ציסטה בשחלה - מידע רפואי

ציסטה בשחלה היא שקיק מלא נוזל המתפתח בשחלה. זוהי תופעה נפוצה מאד שיכולה להופיע בכל גיל ולרוב אינה גורמת לכל סימפטום.

ברוב המקרים הציסטות אינן מזיקות ונעלמות מעצמן, ללא צורך בטיפול. במקרה של ציסטה גדולה או ציסטה הגורמת לסימפטומים עלול להיות צורך בניתוח להסרתה.

השחלות

לכל אישה זוג שחלות הממוקמות משני צידי הרחם ומהוות חלק עיקרי ממערכת הרבייה הנשית.

לשחלות שני תפקידים עיקריים:

• שחרור ביצית כל 28 ימים בממוצע, כחלק מהמחזור החודשי.
• שחרור הורמוני המין הנשיים אסטרוגן ופרוגסטרון, להם תפקיד חשוב בתהליכי הרבייה הנשיים.

סוגי ציסטות בשחלה

ישנם שני סוגים עיקריים של ציסטות בשחלה:

• ציסטה תפקודית (Functional ovarian cyst). זהו הסוג הנפוץ ביותר. אלו הן ציסטות בלתי מזיקות המתפתחות כחלק מהשינויים במהלך המחזור החודשי ונעלמות מאליהן תוך פרק זמן קצר.
• ציסטה פתולוגית (Pathological ovarian cyst). ציסטות אלה נדירות יותר ומתפתחות כתוצאה מגדילת תאים לא תקינה. מרבית הציסטות הפתולוגיות אינן סרטניות.

שכיחות התופעה

ציסטות בשחלה שכיחות מאד. על פי הערכות, כל הנשים הפוריות המקבלות את המחזור החודשי וכן אחת מכל 5 נשים בתקופת הבלות תפתחנה לפחות ציסטה אחת בשחלה.

ציסטות בשחלה שגורמות לסימפטומים שכיחות הרבה פחות. רק אחת מכל 25 נשים תסבול מתופעה זו במהלך חייה.

פוריות

ציסטות בשחלה בדרך כלל אינן פוגעות ביכולתה של האישה להרות. במקרה של ציסטה גדולה שיש צורך להסיר בניתוח יבוצע הניתוח בגישה זעיר פולשנית (לפרוסקופיה) המאפשרת לשמר את פוריות האישה.

הפחתת סיכון לסרטן השד

קיימים מחקרים לפיהם נשים המפתחות ציסטות בשחלה נמצאות בסיכון מופחת ללקות בסרטן השד. הגורם לכך אינו ברור.

ציסטה בשחלה עלולה לגרום לסימפטומים רק אם היא:

• מתפוצצת או פוקעת.
• גדולה מאד.
• חוסמת את אספקת הדם לשחלה (וגורמת לתסביב שחלה).

בנסיבות הללו יתכנו הסימפטומים הבאים:

• כאב באגן, החל מתחושת כובד עמומה (בדרך כלל במקרה של ציסטות גדולות) ועד כאב חד ופתאומי (במקרה של התפוצצות, קרע או תסביב).
• קושי בהתרוקנות המעיים.
• כאב בזמן קיום יחסי מין.
• צורך תכוף להטיל שתן.
• שינויים במחזור החודשי לרבות מחזור בלתי סדיר, דימום וסתי כבד או דימום וסתי קל מהרגיל.
• תחושת מלאות ונפיחות.
• קלקול קיבה או תחושת מלאות למרות אכילה מועטה בלבד.
• סחרחורת.
• תשישות.

על אישה החווה את הסימפטומים המפורטים לעיל לפנות בדחיפות לרופא הנשים המטפל או למוקד החירום.

מבחינים בין שתי קבוצות עיקריות של ציסטות בשחלה:

• ציסטה תפקודית. זהו הסוג הנפוץ ביותר. אלו הן ציסטות בלתי מזיקות המתפתחות כחלק מהשינויים במהלך המחזור החודשי.
• ציסטה פתולוגית. גידולים הנוצרים בשחלות שיכולים להיות שפירים או ממאירים (סרטניים).

ציסטות תפקודיות

ציסטות תפקודיות בשחלות מתחלקות לשני סוגים:

• ציסטה פוליקולרית (follicular cyst).
• ציסטת גופיף צהוב (לוטאלית, luteal cyst).

ציסטה פוליקולרית

זהו הסוג השכיח ביותר מבין הציסטות בשחלה.

השחלות הן שני איברים קטנים דמויי שעועית ומהוות חלק עיקרי במערכת הרבייה הנשית. תפקידן לשחרר ביצית כל חודש, בתהליך הביוץ. אם מתרחשת הפריה של הביצית על ידי זרע של גבר, יתפתח הריון.

כל ביצית מתפתחת בתוך מבנה זעיר שנקרא זקיק (follicle). הזקיק מכיל נוזלים שנועדו להגן על הביצית כשהיא גדלה ומתבקע כשהביצית הבשלה משתחררת.

במקרים מסוימים הזקיק אינו משחרר את הביצית או שאינו מפריש את הנוזלים שבתוכו ולא מתכווץ לאחר שחרור הביצית. במצב זה הזקיק הולך וגדל עקב הצטברות הנוזלים בתוכו ומתפתח לציסטה פוליקולרית בשחלה.

בדרך כלל תתפתח רק ציסטה אחת בכל פעם. לאחר מספר שבועות תעלם הציסטה, גם ללא טיפול.

ציסטת גופיף צהוב

ציסטות אלו שכיחות פחות מאשר ציסטות פוליקולריות. הן מתפתחות כשרקמת הזקיק שנותרה לאחר שחרור הביצית, המכונה הגופיף הצהוב (corpus luteum), מתמלאת בדם.

ציסטות גופיף צהוב תעלמנה לרוב תוך כמה חודשים, אך לפעמים הן עלולות להתבקע ולגרום לדימום פנימי ולכאב פתאומי.

ציסטות פתולוגיות

ציסטות דרמואידיות (dermoid) הן הסוג הנפוץ ביותר של ציסטות פתולוגיות בשחלה המתפתחות אצל נשים עד גיל 40. מדובר בגידול שפיר. לאחר גיל זה הציסטה הפתולוגית השכיחה ביותר בשחלה היא גידול אפיתליאלי שפיר (cystadenoma).

ציסטות דרמואידיות

ציסטות דרמואידיות מתפתחות מאותם תאים מהם מתפתחות גם הביציות. מאחר שלביצית יכולת ליצור את כל סוגי התאים, כך גם ציסטות דרמואידיות יכולות להכיל מגוון רקמות אנושיות שונות לרבות דם, שומן, עצמות ושיער.

ציסטות דרמואידיות עלולות להתפתח למימדים גדולים מאד, לפעמים עד 15 סנטימטרים בקוטרן. לרוב אין מדובר בגידול סרטני אך בדרך כלל יש צורך להסירן בניתוח.

ציסטאדנומה (ציסטה אפיתליאלית שפירה)

ציסטות אפיתליאליות שפירות מתפתחות מהתאים המכסים את החלק החיצוני של השחלה. קיימים שני סוגים עיקריים של ציסטות אפיתליאליות:

• ציסטה אפיתליאלית נסיובית (serous cystadenomas).
• ציסטה אפיתליאלית רירית (mucinous cystadenomas).

בדרך כלל ציסטות אפיתליאליות נסיוביות אינן מתפתחות למימדים גדולים אך הן עלולות לגרום לסימפטומים אם הן מתפוצצות. לעומתן, ציסטות אפיתליאליות ריריות יכולות לגדול למימדים ענקיים (עד 30 סנטימטרים) ואז למלא את פנים הבטן וליצור לחץ על איברים פנימיים דוגמת שלפוחית השתן והמעיים. כתוצאה מכך עלולים להופיע סימפטומים הכוללים קלקול קיבה ותכיפות במתן שתן.

במקרים מסוימים עלולות הציסטות הריריות להתפוצץ או לחסום את אספקת הדם לשחלה. רק במקרים נדירים ציסטות אלו הן סרטניות.

מחלות שגורמות להתפתחות ציסטות בשחלה

אנדומטריוזיס

נשים הסובלות מאנדומטריוזיס (Endometriosis) עלולות לפתח גם ציסטות בשחלות.

אנדומטריוזיס הוא מצב שכיח יחסית המאופיין בנוכחותם של תאי רירית הרחם (אנדומטריום) מחוץ לרחם, בדרך כלל בשחלות, בחצוצרות, במעיים, בשלפוחית השתן, בנרתיק או בחלחולת (רקטום). לעתים נוצרות ציסטות מלאות דם ברקמה הרירית הנמצאת מחוץ לרחם.

תסמונת שחלה פוליציסטית

תסמונת שחלה פוליציסטית מאופיינת בריבוי ציסטות קטנות בקצות השחלה. אצל נשים שלוקות בתסמונת חל חוסר איזון הורמונלי שמונע הבשלה תקינה של הזקיקים ושחרורה של ביצית. תחת זאת הופכים הזקיקים לציסטות. שחלה פוליציסטית תכיל מספר רב של ציסטות.

רוב הציסטות בשחלה אינן גורמות לסימפטומים ולכן הן אינן מאובחנות. לעתים תאובחן ציסטה במקרה, תוך כדי בדיקה גינקולוגית או במהלך סריקת אולטרה סאונד המבוצעת עקב סיבות אחרות.

נשים שחוות סימפטומים שעלולים להיגרם על ידי ציסטה בשחלה צריכות לפנות לבדיקה גינקולוגית באמצעותה יוכל רופא הנשים להעריך את המצב.

סריקת אולטרה סאונד

באמצעות בדיקה זו ניתן לקבוע האם יש ציסטה בשחלה ומה גודלה.

אולטרה סאונד (בעברית, על-קול) היא שיטת דימות העושה שימוש בגלי קול בתדר גבוה, שאינם נקלטים על ידי האוזן האנושית. במהלך הבדיקה עוברים עם מתמר (סורק ידני) על האבר הנסרק. המתמר שולח גלי קול אל אבר המטרה וקולט את הגלים המוחזרים ממנו, אלו מתורגמים בעזרת מחשב לתמונה של האבר הנסרק. כדי לשפר את חדות התמונה נמרח ג'ל מימי שקוף על גבי המתמר או על גבי העור באזור שנסרק.

למטרת אבחון ציסטה בשחלה תבוצע סריקת אולטרה סאונד בגישה נרתיקית (וגינאלית) או בטנית, בהתאם לשיקול דעתו של הרופא הבודק.

בדיקת דם

אם סקירת האולטרה סאונד מראה שהציסטה מוצקה בחלקה ולא מלאה בנוזל תופנה המטופלת לבדיקת דם שמטרתה למדוד רמת חלבון שנקרא CA125. במקרים רבים עולה רמתו בדם של חלבון זה במקרה של סרטן שחלות.

רמות CA125 יכולות להשתנות מאישה לאישה ולכן תוצאות המצביעות על רמת CA125 גבוהה אין משמעותן בהכרח כי מדובר בתהליך סרטני בשחלות.

הצורך בטיפול יקבע בהתאם לגורמים הבאים:

• גודל ומראה הציסטה.
• הופעת סימפטומים.
• גיל האישה. נשים בגיל המעבר נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח סרטן שחלות.

מעקב

ברוב המקרים יומלץ על מעקב ללא כל צורך בטיפול מיידי. מרבית הציסטות תעלמנה תוך מספר שבועות באופן טבעי. יש צורך לבצע סריקת אולטרה סאונד על מנת לוודא את המצב.

לנשים בגיל המעבר יומלץ בדרך כלל לבצע סריקות אולטרה סאונד ובדיקות דם סדירות עד להיעלמות מוחלטת של הציסטה, מאחר שהן נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שחלות. כמו כן יומלץ להן לחזור על סריקת האולטרה סאונד ארבעה חודשים לאחר היעלמות הציסטה.

ניתוח

במקרה שהציסטה גדולה או גורמת לסימפטומים יומלץ על ניתוח להסרתה. לפעמים יומלץ על ניתוח גם אם הציסטה אינה גורמת לכל סימפטום, על מנת שניתן יהיה לבדוק את הרכב התאים תחת מיקרוסקופ ולקבוע את סוגה הציסטה בוודאות. כריתת הציסטה אף תמנע את הסיכון כי תיהפך סרטנית בשלב מאוחר יותר.

שני סוגי ניתוחים מבוצעים לרוב למטרת הסרת ציסטה בשחלה. שניהם יבוצעו תחת הרדמה כללית. הניתוחים הם:

• לפרסקופיה (laparoscopy), ניתוח בגישה זעיר פולשנית.
• ניתוח פתיחת בטן (לפרוטומי, laparotomy).

לפרסקופיה

ציסטות קטנות תוסרנה בדרך כלל באמצעות שיטה ניתוחית הנקראת לפרסקופיה. זהו ניתוח זעיר פולשני המבוצע דרך חתכים קטנים בבטן התחתונה.

על מנת להרים את דופן הבטן מעל האיברים הפנימיים מזרים המנתח גז ולאחר מכן מחדיר את הלפרסקופ. זהו מיקרוסקופ זעיר בצורת צינור שבקצהו מקור אור. באמצעות הלפרוסקופ מסוגל המנתח להתבונן אל תוך חלל הבטן והאיברים הפנימיים. בעזרת כלי ניתוח זעירים המוחדרים גם כן דרך חתכים זעירים נכרתת הציסטה ונשאבת החוצה. בסיום הניתוח נתפרים החתכים.

לפרסקופיה היא כיום השיטה המועדפת מאחר שההתאוששות ממנה קלה יותר והיא מאפשרת לשמר את פוריותה של האישה.

ניתוח פתיחת בטן (לפרוטומי)

אם קיים חשד שהציסטה סרטנית יומלץ על ניתוח פתיחת בטן (פיום בטן).

הליך זה כרוך בביצוע חתך גדול בבטן המאפשר למנתח גישה טובה יותר אל הציסטה. בניתוח זה תוסר כל השחלה עם הציסטה ותישלח לבדיקה במעבדה על מנת לקבוע האם ישנם תאים ממאירים. ההתאוששות מניתוח פתיחת בטן ארוכה יותר וכרוכה באשפוז ממושך יחסית בבית החולים.

אם בניתוח מוסרת רק שחלה אחת השחלה שנותרה תמשיך לשחרר הורמונים וביציות כרגיל ופוריות האישה לא תפגע. עם זאת, אם נכרתו שתי השחלות, תחווה המטופלת הפסקת וסת וסימפטומים נוספים האופייניים לגיל מעבר מוקדם (במידה שהווסת שלה לא נפסקה טרם הניתוח).

אישה שעברה ניתוח במהלכו נכרתו שתי שחלותיה תוכל להרות בעתיד באמצעות תרומת ביצית והפרייה חוץ גופית.