בצינורות הנשימה, שהינם התקף האסתמה. עיקר ביטויים בהיצרות הסמפונות, בהתכווצות של השרירים העוטפים את הסמפונות ובייצור מוגבר של כיח או ליחה המקשים על הנשימה (הן על כניסת אוויר פנימה ועוד יותר מכך על יציאתו החוצה). אלו גורמים לשיעול ולצפצופים בנשימה ולעיתים לתחושת לחץ בחזה.

במקרים קיצוניים מאוד ונדירים (התקף אסתמה חריף) עלולים תהליכים אלה לגרום לבצקת בריאות, למחנק ולמוות. עבור חלק מהאנשים הלוקים באסתמה ארוכת טווח, הדלקת של דרכי הנשימה עלולה להוביל להיצרות נוספת וקבועה של הסימפונות.

חלק ניכר מהסובלים מאסתמה חולים באסתמה אלרגית הנגרמת כתוצאה מרגישות יתר של הגוף לחומרים חיצוניים (אלרגנים) שאליהם הוא נחשף. גורמים אלו משתנים מאדם לאדם ואנשים הלוקים באסתמה עלולים לסבול ממספר גורמים.

הגורמים השכיחים ביותר להתקף אסתמה הם קרדית אבק הבית, קשקשת והפרשות של בעלי חיים, אבקני צמחים, עשן סיגריות (כתוצאה מעישון אקטיבי או פסיבי), זיהום אוויר, אוויר קר, מחלות בדרכי הנשימה ודלקות בבית החזה.

דרגת החומרה של הסימפטומים שונה מאדם לאדם. החומרה נקבעת על ידי עוצמת ההתקפים ותדירותם. בין התקף אסתמה אחד למשנהו החולה חש כאדם בריא לכל דבר.

היצרות דרכי הנשימה המתרחשת בעת התקף אסתמה היא לרוב הפיכה. הטיפול בה הינו תרופתי אך במקרים קלים הבעיה תיפתר אף ללא הסתייעות בהם. במקרים חמורים וקיצוניים עלול התקף אסתמה להיות קטלני, כי הדלקת עלולה להוביל לחסימה מוחלטת של דרכי הנשימה. במקרים אלה נדרשת התערבות רפואית מיידית.

שכיחות המחלה

אסתמה היא אחת המחלות הכרוניות השכיחות ביותר בעולם, ושכיחותה, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער, הולכת וגוברת. כמחצית מ-300 מיליון חולי האסתמה בעולם משתייכים לקבוצה צעירה זו.

בקרב ילדים המחלה נפוצה יותר אצל בנים. אצל תינוקות היא מכונה ברונכיט ספסטית.

בקרב אוכלוסיית הבוגרים, האסתמה רווחת יותר בקרב נשים. רק כ-5% ממקרי האסתמה אצל בוגרים הינם קשים, בעוד שיותר ממחצית החולים הבוגרים סובלים רק מהתקפים קלים של אסתמה, שבהם הם לוקים בתדירות נמוכה.

האם אפשר לרפא אסתמה?

אין עדיין ריפוי מלא לאסתמה, אולם הטיפולים המוצעים מאפשרים קיום אורח חיים תקין. הטיפולים הינם משני סוגים: תרופתיים ומניעתיים-סביבתיים.

הטיפולים התרופתיים נועדו הן להקל על תסמיני המחלה והן למנוע התפתחות התקף.

הטיפולים המניעתיים-סביבתיים מושתתים על אורח חיים המותאם לכל מטופל לאחר אבחון רפואי. נמנים עימם טיפול עצמי הכולל נטילת התרופות לאסתמה, חיסונים, תזונה בריאה, פעילות גופנית והימנעות מגורמי סיכון.

סימפטומים

הסימפטומים של התקף אסתמה יכולים להתרחש ללא סיבה נראית לעין אם כי ישנם כאלו שייגרמו כתוצאה מפעילות גופנית או חשיפה לאלרגנים.

 

נמנים עימם:

    • קושי בנשימה.
    • לחץ בחזה.
    • "צפצופים" בנשימה.
    • שיעול (במיוחד בלילה, שכיח יותר אצל ילדים).
    • ליחה.

אדם עלול לחוות סימפטום אחד או יותר. במידה שהסימפטומים מחמירים בשעות הלילה או בזמן פעילות גופנית הם עלולים להצביע על כך שקיימת החמרה של מחלת האסתמה. זהו מידע שחשוב למסור לרופא.

כאשר הסימפטומים מחמירים באופן ניכר, פרושו של דבר שאותו אדם חווה התקף אסתמה. התקף חמור של אסתמה לרוב מתפתח לאט, בתוך 6 עד 48 שעות. אולם, עבור חלק מהאנשים, הסימפטומים של המחלה מתפתחים באופן מהיר.

ניתן לזהות התקף אסתמה גם כאשר:

    • קיימת הסלמה ב"צפצופים", בתחושת הלחץ בחזה ובקוצר הנשימה.
    • המשאפים להקלה על הסימפטומים אינם יעילים כמו במצב הרגיל.
    • קיימת ירידה בערכי המדידה במכשיר הספרומטר. Peak expiratory flow

כאשר מחמירים הסימפטומים, אין להתעלם מהם. יש לסור מיידית לרופא המשפחה או למומחה ריאות.

הסימפטומים הטיפוסיים של התקף אסתמה חמור הינם:

    • החמרה מהירה של הסימפטומים המאפיינים התקף רגיל.
    • הנשימה והדיבור הופכים להיות קשים.
    • הדופק מואץ.
    • הכחלה פתאומית של השפתיים והציפורניים.
    • תחושת לחץ סביב בית החזה והצוואר.
    • תחושה של חוסר מנוחה או רגזנות.

כאשר קיים חשש להתפתחות התקף אסתמה חמור, יש לסור מייד לבית חולים.

גורמים

הגורמים לאסתמה עדיין אינם ידועים במלואם. סבורים, שמדובר בשילוב של גורמים גנטיים (תורשתיים) וסביבתיים. במקרים רבים האסתמה עוברת בתורשה, אולם את התקף האסתמה עצמו יגרמו רק גורמים סביבתיים.

אבחון

לא קיימת דרך פשוטה לאבחן אסתמה. האבחון מתבצע על ידי רופא המשפחה, המברר פרטים בנוגע לסימפטומים ומבצע בחולה בדיקה גופנית.

הרופא מבקש פרטים על:

    • הרקע הרפואי של המטופל וההסטוריה של מצבים אלרגיים במשפחתו.
    • נסיבות הופעת הסימפטומים (כגון מתי והיכן הופיעו).
    • תרופות כלשהן שהמטופל לוקח.
    • סביבות העבודה והמגורים של המטופל.
    • חשיפה לעשן עקב עישון אקטיבי או פסיבי.

המידע יוכל לעזור בזיהוי גורמים אפשריים המפעילים את האסתמה. ברוב המקרים אין חולי אסתמה מזהים את הסימפטומים למחלה אלא אם כן כבר חוו התקף אסתמה. הסיבה לכך היא שמידת החסימה בדרכי הנשימה משתנה מאדם לאדם.

הסימפטומים העשויים לסייע לרופא לאבחן אסתמה הינם "צפצופים" בזמן הנשימה, (אף שהיעדרם אינו פוסל את אפשרות קיומה של אסתמה) ועלייה בקצב הנשימה (גידול במספר שאיפות ונשיפות האוויר לדקה).

ספירומטריה Spirometry

במטרה להעריך את מידת התפקוד של הריאות מבוצעת בדיקת נשימה המכונה ספירומטריה.

 

מכשיר הספירומטר מודד 2 ערכים:

  1. נפח האוויר הננשף החוצה מהריאות במשך שנייה אחת המכונה FEV1 (forced expiratory volume in one second).
  2. נפח האוויר הכולל הננשף החוצה מהריאות FVC (forced vital capacity).

הערכים המתקבלים מושווים לערכים התקינים של אדם באותו הגיל ומכאן ניתן לראות אם מתקיימת חסימה של נתיבי האוויר.

לעיתים לאחר שנרשמה קריאה אחת נותנים לאותו אדם משאף מרחיב סימפונות במטרה לראות אם הנשימה שלו משתפרת. בשלב זה מתבצעת מדידה נוספת ובמידה שהערכים המתקבלים גבוהים בהרבה לאחר נטילת התרופה , הדבר עלול לאשר את האבחנה של מחלת האסתמה.

בדיקת היענות דרכי האוויר

הבדיקה נועדה לבדוק אם דרכי הנשימה מגיבים כשהם באים במגע עם גורם משפעל. במהלך הבדיקה נותנים היסטמין או מטאכולין, חומרים הגורמים באופן מכוון לסימפטומים של אסתמה ולהצרות של דרכי הנשימה. לחילופין אצל ילדים משתמשים בפעילות גופנית כגורם משפעל.

בשלב הבא נושפים לתוך מכשיר הספירומטר לראות עד לאיזו מידה השתנו ערכי ה FEV1 והFVC בעקבות החשיפה לגורם משפעל. במידה שקיימת הפחתה משמעותית בערכים אלו, הדבר עלול להצביע על אסתמה.

בדיקת Peak expiratory flow rate test

ניתן לאשש את האיבחון באמצעות בדיקות אחדות ובהן בדיקת שיעור זרימת האוויר בשיא הנשיפה. בבדיקה משתמשים במכשיר הנקרא מד שיא הנשיפה (peak flow meter), המודד את כמות האוויר שניתן להוציא מהריאות. הממצא נרשם והנבדק מקבל תרופה המשמשת לטיפול באסתמה לטווח הקצר. הבדיקה מבוצעת שוב. תוצאה גבוהה יותר בבדיקה השנייה מאששת את אבחנת האסתמה.

המכשיר נייד ונוח לשימוש וגם ילדים מגיל 6 יכולים להשתמש בו מדי יום. הוא מומלץ לאנשים שאובחנו כסובלים מאסתמה בינונית עד קשה, לאנשים עם סימפטומים קלים אך יומיומיים או לאנשים עם סימפטומים המופיעים לעת לילה. השימוש במכשיר עוזר לבצע הערכה יומיומית של מצב האסתמה ולגלות אגב כך סימני התקף מוקדמים. איבחון מוקדם של התקפים, וטיפול בהם מבעוד מועד, מסייע במניעת אשפוזים.

כדי להשתמש במכשיר יש להגדיר ערך הנחשב לשיא אישי. תוצאת המדידה המראה פער גדול מ-20% מהשיא האישי בבדיקות שנערכו באותו היום, הינה עדות לאסתמה לא מאוזנת או להתקף קרוב. במקרים אלה יש לפנות לרופא המטפל. רצוי לנהל רישום של תוצאות המדידות באופן יומיומי, כדי לתעד כיצד מגיבים תסמיני האסתמה למצבים שונים.

בדיקות נוספות

חלק מהאנשים יזדקק לבדיקות נוספות המיועדות לאשר את האבחנה של מחלת האסתמה או לסייע באבחון מחלה אחרת.

אם מופיעים תסמינים שונים או נוספים של האסתמה, יש להפנות את המטופל לצילום רנטגן של בית החזה, שמטרתו שלילת מצבים אחרים של הריאה כמו מחלת ריאה חסימתית כרונית (COPD, מצב כרוני דומה לאסתמה שנגרם על ידי עישון), ברונכיאקטזיס (דלקתיות של דרכי הנשימה בריאות) או סרטן הריאה.

בדיקת הדלקתיות של הריאות

הבדיקות כוללות:

    • לקיחה של דגימת ליחה בכדי לבדוק אם קיים מצב דלקתי של הריאות.
    • מדידה של ריכוז תחמוצת החנקן בזמן נשיפה. רמה גבוהה שלתחמוצת החנקן יכולה להיות סימן לדלקת בדרכי הנשימה.

אסתמה המתפרצת כתוצאה מתרגול גופני

רופא המשפחה מסוגל לזהות אסתמה המופיעה בעקבות תרגול גופני בעזרת שאלות לגבי סימפטומים הקשורים לפעילות הגופנית. עם הסימפטומים נפוצים במקרה דנן יימנו שיעול (שמתחיל 6 עד 10 דקות לאחר הפעילות) ותחושת לחץ בבית החזה (המופיעה שעה עד שעתיים לאחר הפעילות).

הרופא גם יבקש מידע אודות תסמינים שאינם קשורים לפעילות גופנית כמו שיעול בלילה או תחושה של חוסר נשימה. כך יוכל אולי לשלול את האפשרות שהאסתמה נגרמה על-ידי חוסר איזון של המחלה ללא קשר לפעילות הגופנית שעליה דווח.

הרופא מבצע בדיקות נשימה באמצעות מדידות של שיעור זרימת האוויר בשיא הנשיפה. במידה שקשה לאבחן את האסתמה תבוצענה בדיקות נשימה אחרות בבית חולים כולל בדיקת תרגול גופני.

אסתמה תעסוקתית

החשד לאסתמה תעסוקתית מתעורר כאשר המטופל מדווח על תסמינים קלים יותר בעת חופשה או בימי היעדרות מסביבת העבודה. לעובדים במקצועות, תעשיות וענפי תעסוקה מסויימים יש סיכון גבוה יותר ללקות באסתמה תעסוקתית מאשר לעובדים אחרים. עם הנמצאים בסיכון גבוה נמנים:

    • צבעים.
    • אופים, קונדיטורים ועובדי תעשיית המזון המעובד.
    • אחיות.
    • עובדים במפעלים כימיים או עם חומרים כימיים.
    • אנשים שבאים במגע עם בעלי חיים.
    • רתכים.
    • ועוד.

במקרה של חשד לאסתמה תעסוקתית כדאי לבקש מהמטופל למדוד את שיעור זרימת האוויר בשיא הנשיפה במכשיר מסוג מד שיא נשיפה (peak flow meter) בזמן שהייתו במקום העבודה, מחוץ למקום העבודה ובזמן חופשה.

רופא המשפחה יכול להפנות את המטופל לרופא מומחה ברפואה תעסוקתית על מנת לאשר את האבחנה, או לבצע מבחנים נוספים המבררים אלרגיה או רגישות פוטנציאליות לחומרים מסוימים הידועים כגורמי אסתמה.

תבחיני עור או בדיקות דם מסוגלים לאשר אבחנה של אסתמה על רקע אלרגי כמו אלרגיה לקרדית אבק הבית, אבקנים של צמחים או אלרגיה למזונות מסוימים.

לחיות עם אסתמה

הגורמים לאסתמה עדיין אינם ידועים במלואם וסבורים שמדובר בשילוב של גורמים גנטיים (תורשתיים) וסביבתיים. במקרים רבים האסתמה עוברת בתורשה אולם רק גורמים סביבתיים משפעלים עלולים לגרום להתקף.

מחלת האסתמה יכולה להחמיר או להשתפר בזמנים שונים. במהלך תקופות מסוימות חולה האסתמה עלול לחוות סימפטומים של המחלה אולם רוב הזמן ולעיתים אפילו במשך שנים הוא עשוי להרגיש טוב. ניתן לנקוט במספר צעדים בכדי לסייע לייצוב המחלה הכוללים טיפול עצמי, שמירה על אורח חיים בריא והימנעות מגורמי סיכון.

טיפול עצמי

טיפול עצמי מהווה חלק איטגרלי של חיי היום יום ומטרתו לקיחת אחריות של המטופל על הבריאות שלו תוך קבלת עזרה מהצוות המקצועי. טיפול עצמי כולל ביצוע כל המטלות הנדרשות בכדי להשאר בכושר ולשמור על בריאות גופנית ומנטלית תקינה, למנוע חולי ולדאוג יותר לעתיד בטווח הרחוק יותר. כל אלו מובילים לחיים ארוכים יותר,עצמאיים עם פחות מצבים של כאב, דיכאון ועייפות.

הטיפול העצמי כולל:

הקפדה על קבלת טיפול תרופתי

אנשים רבים הלוקים במחלה נמנעים מלקבל טיפול מסיבות שונות ועקב כך מחלתם אינה מאוזנת ועלולים להיגרם סיבוכים או החמרה מסכנת-חיים.

חולים נמנעים מקבלת טיפול תרופתי הואיל ו:

    • רוב הזמן הם "מרגישים טוב".
    • הם אינם מבינים את חומרת התוצאות העלולות להיות להימנעות מטיפול.
    • הם אינם רוצים להרגיש חולים או להחשב לחולים.
    • הם חווים קושי פיזי להשתמש במשאפים.
    • הם חוששים (ללא סיבה) משימוש במשאפים המכילים סטרואידים ומהווים חלק מהטיפול הקבוע.

ביקורת שגרתית

הקפדה על ביקורת שגרתית אצל הרופא המטפל היות שאסתמה היא מצב ארוך טווח (כרוני). ככל שחולה האסתמה מקפיד יותר על קשר עם הרופא המטפל, כך גדל הסיכוי שהסימפטומים של המחלה יישארו מיוצבים.

חיסונים

לאנשים הלוקים באסתמה קשה, מומלץ להתחסן נגד וירוס השפעת וכן נגד דלקת ריאות הנגרמת על ידי חיידקים. החיסונים תורמים להפחתת הסיכונים להתפתחות סיבוכי אסתמה.

חשוב מאוד שחולה אסתמה ישמור על אורח חיים מאוזן ולא יהסס לפנות לטיפול רפואי כאשר תדירות התקפיו עולה, ובכלל בהתרחש כל החמרה שהיא.

שמירת משקל, תזונה ופעילות גופנית

שמירה על משקל גוף תקין מפחיתה את ההסתברות לפריצת התקף אסתמה. שמירה על משקל תקין מצריכה הקפדה על תזונה בריאה וביצוע

פעילות גופנית באופן סדיר.

התזונה המומלצת תהיה:

    • דלת שומן.
    • עשירה בסיבים תזונתיים.
    • עשירה בפירות וירקות (5 מנות ליום).
    • בעלת רכיבים של דגנים מלאים.

בנוסף, על חולה האלרגי למיני מזונות (למשל חלב פרה, ביצים, דגים, מוצרים המכילים שמרים דוגמת יוגורט ובירה, אגוזים צבעי מאכל וחומרים משמרים שונים) להקפיד שלא לצרוך מהם, אפילו לא כזית.

הימנעות מגורמי סיכון

התקף אסתמה נגרם כאשר גופנו נחשף לחומרים שהוא רגיש אליהם (אלרגנים) הגורמים להפעלת מערכות ההגנה של הגוף (מערכת החיסון). הפעלת מערכת החיסון של חולה אסתמה תוביל לתהליך דלקתי בצינורות הנשימה שלו, ועל כן מומלץ לחולה כזה להימנע ככל האפשר ממגע עם הגורמים העלולים לגרום להתקף.

לא לשטיחים, לא לעשן ולא לעוד כמה דברים

דוגמאות לפעולות פשוטות שראוי לנקוט במטרה להפחית הסתברות להתקף אסמתי:

    • יש להקפיד על צמצום המגע עם שיער בעלי חיים ופולן (אבקני פרחים), כאשר קיימת אלרגיה אליהם. מומלץ לרחוץ את הידיים לאחר מגע עם חומרים אלה.
    • יש להימנע מעשן סיגריות ועשן הנפלט מכלי רכב. עישון וחשיפה לעשן מגבירים באופן ניכר את הסיכון להתקפי אסתמה, לפגיעה קבועה בדרכי הנשימה ולחוסר יעילות של חלק מהתרופות לטיפול באסתמה. על חולים המעשנים להפסיק לעשן לאלתר.
    • יש להימנע מאכילת מזון שאליו קיימת אלרגיה (אין לטעום ממנו אפילו כזית).
    • יש להימנע ממגע עם כל חומר אחר שידועה אלרגיה אליו, בבית כמו גם בסביבת העבודה (אחות מעבדה עשוייה, למשל, להיות אלרגית ללטקס, או עובד מאפייה – לקמח. על מנת לברר רגישויות אלו, מומלץ לערוך מבחני אלרגיה שאליהם מפנה הרופא המטפל).

מה כן?

    • הואיל ואוויר קר ויבש (גם כתוצאה משימוש במזגן) מחמיר מצב של אסתמה, ניתן להשתמש במכשיר אדים חמים או קרים לייצור סביבה לחה יותר. קיימים אפילו מכשירי אדים קרים אשר מסוגלים לספוח את האבק.
    • מומלץ לנקוט פעולות שתבאנה להפחתת כמות קרדית אבק הבית בסביבות שבהן שוהה חולה האסתמה (למשל, על-ידי כיסוי למזרנים, שימוש בשואבי אבק עם מסנני אלרגיה, המרת שטיחים – ובפרט שטיחים מקיר לקיר, וילונות וכיסויי מושבים העשויים בד צובר אבק, בפתרונות חלופיים, וכיו"ב).

אסתמה ופעילות גופנית

מיתוס: "פעילות אירובית לא טובה לחולי אסתמה"

היגד זה אינו בהכרח נכון ולעתים אף שגוי. ביצוע פעילות גופנית אירובית בדרגת עומס בינונית (הליכה נמרצת, רכיבה על אופניים ושחיה) במשך 30 דקות לפחות 5 פעמים בשבוע, דווקא תתרום למניעת התפתחות התקף אסתמתי. אומנם, בתום הפעילות יואץ קצב הלב ותהייה תחושה קלה של קוצר נשימה, אולם זו תופעה נורמלית.

האם ייתכן שהתקף אסתמה ייגרם כתוצאה מפעילות גופנית (Exercise Induced Asthma)?

כן, אך ברוב המקרים נובעת פריצתו של התקף אסתמה במהלך פעילות גופנית או זמן קצר לאחריה מהעובדה שהחולה אינו מקבל את הטיפול התרופתי המיטבי עבורו ולפיכך מחלתו אינה מאוזנת.

מידת הסבירות להתפתחות התקף הנובע מפעילות גופנית תלויה במספר גורמים:

    • מידת המאמץ הכרוכה בפעילות. פעילויות מסוימות עלולות להיות גורם משפעל להתקף אתסמה ביניהן ריצות למרחקים ארוכים. פעילויות מומלצות כוללות משחקים קבוצתיים כמו כדורגל בהם המשחק מאופיין בהתפרצויות קצרות ובהפסקות ביניהן.
    • הטמפרטורה ושיעור הלחות של האוויר הנשאף בסביבת הפעילות. שחייה בבריכה מחוממת הינה פעילות מומלצת עבור חולי אסתמה, אולם שחייה במים קרים עלולה לגרום להתקף אסתמה (המחקרים מראים שאוויר קר ויבש עלול לגרום להתפתחות התקף).
    • משך הזמן שחלף מנטילת התרופות בפעם האחרונה.

התקף לאחר אימון חרף איזון של המחלה

במקרים שבהם בכל זאת חווים מטופלים שמחלתם מאוזנת התקף אסתמה במהלך פעילות גופנית או זמן קצר לאחריה, עשוי הרופא המטפל להמליץ למטופל:

להשתמש במשאף בעל טווח קצר מסוג אגוניסט של בטא 2 (למשל ונטולין או בריקלין) 10 עד 15 דקות לפני האימון, ושוב לאחר שעתיים של אימון ארוך, או בסיום האימון.

    • לתכנן את רצף הפעילות כך שפעילויות נמרצות (למשל ריצה מהירה) תבוצענה במשך זמן קצר ככול האפשר.
    • להתאמן בסביבה בעלת לחות גבוהה, כמו בבריכת שחייה.
    • לנשום דרך האף כדי להימנע מהיפר-ונטילציה (נשימות מהירות מאוד ועמוקות הגורמות לתחושת ערפול).

בקרב הספורטאים המקצועיים ישנם אסתמתים רבים, שפעילותם אינה מביאה אותם לידי התקף, בעיקר בשל ההקפדה שלהם על שימוש במשאף לפני הפעילות הגופנית.

שיפור דפוסי נשימה בעזרת יוגה

יוגה, כמו גם תנוחות היוגה (אסאנות) ותרגילי הרפייה, מציעים לחולי אסתמה כלים רבים לשיפור דפוסי הנשימה, בצד מעלות רבות נוספות. דפוסי נשימה יעילים יביאו להגברת ההזרמה של חמצן לרקמות ויתמכו בהרפיית השרירים.

אצל חולי אסתמה נמצא את דפוסי הנשימה הבאים:

    • נשימת חזה עליונה בלבד: נשימה שנעזרת רק בחלקים העליונים של הריאות ללא שימוש בסרעפת שהיא שריר הנשימה המרכזי. נשימה שטחית ומהירה זו ועלולה לגרום למצבי לחץ, אך גם להיגרם כתוצאה מהם.
    • קושי בנשיפה: תסמין של מחלת האסתמה הנובע מהיצרות של הסימפונות בדרכי הנשימה. כאשר כמות האוויר הננשפת קטנה מדי, גם כמות האוויר החדש העשיר בחמצן הנשאפת מצטמצמת באורח מזיק.
    • החזקת אוויר: התופעה מתרחשת באופן בלתי מודע בסוף שאיפת האוויר לריאות ועקב כך מקשה על הוצאת אוויר מהן.
    • נשימה דרך הפה ולא דרך האף: בנשימה כזו לא מסוננים מהאוויר הנשאף חלקיקים מזיקים המצויים בו ולא מתבצעת התאמה של טמפרטורת ומידת לחות האוויר הנשאף לאלו הדרושים לגוף. גם השליטה בקצב הנשימה דרך הפה טובה פחות – נשימות דרך הפה תהיינה מהירות ושטחיות יותר מנשימות דרך האף.

שילוב של תזונה בריאה עם יוגה, על פי תכנית אישית מותאמת, ישפר את תפקוד החולה.

טיפול

מהו טיפול הולם לאסתמה?

מטרת הטיפול באסתמה היא לייצב את הסימפטומים של המחלה ולשמור עליהם מיוצבים לאורך זמן. הטיפולים המוצעים לחולי אסתמה יעילים עבור רוב המטופלים ומסוגלים לאפשר להם אורח חיים נטול סימפטומים.

הרופא המטפל "תופר" לחולה האסתמה תכנית אישית. לעיתים יש צורך להעלות מינון של תרופות לפרקי זמן מסוימים.

הטיפול המוצע צריך לכלול:

    • הדרכה בזיהוי ובהבנת הסימפטומים של המחלה ומידת החומרה של תסמיני ההתקף.
    • שיתוף המטופל בהחלטות בנוגע לתכנית הטיפול שלו.
    • מידע והדרכה על התרופות לאסתמה.
    • מעקב אחר המטופל באופן תדיר (לפחות אחת לשנה) על מנת להבטיח שהמחלה מיוצבת והטיפול שניתן מתאים.
    • תכנית טיפול אישית כתובה.

תכנית אישית לטיפול באסתמה

כחלק מההערכה הראשונית, מכינים תכנית אישית לטיפול באסתמה. יש להכין תכנית אישית לאדם שאושפז בבית חולים עקב התקף אסתמה עוד לפני שחרורו מבית החולים, או לעדכן תכנית קיימת.

תכנית הטיפול האישית צריכה לכלול:

    • מידע בנוגע לתרופות לטיפול במחלה.
    • מידע כיצד לזהות שהסימפטומים מחמירים ובאלו צעדים לנקוט.
    • מידע לגבי הפעולות שיש לנקוט במידה שחווים התקף אסתמה.

על הרופא המטפל לעקוב אחרי התכנית האישית עם המטופל לפחות פעם בשנה או יותר אם הסימפטומים של המחלה חריפים. כחלק מהתכנית האישית מומלץ שהמטופל ישתמש במכשיר peak flow meter המאפשר לנטר את המחלה.

הטיפול הרפואי – הגישה השלבית החכמה

הטיפול כולל מניעת הופעת התסמינים כמו גם הקלה על סימפטומים. המניעה יכולה להיות מושגת על ידי שימוש בתרופות, אבל גם לאורח החיים יש תפקיד חשוב בטיפול.

גישת השלבים החכמה לטיפול באסתמה מדרגת את חומרת הסימפטומים לשלבים מאחד עד חמישה ומציעה טיפול מתאים לכל שלב. ניתן "לעבור" בין שלבי הטיפול השונים לפי הצורך כאשר הסימפטומים משתפרים או מוחמרים. המטרה היא למצוא את השלב הנמוך ביותר האפשרי של הטיפול שמאפשר איזון של האסתמה.

שימוש במשאף או בספייסר

רוב התרופות לטיפול באסתמה ניתנות במשאף, אביזר המשחרר את התרופה ישירות לדרכי הנשימה דרך הפה בעת שאיפה (הכנסת אוויר פנימה). זוהי דרך יעילה לטיפול במחלה, כיוון שהיא מגיעה ישירות לאיבר המטרה, הריאות, עם שארית קטנה מאוד המגיעה לשאר האיברים בגוף. כל משאף עובד באופן מעט שונה ועל המטופל לקבל הדרכה בנוגע לאופן השימוש של המשאף המסוים.

חלק מהמשאפים משחררים את התרופה בצורת רסס. משאפים אלו עובדים טוב יותר אם ניתנים באמצעות ספייסר. הספייסר הוא מיכל העשוי פלסטיק או מתכת שקצה אחד שלו מחובר לפיה והקצה השני מתחבר למשאף. התרופה מותזת לספייסר על ידי המשאף , מתפזרת בו ונשאפת פנימה דרך הפיה.

הספייסר מגביר את כמות התרופה המגיעה לריאות, מתאים לשימוש אצל אנשים המתקשים להפעיל את המשאף ומפחית את תופעות הלוואי דוגמת פטרת הפה או הגרון הנגרמת כתוצאה ממגע בין התרופה הסטרואידית לפה.

שלב ראשון: אסתמה לא רציפה ובעלת סימפטומים קלים

אם תסמיני האסתמה קלים ולא שכיחים, יינתן משאף המכיל תרופה לטיפול לטווח קצר מסוג אגוניסט בטא 2, כמו ונטולין (סאלבוטמול) או בריקלין (טרבוטלין), על מנת להקל עליהם.

תרופות אלו מיועדות לטיפול בהתקף אסתמה ולהקלה על הנשימה. הן פועלות מהר, בעיקר כאשר הן ניתנות במשאף או במכשיר אינהלציה. התרופה מתחילה לפעול תוך 5 דקות והשפעתה נמשכת כ-3 עד 6 שעות.

קיימים גם משאפים שפעילותם אנטי-כולינרגית כמו אירובנט או אפוונט. משאפים אלה לא ניתנים לטיפול בהתקפים חריפים, בגלל השפעתם האיטית.

תרופות מסוגים אלו פועלות להרפיית השרירים של דרכי הנשימה ולהקטנת הפרשת הריר. הן גם מונעות את ההתכווצות של שרירי דרכי הנשימה. בקרב תינוקות וילדים משתמשים במכשיר אינהלציה או בספייסר. תרופות שמשמשות להקלה על סימפטומים של אסתמה נקראות תרופות מקלות.

תרופות אלו נחשבות בטוחות עם תופעות לוואי מועטות הכוללות רעד בידיים, כאב ראש והתכווצויות שרירים. ודפיקות לב. תופעות לוואי אלו מתרחשות רק בשימוש במשאפים במינונים גבוהים ונמשכים לפרק זמן של מספר דקות.

אם האסתמה נמצאת תחת שליטה, ברוב המקרים השימוש במשאפים המקלים יהיה לעיתים נדירות.במידהשחולה אסתמה משתמש בהם 3 פעמים בשבוע או יותר, הדבר מחייב בדיקה מחודשתשל התכנית האישית.

תרופות נוספות

תרופה נוספת המצוייה בשימוש בשלב הראשון היא תרופה מרחיבת סימפונות מקבוצת האנטי-כולינרגים כמו אירובנט או אפווונט (Ipratropium). התרופה ניתנת במשאף או בתמיסה לאינהלציה ופועלת להרפיית השרירים של דרכי הנשימה ובהפחתת כמות הכיח בריאה. בשל השפעתה האיטית, אין היא ניתנת לטיפול בהתקף חריף.

כן ניתנות תרופות מכייחות, כמוקוליט (קרבוציסטאין). התרופות המכייחות גורמות לליחה להיות סמיכה פחות, ומאפשרות לה לצאת בקלות מהגוף. חומרים אלה יעילים בעיקר כשהכיח צמיג.

אם גדילה תדירות הופעתם של תסמיני האסתמה, יינתן טיפול מניעתי.

הוא מומלץ כאשר:

    • הסימפטומים מופיעים תכופות יותר מפעמיים בשבוע.
    • המטופל מתעורר לפחות פעם בשבוע בגלל תסמיני האסתמה.
    • המטופל חווה התקף אסתמה בשנתיים האחרונות.

משאפים לטיפול מניעתי מפחיתים את הדלקת שבדרכי הנשימה ומסייעים למנוע התקף אסתמה נוסף. האפקט המגן שלהם מתבטא במלואו רק לאחר שימוש קבוע לפרק זמן מסוים. חשוב להשתמש בהם גם אם מרגישים טוב ולא חווים סימפטומים של אסתמה.

משאפים לטיפול מונע מכילים תרופה נוגדת דלקת, המכילה קורטיקוסטרואידים, כמשאפי הבודיקורט (בודסוניד) והפליקסוטייד (פלוטיקאסון). לרוב, התרופה ניתנת פעמיים ביום על מנת למנוע את הופעת הסימפטומים. הרופא קובע את המינון המומלץ לטיפול לכל חולה אסתמה לפי מצבו. יחד עם זאת יש להשתמש גם במשאף לטווח הקצר מסוג אגוניסט של בטא 2 להקלה על הסימפטומים במידה שהם מופיעים.

עישון, מאידך גיסא, עלול להפחית את השפעתם שלהם.

הואיל והחומרים במשאפים אלה נשאפים ישירות לריאות, תופעות הלוואי שלהן מועטות לעומת אלו של משאפי הסטרואידים הנלקחים דרך הפה.

משאפים הניתנים לטיפול מונע נחשבים בטוחים ונסבלים היטב על ידי המטופלים כל עוד הם ניתנים במינונים המקובלים. הם עלול לגרום לתופעות לוואי בנטילה שלהם במינונים גבוהים ובמיוחד בשימוש לאורך זמן.

תופעת לוואי שיש לשים לב אליה היא של זהומים פטרייתיים בפה, שניתן למונעם על ידי שטיפה יסודית של הפה במים או במי-פה לאחר כל שימוש במשאף. קול צרוד הוא תופעת לוואי נוספת שנובעת כתוצאה משימוש במשאפים אלו. שימוש בספייסר עשוי למנוע תופעות לוואי אלו.

שלב שלישי: תוספת לטיפול

במידה שאין תגובה מספקת לטיפול, הרופא יכול להעלות את מינון המשאף לטיפול מונע.

אם הסימפטומים עדיין לא בשליטה, יינתן משאף נוסף לשימוש יחד עם המשאף הראשון. המשאף הנוסף מכיל תרופה לטווח ארוך מסוג אגוניסט של בטא 2, כפוראדיל, אוקסיס (פורמוטרול) או סרבנט (סאלמטרול). לרוב, תרופות אלו נסבלות היטב על-ידי החולים, אך תיתכנה תופעות של רעד בידיים , כאב ראש, התכווצויות שרירים ודפיקות לב מהירות.

משאפים אלה פועלים באורח דומה לפעילות המשאפים לטווח הקצר מסוג אגוניסט של בטא 2, ואולם משך הזמן עד לתחילת פעולתם, כמו גם

משך פעילותם עצמו (עד 12 שעות) ארוכים יותר (פעילות המשאפים לטווח הקצר מתחילה תוך 5 דקות אך משך פעולתם הוא 3 עד 6 שעות).

במשאף לטווח הארוך מסוג אגוניסט של בטא 2 יש להשתמש בשילוב עם משאף הקורטיקוסטרואידים ולא בשימוש בלעדי. יתר על כך, מחקרים

הראו ששימוש במשאף לטווח הארוך ללא המשאף הנוסף שמכיל קורטיקוסטרואידים עלול דווקא להגדיל את הסיכון להתקפי אסתמה נוספים ואף

להגדיל את הסיכון למוות.

חולים נוטים להיענות ביתר קלות לטיפול במשאפים המודרניים, המשלבים באותו המשאף בין תרופה להקלה בטווח הארוך על הסיפטומים מסוג אגוניסט בטא 2 לבין התרופה הסטרואידית (כסרטייד, או סימביקורט). עובדה זו חשובה, שכן חוסר היענות לטיפול היא אחת הבעיות השכיחות בקרב של חולי אסתמה, וכתוצאה ממנה מחלת רבים מהם אינה מאוזנת.

אם חולה האסתמה עדיין לא מגיב לטיפול, יש להגדיל את המנה של המשאפים לטווח הארוך מסוג אגוניסטים של בטא 2.

 

תרופה משולבת חדשה

ארגון המזון והתרופות האמריקאי, ה FDA אישר בחודש יוני 2010 שימוש במשאף משולב חדש לטיפול באסתמה עיקשת שאינה מיוצבת בטיפול במינונים נמוכים עד בינוניים של קורטיקוסטרואידים או בשילובים הקיימים של קורטיקוסטרואיד ומרחיב סימפונות.

התרופה המכונה Dulera מכילה מרכיב סטרואידי , Mometasonefuroate וחומר מרחיב סימפונות לטווח ארוך Formoterol. היא מופיעה

במינונים שונים ומאושרת לשימוש החל מגיל 12 שנים ומעלה. היא משפרת במידה ניכרת את תפקודי הריאה בהשוואה לרמת הבסיס של חולים אלו. התרופה עדיין אינה רשומה בישראל.

שלב רביעי: שליטה מועטה באסתמה

במידה שהטיפול עדיין לא יעיל מספיק, ניתן להגדיל את מנת משאף הקורטיקוסטרואידים (המשאף לטיפול מונע) עד למינון המירבי הבטוח שלו. כן תינתנה תרופות מונעות נוספות לנסיון.

עם החלופות האפשריות (שאינן יעילות לטיפול בהתקף האסתמה עצמו), נמנות:

אנטגוניסטים לקולטן של ליאוקוטריאן: כסינגולייר (מונטלוקאסט), תרופה הניתנת בטבליה ופועלת על-ידי חסימה של תגובה כימית שעלולה להוביל לדלקת של דרכי הנשימה. התרופה מיועדת למניעה ולטיפול כרוני באסתמה. התרופה ניתנת פעם ביום גם לילדים מגיל שנתיים ומשפרת היענות של המטופלים לטיפול התרופתי.

תופעות לוואי: התרופה נסבלת היטב על ידי המטופלים. ייתכנו כאבי ראש, שלשול, תחושת צמא והפרעות במערכת העיכול.

תיאופילינים: למשל תיאוטרים, הניתנת דרך הפה ועוזרת להרחיב את דרכי הנשימה על ידי הרפייה של השרירים שנמצאים סביבם.

תופעות לוואי: כאבי ראש, בחילה, נדודי שינה, הקאה, עצבנות וחוסר נוחות במערכת העיכול.

טבליות בשחרור מושהה מקבוצה של אגוניסטים לבטא 2: תרופות אלו, כסרבנט (סאלמטרול), פועלות באותה דרך כמו התרופות לטווח ארוך מסוגן, אך מפגינות יעילות יתר במניעה של סימפטומים במשך הלילה.

שלב חמישי: שימוש מתמשך או שימוש תדיר בטבליות המכילות סטרואידים

בשלב האחרון מוסיפים שימוש בטבליות המכילות סטרואידים. המטופל מופנה למומחה למחלות נשימה על מנת לנטר את הטיפול הרפואי.

שימוש ארוך טווח בסטרואידים הניתנים דרך הפה עלול לגרום לתופעות לוואי קשות. הם יינתנו רק אם שאר הטיפולים האפשריים נוסו וכל הגורמים המעוררים את המחלה נפסלו.

הטיפול המקובל הינו נטילה של סטרואידים דרך הפה למשך שבוע עד שבועיים ברצף. הם מהווים סיכון רק אם נלקחו יותר משלושה חודשים ברציפות, או כאשר הם נלקחים לעתים קרובות (שלושה או ארבעה מחזורי טיפול בשנה). תופעות הלוואי של סטרואידים במתן דרך הפה כוללות:

    • אוסטיאופורוזיס - מחלה המאופיינת בירידה בצפיפות העצם, הנחלשת והופכת שבירה.
    • לחץ דם גבוה.
    • סוכרת.
    • עלייה במשקל.
    • קטרקט וגלאוקומה (מחלות הקשורות לעיניים).
    • חבורות בעור.
    • חולשת שרירים.

כדי לצמצם את הסיכון של לקיחת סטרואידים דרך הפה, יש:

    • לשמור על תזונה מאוזנת ועל תפריט הכולל סידן.
    • לשמור על משקל גוף תקין.
    • להימנע מעישון.
    • להקפיד שלא לצרוך יותר מכמות השתייה היומית המומלצת של אלכוהול – 3 עד 4 מנות לגבר ו-2 עד 3 מנות לאישה (מנה הינה הינה חצי כוס בירה בשעור של כ-5% כהל בנפח, חצי כוס יין או "שוט" של כהיל).
    • להתעמל באופן קבוע.

יש צורך להיות במעקב מרפאה לבדיקת לחץ הדם, סוכרת ואוסטיאופורוזיס.

דור חדש של תרופות לטיפול באסתמה

זולאיר (xolair) היא תרופה מהדור החדש של התרופות לטיפול באסתמה קשה על רקע אלרגי שאינה ניתנת לייצוב באמצעות הטיפולים בצויינו עד כה.

התרופה נקשרת לחלבונים המעורבים בתגובה החיסונית ומפחיתה את רמתם בדם. כתוצאה מכך, קטן הסיכון להתפתחות של תגובה חיסונית.

זולאיר ניתנת בזריקה אחת לשבועיים או אחת לחודש. במידה שנראה שהתרופה אינה מייצבת את הסימפטומים של המחלה תוך 16 שבועות, מומלץ להפסיק את השימוש בה.

אסתמה הנגרמת על ידי פעילות גופנית

הסימפטומים הכלליים של המטופל ותכנית הטיפול האישית נבדקים על מנת לקבוע האם האסתמה שנגרמת עקב הפעילות הגופנית היא תוצאה של חוסר איזון בטיפול במחלה. במידה שהמטופל מאוזן, יינתנו ההמלצות הבאות:

    • לבצע האימון הגופני באופן מדורג
    • להשתמש במשאף קצר-טווח מסוג אגוניסט של בטא 2 (למשל ונטולין או בריקלין) 10 עד 15 דקות לפני האימון, ושוב לאחר שעתיים של אימון ארוך או בסיומו.
    • לתכנן את התרגול בפעילויות בהן יש פעילות מואצת למשך זמן קצר.
    • להתאמן בסביבה בעלת לחות גבוהה כמו בבריכת שחייה.
    • לנשום דרך האף כדי להימנע מהיפר-ונטילציה (נשימות מהירות מאוד ועמוקות).

לעיתים מטופל המשתמש כבר כטיפול מונע במשאף המכיל קורטיקוסטרואידים כמו בודיקורט או פליקסוטייד אינו מגיב לטיפול כרצוי, ואז ניתן לתת לו תרופה מונעת נוספת מסוג אגוניסט של בטא 2 לטווח ארוך (כדוגמת פורדיל, אוקסיס או סרבנט) או תרופה מסוג אנטגוניסט לרצפטור של לאוקוטריאן (כסינגולייר). אם גם טיפול כזה אינו מניב את התוצאה הרצויה, יומלץ למטופל לפנות למומחה ריאות.

אגוניסטים של בטא 2 נחשבים לסמים אסורים בספורט. לפיכך, ספורטאי מקצועי יצטרך לקבל מהגוף הממשלתי הרלוונטי רשות להשתמש בהם.

אסתמה תעסוקתית

את האבחנה לפיה לוקה מטופל באסתמה תעסוקתית צריך לאשש מומחה.

לפעמים ניתן להחליף או להרחיק ממקום העבודה את החומר שגורם לאסתמה התעסוקתית. במידה ולא ניתן הדבר, מומלץ להחליף את סביבת העבודה בהקדם האפשרי – רצוי תוך שנה מהופעת סימפטומים גלויים של המחלה.

להיות בהריון עם אסתמה

השינויים הרבים המתרחשים בגופה של אשה הרה לא פסחו גם על התבטאות האסתמה בהן, ונשים הרות רבות מדווחות שהסימפטומים שלהם משתנים בזמן ההריון. לא ברור בדיוק אלה תהליכים מעורבים בדבר.

מחקרים הראו כי שליש מהנשים בהריון חוו שיפור באסתמה שלהם, בקרב שליש המחלה החמירה, ואצל השליש השלישי המצב לא השתנה.

הסימפטומים החמורים ביותר של אסתמה שנצפו בקרב נשים בהריון היו בין השבוע ה-24 וה-36 של ההריון. הסימפטומים נחלשים באופן משמעותי במשך החודש האחרון של ההריון. רק 10% מכלל הנשים חוות תסמיני אסתמה במשך הלידה, וסימפטומים אלה נשלטים בדרך כלל על ידי שימוש במשאף לטווח קצר מסוג אגוניסט של בטא 2.

הטיפול באסתמה בזמן ההריון זהה לטיפול לפני ההריון. התרופות לאסתמה הוכחו כבטוחות לשימוש במשך ההריון וגם בזמן ההנקה.

יוצאת מכלל זה היא התרופה מסוג אנטגוניסט לרצפטור של הליאוקוטריאן, סינגולייר. אף שאין הוכחה שתרופה זו מזיקה במשך ההריון וההנקה, אין מספיק עדויות לכך שהתרופה בטוחה בהשוואה לתרופות אסתמה אחרות. אף על פי כן, הואיל המשך הטיפול בה מסוכן פחות ליולדת ולילד מאשר מסכנת אותם אסתמה לא מבוקרת, עשוי הרופא המטפל עשוי להמליץ על המשך הטיפול בה.

עישון בזמן הריון מסכן את היולדת ואת העובר. העישון מגדיל את הסיכוי להתקפי אסתמה חמורים, שיכולים להוביל לסיבוכים כמו לידה לפני הזמן ומשקל לידה נמוך, ואפילו מוות לוולד. העישון במשך ההריון גם מגדיל את הסיכוי שהילוד יפתח אסתמה כתוצאה מהלידה המוקדמת או מהלידה במשקל נמוך.

 

על אשה הרה מעשנת להפסיק לעשן לאלתר.

התקפי אסתמה

הטיפול בדרך כלל כולל נטילת מנות גבוהות יותר של אחת או יותר מהתרופות המקלות, כונטולין או בריקלין (אגוניסט של בטא 2). אם מסלימים הסימפטומים של התקף האסתמה יש צורך באישפוז בבית חולים, שם יינתן טיפול המשלב חמצן, אגוניסטים של בטא 2 וסטרואידים בטבליות, על מנת לייצב את האסתמה.

רפואה משלימה

חולה אסתמה המעוניין לקבל טיפול מתוך מגוון הטיפולים שמציעה הרפואה המשלימה צריךליידע את הרופא המטפל לפני התחלת הטיפולים. בכל מקרה, עליו להמשיך ליטול את התרופות לטיפול באסתמה יחד עם הטיפול המשלים ולא להפסיק את השימוש בהן.

הטיפולים המשלימים כוללים:

    • רפואה סינית מסורתית.
    • אקופונקטורה.
    • מיינן (מכשיר חשמלי המשחרר לחלל האוויר יונים שליליים ובכך מעשיר את האוויר, בעיקר בתנאי יובש).
    • שיטת אלכסנדר (שיטה שנועדה לשנות את הדרך בה אדם מתנועע).
    • הומיאופתיה.
    • תרגילי נשימה, כולל יוגה ותיקון דפוסי נשימה, שישפרו את הזרמת החמצן לרקמות השונות.
    • תוספי מזון.
    • חדר מלח (חדר סטרילי ממוזג שיש בו אבני מלח וסלעים המאפשרים מצב של יובש בחדר. השהייה בחדר מלח עשויה להביא להקלה בסימפטומים של המחלה).

יצויין, כי אין כל הוכחה מדעית לכך שהטיפולים הללו יעילים באורח יוצא דופן לטיפול באסתמתים, כיוון שגם אנשים רבים שאינם לוקים במחלה נושמים באופן בלתי יעיל. ואולם, תרגול של דפוסי הנשימה יביא להגברת כניסת החמצן לרקמות ויתמוך בהרפיית השרירים אצל כל אדם, כך שתרגול כזה, החשוב במיוחד לחולי אסתמה, מתאים לכולם.

מניעה

עם גורמי הסיכון של אסתמה נמנים נטייה גנטית ללקות בה, שעליה אין כל אפשרות להשפיע, אך גם הרגלי תזונה וחיים ומניעים סביבתיים שבחלקם ניתן לשלוט ואת השפעת חלקם ניתן למתן.

המפתחות העיקריים למניעת התקפים אצל מי שסובלים מהנטייה ללקות בהם הם הימנעות מגורמי סיכון, שימוש מושכל בתרופות לאסתמה, שמירה על משקל גוף תקין (המושג על-ידי פעילות גופנית) ותזונה בריאה ומאוזנת.

הימנעות מגורמי סיכון

רצוי לזהות את גורמי הסיכון המעוררים את מחלת האסתמה. על חלק מגורמי הסיכון, כמו למשל תנאי האקלים, מידת זיהום האוויר וקיום נגיפים בו, קשה לשלוט. מאידך גיסא, ניתן לנסות ולהימנע מחשיפה לגורמים כקרדית אבק הבית, קשקשת, הפרשות בעלי חיים ועשן סיגריות.

עישון

השילוב של עישון ואסתמה עלול להחמיר את התקפי האסתמה ולהגדיל תדירותם. כמו כן, העישון מפחית מיעילות התרופות המטפלות באסתמה.

המעשנים, מוטב שיפסיקו לעשן. לאסתמתים שאינם מעשנים, מומלץ להמנע במידת האפשר מחשיפה לעשן סיגריות.

שמירת משקל, תזונה והתעמלות

שמירה על משקל גוף תקין מסייעת למנוע את החמרת האסתמה. על משקל תקין ניתן לשמור בעזרת תזונה בריאה ופעילות גופנית קבועה.

התזונה המומלצת תהיה:

    • דלת שומן.
    • עשירה בסיבים תזונתיים.
    • עתירת פירות וירקות (5 מנות ליום).
    • בעלת רכיב של דגנים מלאים.

מומלצת פעילות גופנית של 30 דקות ביום, בדרגת עומס בינונית, לפחות 5 פעמים בשבוע. בתום הפעילות קצב הלב עולה ויש תחושה קלה של חוסר נשימה. כאשר האסתמה מאוזנת היטב, פעילות בדרגת קושי בינונית אינה מהווה בעיה.

חיסונים

לאנשים הלוקים באסתמה קשה מומלץ להתחסן כנגד וירוס השפעת וכנגד דלקת ריאות. החיסונים תורמים להפחתת הסיכונים ולמניעת סיבוכים של אסתמה.

קבוצות סיכון

ישנם מספר מצבים רפואיים המחמירים אסתמה וטיפול בהם יפחית השפעותיה.עם המצבים הללו נמנים:

    • ריניטיס: דלקת באף הנובעת מזיהום, למשל מהתקררות או כתוצאה מחשיפה לאלרגן כמו פולן. הסימפטומים השכיחים: התעטשויות, אף סתום, נזלת, גירויים באף, בעיניים ובגרון.
    • סינוזיטיס: דלקת בחללי האוויר של עצמות הלחיים והמצח (סינוסים). הסימפטומים השכיחים: כאב המסלים בעת הנעת הראש, אף סתום, נזלת וחום גבוה.
    • ריפלוקס: החזר של חומצת קיבה אל הוושט. הסימפטומים השכיחים: צרבת (תחושת שריפה מאחורי עצם החזה), כאבי בטן ונפיחות.
    • דום נשימה (Sleep apnea): הפרעת שינה בה אדם מפסיק לנשום למספר שניות במהלך השינה עקב חסימה בדרכי הנשימה העליונים. הסימפטומים השכיחים: עייפות וחוסר ריכוז במשך שעות הערות, ונטייה להתעורר תכופות במהלך השינה. לעיתים אנשים הלוקים בתסמונת זו אינם מודעים לה.

סיבוכים

איכות חיים

אסתמה שאינה מאוזנת כראוי עלולה לגרוע משמעותית מאיכות החיים.

היא עלולה לגרום:

    • עייפות.
    • תפקוד ירוד או היעדרות מהעבודה.
    • בעיות פסיכולוגיות הכוללות לחץ, חרדה ודיכאון.

אם מטופל חש שיש פגיעה ממשית באיכות חייו, עליו לגשת לרופא המשפחה ולבחון עימו את תכנית הטיפול על מנת להגיע לאיזון טוב יותר של המחלה.

סיבוכים נשימתיים

במקרים נדירים, אסתמה עלולה להוביל למיספר סיבוכים נשימתיים רציניים, ובהם:

    • דלקת ריאות (זיהום בשקי האוויר הקטנים שבקצה צינורות הנשימה שבריאות, הנגרם לרוב על ידי חיידקים).
    • התמוטטות של חלק או של כל הריאה.
    • כשל נשימתי (מצב שבו רמות החמצן בדם יורדות לשפל נמוך ומסוכן, או שרמות הפחמן הדו-חמצני עולות לרמה גבוהה ומסוכנת).
    • מצב אסתמאטיכאסי (התקפי אסתמה חמורים שלא מגיבים לטיפול).

כל הסיבוכים האלה עלולים להיות קטלניים וודורשים טיפול רפואי דחוף.

מקרי מוות בישראל

כ-200 מקרי מוות נגרמים בשנה כתוצאה מהתקף אסתמה קשה.