דום נשימה חסימתי בשינה - מידע רפואי

דום נשימה חסימתי בשינה הוא מצב בו חלות הפסקות נשימה במהלך השינה.

נהוג להתייחס לשני סוגים של דום נשימה חסימתי:

• אפניאה – דום נשימה. חסימה מוחלטת של דרכי האוויר עקב רפיון השרירים והרקמות הרכות בגרון למשך 10 שניות לפחות.
• היפופניאה – דום נשימה חלקי. חסימה חלקית של דרכי הנשימה הגורמת להפחתה של 50% בשיעור האוויר במשך 10 שניות לפחות.

ידועים מספר גורמי סיכון לדום נשימה בשינה, לרבות השמנת יתר.

המונח "חסימתי" מבדיל את המצב הזה ממצבים נדירים אחרים של הפסקות נשימה במהלך השינה דוגמת דום נשימה מרכזי הנגרם מהפרעה במרכז בקרת הנשימה במוח.

שינה

שינה עמוקה וטובה חיונית על מנת לשמר את מצבם התקין של הגוף והנפש. מקטעי שינה עמוקה קצרים אינם מספיקים ועלולים לגרום לתחושת ליאות, עייפות והיעדר רעננות.

כדי שמבוגר יתפקד בצורה טובה נדרשות לו שבע עד שמונה שעות שינה בכל לילה. רצוי שכרבע מכמות השינה תהיה שנת גלים איטיים (slow wave sleep). זהו המצב בו השינה עמוקה ביותר והאדם אינו רגיש במיוחד לגירוי חיצוני.

מה מתרחש בזמן דום נשימה חסימתי?

אנשים הלוקים במצב זה חווים ארועים חוזרים של דום נשימה ושל דום נשימה חלקי במהלך שנת הלילה.

המחסור בחמצן גורם לאדם לעבור משלב של שינה עמוקה לשלב של שינה פחות עמוקה או אף להתעורר כדי להשיב את נשימתו התקינה. עם זאת, כאשר אדם זה שב ונרדם, חוזרים חלילה ארועי דום הנשימה. ארועים אלו עלולים להתרחש מדי דקה במהלך הלילה כולו.

מרבית הלוקים בדום נשימה חסימתי בשינה נוחרים בעוצמה רבה. נשימתם קולנית ומאומצת ולפרקים הם משתנקים תוך נסיון לשאוף אוויר לריאותיהם.

הפסקות הנשימה החוזרות עלולות לגרום לאדם לחוש עייפות רבה למחרת אך מאחר שהוא אינו זוכר את הפסקות הנשימה במהלך שנתו הוא כלל אינו מודע לכך שלא ישן טוב בלילה.

שכיחות התופעה

דום נשימה חסימתי בשינה הוא מצב שכיח יחסית, בעיקר בקרב גברים. המצב משפיע יותר על גברים מאשר על נשים. בישראל, 4-10% מהגברים לוקים בו, בהשוואה ל-2-5% מהנשים.

מרבית הלוקים יחלו לסבול מתופעה זו בגילאי 35-54, אם כי היא תיתכן בכל גיל, לרבות אצל ילדים. מחקרים מראים כי 60% מהאוכלוסייה לאחר גיל 65 סובלת מדום נשימה חסימתי בשינה. פעמים רבות המצב כלל אינו מאובחן וההערכה היא כי 5% מהמבוגרים סובלים מדום נשימה חסימתי בשינה. פחות מאדם אחד מתוך שלושה אשר לוקים במצב זה מודע למצבו.

סיכויי ההחלמה

ניתן לטפל בדום נשימה חסימתי בשינה באמצעים שונים שמטרתם הפחתת הסימפטומים.

שינויים באורח החיים הכוללים ירידה במשקל עשויים לפתור מקרים קלים של דום נשימה חסימתי בשינה.

במקרים חמורים יותר ניתן להיעזר במכשירים מסוג CPAP במהלך השינה. מכשירים אלו מזרימים אוויר דרך מסיכה המונחת על פני המטופל. זרם האוויר גורם ללחץ חיובי על דרכי הנשימה באופן שמונע את חסימתם. קיימים מכשירי CPAP אוטומטיים ומכשירים המפעילים לחץ קבוע.

ללא טיפול עלול דום נשימה חסימתי בשינה להגביר את הסיכון ללקות במספר מצבים רפואיים אחרים לרבות יתר לחץ דם, התקף לב, שבץ, הפרעות בקצב הלב, השמנת יתר וסוכרת סוג 2.

אצל אנשים הסובלים מדום נשימה חסימתי בשינה ניתן להבחין בהפסקות נשימה תכופות במהלך השינה אך יתכנו גם סימפטומים נוספים, חלקם עקב העייפות הרבה המתפתחת עקב היעדר שינה טובה ורצופה.

רוב האנשים הסובלים ממצב זה נוחרים נחירות עזות. נשימתם עלולה להיות קולנית ומאומצת, והם עלולים להשתנק בזמן הפסקות הנשימה.

אדם החווה אירוע של דום נשימה אינו זוכר את שאירע לו במהלך שנתו אולם לרוב יתעורר בתחושה שלא ישן טוב. כמו כן הוא עלול לסבול מהסימפטומים הבאים:

• תחושת עייפות וישנוניות במהלך היום.
• גרון כואב או יבש.
• קשיי ריכוז וזיכרון.
• כאב ראש (בפרט בשעות הבוקר).
• רגזנות וחוסר סבלנות.
• חרדה.
• דיכאון.
• חוסר עניין במין.
• אין אונות (אצל גברים).

חלק מהאנשים מתעוררים לעיתים תכופות במהלך הלילה עקב צורך להטיל שתן.

דום נשימה חסימתי בשינה נגרם עקב צניחה קדימה של השרירים והרקמות הרכות הנמצאים בחלק האחורי של הגרון במהלך השינה. שרירים ורקמות אלו תומכים בלשון, בשקדים ובחך הרך (שריר המצוי בקצה הגרון ומסייע לדיבור).

כאשר שרירים אלו רפים, דרכי האוויר בגרון נעשות צרות ואף עלולות להיחסם באופן מוחלט. הפרעה זו פוגעת באספקת החמצן לגוף ומגרה את המוח להעיר את האדם משנתו על מנת שדרכי האוויר תפתחנה מחדש ותאפשרנה לאדם לנשום באופן תקין.

גורמי סיכון

ידועים מספר גורמים המעלים את הסיכון ללקות בתסמונת דום נשימה חסימתי בשינה, לרבות:

• השמנת יתר. שכבות שומן עודפות מכבידות על הרקמות הרכות בצוואר ועל שרירי הצוואר ולכן עלולות לגרום לקשיי נשימה.
• מין זכר. הסיבה לכך אינה ידועה אך יתכן שמדובר בחלוקה שונה של שכבות השומן בגוף, בהשוואה למצב אצל נשים.
• גיל מעל 40.
• צוואר עבה. גבר שגובהו 170 סנטימטרים בעל היקף צוואר של 45 סנטימטרים נחשב כסובל מהשמנת יתר ונמצא בסיכון מוגבר לפתח תסמונת דם נשימה בשינה.
• שימוש בתרופות הרגעה או תרופות שינה.
• מבנה צווארי לא רגיל. לדוגמה, אנשים בעלי דרכי נשימה צרות במיוחד, שקדים מוגדלים, לשון מוגדלת או מבנה לסת הדוחף את הלשון אחורנית.
• ריבוי שכבות ריריות בחלל הפה.
• אלכוהול. צריכה מוגברת של אלכוהול עלולה להחמיר נחירות ודום נשימה חסימתי בשינה.
• עישון. מעלה את הסיכון ללקות בדום נשימה פי שלושה.
• גיל המעבר. השינויים ההורמונליים החלים בתקופה זו ככל הנראה תורמים להרפיית שרירי הגרון.
• סוכרת. דום נשימה חסימתי בשינה שכיח פי שלושה בקרב חולי סוכרת.
• גודש באף. המצב שכיח פי שתיים בקרב אנשים הסובלים מגודש באף בהשוואה לכלל האוכלוסייה.
• רקע משפחתי של דום נשימה חסימתי בשינה. יתכן שקיימת נטייה תורשתית.

על מנת לאבחן את המצב יש להתבונן באדם הישן במהלך שנת הלילה.

על אדם שחווה סימפטומים של עייפות רבה, לאות, תשישות והיעדר אנרגיה לבקש מבן או בת זוגו שיתבוננו כיצד הוא ישן בלילה. יתכן שבן או בת הזוג יוכלו להבחין בהפסקות הנשימה וכך יסייעו בקבלת האבחנה. אם קיים חשד לדום נשימה חסימתי בשינה יש לפנות לרופא המשפחה.

בדיקה גופנית

הרופא ישאל את המטופל לגבי הסימפטומים מהם הוא סובל ואף יברר אם הוא נוטה להירדם במהלך היום בניגוד לרצונו. כמו כן יערוך הרופא בדיקה גופנית, ימדוד את לחץ דמו של המטופל ויפנה אותו לביצוע בדיקות דם על מנת לשלול מצבים אחרים שעלולים לגרום לעייפות מוגברת דוגמת תת פעילות של בלוטת התריס.

אם מתעורר חשד שמדובר בדום נשימה חסימתי בשינה יופנה המטופל למעבדת שינה, שם יתבוננו בו במהלך שנת הלילה.

בדיקת שינה מלאה (פוליסומנוגרפיה)

זוהי הבדיקה העיקרית שתבוצע על מנת להעריך את המצב ואת הטיפול הנדרש. במהלך הבדיקה מחובר הנבדק לאלקטרודות שקולטות ורושמות את גלי המוח. אצל בוגרים מתווספים לבדיקה מעקב דופק, רמת החמצן, נחירות ותנועות נשימה, על מנת לקבל מדד של ערות-שינה ולדעת כמה האדם ישן באמת. כמו כן, נספרות הפסקות הנשימה בעת השינה.

לעיתים תחוברנה לרגליים אלקטרודות כדי לבחון אם היו התכווצויות או תזוזות רגליים חריגות במשך שנת הלילה, דבר שיכול לרמז על תסמונת של רגליים חסרות מנוחה.

בסיום הבדיקה יוכל צוות מעבדת השינה להעריך את חומרת המצב.

דרגת החומרה נקבעת על פי מספר האירועים של דום נשימה (מוחלט או חלקי) שהמטופל חווה במהלך שעה, כמפורט:

• דום נשימה מתון - 5-14 אירועים של דום נשימה או דום נשימה חלקי בשעה.
• דום נשימה בינוני – 15-30 אירועים בשעה.
• דום נשימה חמור – למעלה מ-30 אירועים בשעה.

אם נמדדו פחות מעשרה אירועים בשעה ככל הנראה לא זו הסיבה לאיכות השינה הרעה של המטופל.

בדיקת שינה ביתית

לעתים יוצע למטופל לערך בדיקת שינה ביתית אף שזו אינה מדויקת כמו הבדיקה המעבדתית. חלק מהאנשים רבים ישנים טוב יותר בסביבתם הטבעית מאשר במכון השינה. במקרים רבים ניתן להסתפק בבדיקה זו ולהסיק ממנה על ההפרעות.

הנבדק מקבל לביתו מכשיר נישא והוא מחבר עם כניסתו למיטה אלקטרודות (חיישנים הקשורים למכשיר) רק לאצבעות הידיים ולבית החזה. המכשיר אינו כולל אלקטרודות ראש כמו במעבדת שינה. למחרת בבוקר יחזור הנבדק עם המכשיר למעבדת השינה שם יפענחו את הנתונים שנאספו, לרבות מספר הפסקות הנשימה בשעה.

בהתאם לנתונים, לעתים עלול להיות צורך לבצע בדיקת שינה מלאה במעבדת שינה.

שינויים באורח החיים

ניתן להקל על הפסקות נשימה קלות על ידי הפחתה במשקל והרמת ראש המיטה. כמו כן רצוי להימנע משינה על הגב.

שינוי באורח החיים עשוי להועיל במקרה של דום נשימה חסימתי מתון עד בינוני. השינויים הרצויים כוללים:

• הפחתת משקל (אם קיים עודף משקל).
• הגבלת צריכת האלכוהול.
• הפסקת עישון ( למעשנים).
• הימנעות מנטילת תרופות שינה או תרופות נוגדות חרדה.
• שינוי תנוחת השינה. עדיפה שינה על הצד.

מכשיר Continuous Positive Airway Pressure) CPAP)

הטיפול באנשים הלוקים בהפסקות נשימה בשנתם נעשה במקרים רבים באמצעות מכשיר CPAP. המכשיר מורכב ממסכה מיוחדת שחובשים בזמן השינה, אשר מחוברת למכונה שמזרימה אוויר בלחץ קבוע. במרבית המקרים השימוש במכשיר מצליח למנוע את הפסקות הנשימה ואת ההתעוררויות התכופות. השימוש במכשיר אף מסייע לאיזון לחץ הדם הנובע מהפסקות נשימה.

המטופל יונחה על ידי צוות מכון השינה לגבי השימוש הביתי במכשיר. עם זאת, גם השימוש במכשיר CPAP עלול לגרום לאי נוחות מסוימת ולתופעות בלתי רצויות כגון גודש באף, קושי לנשום דרך האף, כאב ראש או כאב אוזניים ואף לנפיחות וגזים בבטן. עקב תופעות אלו, ההיענות לטיפול זה היא כ-50% בלבד.

מטופל הסובל מתופעות אלו רצוי שיתייעץ עם הרופא המטפל או עם צוות מעבדת השינה. ניתן לבצע התאמות במכשיר, לנוחותו של המטופל.

אמצעי זה עשוי להועיל במקרה של דום נשימה קל יחסית, אך אינו מומלץ במקרים חמורים. ההתקן עשוי להפחית את הפסקות הנשימה בשינה ואת הנחירות.

מדובר בהתקן נשלף המותאם למבנה לסתותיו של המטופל. את ההתקן יש להניח על השיניים כאשר שוכבים לישון. ההתקן מתוכנן כך שהוא מקבע את מיקום הלסת והלשון בקדמת חלל הפה, ומותיר יותר מקום באזור הלוע ובסיס הלשון וכך תורם להרחבת דרכי מעבר האוויר ולצמצום הנחירות והפסקות הנשימה בשינה.

אף שניתן לרכוש התקנים מוכנים, מרבית המומחים בתחום סבורים כי רצוי להשתמש בהתקן אשר מותאם באופן אישי לכל מטופל. במקרים מסוימים, התקן שאינו מתאים בדיוק עלול אף להחמיר את הסימפטומים.

על מנת להתאים את ההתקן כראוי מומלץ להתייעץ עם רופא שיניים מומחה בטיפול בנחירות ובדום נשימה חסימתי בשינה. רופא השיניים יבדוק כי המטופל מתאים לטיפול (שימוש בהתקן מחייב כי בפיו של המטופל תהיינה לפחות 6 שיניים בריאות) וידע כיצד להתאים את ההתקן על מנת שלא יפגע בשיניים הקיימות בפה ובסתימות, בכתרים או בגשרים (אם קיימים).

מחקרים השוואתיים שנערכו בין השימוש ב- CPAP לבין השימוש בהתקן לסתי העלו כי במקרים קלים ובינוניים, יעילות שני האמצעים היתה דומה. ההיענות לטיפול בהתקן הלסתי היתה טובה יותר מאשר ב- CPAP, והוא אף שיפר את הרגשתם של המטופלים.

ניתוח

רק אם כשלו שיטות טיפוליות אחרות וקיימת חסימה מוכחת של דרכי הנשימה, ישקל ניתוח. קיימות עדויות מחקריות כי הניתוח פחות יעיל מאשר שימוש במכשיר CPAP כדי להשיג שליטה על הסימפטומים של דום נשימה חסימתי בשינה.

ניתן לבצע פיום קנה (tracheostomy) או ניתוח חיך (Uvoulopalatopharyngoplasty).

במהלך ניתוח לפיום הקנה תוחדר צינורית ישירות לקנה הנשימה של המטופל על מנת לאפשר מעבר אוויר חופשי. ניתוח חיך כרוך בהוצאת השקדים וכן כל רקמה רכה אחרת אשר חוסמת את מעבר האוויר בגרון.

טיפולים משלימים

ממצאיו של אחד המחקרים שנערכו בנושא העלו כי נגינה תדירה בכלי הנגינה האוסטרלי דידג'רידו עשויה לסייע בהפחתת הסימפטומים של דום נשימה חסימתי בדרגה מתונה עד בינונית. אנשים שמנגנים יום יום במשך 4 חודשים חוו ירידה ניכרת במידת העייפות היומית ממנה הם סובלים. ייתכן שנגינה בכלי זה מחזקת את השרירים של דרכי הנשימה העליונות ולכן מושגת ההטבה.

אנשים רבים הלוקים בדום נשימה חסימתי בשינה מפתחים יתר לחץ דם (המכונה גם לחץ דם גבוה). מצב זה מעלה את הסיכון להתפתחות מחלת לב וכלי דם ואף ללקות בהתקף לב או בשבץ.
לא ידוע בוודאות אם לחץ הדם הגבוה הוא תוצאה ישירה של תסמונת דום הנשימה בשינה או שהוא קשור לאחד מגורמי הסיכון הגורמים לתסמונת, דוגמת השמנת יתר.
כדי למנוע יתר לחץ דם מומלץ להקפיד על אורח חיים בריא הכולל תזונה בריאה ומאוזנת, שמירה על משקל גוף תקין וביצוע פעילות גופנית.
תסמונת דום נשימה בשינה שאינה מטופלת עלולה להגביר את הסיכון להתקף לב, לשבץ מוחי, להשמנת יתר ולהתפתחות סוכרת סוג 2.

נהיגה

אדם עייף שלא ישן טוב בלילה עלול להיות מעורב יותר בתאונות דרכים עקב סיכון מוגבר להירדם על ההגה. הסיכון לתאונה דומה לזה של אדם ששתה אלכוהול מעבר לרמה המותרת בחוק.

ניתן להפחית את הסיכון ללקות בדום נשימה חסימתי בשינה באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא. מומלץ לרדת במשקל, להגביל את צריכת האלכוהול, להימנע מעישון ולהימנע משימוש בתרופות הרגעה ותרופות להשראת שינה. במידת האפשר רצוי להימנע משינה על הגב ולהעדיף שינה על הצד.

כמו כן רצוי לשפר את איכות השינה על ידי:

• שינה בחדר חשוך ושקט.
• הימנעות מקריאה ממושכת או מצפיה בטלוויזיה במיטה.
• הימנעות משימוש בטלפון הנייד או מקריאת דוא"ל במיטה.
• כניסה למיטה במצב רגוע ושקט.