24 מרץ 2017 כ"ו אדר תשע"ז
מעודכן לתאריך  15.08.2012  באדיבות ה 

ציסטה בשחלה

(Ovarian cyst)

גורמים לציסטה בשחלה

מבחינים בין שתי קבוצות עיקריות של ציסטות בשחלה:
  • ציסטה תפקודית. זהו הסוג הנפוץ ביותר. אלו הן ציסטות בלתי מזיקות המתפתחות כחלק מהשינויים במהלך
    המחזור החודשי
    .
  • ציסטה פתולוגית. גידולים הנוצרים בשחלות שיכולים להיות שפירים או ממאירים (סרטניים).
 

ציסטות תפקודיות

ציסטות תפקודיות בשחלות מתחלקות לשני סוגים:
  • ציסטה פוליקולרית (follicular cyst).
  • ציסטת
    גופיף צהוב
    (לוטאלית, luteal cyst).
 

ציסטה פוליקולרית

זהו הסוג השכיח ביותר מבין הציסטות בשחלה.
השחלות הן שני איברים קטנים דמויי שעועית ומהוות חלק עיקרי במערכת הרבייה הנשית. תפקידן לשחרר
ביצית
כל חודש, בתהליך
הביוץ
. אם מתרחשת
הפריה
של הביצית על ידי
זרע
של גבר, יתפתח
הריון
.
כל ביצית מתפתחת בתוך מבנה זעיר שנקרא זקיק (
follicle
). הזקיק מכיל נוזלים שנועדו להגן על הביצית כשהיא גדלה ומתבקע כשהביצית הבשלה משתחררת.
במקרים מסוימים הזקיק אינו משחרר את הביצית או שאינו מפריש את הנוזלים שבתוכו ולא מתכווץ לאחר שחרור הביצית. במצב זה הזקיק הולך וגדל עקב הצטברות הנוזלים בתוכו ומתפתח לציסטה פוליקולרית בשחלה.
בדרך כלל תתפתח רק ציסטה אחת בכל פעם. לאחר מספר שבועות תעלם הציסטה, גם ללא טיפול.

ציסטת גופיף צהוב

ציסטות אלו שכיחות פחות מאשר ציסטות פוליקולריות. הן מתפתחות כשרקמת הזקיק שנותרה לאחר שחרור הביצית, המכונה
הגופיף הצהוב
(
corpus luteum
), מתמלאת בדם.
ציסטות גופיף צהוב תעלמנה לרוב תוך כמה חודשים, אך לפעמים הן עלולות להתבקע ולגרום לדימום פנימי ולכאב פתאומי.

ציסטות פתולוגיות

ציסטות דרמואידיות (dermoid) הן הסוג הנפוץ ביותר של ציסטות פתולוגיות בשחלה המתפתחות אצל נשים עד גיל 40. מדובר בגידול שפיר. לאחר גיל זה הציסטה הפתולוגית השכיחה ביותר בשחלה היא
גידול
אפיתליאלי שפיר (cystadenoma).

ציסטות דרמואידיות

ציסטות דרמואידיות מתפתחות מאותם תאים מהם מתפתחות גם הביציות. מאחר שלביצית יכולת ליצור את כל סוגי התאים, כך גם ציסטות דרמואידיות יכולות להכיל מגוון
רקמות
אנושיות שונות לרבות דם, שומן, עצמות ושיער.
ציסטות דרמואידיות עלולות להתפתח למימדים גדולים מאד, לפעמים עד 15 סנטימטרים בקוטרן. לרוב אין מדובר בגידול סרטני אך בדרך כלל יש צורך להסירן בניתוח.

ציסטאדנומה (ציסטה אפיתליאלית שפירה)

ציסטות אפיתליאליות שפירות מתפתחות מהתאים המכסים את החלק החיצוני של השחלה. קיימים שני סוגים עיקריים של ציסטות אפיתליאליות:
  • ציסטה אפיתליאלית נסיובית (serous cystadenomas).
  • ציסטה אפיתליאלית רירית (mucinous cystadenomas).
 
בדרך כלל ציסטות אפיתליאליות נסיוביות אינן מתפתחות למימדים גדולים אך הן עלולות לגרום לסימפטומים אם הן מתפוצצות. לעומתן, ציסטות אפיתליאליות ריריות יכולות לגדול למימדים ענקיים (עד 30 סנטימטרים) ואז למלא את פנים הבטן וליצור לחץ על איברים פנימיים דוגמת שלפוחית השתן והמעיים. כתוצאה מכך עלולים להופיע סימפטומים הכוללים קלקול קיבה ותכיפות במתן
שתן
.
במקרים מסוימים עלולות הציסטות הריריות להתפוצץ או לחסום את אספקת הדם לשחלה. רק במקרים נדירים ציסטות אלו הן סרטניות.

מחלות שגורמות להתפתחות ציסטות בשחלה

אנדומטריוזיס

נשים הסובלות מאנדומטריוזיס (Endometriosis) עלולות לפתח גם ציסטות בשחלות.
אנדומטריוזיס הוא מצב שכיח יחסית המאופיין בנוכחותם של תאי רירית
הרחם
(אנדומטריום) מחוץ לרחם, בדרך כלל בשחלות, בחצוצרות, במעיים, בשלפוחית השתן, בנרתיק או בחלחולת (רקטום). לעתים נוצרות ציסטות מלאות דם ברקמה הרירית הנמצאת מחוץ לרחם.

תסמונת שחלה פוליציסטית

תסמונת שחלה פוליציסטית מאופיינת בריבוי ציסטות קטנות בקצות השחלה. אצל נשים שלוקות בתסמונת חל חוסר איזון הורמונלי שמונע הבשלה תקינה של הזקיקים ושחרורה של ביצית. תחת זאת הופכים הזקיקים לציסטות.
שחלה
פוליציסטית תכיל מספר רב של ציסטות.