בקע סרעפתי - מידע רפואי

בקע סרעפתי הוא מצב בו חלק מהקיבה נדחק אל בית החזה דרך פתח בסרעפת.

במצב תקין נמצאת הקיבה בחלל הבטן תחת שרירי הסרעפת. הוושט, הוא הצינור דרכו עובר המזון מהפה בדרכו אל הקיבה, מגיע אל הבטן דרך פתח הנמצא בשרירי הסרעפת. אם קיים פגם בפתח זה עלול להיווצר בקע סרעפתי.

בבסיס הוושט ממוקם השוער. זהו שריר טבעתי המתפקד כשסתום חד כיווני שסוגר את חלקו התחתון של הוושט. בדרך זו נמנעת חזרת מזון מהקיבה במעלה הוושט. כאשר חלק מהקיבה נדחק דרך הפתח בסרעפת נפגעת יכולתו של השוער לחסום את חלקו התחתון של הוושט.

במקרה זה תיתכן חזרה של תוכן קיבתי חומצי במעלה הוושט. מצב זה עלול לגרום לצרבת ולסימפטומים אחרים, אם כי פעמים רבות בקע סרעפתי לא יגרום לכל סימפטום.

סוגים של בקע סרעפתי

מבחינים בין סוגים שונים של בקעים סרעפתיים:

• בקע סרעפתי גולש (sliding hiatus hernia). זהו הסוג השכיח ביותר. בקע זה נגרם עקב חולשה של השרירים סביב הפתח בסרעפת המונעת את היכולת לסגור אותו היטב ומאפשרת לשוער בתחתית הוושט להידחק דרך הפתח ולעלות אל חלל בית החזה. בפועל נוצרים מספר בקעים קטנים אשר 'גולשים' הלוך וחזור מחלל הבטן אל בית החזה.
• בקע פארא-וושטי (para-esophageal hernia, rolling hiatus hernia). בקע זה פחות שכיח. במקרה זה נדחקים חלק מהקיבה והוושט דרך הפתח בסרעפת, אל חלל בית החזה.
• בקע סרעפתי מסוג 3. זהו שילוב של בקע גולש ובקע פארא-וושטי.
• בקע סרעפתי מסוג 4. במצב זה איברים נוספים מחלל הבטן עוברים דרך הפתח בסרעפת אל בית החזה. אלו הם לרוב בקעים גדולים. במקרים מסוימים חלה תזוזה של חלקי מעי גס אל חלל בית החזה.

שכיחות התופעה

כלל האוכלוסייה עלולה לסבול מבקע סרעפתי אך המצב שכיח בעיקר בקרב נשים ואנשים לאחר גיל 50. כמו כן קיימת שכיחות מוגברת בקרב אנשים הסובלים מעודף משקל, נשים הרות או מעשנים.

זהו אחד ממצבי המחלה השכיחים ביותר הפוגעים במערכת העיכול העליונה. ההערכה היא כי שליש מהאוכלוסייה לאחר גיל 50 סובלת ממצב זה.

ילודים עלולים לסבול מסוג ייחודי של בקע סרעפתי הנגרם עקב מום מולד.

אפשרויות הטיפול

בקע סרעפתי שאינו גורם לסימפטומים אינו דורש כל טיפול.

ניתן להיעזר בתרופות סותרות חומצה על מנת להקל על סימפטומים כגון צרבת. במקרים מסוימים יתוקן המצב בניתוח.

במרבית המקרים בקע סרעפתי אינו גורם לכל סימפטום והמצב מתגלה במקרה, בזמן בדיקה רפואית.

עם זאת יתכנו סימפטומים כגון:

• צרבת חמורה ורפלוקס וושטי-בטני (GERD, Gastro-Esophageal Reflux Disease), מחלה בה מיצי הקיבה זורמים במעלה הוושט.
• כאב שורף בחזה אשר עלול להקרין אל אזור השכמות. הכאב יחמיר בזמן התכופפות לפנים, מאמץ או שכיבה. לעתים עלול הכאב להיות כל כך עז עד שיעיר את האדם משנתו.
• עוצמת הכאב עלולה לגרום לאבחנה שגויה כי מדובר בהתקף לב או בתעוקת חזה (אנגינה).
• קשיי בליעה עקב הגירוי החומצי המתמשך.

כמו כן יתכנו סימפטומים הכוללים כאב גרון, קול גרוני, שיעול ואף סימפטומים האופייניים לאסתמה.

הגורם לבקע סרעפתי אינו ידוע אך ידועים מספר גורמי סיכון. אלו כוללים:

• גיל (לאחר 50).
• עישון.
• עודף משקל.
• הריון.

עומס על חלל הבטן

שיעול טורדני, הקאה שכיחה, מאמץ או פעילות גופנית פתאומית ומאומצת עלולים לגרום להיווצרות בקע סרעפתי מאחר שהם גורמים לעומס רב על חלל הבטן.

חולשה של הסרעפת

יתכן ששכיחות התופעה עולה עם הגיל מאחר ששרירי הסרעפת נחלשים ככל שהגוף מתבגר. חולשת שרירי הסרעפת מאפשרת את מעבר אברי הבטן אל בית החזה.

מום מולד

יילודים עלולים לסבול מסוג מסוים של בקע סרעפתי הנגרם עקב פגם בהתפתחות הסרעפת והקיבה במהלך התפתחות העובר.

ניתן לאבחן בקע סרעפתי באמצעות צילום בריום של מערכת העיכול העליונה או בדיקת אנדוסקופיה.

לרוב יאובחן המצב באמצעות אנדוסקופיה, המבוצעת עם אנדוסקופ. זהו צינור ארוך שבקצהו מקור אור ומצלמה. האנדוסקופ מוחדר דרך הפה, במורד הוושט אל הקיבה ומאפשר התבוננות מקרוב במצב השוער על מנת להעריך האם קיים בקע סרעפתי.

בריום סולפאט משמש כחומר ניגוד להדגמת מערכת העיכול. זהו מלח לבן וחסר ריח בעל כושר ציפוי יעיל של דופן המעי. צילום בריום מבוצע תחת שיקוף רנטגן שמאפשר מעקב אחר מעבר תמיסת הבריום לאורך אברי מערכת העיכול כמדד לפעולתם ולתנועתיותם התקינה. להדגמת מערכת העיכול העליונה תינתן תמיסת בריום לשתיה.

בקע סרעפתי שאינו גורם לכל סימפטום אינו דורש כל טיפול.

על מנת להקל על הסימפטומים ניתן:

• לאכול ארוחות קטנות ותכופות.
• להימנע ממזונות חריפים, מתובלים, חומציים או קשים לעיכול.
• לרדת במשקל (אם סובלים מעודף משקל).
• להימנע מלבוש צמוד הלוחץ על הבטן.
• להרים את מראשות המיטה כדי למנוע חזרת מיצי קיבה במעלה הוושט.
• להפסיק לעשן.
• להימנע משתיית אלכוהול.
• להימנע מאכילה או משתייה מאוחר בלילה.

תרופות סותרות חומציות

ניתן ליטול תרופות סותרות חומצה על מנת להקל על הצרבת. ניתן לרכוש תרופות אלו בצורת טבליות לבליעה או ללעיסה או בתמיסה. החומרים בתרופות אלו סותרים את חומציותם של מיצי הקיבה.

תרופות סותרות חומצה אינן פיתרון לטווח ארוך ואף לא במקרה של כאב עז וממושך.

אלגינטים (Alginates)

אלגינטים הם חומרים המופקים מאצות המכילים חומרים מקציפים אשר יוצרים שכבה שצפה על פני תוכן הקיבה. שכבה זו מונעת את חזרת מיצי הקיבה במעלה הוושט וכך מגנה על דופן הוושט.

תרופות נוגדות חומצה

תרופות אלו מפחיתות את כמות החומצה המיוצרת על ידי הקיבה. קיימות תרופות הפועלות במנגנונים שונים לרבות תרופות המעכבות את משאבת המימן כגון אומפרזול (שמות מסחריים: אומפרדקס Z, לוסק). תרופות אלו ניתנות לטיפול גם במחלת רפלוקס וושטי-בטני.

תרופות המגבירות את תנועתיות המעי

תרופות אלו מגבירות את קצב ריקון הקיבה ומשפרות את כושר הכיווץ של השוער. פרמין (metoclopramide) היא תרופה ממשפחה זו.

ניתוח

אם טיפול תרופתי ושינויים באורח החיים אינם מביאים להקלה ניתן לשקול ניתוח לתיקון הבקע הסרעפתי. במהלך הניתוח תמוקם הקיבה במקומה התקין בחלל הבטן ושרירי הסרעפת סביב הפתח דרכו עובר הוושט יהודקו.

כיבים ודימומים

זרימת מיצי הקיבה החומציים במעלה הוושט עלולה לגרום נזק לרקמה המצפה את דופן הוושט. במקרים מסוימים ייווצרו כיבים והמקום ידמם ויגרום לכאב. אם הדימום חמור עלולה להתפתח אנמיה.

במקרים נדירים עלול הבקע להיכלא. במקרה זה עלולה להיפגע אספקת הדם לרקמה ונמק עלול להתפתח. כליאה של בקע היא מצב חירום רפואי המחייב קבלת טיפול מיידי על מנת להציל את הרקמה הכלואה.

תהליך דלקתי חמור וממושך עלול לגרום להצטלקות ולהיצרות של הוושט. תופעה זו עלולה לגרום לכאב ולפגוע ביכולת לבלוע מזון.

תסמונת בארט

מצב נדיר הנגרם עקב רפלוקס חומצי ממושך. במצב זה חל שינוי בתאים המצפים את הדופן בחלקו התחתון של הוושט. תסמונת בארט מעלה את הסיכון ללקות בסרטן הוושט.

סרטן

רפלוקס ממושך מעלה את הסיכון ללקות בסרטן הוושט.

ברפואה משלימה אפשר להקל על בקע סרעפתי באמצעות רפלקסולוגיה ונטורופתיה:

• רפלקסולוגיה - עוזרת להקל במצבי עיכול ובסימפטומים הנובעים ממצב מבני של המערכת. בקע סרעפתי יכול לגרום לרפלוקס (עליית תוכן הקיבה אל הוושר), והרפלוקס יכול לגרום לצרבת. הרפלקסולוגיה נמצאת יעילה במצב של צרבת.
• נטורופתיה - מטרת הטיפול לתור את הבעיה העיקרית של חולשת השריר הטבעתי ואיזון רמות החוצמה בקיבה (כמו במקרה של צרבת).