כאב בעצם השוקה - מידע רפואי

כאב בעצם השוקה (בלעז, 'שין ספלינט') הוא כאב בקדמת או בצד הרגל התחתונה, דהיינו בשוק, הנגרם בעקבות פעילות גופנית. המונח הרפואי לתופעה הוא 'תסמונת עומס פנימי של עצם השוק' (Medial Tibial Stress Syndrome).

כאב בעצם השוקה עלול להופיע במהלך או לאחר פעילות גופנית מאומצת כגון ריצה או פעילות הכרוכה בעצירות והאצות פתאומיות, לרבות כדורסל, כדורגל או טניס.

הכאב מורגש לאורך עצם השוק הנקראת טיביה (tibia). עצם זו נמצאת בחלקו הפנימי של השוק. הכאב לרוב עמום בתחילה, אך אם מתעלמים

ממנו וממשיכים להתאמן הוא עלול להחמיר עד כדי חוסר יכולת לבצע כל פעילות גופנית.

כאב בעצם השוקה מהווה סימן לפציעה של העצם והרקמות הסמוכות ברגל. על מנת למנוע החמרה יש לנוח ולהפסיק לבצע את הפעילות שגרמה לכאב למשך שבועיים לפחות. בזמן זה ניתן לבצע פעילויות שאינן גורמת ללחץ נוסף על השוקיים, דוגמת רכיבה על אופניים או שחייה.

מרבית מקרי הכאב בעצם השוקה ניתנים לטיפול באמצעים ביתיים. הקפדה על נעליים מתאימות ובחירת שגרת אימונים המתאימה ליכולותיו הגופניות של המטופל ימנעו הישנות של התופעה.

במרבית המקרים יתבטא הכאב בעצם השוקה ברגישות ובאי נוחות לאורך החלק הפנימי התחתון של הרגל. תיתכן גם נפיחות קלה.

תחילה יופיע הכאב אך ורק בזמן פעילות גופנית מאומצת אך עם הזמן, ללא טיפול מתאים, יחמיר הכאב ויהפוך כרוני (מתמשך).

מתי יש לפנות לרופא?

מומלץ לפנות לייעוץ רפואי במקרים בהם מנוחה, קירור המקום באמצעות קרח ונטילת משככי כאב הנמכרים ללא מרשם רופא, לרבות איבופרופן (נורופן, אדוויל), אינם משיגים הקלה.

יש לפנות לקבלת סיוע רפואי דחוף במקרים הבאים:

• כאב חמור בשוק לאחר נפילה או תאונה.
• אם השוק חמה ונפוחה.
• נפיחות בקדמת השוק ההולכת ומחמירה.
• הכאב מופיע גם בזמן מנוחה.

כאב בעצם השוקה נגרם עקב עומס יתר על העצם ועל רקמות החיבור הקושרות בין השרירים לבין עצמות הגוף. עומס יתר עלול להיגרם בזמן פעילות גופנית מאומצת שהגוף אינו רגיל לבצע, לרבות ריצה למרחקים ארוכים, ריצה במורד או לאורך משטח משופע, פעילות הכרוכה בעצירות ובהאצות פתאומיות (לדוגמה, בזמן משחק כדורסל או טניס) ואף עקב נעילת נעליים בלויות שאיבדו את יכולתן לבלום זעזועים.

כל אלו גורמים להפעלת לחץ על הרגליים, בעיקר כאשר הפעילות מבוצעת על גבי משטח קשיח אשר תורם לפגיעה בעצם וברקמות הסובבות אותה.

מנגנון הפציעה אינו ברור אך ייתכן שמתפתחים קרעים קטנים בקרום שבין שתי עצמות השוק או ששברים קטנים נוצרים על פני השטח של עצם השוק.

גורמי סיכון

גורמי סיכון לכאב בעצם השוקה כוללים:

• ריצה (בעיקר אצל אנשים שזה אך החלו לרוץ).
• ריצה על משטח קשיח או במדרון.
• עליה ברמת המאמץ של הפעילות הגופנית באופן שאינו הדרגתי.
• נעילת נעליים לא מתאימות או שחוקות שאינן תומכות בכף הרגל.
• משקל עודף הגורם לעומס יתר על הרגליים.
• כפות רגליים שטוחות ('פלטפוס') או כפות רגליים הנוטות פנימה. מצבים אלו מפעילים לחץ גבוה מהתקין על הרגל התחתונה.
• קרסוליים חלשים או גיד אכילס מתוח (זוהי הרצועה שמחברת בין עצם העקב לשרירי השוק).

כאב בעצם השוקה מאובחן לרוב על סמך תאורו של המטופל וכן באמצעות בדיקת הגפה הפגועה.

במהלך הבדיקה ינסה הרופא לעמוד על סיבות נוספות שיכולות להסביר את הכאב, כגון:

• זרימת דם ירודה לרגל התחתונה.
• שברים זעירים בעצם השוקה (שברי מאמץ).
• שריר בולט שאינו במקומו (בקע שריר).
• נפיחות של שרירי הרגל הלוחצים על עצבים וכלי דם באזור (מצב המכונה 'תסמונת המדור', compartment syndrome).
• בעיה בעצב בגב התחתון (מצב שנקרא רדיקולופתיה, radiculopathy).

במידת הצורך יפנה הרופא את המטופל לאורתופד (רופא מומחה במערכת השרירים והשלד)

מנוחה והחלמה

לרוב מושגת החלמה מלאה מכאב בעצם השוקה לאחר מנוחה במשך שבועיים ימים לפחות. יש להימנע מכל פעילות הגורמת לכאב, לנפיחות או לחוסר נוחות. בתקופה זו אין לרוץ או לבצע פעילויות הכרוכות בעצירות ובהאצות פתאומיות.

עם זאת, אין צורך לוותר על פעילות גופנית. ניתן לבצע פעילויות בעצימות נמוכה לרבות שחייה, רכיבה על אופניים והליכה. במקרים בהם הכאב גורם לצליעה ניתן לשקול שימוש בקביים עד שניתן לחזור ללכת ללא כאב.

ניתן להקל על הכאב והנפיחות על ידי הרמת הרגל והנחת שקית קרח (עטופה במגבת נקיה) על השוק. יש לבצע פעולה זו במשך 10 דקות מדי כמה שעות במהלך היומיים הראשונים.

על מנת להפחית את הנפיחות מומלץ להרים את הרגל הפגועה מעל לגובה הלב, בעיקר בשעות הלילה. חבישת הרגל באמצעות תחבושת או גרב אלסטית תסייע אף היא. במידה שהכאב מחמיר, האזור מרגיש רדום (תחושת נימול) או מתפתחת נפיחות, יש לשחרר את החבישה.

במידת הצורך ניתן ליטול משככי כאב הנמכרים ללא מרשם רופא דוגמת איבופרופן או פאראצטמול.

במקרים רבים ימליץ הרופא על רכישת נעליים אורתופדיות המתאימות למבנה כף רגלו של המטופל, לאופי פסיעתו ולסוג הפעילות הגופנית אותה הוא נוהג לבצע.

אביזרי תמיכה לקשת כף הרגל עשויים לרפד ולפוגג את המתח והלחץ מעל פני שטח עצם השוקה. אלו ניתנים לרכישה בחנויות מתמחות באורתופדיה. במקרים חמורים יותר עלול להיות צורך במדרסים המותאמים באופן אישי, בהתאם ליציקת גבס הנעשית על כף רגלו של המטופל.

חזרה לפעילות גופנית סדירה

אפשר לחזור לפעילות גופנית סדירה אחרי שבועיים של מנוחה, ורק לאחר חלוף הכאב. חזרה לפעילות מוקדם מהרצוי, טרם החלמה מלאה, עלולה לגרום לכאב כרוני (מתמשך).

יש להגביר את רמת הפעילות בצורה איטית, ולהעלות בהדרגה את משך הריצה או הפעילות. בנוסף, חשוב לבצע חימום ומתיחות לפני תחילת הפעילות. במידה שהכאב חוזר, יש להפסיק כל פעילות באופן מיידי.

מומלץ להתייעץ עם פיזיותרפיסט מומחה בפציעות ספורט בנוגע לתוכנית אימונים הדרגתית, בעיקר כשמדובר בריצה.

ניתן להימנע מכאב בעצם השוקה על ידי שמירה על הכללים הבאים:

• שימוש בנעלי ריצה מתאימות התומכות בכף הרגל. עבור אצנים, מומלץ להחליף נעליים לאחר ריצה לאורך 560-800 קילומטרים.
• שימוש במדרסים בולמי זעזועים או במדרסים התומכים בכף הרגל (בעיקר לאנשים הסובלים מכף רגל שטוחה, 'פלטפוס').
• במידת האפשר, הימנעות מאימונים על גבי משטחים קשיחים.
• בניית תוכנית אימונים הדרגתית.
• ביצוע פעילויות בעלות עצימות נמוכה לרבות שחייה, הליכה או רכיבה על אופניים.
• הוספת אימוני כוח לאימון השגרתי.

מיד עם הופעת כאב קל בעצם השוקה, יש להפסיק כל תוכנית אימון כדי לאפשר החלמה מלאה.