07 דצמבר 2016 ז' כסלו תשע"ז
מעודכן לתאריך  06.06.2012 

שברי מאמץ

(Stress fractures)

טיפול

הטיפול בשברי מאמץ תלוי בחומרתם, במיקום השברים ובאילוצים כמו המהירות בה נדרש המטופל לשוב לפעילות.

טיפול עצמי

מרכיב חשוב בטיפול הוא זמן מספק להחלמה של העצם. לעיתים ידרשו מספר חודשים ואף למעלה מכך. טיפול עצמי בשברי מאמץ כולל:
  • מנוחה. פעמים רבות ימליץ הרופא להימנע מנשיאת משקל על הרגל הכואבת. יש להישמע להוראות הרופא ולשוב לפעילות שגרתית אך ורק כאשר הוא יאפשר זאת.
  • קירור המקום. מומלץ להניח שקיות עם קרח על האזור בו מורגש
    הכאב
    . בדרך כלל יומלץ על שלוש עד ארבע פעמים ביום למשך עשר דקות בכול פעם. קירור המקום מסייע להפחית את הנפיחות ומקל על הכאב.
  • חזרה איטית לפעילות. לאחר קבלת אישור מהרופא יש לחזור לפעילות בהדרגה. מומלץ להתחיל מפעילויות שלא מערבות נשיאת משקל כמו שחייה ולהתקדם בהדרגה עד לפעילות שגרתית מלאה. חזרה לפעילויות שדורשות מאמץ רב כמו ריצה צריכה להיות הדרגתית תוך כדי עליה זהירה במשך ובעוצמת הפעילות.
 

תרופות

ניתן להשתמש בתרופות שמכילות פאראצטמול (אקמול, דקסמול) לשיכוך הכאב.
קיימים מחקרים לפיהם נטילת תרופות כמו איבופרופן (אדוויל, נורופן) ונפרוקסן עלולה לפגוע בתהליך ההחלמה של העצם ולכן הן אינן מומלצות במקרה זה.

אביזרים

לעתים יומלץ על שימוש בקביים או בסד מיוחד על מנת למנוע נשיאת משקל על הרגל הפגועה. במקרים קשים במיוחד עשוי הרופא לאסור לחלוטין כל דריכה ואף לגבס את הרגל למטרת קיבוע.

ניתוח

אף שזה אינו טיפול שכיח, סוגים מסוימים של שברי מאמץ עלולים לחייב ניתוח על מנת להבטיח החלמה מלאה, בפרט כאשר מדובר בשברים באזורים בעלי אספקת דם מועטה.