ניתוח לתיקון בקע אצל ילדים

מתי יבוצע הליך זה ומה מטרתו?

ניתוח זה יבוצע על מנת לתקן בקע אצל ילדים.

בקע נגרם עקב חולשה מולדת של דופן הבטן המאפשרת לרקמות שומניות או איברים בחלל הבטן (כמו המעיים) לחדור דרך דופן הבטן ולהתבלט מתחת לעור. הדבר עלול לגרום לכאב ולאי נוחות במקום.

קיימים כמה סוגי בקעים השכיחים אצל ילדים לרבות בקע מפשעתי (השכיח ביותר), בקע טבורי ובקע ברום הבטן (אפיגסטרי).

אצל ילדים מדובר לרוב בפגם מולד שהתרחש במהלך התפתחות העובר ברחם. המצב שכיח יותר אצל פגים ותינוקות הסובלים מבעיות אחרות דוגמת אשך טמיר או ציסטיק פיברוזיס. לפי נתוני הספרות הרפואית, 1%-5% מכלל הילדים סובלים מבקע.

בקע אצל ילדים עשוי להיות נטול כל סימפטום אם כי לעתים ניתן יהיה לראות בליטה באזור המפשעה או ליד איברי המין. בליטת הבקע לרוב תגדל בזמן מאמץ או בכי ותקטן כאשר הילד ישן.

מרבית מקרי הבקע הטבורי יסגרו מאליהם עד גיל 4 ולכן ילדים מתחת לגיל זה לרוב לא יעברו ניתוח לתיקון בקע טבורי. בקע מפשעתי, מנגד, נחשב למצב רפואי שעדיף לנתח ותקן (אם כי לא בדחיפות), אפילו מספר ימים או שבועות לאחר הלידה. זאת על מנת למנוע סיכון לכליאת המעי או השחלה בתוך הבקע, מצב חירום המחייב ניתוח חירום דחוף.

בקע הוא מצב רפואי שכיח מאוד והניתוח לתיקונו הוא ההליך הרפואי הנפוץ ביותר בתחום הכירורגיה הכללית.

ניתוח לתיקון בקע אצל ילדים יבוצע תחת הרדמה כללית.

המנתח יבצע חתך באזור הבקע. לאחר שיזוהה שק הבקע יפריד אותו המנתח מהרקמות הסובבות ויחזירו חזרה לחלל הבטן. אחרי כן יתפור המנתח את בסיס שק הבקע סמוך למקום יציאתו מחלל הבטן. שכבת העור במקום תודבק חזרה ללא כל צורך בתפר חיצוני ולכן לרוב לא תיוותר צלקת.

אצל ילדים בדרך כלל אין צורך להשתמש ברשת לקיבוע הבקע.

הליך זה כרוך באשפוז במשך 1-3 ימים בבית החולים.

משך הפעולה הצפוי בחדר הניתוח הוא שעה עד שעה וחצי.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח לתיקון בקע אצל ילדים יבוצע תחת הרדמה כללית.

לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

אצל ילדים תבוצע ההרדמה באמצעות מסכה המזרימה תערובת של חמצן וגזים המשרים חוסר הכרה ושינה עמוקה. הורי הילד יוכלו להיכנס עמו לחדר הניתוח ולשהות איתו עד לרגע שבו חומרי ההרדמה יחלו לפעול. מומלץ להצטייד במשחק או צעצוע אהוב כדי להסיח את דעתו של הילד ולהרגיע אותו.

הרדמה כללית משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה כללית מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

בסיום הניתוח ותפירת החתכים יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מההליך.

לפני הניתוח

ניתוח לתיקון בקע אצל ילדים יבוצע רק כאשר מצבו הבריאותי של הילד מצוין. ילד הסובל מחום, פריחה, שיעול או נזלת לא ינותח. לאחר מחלת חום יש להמתין לפחות שבועיים לפני ביצוע הניתוח.

אין צורך לבצע בדיקות מקיפות אצל ילד שמצב בריאותו הכללי תקין.

יש לעדכן את המנתח ואת הרופא המרדים בעברו הרפואי של הילד לרבות בעיות רפואיות במשפחה (אצל ההורים ואצל בני משפחה רחוקים יותר), רגישות לתרופות או לחומרי הרדמה ואלרגיה.

ביום הניתוח

כדי לאפשר הרדמה בטוחה יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת הניתוח.

התאוששות והחלמה מההליך

בסיום ההתאוששות יועבר הילד אל מחלקת האשפוז. הוריו יוכלו לשהות לצידו. מספר שעות לאחר מכן יסייעו לו לרדת מהמיטה ולשבת בכורסה.

הילד יתחיל לשתות ולאכול בהדרגה, בהתאם להנחיות הצוות הרפואי. במידת הצורך ינתנו לו משככי כאב.

במרבית המקרים מתאוששים הילדים כמעט לגמרי כבר ביום הניתוח עצמו ומסוגלים להשתחרר הביתה. לאחר יום מנוחה בבית מומלץ לחזור אל הגן או בית הספר.

ניתן לקלח את הילד מייד לאחר הניתוח אולם מומלץ להימנע מרחצה באמבטיה במשך 4 ימים (בייחוד אם המנתח השתמש בדבק במקום בתפרים).

הצוות הרפואי ינחה את הילד והוריו לגבי ביצוע פעילות גופנית (אם מותרת).

כשבועיים לאחר הניתוח יוזמן הילד לביקורת אצל המנתח.

ניתוח לתיקון בקע הוא הליך ניתוחי פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום, זיהום, פגיעה בעצבים באזור, פגיעה בכלי הדם של האשך או השחלה, פגיעה בצינור הזרע (אצל זכרים) והישנות של הבקע (פחות מ- 1% מהמטופלים).

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכונים שעלולים להיגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס מחייבת פניה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.

בכל מקרה של הופעת סימפטומים חריגים יש לפנות לרופא המנתח.