29 מאי 2017 ד' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  01.09.2009  באדיבות ה 

אסתמה (קצרת) - מידע רפואי

Asthma

לחיות עם אסתמה

הגורמים לאסתמה עדיין אינם ידועים במלואם וסבורים שמדובר בשילוב של גורמים
גנטיים
(תורשתיים) וסביבתיים. במקרים רבים האסתמה עוברת בתורשה אולם רק גורמים סביבתיים משפעלים עלולים לגרום להתקף שלה.
מחלת האסתמה יכולה להחמיר או להשתפר בזמנים שונים. במהלך תקופות מסוימות חולה האסתמה עלול לחוות סימפטומים של המחלה אולם רוב הזמן ולעיתים אפילו במשך שנים הוא עשוי להרגיש טוב. ניתן לנקוט במספר צעדים בכדי לסייע לייצוב המחלההכוללים טיפול עצמי, שמירה על אורח חיים בריא והימנעות מגורמי סיכון.

טיפול עצמי

טיפול עצמי מהווה חלק איטגרלי של חיי היום יום ומטרתו לקיחת אחריות של המטופל על הבריאות שלו תוך קבלת עזרה מהצוות המקצועי. טיפול עצמי כולל ביצוע כל המטלות הנדרשות בכדי להשאר בכושר ולשמור על בריאות גופנית ומנטלית תקינה, למנוע חולי ולדאוג יותר לעתיד בטווח הרחוק יותר. כל אלו מובילים לחיים ארוכים יותר,עצמאיים עם פחות מצבים של
כאב
, דכאון ועייפות.
הטיפול העצמי כולל :

הקפדה על קבלת טיפול תרופתי

אנשים רבים הלוקים במחלה נמנעים מלקבל טיפול מסיבות שונות ועקב כך מחלתם אינה מאוזנת ועלולים להיגרם סיבוכים או החמרה מסכנת-חיים.
חולים נמנעים מקבלת טיפול תרופתי הואיל ו:
  • רוב הזמן הם "מרגישים טוב".
  • הם אינם מבינים את חומרת התוצאות העלולות להיות להימנעות מטיפול.
  • הם אינם רוצים להרגיש חולים או להחשב לחולים.
  • הם חווים קושי פיזי להשתמש במשאפים.
  • הם אחוזי פחד נטול בסיס משימוש במשאפים המכילים סטרואידים ומהווים חלק מהטיפול הקבוע.
 

ביקורת שגרתית

הקפדה על בקורת שגרתית אצל הרופא המטפל היות שאסתמה היא מצב ארוך טווח (כרוני). ככל שחולה האסתמה מקפיד יותר על קשר עם הרופא המטפל, כך גדל הסיכוי שהסימפטומים של המחלה יישארו מיוצבים.

עישון

עישון וחשיפה לעשן מגבירים באופן ניכר את הסיכון להתקפי אסתמה, לפגיעה קבועה
בדרכי הנשימה
ולחוסר יעילות של חלק מהתרופות לטיפול באסתמה.
על חולים המעשנים להפסיק לעשן לאלתר.
חולים שאינם מעשנים בעצמם, מומלץ שימנעו ככול האפשר מחשיפה לעשן סיגריות או לעשן הנפלט מכלי רכב.

חיסונים

לאנשים הלוקים באסתמה קשה מומלץ להתחסן נגד וירוס השפעת וכן נגד
דלקת ריאות
הנגרמת על ידי
חיידקים
. החיסונים תורמים להפחתת הסיכונים להתפתחות סיבוכי אסתמה.
חשוב מאוד שחולה אסתמה ישמור על אורח חיים מאוזן ולא יהסס לפנות לטיפול רפואי כאשר תדירות התקפיו עולה, ובכלל בהתרחש כל החמרה שהיא.

שמירת משקל, תזונה ופעילות גופנית

שמירה על משקל גוף תקין מפחיתה את ההסתברות לפריצת התקף אסתמה. שמירה על משקל תקין מצריכה הקפדה על תזונה בריאה וביצוע פעילות גופנית באופן סדיר.
התזונה המומלצת תהיה:
  • דלת שומן.
  • עשירה בסיבים תזונתיים.
  • עשירה בפירות וירקות (5 מנות ליום).
  • בעלת רכיבים של דגנים מלאים.
 
בנוסף, על חולה האלרגי למיני מזונות (למשל חלב פרה, ביצים, דגים, מוצרים המכילים שמרים דוגמת יוגורט ובירה, אגוזים צבעי מאכל וחומרים משמרים שונים) להקפיד שלא לצרוך מהם, אפילו לא כזית.

הימנעות מגורמי סיכון

התקף אסתמה נגרם כאשר גופנו נחשף לחומרים שהוא רגיש אליהם (אלרגנים) הגורמים להפעלת מערכות ההגנה של הגוף (מערכת
החיסון
).
הפעלת מערכת החיסון של חולה אסתמה תוביל לתהליך דלקתי בצינורות הנשימה שלו, ועל כן מומלץ לחולה כזה להימנע ככל האפשר ממגע עם הגורמים העלולים לגרום להתקף.
חשוב להקפיד על קיום אורח חיים נכון (המותאם לכל מטופל והמושתת על הימנעות מגורמי סיכון) בנוסף על ההסתייעות בטיפול תרופתי.

לא לשטיחים, לא לעשן ולא לעוד כמה דברים

דוגמאות לפעולות פשוטות שראוי לנקוט במטרה להפחית הסתברות להתקף אסמתי:
  • יש להקפיד על צמצום המגע עם שיער בעלי חיים ופולן (אבקני פרחים), כאשר קיימת אלרגיה אליהם. מומלץ לרחוץ את הידיים לאחר מגע עם חומרים אלה.
  • יש להימנע מאכילת מזון שאליו קיימת אלרגיה (אין לטעום ממנו אפילו כזית).
  • יש להימנע ממגע עם עשן סיגריות או עשן הנפלט מכלי רכב.
  • יש להימנע ממגע עם כל חומר אחר שידועה אלרגיה אליו, בבית כמו גם בסביבת העבודה (אחות מעבדה עשוייה, למשל, להיות אלרגית ללטקס, או עובד מאפייה – לקמח. על מנת לברר רגישויות אלו, מומלץ לערוך מבחני אלרגיה שאליהם מפנה הרופא המטפל).
 

מה כן?

  • הואיל ואוויר קר ויבש (גם כתוצאה משימוש במזגן) מחמיר מצב של אסתמה, ניתן להשתמש במכשיר אדים חמים או קרים לייצור סביבה לחה יותר. קיימים אפילו מכשירי אדים קרים אשר מסוגלים לספוח את האבק.
  • מומלץ לנקוט פעולות שתבאנה להפחתת כמות קרדית אבק הבית בסביבות שבהן שוהה חולה האסתמה (למשל, על-ידי כיסוי למזרנים, שימוש בשואבי אבק עם מסנני אלרגיה, המרת שטיחים – ובפרט שטיחים מקיר לקיר, וילונות וכיסויי מושבים העשויים בד צובר אבק, בפתרונות חלופיים, וכיו"ב).
 

מיתוס: "פעילות אירובית לא טובה לחולי אסתמה"

היגד זה אינו בהכרח נכון ולעתים אף שגוי. ביצוע פעילות גופנית אירובית בדרגת עומס בינונית (הליכה נמרצת, רכיבה על אופניים ושחיה) במשך 30 דקות לפחות 5 פעמים בשבוע, דווקא תתרום למניעת התפתחות התקף אסתמתי. אומנם, בתום הפעילות יואץ
קצב הלב
ותהייה תחושה קלה של קוצר נשימה, אולם זו תופעה נורמלית.

האם ייתכן שהתקף אסתמה ייגרם כתוצאה מפעילות גופנית (Exercise Induced Asthma)?

כן, אך ברוב המקרים נובעת פריצתו של התקף אסתמה במהלך פעילות גופנית או זמן קצר לאחריה מהעובדה שהחולה אינו מקבל את הטיפול התרופתי המיטבי עבורו ולפיכך מחלתו אינה מאוזנת.
מידת הסבירות להתפתחות התקף הנובע מפעילות גופנית תלויה במספר גורמים:
  • מידת המאמץ הכרוכה בפעילות. פעילויות מסוימות עלולות להיות גורם משפעל להתקף אתסמה ביניהן ריצות למרחקים ארוכים. פעילויות מומלצות כוללות משחקים קבוצתיים כמו כדורגל בהם המשחק מאופיין בהתפרצויות קצרות ובהפסקות ביניהן.
  • הטמפרטורה ושיעור הלחות של האוויר הנשאף בסביבת הפעילות. שחייה בבריכה מחוממת הינה פעילות מומלצת עבור חולי אסתמה, אולם שחייה במים קרים עלולה לגרום להתקף אסתמה (המחקרים מראים שאוויר קר ויבש עלול לגרום להתפתחות התקף).
  • משך הזמן שחלף מנטילת התרופות בפעם האחרונה.
 

התקף לאחר אימון חרף איזון של המחלה

במקרים שבהם בכל זאת חווים מטופלים שמחלתם מאוזנת התקף אסתמה במהלך פעילות גופנית או זמן קצר לאחריה, עשוי הרופא המטפל להמליץ למטופל:
  • להשתמש במשאף בעל טווח קצר מסוג אגוניסט של בטא 2 (למשל ונטולין או בריקלין) 10 עד 15 דקות לפני האימון, ושוב לאחר שעתיים של אימון ארוך, או בסיום האימון.
  • לתכנן את רצף הפעילות כך שפעילויות נמרצות (למשל ריצה מהירה) תבוצענה במשך זמן קצר ככול האפשר.
  • להתאמן בסביבה בעלת לחות גבוהה, כמו בבריכת שחייה.
  • לנשום דרך האף כדי להימנע מהיפר-ונטילציה (נשימות מהירות מאוד ועמוקות הגורמות לתחושת ערפול).
 
בקרב הספורטאים המקצועיים אסתמתים רבים, שפעילותם אינה מביאה אותם לידי התקף, בעיקר לאור ההקפדה שלהם על השימוש במשאף לפני הפעילות הגופנית.

שיפור דפוסי נשימה בעזרת יוגה

אצל חולי אסתמה נמצא את דפוסי הנשימה הבאים:
  • נשימת חזה עליונה בלבד: נשימה שנעזרת רק בחלקים העליונים של הריאות ללא שימוש בסרעפת שהיא שריר הנשימה המרכזי. נשימה שטחית ומהירה זו ועלולה לגרום למצבי לחץ אך גם להיגרם על ידם.
  • קושי בנשיפה: תסמין של מחלת האסתמה הנובע מהיצרות של הסימפונות בדרכי הנשימה. כאשר כמות האוויר הננשפת קטנה מדי, גם כמות האוויר החדש העשיר בחמצן הנשאפת מצטמצמת באורח מזיק.
  • החזקת אוויר: התופעה מתרחשת באופן בלתי מודע בסוף שאיפת האוויר לריאות ועקב כך מקשה על הוצאת אוויר מהן.
  • נשימה דרך הפה ולא דרך האף: בנשימה כזו לא מסוננים מהאוויר הנשאף חלקיקים מזיקים המצויים בו ולא מתבצעת התאמה של טמפרטורת ומידת לחות האוויר הנשאף לאלו הדרושים לגוף. גם השליטה בקצב הנשימה דרך הפה טובה פחות – נשימות דרך הפה תהיינה מהירות ושטחיות יותר מנשימות דרך האף.
 
הפעילות הגופנית של יוגה, כמו גם תנוחות היוגה (אסאנות) ותרגילי הרפייה, מציעים לחולי אסתמה כלים רבים לשיפור דפוסי הנשימה, בצד מעלות רבות נוספות. דפוסי נשימה יעילים יביאו להגברת ההזרמה של חמצן לרקמות ויתמכו בהרפיית השרירים.
שילוב של תזונה בריאה עם יוגה, על-פי תוכנית אישית מותאמת, ישפר את תפקוד החולה.