דלקת כליה ואגן הכליה (פיאלונפריטיס) - מידע רפואי

פיאלונפריטיס הוא השם הרפואי לזיהום בכליות. ניתן לפתח פיאלונפריטיס בכל גיל, בכליה אחת או בשתיהן. נשים לוקות בפיאלונפריטיס, שאינה שכיחה במיוחד, יותר מאשר גברים.

בגוף יש שתי כליות, אחת בכל צד של הבטן. כל כליה מייצרת שתן אשר מנוקז באמצעות צינורית הנקראת שופכן אל תוך שלפוחית השתן. השתן נאגר בשלפוחית ומרוקן משם מהגוף.

פיאלונפריטיס מתרחש על-פי-רוב כאשר חיידקים נודדים מהשלפוחית דרך השופכנים אל הכליות. זה עלול לקרות כאשר יש לכם ציסטיטיס (דלקת שלפוחית השתן), אך גם בנסיבות אחרות.

תסמיני הפיאלונפריטיס מתפתחים בדרך כלל תוך שעות אחדות אך הם יכולים גם להופיע באופן פתאומי. עם הסימפטומים נמנים:

• כאב בגב התחתון, בצד אחד או בשני הצדדים.
• חום.
• רעד.
• הרגשת מחלה.
• הקאות.
• שלשולים.
• דם בשתן.
• עכירות וצחנה בשתן.
• כאב בזמן מתן שתן.
• צורך לתת שתן באופן תכוף מהנורמלי.

לילדים עם פיאלונפריטיס עלולים להיות לפעמים פרכוסים.

לעיתים לא יופיע אף אחד מתסמינים ספציפיים אלה והסימפטום היחיד תהיה תחושה כללית רעה.

אנשים עם זיהומי כליה חוזרים עלולים לפתח פיאלונפריטיס כרוני. על-פי-רוב יתרחש הדבר רק אם הם סובלים מבעיה אחרת בכליות, הגורמת לזיהומים נשנים, כמו אבנים גדולות. הסימפטומים של פיאלונפריטיס כרונית דומים בדרך כלל לאלה שפורטו קודם אך הינם חמורים פחות. בנוסף, חום הגוף יכול לעלות ולרדת, או לא.

רוב הזיהומים בכליה נגרמים על-ידי חיידקים המגיעים לכליות כתוצאה מזיהום בשלפוחית, כמו למשל ציסטיטיס. לרוב לא יתפתח זיהום כלייתי אצל חולי ציסטיטיס, אך החיידקים הגורמים לציסטיטיס עלולים לעתים לעלות במעלה השופכן ולזהם את הכליות בכל זאת.

זיהומים מסוימים בכליה מתפתחים ללא קשר לזיהום בשלפוחית, כתוצאה ממגוון גורמים. אבן בכליה עלולה למנוע מהשתן לזרום באופן חופשי, ולתחילת התרבותם של חיידקים בשתן החסום. מצב דומה יכול להגרם כתוצאה מחסימה באחד השופכנים.

לעיתים, חיידקים עלולים להגיע לכליות גם דרך זרם הדם.

רופא המשפחה יכול לאבחן פיאלונפריטיס לפי הסימפטומים. כדי לאשש את האבחון הוא יבקש מכם דגימת שתן אשר תיבדק כדי לברר מה גרם לזיהום. ייתכן שהרופא יורה גם על ביצוע בדיקת דם, כדי לבדוק הימצאות חיידקים בדם.

במרבית המקרים אלו תהיינה הבדיקות היחידות שתזדקקו לבצע, אבל במצבים מסוימים תבוצענה בדיקות נוספות כצילום רנטגן, סריקת MRI (תהודה מגנטית גרעינית) או סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת).

כאשר הרופא חושד שהפיאלונפריטיס שלכם נגרמת על-ידי אבן בכליה או בעיה מבנית בכליה, או במידה שאתם לא מגיבים לאנטיביוטיקה תוך 48 שעות, אפשר שתצטרכו להיסרק. בדיקות נוספות עשויות להידרש עבור גברים או ילדים עם פיאלונפריטיס, מאחר שמצב זה שכיח פחות אצלם.

הטיפול השכיח בפיאלונפריטיס כולל מתן אנטיביוטיקה המסלקת את הזיהום. אם יש חשד לזיהום בכלייתכם, הרופא ירשום לכם אנטיביוטיקה באופן מיידי, עוד לפני שיקבל את תוצאות בדיקת השתן שלכם.

משככי כאבים דוגמת פרצטמול או איבופרופן עשויים להקל על הכאבים שאתם חשים ולהפחית את הטמפרטורה במידה שעלה חום גופכם. איבופרופן לא מומלץ אם יש לכם היסטוריה של אסתמה, מחלת כליות או כבד. הרופא ירשום לכם משככי כאבים חזקים יותר בעת הצורך.

עליכם לשתות הרבה! אם אינכם סובלים ממחלה שמונעת מכם לשתות כמות גדולה של נוזלים, כמו אי-ספיקת לב, יכלול הטיפול צריכה של לפחות 2 ליטר מים ביום.

ברוב המקרים אנטיביוטיקה תחסל את הזיהום, אבל אשפוז בבית חולים יידרש, אם:

• הזיהום חמור.
• הזיהום אינו מגיב במהירות לאנטיביוטיקה.
• אתם בסכנת התייבשות כתוצאה מהקאות או מהליכה תכופה לשירותים.
• אתם חלשים או יש לכם בעייה רפואית אחרת, כמו סוכרת, המצריכה אישפוז.

בבית החולים, תינתן לכם אנטיביוטיקה ישירות לווריד. אופן נתינה זה מבטיח כי תפעל במהירות המירבית. אפשר שיינתנו גם אינפוזיה או עירוי (הזרקת נוזל ישירות לוריד) כדי לוודא שאתם מקבלים מספיק נוזלים.

אם הבדיקות תראנה שהזיהום בכליה הוא כתוצאה מאבן בכליה, חסימה של השופכן או פגם אחר, ייתכן שתזדקקו לניתוח.

רוב האנשים שהכליות שלהם היו תקינות לפני שלקו בפיאלונפריטיס, יחלימו החלמה מלאה אם טופלו באופן מיידי.

פיאלונפריטיס עלול לגרום למורסה (אבצס), חלל מלא במוגלה, בכליה. לעתים ניתן להוציא מוגלה זו רק בניתוח.

לפעמים, ובפרט אם עוכב הטיפול בזיהום, עלולים חיידקים מהפיאלונפריטיס להיכנס לזרם הדם. הדבר עלול לגרום להתפתחות אלח דם (ספסיס או ספטיסמיה) – מצב מסוכן מאוד שיכול להיות קטלני.

אם יש לכם מחלת כליות, עלולים להיות לכם זיהומים חוזרים ונשנים בכליה, ועלולות להיגרם הצטלקויות ונזק קבוע בכליות. רופא המשפחה ייעץ לכם על הדרך הטובה להתמודד עם המצב. סביר שימליץ על נטילה יומית של אנטיביוטיקה בכמות קטנה, כדי למנוע את הזיהומים.