דלקת של כיס השתן (ציסטיטיס) - מידע רפואי

ציסטיטיס היא דלקת המתפתחת בציפוי שלפוחית השתן כתוצאה מזיהום, גירוי או נזק. שני המינים לוקים בה אך היא שכיחה יותר אצל נשים, כיוון שהשופכה (הצינור שמוציא שתן מהשלפוחית החוצה מהגוף) שלהן, שהינה קצרה יותר ופיתחה ממוקם קרוב יותר לפי הטבעת, מועדת יותר להזדהם.

ציסטיטיס נפוצה יותר בקרב נשים הרות, אצל נשים פעילות מינית, ואצל נשים בגיל הבלות (שהפסיקו לקבל מחזור) אך היא יכולה לקרות לכל אשה בכל גיל.

נשים רבות חוות לפחות התקף אחד של ציסטיטיס במהלך חייהן, אך יש נשים הלוקות בדלקת לעיתים תכופות. בפעם הראשונה שיש לך ציסטיטיס עליך להיוועץ ברופא וכן יש לדווח לו אם התופעה מתרחשת יותר מ-3 פעמים בשנה. ילדים וגברים שלקו בציסטיטיס חייבים להבדק אצל רופא המשפחה.

הציסטיטיס, שנדירה יותר בקרב גברים, עלולה להיות גם מסוכנת יותר. הם עלולים ללקות בה בשל זיהום בבלוטת הערמונית (פרוסטטה), חסימה, גידול או בלוטת ערמונית מוגדלת.

בדרך כלל ניתן לטפל במצב במהירות וללא נזק, אך חוסר הנוחות עלול להיות כרוני ומשתק. כמו כן, זיהומים לא מטופלים בשלפוחית השתן עלולים לגרום לזיהומים ולנזק בכליה או בבלוטת הערמונית.

גברים הומוסקסואלים הפעילים מינית מועדים ללקות בציסטיטיס יותר מגברים אחרים.

עם תסמיני הציסטיטיס נמנים:

• כאבים ותחושת צריבה בעת מתן שתן.
• מתן כמויות שתן קטנות חרף הצורך תכוף ודחוף להשתין.
• שתן כהה, עכור, מצחין או מכיל שאריות דם.
• כאב מעל עצם החיק (pubic bone), בגב תחתון או בטן.

נשים מבוגרות לא יחוו אף אחד מהסימפטומים שהוזכרו, אך הן עלולות להרגיש לא טוב באופן כללי ולחוות חולשה וחום גבוה.

גם ילדים עלולים ללקות בציסטיטיס. הם עלולים לחוש חולשה, עצבנות, חוסר תיאבון, הקאות וכאבים בעת מתן השתן.

ראוי לציין שהסימפטומים עלולים להיגרם לאו דווקא על-ידי ציסטיטיס, אלא גם על-ידי מצבים אחרים, כמו:

• מחלות זיהומיות המועברות במגע מיני כמו זיבה וכלמידיה.
• הדבקות בזיהום חיידקי, כמו E. coli
• קנדידיאזיס.
• שימוש במוצרי היגיינה אישיים מבושמים.
• דלקת השופכה (אורתריטיס).
• תסמונת השופכה (נשים בלבד).
• דלקת בלוטת הערמונית (פרוסטיטיס, גברים בלבד).

זיהום חיידקי הוא הסיבה השכיחה ביותר לציסטיטיס. לזיהום חיידקי של שלפוחית השתן עלולים לגרום:

• ריקון לא מוחלט של השלפוחית, שבה יוכלו להתרבות חיידקים (שכיח אצל נשים הרות בגלל הלחץ על אזור האגן).
• כניסה של חיידקים לשופכן, הצינור המנקז שתן מהכליות אל מחוץ לגוף (אצל נשים). מצב זה יכול לקרות בזמן הכנסת טמפון או בעת קיום יחסי מין.
• התפשטות חיידקים מפי הטבעת לשופכן כתוצאה מהרגלי היגיינה לקויים לאחר הפרשת צואה (אי הקפדה על "ניגוב הפוך" אצל נשים).
• נזק הנגרם לשופכן כשמחליפים קטטר.
• חסימה במקום כלשהו במערכת השתן המונעת ריקון מוחלט של השלפוחית.
• בלוטת ערמונית מוגדלת שאינה מאפשרת לשלפוחית להתרוקן לחלוטין (אצל גברים).
• בעיות אחרות בשלפוחית השתן ובכליה.
• סוכרת.
• הפיכת הציפוי הפנימי של השופכן ושלפוחית השתן לדק יותר בגלל חוסר בהורמון אסטרוגן (אצל נשים בגיל הבלות). לציפוי דק זה יש סיכוי רב יותר להפגע ולהזדהם. נשים בגיל הבלות אף מייצרות פחות ריר מסביב לנרתיק ובהיעדר ריר זה לחיידקים יש סיכוי רב יותר להתרבות. נשים בגיל הבלות המקבלות טיפול הורמונלי חלופי, לוקות בציסטיטיס בשכיחות נמוכה יותר.
• נזק פיזי או חבלה הנגרמים מקיום יחסי מין תכופים או נמרצים מדי (אצל נשים). מצב זה מכונה "דלקת שלפוחית השתן של ירח הדבש".
• שימוש בהתקן תוך רחמי למניעת הריון (אצל נשים).

רופא המשפחה יאבחן דלקת של כיס השתן לאחר שיברר מה היו התסמינים שגרמו לכם לפנות אליו. תסמיני דלקת בשלפוחית כוללים צריבה, דחיפות ותכיפות במתן שתן. במקרים שהתסמינים ברורים וקלים, ייתכן שיוצע טיפול ללא צורך בבדיקות נוספות. במידת הצורך יומלץ על ביצוע בדיקות.

בדיקת שתן כללית עשויה להראות תאי דם לבנים המעידים על זיהום, תאי דם אדומים יהיו לעיתים וכן עשויים להראות ניטריטים. ניטריטים הם חומרים הנוצרים בשתן מפירוק חיידקים. נוכחותם בשתן יכולה להעיד על זיהום בדרכי השתן.

תרבית שתן

השתן הוא נוזל סטרילי. צמיחת חיידקים בשתן מעידה על תהליך זיהומי.

בבדיקה זו מדגירים את דגימת השתן על קרקע מזון מיוחד מתאים לצמיחה של חיידקים ו/או פטריות הנמצאים בשתן. על פי מספר מושבות החיידקים שיצמחו ניתן להעריך את מספר החיידקים בתרבית.

חלק חשוב בבדיקה זו הוא ביצוע מבחן רגישות החיידקים לאנטיביוטיקה. מבחן זה מגלה לאיזה אנטיביוטיקה החיידק רגיש וכך ניתן לטפל בזיהום ביעילות המרבית.

רופא המשפחה יוודא שאין לכם מחלת מין כלשהי אשר עלולה לגרום לסימפטומים דומים. הבדיקות הן מהירות וללא כאב. רוב מחלות המין ניתנות לטיפול בקלות בעזרת אנטיביוטיקה.

אם יש לכם דלקת חוזרת ונשנית (מעל 3 פעמים תוך 12 חודשים) ייתכן ותעברו בדיקות נוספות כמו סריקת אולטרה-סאונד, צילומי רנטגן או בדיקה של השלפוחית על-ידי מצלמה המבוססת על סיבים אופטיים (ציטוסקופיה).

• ניתן לקחת משככי כאבים ללא מרשם מסוג פרצטמול (כאקמול, דקסמול) או מסוג איבופרופן (כמו אדוויל) כדי להפחית את חוסר הנוחות (יש להקפיד על קריאת ההוראות ולהיוועץ ברוקח לגבי שימוש בעת הריון).
• שתיית מים מרובה מומלצת לעיתים קרובות כטיפול לציסטיטיס. אין הוכחה שהיא עוזרת לטפל בה, אך צריכת לפחות 2 ליטר מים ליום היא בדרך כלל טובה לבריאות.
• יש להמנע משתיית אלכוהול.
• נטילת תמיסה של נתרן ציטרט או אשלגן ציטרט עשויה להקל על הסימפטומים. תמיסות אלו נמכרות בבית המרקחת ללא מרשם, אבל יש להקפיד על קריאת ההוראות ולהיוועץ ברוקח לגבי שימוש בעת הריון.
• שתיית מיץ חמוציות (cranberries) עשוייה לעזור למנוע מציסטיטיס להתרחש בשנית, ואצל אנשים מסויימים היא אף תביא להקלה בסימפטומים. אף שרק מעט הוכחות תומכות בכך, נהוג לחשוב שמיץ חמוציות עוזר במניעת הידבקות של חיידקים למערכת השתן.
• אל תקיימו יחסי מין עד שהציסטיטיס הבריאה.
• רופא המשפחה עשוי להורות על ביצוע בדיקות מעבדה כדי לשלול גורמים נוספים או לזהות את החיידקים הגורמים לציסטיטיס. כשיודעים באיזה חיידק מדובר, ניתן לרשום את האנטיביוטיקה המתאימה כנגדו.

נשים הלוקות בציסטיטיס תכופות (מעל 3 פעמים בתוך 12 חודשים) צריכות להיוועץ ברופא המשפחה שלהן. חשוב גם לקבוע את התור בתחילת הדלקת ולא לטפל בה בעצמך, שכן קל לטעות ולזהות מצבים אחרים כציסטיטיס.

גברים וילדים עם ציסטיטיס חייבים להיבדק על ידי רופא.

לא תמיד ניתן למנוע ציסטיטיס, אבל ניתן לנסות ולהישמר ממנה על-ידי אימוץ ההמלצות הבאות:

לנשים:

• ודאי שאת נקייה לפני ואחרי יחסי מין.
• הימנעי משימוש בקצף אמבט מבושם, סבון וטאלק באזור אברי המין שלך.
• כשאת הולכת לשירותים, רוקני תמיד את השלפוחית לגמרי.
• אל תתאפקי.
• לבשי תחתונים מכותנה והימנעי ממכנסיים או מג'ינס צמודים.
• הקפידי על כללי היגיינה אישית – ניגוב נכון מתחיל תמיד מקדימה ומתקדם אחורנית ואף פעם לא להפך.
• כשאת מקיימת יחסי מין, השתמשי בלובריקנט כדי למנוע נזק לאזור.
• אחרי קיום יחסי מין, ודאי שאת מרוקנת את השלפוחית בהקדם האפשרי כדי להפטר מחיידקים.

כללי:

אנשים עם קטטרים צריכים לקבל ייעוץ איך להחליף אותם בזהירות כדי להמנע מגרימת נזק לאיזור. היוועצו בעניין זה ברופא או בגורם מוסמך אחר.

ציסטיטיס שכיחה יחסית בקרב נשים הרות לאור הלחץ המוגבר של הרחם על אזור האגן ומערכת השתן.

נשים הרות יטופלו באנטיביוטיקה גם אם אין להן תסמינים, וזאת על מנת למנוע החמרה וסיבוכים. הסימפטומים אמורים להשתפר אחרי היום הראשון לטיפול. אם אין הקלה בסימפטומים יש לחזור לרופא המטפל.

• ניתן לקחת משככי כאבים ללא מרשם מסוג פרצטמול (כאקמול, דקסמול) או מסוג איבופרופן (כמו אדוויל) כדי להפחית את חוסר הנוחות (יש להקפיד על קריאת ההוראות ולהיוועץ ברוקח לגבי שימוש בעת הריון).
• שתיית מים מרובה מומלצת לעיתים קרובות כטיפול לציסטיטיס. אין הוכחה שהיא עוזרת לטפל בה, אך צריכת לפחות 2 ליטר מים ליום היא בדרך כלל טובה לבריאות.
• יש להמנע משתיית אלכוהול.
• נטילת תמיסה של נתרן ציטרט או אשלגן ציטרט עשויה להקל על הסימפטומים. תמיסות אלו נמכרות בבית המרקחת ללא מרשם, אבל יש להקפיד על קריאת ההוראות ולהיוועץ ברוקח לגבי שימוש בעת הריון.
• שתיית מיץ חמוציות (cranberries) עשוייה לעזור למנוע מציסטיטיס להתרחש בשנית, ואצל אנשים מסויימים היא אף תביא להקלה בסימפטומים. אף שרק מעט הוכחות תומכות בכך, נהוג לחשוב שמיץ חמוציות עוזר במניעת הידבקות של חיידקים למערכת השתן.
• אין לקיים יחסי מין עד שהציסטיטיס חולפת.
• רופא המשפחה עשוי להורות על ביצוע בדיקות מעבדה כדי לשלול גורמים נוספים או לזהות את החיידקים הגורמים לציסטיטיס. כשיודעים באיזה חיידק מדובר, ניתן לרשום את האנטיביוטיקה המתאימה כנגדו.