30 מאי 2017 ה' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  10.06.2012 

פריקה

(Dislocation)

גורמים

גורמים אפשריים לפריקה כוללים:
  • פציעות ספורט. פריקת מפרק שכיחה בעיקר בענפי ספורט שכוללים מגע עם שחקנים אחרים או חפצים (דוגמת כדורגל) וכן בענפי ספורט הכרוכים בנפילות או בנחיתות תכופות (סקי, התעמלות קרקע או כדורעף). שחקני כדורסל וכדורגל סובלים לעיתים קרובות מפריקה של מפרקי האצבעות והידיים עקב פגיעות לא מכוונות בכדור, בקרקע או בשחקן אחר.
  • חבלה שאינה קשורה לספורט (בפרט תאונות דרכים). מכה עוצמתית לאזור בו נמצא מפרק כלשהוא במהלך תאונת דרכים או חבלה אחרת היא גורם שכיח לפריקה, בעיקר של מפרק הירך. חגירת חגורת בטיחות מורידה את הסיכון לארועי פריקה בזמן תאונה.
  • נפילה. תיתכן פריקת מפרק בעקבות נפילה. לעתים תלווה פריקת המפרק גם בשבר בעצמות הסמוכות.
 

גורמי סיכון

גורמי סיכון לפריקת מפרק כוללים:
  • מצבים הכרוכים בסיכון מוגבר לנפילה. בזמן נפילה קיים סיכון מוגבר לפריקה, בעיקר אם נופלים בעוצמה על איבר דוגמת הירך או הכתף או אם משתמשים בידיים כדי לבלום את הנפילה. קשישים, שעלולים ליפול עקב חוסר יציבות או נטילת תרופות הגורמות לסחרחורת, נמצאים בסיכון מוגבר לנפילה ולארועי פריקה.
  • נטייה תורשתית. סביב המפרקים יש רצועות וגידים שנועדו לחזק ולייצב את מבנה המפרק. במצבים תורשתיים מסוימים תיתכן גמישות יתר של הרצועות. במקרים אלו, הרצועות ארוכות וגמישות יותר, המפרק מקובע פחות בחוזקה, ולכן הסיכון לפציעה ולפריקה גבוה יותר מאשר אצל שאר האוכלוסייה.