28 מאי 2017 ג' סיון תשע"ז
מעודכן לתאריך  04.11.2012  באדיבות ה 

רעד

(Essential tremor)

טיפול ברעד ראשוני

אין דרך לרפא רעד ראשוני ולכן מטרת הטיפול היא להפחית או להפסיק את התנועות הבלתי רצוניות עד כמה שניתן.

רעד קל

במצבי רעד קל שאינו מגביל את הפעילות היומיומית ניתן להסתפק במעקב בלבד. מומלץ להימנע מדברים שעלולים לגרום להחמרת הרעד, כגון:
  • צריכת קפאין.
  • חוסר שינה.
  • מצבי לחץ ודחק.
 
במקרים חמורים יותר ניתן להיעזר בתרופות. התרופות היעילות ביותר הן פרופרנולול (שמות מסחריים: דרלין®, פרולול®) ופרימידון (שם מסחרי: פריזולין®). תרופות אלו מצליחות להפחית את הרעד אצל למעלה ממחצית המטופלים.

פרופרנולול

פרופרנולול שייך לחוסמי בטא, המשמשים בדרך כלל לטיפול במחלת לב וביתר לחץ דם. התרופה מפחיתה את הרעד למשך מספר שעות לאחר נטילתה. תופעות לוואי אפשריות בעקבות נטילת תרופה זו כוללות:
  • תחושת חולי.
  • סחרחורת.
  • קור בגפיים.
  • אין אונות.
  • החמרה של מצבי
    אסתמה
    או
    אי ספיקת לב
    קיימים.
 

פרימידון

פרימידון היא תרופה נוגדת פרכוס שמשמשת גם לטיפול באפילפסיה (מחלת הנפילה). תופעות לוואי אפשריות של פרימידון כוללות:
  • לחץ דם נמוך.
  • ישנוניות.
  • תחושת חולי.
 
לפעמים משתמשים גם בנוגד פרכוס נוסף הנקרא טופירמאט (שם מסחרי: טופמקס®, טופיראמט טבע®, טופיתרים®). אם התרופות אינן יעילות בנפרד עשוי הרופא להמליץ על שילוב של פרופרנולול עם אחד מנוגדי הפרכוס.

תרופות הרגעה

אם הטיפול בפרופרנולול או בנוגדי פרכוס אינו יעיל ניתן לשקול נטילת תרופות הרגעה כמו קלונזפאם (שם מסחרי: קלונקס®) ואלפרזולאם (שמות מסחריים: אלפרליד®, אלפרוקס®, קסאנגיס®, קסאנקס®). ישנן עדויות לכך שתרופות אלה יכולות לשפר את מצב הרעד מאחר שהן מפחיתות חרדה, הידועה כגורם המחמיר רעד. עם זאת, תרופות הרגעה עלולות לגרום לישנוניות והמטופל אף עלול לפתח בהן תלות.

רעלן הבוטולינום

אף שרעלן הבוטולינום מסוג A (Botulinum toxin type A) הוא רעל חזק ניתן לעשות בו שימושים רפואיים במינון נמוך. לפעמים משמש רעלן זה לטיפול ברעד דיסטוני. זהו רעד מסוג אחר שגורם להתכווצויות ולעוויתות בשרירים בלתי רצוניים.
אם כל התרופות אינן עוזרות אפשר לשקול את הזרקת רעלן הבוטולינום ישירות לשרירים הרועדים. טיפול זה נחשב לנדיר.

רעד חמור

במקרים נדירים עלול הרעד הראשוני להיות חמור מאד ולפגוע בחיי היומיום. אם הרעד אינו מגיב לטיפול תרופתי ניתן לשקול את אחד מההליכים הפולשניים המפורטים.

גירוי
עמוק של המוח

בהליך גירוי עמוק של המוח מוחדרות אלקטרודות (דיסקיות מתכת קטנות) למוח, באזור שנקרא תלמוס (thalamus), דרך חורים קטנים בגולגולת. פעולה זו נעשית תחת
הרדמה
כללית, בזמן שהמטופל ישן ואינו מרגיש דבר.
האלקטרודות מחוברות למחולל אותות חשמליים שמושתל מתחת לעור בבית החזה, באמצעות חוטי חשמל דקים. המחולל יוצר זרם חשמלי שעוזר לווסת את גלי המוח ולשלוט ברעד.
אף שהליך זה עשוי להפחית את הרעד בכ- 90%, נדרש מידע נוסף אודות יעילותו בטווח הארוך.
תופעות לוואי אפשריות של הליך
הגירוי
העמוק של המוח כוללות:
  • זיהום באזור החתך של הניתוח.
  • בעיות בדיבור.
  • תחושת עקצוץ.
  • דימום במוח.
  • הצטברות נוזלים במוח.
  • שבץ מוחי
    .
  • סיבוכים עקב
    ההרדמה
    הכללית.
 
מחקרים שבדקו את תופעות הלוואי של ההליך העלו כי הן נדירות יחסית וכי ההליך בטוח יחסית. עם זאת יש לשקול את יעילות הטיפול מול הסיכונים האפשריים טרם קבלת החלטה בנושא.

תלמוטומיה (thalamotomy)

זהו סוג של ניתוח מוח במהלכו נעשה חור קטן בתלמוס, אותו אזור במוח בו מושתלות האלקטרודות בהליך הגירוי העמוק של המוח. פעולה ניתוחית זו הוכחה כיעילה לשיפור הרעד.
עם זאת, במקרים רבים, הליך הגירוי העמוק של המוח עדיף על פני תלמוטומיה משום שלרוב הוא גורם לפחות תופעות לוואי וכי את חלק מתופעות הלוואי של הגירוי העמוק ניתן להפחית על ידי ויסות עוצמת הגירוי או הפסקת השימוש במחולל האותות.